בס"ד
את יכולה לראות את זה מצד כזה-
שאני לבד והכל ריקני כל כך פתאום
ופתאום אין טעם אפילו לפתוח את הטלפון,או לתקשר עם אנשים
את שואלת את עצמך אם זה באשמתך כל הזמן
כל מה שקורה לך פתאום את כל כך רוצה לשתף,כל כך רוצה לספר. כשאת שמחה את רוצה שהוא ידע מזה
וכשאת עצובה את רוצה שהוא ייצטער על זה!
את רוצה להגיד לפחות עוד משפט אחד שיתחרט .ושיכאב לו כמו שכואב לך
אבללללללל
מצד שני-
את יכולה לראות את זה ככה...
שיש לך עכשיו כל כך הרבה מקום להשקיע בעצמך,להשקיע באישיות שלך,לבנות את עצמך,
הרי אומרים שאתה לא יכול לאהוב אדם באמת עד שאתה לא אוהב את עצמך!
תשקיע את הזמן הזה בלאהוב את עצמך
בללמוד על עצמך,בלהכיר את עצמך
תשקיעי את התקופה הזאת בליזום דברים,לעשות דברים שאת אוהבת לעשות,לתרום לעצמך ולסביבה..
תעסיקי את עצמך,את הראש שלך ואת הרגשות שלך בדברים שיכולים לבנות אותך!
זאת דעתי לפחות..אולי זה לא הכיוון אבל נו טוב..