אני לא מביישת להשתמש חופשי בעריכה,מומלץ.

אין אפשרות לרכב, ניסינו לחשוב על זה, ואפילו חיפשנו, אבל זה יכניס אותנו ללופ בעייתי מבחינה כלכלית.. 

לבעלי יש אופניים חשמליות- הוא מפזר את הילדים בבקרים. (בני 4.5 ושנתיים)  

לי אין אופניים חשמליות וגם.. אני בהיריון, אין שום סיכוי שאעלה על אופניים חשמליות ועוד עם הילדים. 

בשעות האלה בעלי בעבודה, 

האיסופים זה עליי, לא משנה איך הוא יעבוד (בוקר/ערב) בשעות האלה הוא בכל מקרה בעבודה. 

אבל שקלתם ליווי כלכלי בארגון פעמונים/ מקימי/ משהו בסגנון?

מהתיאורים שלך עולה שאתם חיים חיים מאוד עמוסים ותובעניים אומרת בכנות שאין מצב שאני הייתי יכולה לעמוד פיזית ונפשית בעומס הזה... ואנחנו אנשים לגמרי ממוצעים ורגילים לא מתקרבים ללהיות אמידים/ עשירים

ברור שלא יהיה לך כח לילדים אחרי כל יום כזה אם כן היה לך כח זה היה הזוי...

אולי יש דרכים להפחית עומס בלי להגיע לקריסה כלכלית?

שואלת הכי באהבה ובלי שיפוטיות, ממש רוצה בטובתך. 

אבל ..

בואי נאמר שאין הרבה לשנות... אין לנו יותר מידי מה להזיז.. 

נקודת ההתחלה שלנו בעייתית- המשכנתא שלנו גבוהה ויש לנו עוד הלוואה בנוסף. (ההלוואה היא להורים שלי אז ככה שזה מאוד גמיש- בחודשים לחוצים אנחנו יכולים גם לא להחזיר, זה פשוט אי נעימות אז משתדלים). 

ובשביל לשנות את זה צריך הרבה אומץ והחלטה (בעלי ואני לא מסכימים בנושא הזה.. אני רוצה לשכור ולהשכיר ולא מוכנה למכור כי מדברים על פינוי בינוי וזה פשוט הכנסה בלי לעשות כלום , להגדיל את שווי הנכס ככה. והוא רוצה רק למכור- כי הוא לא רואה שמתקדם משהו עם הפינוי בינוי. וגם מפחד מחודשים ללא שוכרים או בלתם אחר..

שנינו צודקים וקשה להכריע. 

ולכן, 

המצב לא משתנה.. 

ניסינו לעשות מחזור משכנתא- לא עוזר לנו בהקטנת ההחזרים. 

אחר שכן אפשרי כלכלית?

יש לך אפשרות לקחת מונית או בייביסיטר שתוציא את אחד מהם מהגן?

בייביסיטר שתבוא להיות עם הילדים לחצי שעה אחרי שאת חוזרת איתם כדי שתוכלי רגע לנוח?

אני ממש מבינה אותך!! אין מצב שהייתי מצליחה לתפקד עם הילדים בצורה סבירה אם הייתי עושה מסע כמו שאת עושה איתם.

אז אני חושבת שהדבר הכי דחוף זה למצוא משהו שכן אפשרי, שיקל על עניין האיסוף.

אם תצליחו לפתור את זה, אני חושבת שזה יקל עלייך מאוד מהרבה בחינות

עם יועץ נדלן, או איך שקוראים למקצוע הזה, שיעזור לכם להבין מה הנכון בשבילכם?

זה באמת נשמע שאתם קצת בלופ שצריך לחשוב איך יוצאים ממנו...

כי לפזר שלושה בלי רכב בכל מזג אוויר ברכבות וכו ועבודה - זה די קריסה

שלא נדבר על חודש תשיעי בקיץ

אני גם חושבת שלשכור ולהשכיר זה פתרון טוב, בהנחה ותהיה דלתא בין המחירים וכך תוכלו להתנייד בצורה נוחה יותר לפחות

איכות חיים חשובה לא פחות מלהחזיק ולגור בדירה שלכם

הייתי מדברת על זה שוב עם בעלך

בהנחה וההכנסות לא יגדלו בקרוב - זה נשמע כמו פתרון הגיוני. 

אתם לא צריכים לשלם עליה כל החיים.

השנים הכי יפות שלכם מתבזבזות בגלל המשכנתא הזו...

את גמורה

לחוצה

עייפה

לא מרוכזת

גם המיקום של הדירה כנראה לא משהו אם את צריכה להיטרטר שעות בין המסגרות של שני ילדים.

שווי הנכס לא מעניין

מעניין החיים שלכם.

השנים האלה לא יחזרו

לילדים שלך לא תהיה אמא רעננה חלופית בגילאים הרכים..

תמכרו את הדירה

תחזירו את ההלוואות

בכסף שישאר תקנו דירה זולה בפריפריה עם משכנתא נמוכה במקום עם רמת חיים גבוהה, קרי: אויר לנשימה, משרה חלקית, קהילה תומכת. או לחילופין תשכרו דירה נחמדה ותשקיעו את הכסף בשוק ההון בתנודתיות נמוכה.

כמובן רק עם חוזה מסודר בהתייעצות עם עו"ד.

זה לא כזה פשוט מבחינת המשכנתא אבל אפשר לנסות למצוא פתרון.

הרעיון להכניס שותף (נניח ההורים במקום הלוואה יקבלו אחוזים מערך הדירה בגובה יתרת ההלוואה שנותרה)

האחוזים יקבעו לפי המזומן שהמשקיע נותן לפי ערך הדירה היום. (שווה לקחת הערכת שמאי, בטח יש לכם אם בדקתם מחזור משכנתא)

על פניו נשמע שמספיק להכניס שותף בגובה 5%-10% מערך הדירה, תקבלו תזרים לכיס (או פטור מהמשך החזר הלוואה)

ככה לא תפסידו את כל פוטנציאל הרווח, כי עדיין רוב הרווח ילך אליכם, תוותרו רק על כמה אחוזים בודדים, אבל תוכלו לחיות קצת יותר ברווחה כלכלית.

אפשרות נוספת, לקחת בחשבון מראש אובדן הכנסות שכירות של חודש מתוך שנה (הערכה סופר שמרנית)

ובואי, מי לא מוצא שוכרים במרכז? ולא כל שנה מתחלפים שוכרים.

נניח דמי שכירות יתנו לכם 7000 כפול 11 מתוך 12

יוצא 6400

אם תמצאו דירה בפריפריה משמעותית בפחות מ6400 אז זה יוצא שעדיף לעבור.

בפריפריה כל המחיה זולה יותר, לא רק מגורים.

עוד מעט יהיה לך גם הוצאות על מסגרת לתינוק, איך תעמדו בזה?

שנה הבאה הקטנה נכנסת לגן עירייה?

אם לא, ממש שווה לשקול מעבר לשנה ולראות אם טוב לכם.

החשש שלא תמצאו שוכרים הוא חשש רחוק לעומת החיסכון הפוטנציאלי.

שותף=דייר שיגור אצלם וישלם שכ"ד וחשבונות וככה יקל כלכלית🤣

ולא הבנתי איך זה ריאלי בכלל במשפחה בלי להרוס את הזוגיות וכו..

אז נכנסתי לקרוא אותך שזה בטח כותרת כזו שאחכ תכתבי פאנצ של הנה כמו שזו לא אופציה אז...

קיצר כבר בניתי תסריט שלם בראש חח

לא חשבתי על זה בכלל שיכול להישמע ככה,

מבטיחה לא התכוונתי להטריל עם הכותרת 🤭

נמוכה.

ויש מקומות בפריפריה שבעלי עסקים מנצלים את חוסר התחרות והם יקרים הרבה יותר מהמרכז אפילו.

מרכזי הקניות בבני ברק, פתח תקווה, באר שבע זולים משמעותית מיישוב בפריפריה שיש בו רק שופרסל לדוגמה.

אותה הרשת. מחירים שונים.

שלא לדבר על מקומות שיש בהם רק מכולת. 

שתאסוף אותך, ותקח אותך הביתה עם תחנות לאיסוף הילדים.  

או לקנות רכב מיני, קטן פשוט וזול. 

זה שעה שבתיס כבר סיימו. קחי בייביסיטר רק לאיסופים. שתשים את הקטנה בעגלה, תיסע לגדול ותביא את שניהם.

אם בעלך לא שם את העגלה שם בבוקר שתתחיל את המסע אצלכם מלקחת את העגלה.

את תגיעי מהעבודה תנוחי תאכלי משהו תחתכי פירות, היא תעשה איתם את הסיבוב בחוץ, תעלה אותם אלייך, תני לכולם מים קרים, שחררי אותה ותשחקי איתם.

מבחינת בייביסיטר זה שעה-שעה וחצי ולא ארבע שעות משחק שהיא בבית אבל הילדים בתכלס עלייך כשאת גמורה, ובשבילך זה אויר לנשימה.

זה ממש לא נשמע אנושי. ממש לא!

למה עשרים דק' הליכה? אין שום תחבורה ציבורית לשם? אולי שינוי מסלול יעזור?

יואו נשמע ממש קשה כל הדרך הזאת. 

נשמע שממש קשה לך, ולא בכדי

כל ההליכה עם הילדים, ולהיות במשרד ככ הרבה שעות ובהריון..

אני הייתי שוקלת לבקש להוריד בשעות ,לעבוד עד 13 או 14 . ולנסות לבקש עזרה בתשלום מאישה בוגרת או נערה אחראית שתוציא לך את הילדים ותהיה איתם בבית עד שתגיעי.

כך אני עשיתי כשהייתי צריכה לעבוד משרה מלאה ולא הספקתי לצערי להגיע לגנים בזמן.

לקחתי אישה מבוגרת ,הוציאה אותם מהגן באיזור 4 וחצי ו,נתתי לה מפתח ,הייתה מגיעה אליי ונשארת בערך שעה וחצי שעתיים . לפעמים אצלה ולפעמים אצלי . זה יכול באמת להציל חיים לתקופה מסוימת.

או שבעלך יוציא בתורנות איתך.... 

נשמע שזה חובה בשבילך.

אפשר לקנות רכב ממש פשוט ב- 20 אלף ש"ח

כמובן לקחת בחשבון עלויות חודשיות של דלק וכנראה החזר הלוואה.

תחשבון על דרכים שבהם הרכב יעזור לכם להגדיל הכנסה.

לדוגמא שאת או בעלך תוכלו להגיע מוקדם יותר לעבודה או לצאת יותר מאוחר 

יותר שעות -- > יותר כסף.

אולי תוכלי לקחת איתך נוסעות בתשלום בדרך לעבודה.

אולי לעזור להורים בגן של הגדול להחזיר את הילד שלהם בתשלום

כל דרך שתעזור לכם להגדיל הכנסות ולממן את הרכב.

משכנתא אולי כדאי לעשות מיחזור משכנתא כדי להוריד את העול קצת.

אחרי הלידה מציעה לך לחפש עבודה חדשה עם קפיצה בשכר. בדר"כ כל שינוי עבודה מביא איתו עלייה בשכר.

שאני לא בטוחה שזה כדאי.

אני כמובן לא מכירה כאן את הסיפור

אבל רכב זה אף פעם לא "בקטנה"

מעבר להוצאה החד פעמית, זה דלק, ביטוח, טיפולים.

לרוב רכב זו לא קנייה כלכלית משתלמת

יש הרבה דברים שזה מקל עוזר וזה משפר פלאים את איכות החיים

אבל בוודאי שזה גם משאבת כסף

ואם אין באופק צפי וודאי להגדלת הכנסה, והמצב הכלכלי לחוץ גם ככה, צריך לשקול היטב לפני שבוחרים בזה.

ולכן  כתבתי שצריך לחשוב על הצד השני, איך להגדיל הכנסות כנגד

אני בעצמי מנחה קבוצות של כלכלת משפחה.

בעיניי אי אפשר להתרכז רק בהקטנת הוצאות ותמיד עדיף לשים דגש על הגדלת הכנסות (כמובן שגם וגם אבל יותר על ההכנסות)

תמיד להגדיל הכנסות

ממש שהיא תיארה בשרשורים קודמים, זה לא כל כך פשוט.

(ובאופן כללי זה לא כל כך פשוט)

מי לא רוצה שיהיה לו עוד כסף בחשבון הבנק? אבל בסוף המלצות לחוד ומציאות לחוד.

אז ברור שבמצב אידיאלי רכב כאן היה עושה שינוי דרמטי, אבל הם שקלו את זה, והיו בליווי פעמונים, והגיעו למסקנה שזה לא אפשרי.

אז דווקא לא לוותר על רכב, יכול להכניס לסחרור גדול יותר

האם בעלך יוכל לפזר אותם כשהילד מחזיק באופניים?

בכל מקרה לא הייתי סוחבת בעגלה ילד בן 4.5

שיתרגל ללכת.

את העצירה אפשר לעשות נגיד אחרי רוב הדרך, לא בתחילת הדרך (אלא אם את זקוקה למנוחה בגן שלו)

אולי להביא להם שלוקים כל יום שידרבן אותם לזוז?

לגבי להכין ארוחה, אם כל יום תכיני ארוחה ליום המחרת, זה יוצא אותו מספר בישולים רק בשעות נוחות יותר

ואפשר גם להכין סיר ליומיים- שלושה.

בגיל של הקטנטונת אפילו לא חייב לחמם.

תוציאי קופסה מהמקרר ותני לה. (עוף נגיד אפשר לפרק מראש)

ובכללי ממש ממש קשה לחזור לשגרה ולנסיעות. זה ככה אצל הרבה אנשים.

אני למשל נסעתי לעבודה גם במלחמה אבל עכשיו למשל אפילו לעמוד בפקקים נראה לי בלתי.

מאליאקספרס

אומנם לא כמו מזגן, אבל עדיף מכלום.

יותר או בייביסיטר

בחום קור מסלול כזה זה לא הגיוני

לגבי השיקול הכלכלי

מה התוכנית שלכם? יהיה שיפור עוד 3,שנים? עוד 5?

בעיניי במצב הזה, רכב זה חובה.

הוא גם בדיעבד עוזר להגדיל הכנסה לדעתי, מתוך רווחת הנפש.

ואז תגיעי הביתה ותוכלי גם לנוח מעט לפני שהם באים.

הבת שלי בת 14 עושה את זה פעם בשבוע למישהי בתשלום 

נשמע מטורף שאיסוף לוקח שעה וחצי

אולי לא רלוונטי להשנה כבר אבל מה עם לרשום למסגרות יותר קרובות?

גם בלי רכב וגם כאלו מרחקים באמת נשמע לא הגיוני...

אם זה מעל הסכום הזה שהוא מבחינתנו רציני, אז נתייעץ, אבל מתחת קונה מה שאני רוצה.

אבל שנינו סומכי אחד על השניה וידעים שאנחנו לא נוטים לבזבז סתם ככה

אבל על דברים גדולים יותר,

אני לא שואלת מתוך מקום של מבקשת רשות

אלא מוודאת שיש כסף בחשבון ולא העביר לפר''י או למקום אחר.

לקראת המשכורות בעלי אוהב להעביר את כל מה שנמצא לקרן השקעה, חשוב לי לוודא איתו שיש בנזיל.

בקיצור, בטח הבנת אותי. 

לפעמים מוודאת שיש מספיק כסף בחשבון.

נניח מעל שלוש אלף הייתי מוודאת.

עשיתי קניה כזו רק פעם אחת.

מתחת לזה זה יוצא נניח כמו קניה חודשית של סופר , אז מן הסתם אין מה לשאול ואין מה לוודא.

דברים גדולים יותר כבר יותר מתייעצים יחד, כי מחפשים לרוב איפה אפשר לקנות יותר זול, הנחות מבצעים וכאלו.

אנחנו לא אנשים אמידים בכלל בכלל אבל אני לא רואה סיבה לעדכן/לשאול רשות.

עורכת ומוסיפה שהיו תקופות שאני לא עבדתי ותקופות שהוא לא עבד. 

בשני המקרים הוא לא שאל אותח ואנימלא שאלתי אותו כי אנחנו מתייחסים לתקופות אלו כזמניות ולכיס כמשותף. 

הקב"ה פעם מפרנס דרכי, פעם דרכו, פעם דרך שנינו עבורנו כמשפחה. 

על קבלת ההחלטות והתגובה שלו

כי הוא מרגיש על בשרו כמה קשה הוא עובד ואת כביכול לא שותפה כרגע אז את "מבזבזת" את העבודה הקשה שלו על דברים שהם לא נחוצים ככ לדעתו

זה רק כיוון, אולי רלוונטי אולי לא. אבל שמתי כאן

לעניין השאלה שלך אז לא. לא מתייעצת בדרכ,רק אם אני מתלבטת אם הקנייה חכמה או לא, אבל לא כי אני צריכה אישור כי בראש שלי אני לא

אני עובדת בדיוק כמוהו על הכסף. מגיע לי להנות ממנו לא פחות.

אבל מסייגת, בתקופה שהיינו צריכים להצטמצם - הייתי הכי חסכנית בארץ ובעלי ממש סומך עליי שאני פועלת בתבונה עם הכסף ומבחינתו הוצאה על עצמי לכיף שלי, זה ההנאה שלו

להחליט על תקציב מסוים לאוכל או לאוכל בחוץ אם להיות ספציפיים (אפשר גם לא להיות ספציפיים ולעשות תקציב כולל למזון ואוכל בחוץ יחד)

ואז לשים לב שבמהלך החודש אתם לא עוברים אותו.

זה דורש קצת עבודה לפני תחילת החודש כדי להחליט כמה וכו'. אבל אז כל החודש את יודעת כמה יש לכם להוציא וזהו, בלי רגשות אשמה. 

בעלי מחזיק ראש על החשבון, הכנסות והוצאות והכל, אני בעניינים בגדול אבל לא ממש על זה.

קניות מכל סוג (אוכל, ביגוד וכו) כמעט רק אני עושה וכן אומרת לו שאני הולכת להוציא סכום של בערך כך וכך היום על נעליים לילדים או כמה יצא בסופר

ואם אני לא בטוחה שזאת הוצאה שנכון לנו כרגע אז גם שואלת אותו לדעתו. אבל זה לגמרי עובד גם הפוך- על כמעט כל הוצאה מעבר לרגיל שלנו הוא שואל אותי.

אבל בסך הכל אנחנו די באותו ראש כלכלית אז זה מסתדר לנו טוב

הוא יכול לשתף אותי שהוא צריך בגדים או נעליים אבל זה כי הוא בדרכ רוצה שאבוא איתו לקנות.

אני לא שואלת על בגדים וכו ובוודאי שלא אוכל בחוץ וגם הוא לא.

מה כן? קניה של מוצר חשמל, נגיד כמה אלפים, ריהוט שרוצים להחליף וכו. כשרציתי שואב שוטף התייעצתי איתו אם כדאי..

זה שהוא עובד ואת לא, לדעתי לא אמור להשפיע אם המצב מקובל עליכם. ההורים שלי היו כך ואמא שלי מעולם לא שאלה את אבא שלי.

כמובן שאם מדובר במצב כלכלי בעייתי אז זה מקרה אחר. 

על קניות יותר גדולות בד"כ אני משתפת אותו, סתם כי אני אוהבת לפטפט איתו...

אני כן אוהבת גם לשאול אותו בקטע כלכלי כי אני סומכת על שיקול הדעת שלו ורוצה להרגיש שהכל נעשה בשותפות. הוא גם שואל לדעתי בד"כ.

השאלה היא אם את 'מחוייבת' לשאול אותו ולחכות לאישור שאז זה באמת קצת חונק, או שזה נעשה מתוך מקום של שותפות...

בגדים, נעליים, ציוד בי"ס, אוכל - לא שואלת.

מכשיר חשמל או ריהוט - בד"כ קונים וחושבים ביחד.

בגד / שמלה / תכשיט / מטפחת בשבילי - כן שואלת, והוא ממש מפרגן.

דווקא קפה ומאפה ופינוקים בשבילי, אני מתפדחת, לא יודעת אם מעצמי או ממנו. בפועל קונה בלי לשאול.

גם בעלי כזה

וזה שהוא אומר ראיתי שהיית בכך וכך עם חצי חיוך חצי טרוניה ..

אבל תראי בגדול הרבה שנים היה לנו ויכוחים על זה

אבל הבנתי שזה מגיע סך הכל ממקום טוב

של לשמור עלינו

הבעל אמון על הפרנסה

ולכן זאת גם הקללה שלו

כל הזמן לדאוג לזה

וכן זה מדיר שינה מעיניהם וזה לא קל לחיות בלחץ כלכלי

אז עם הזמן ולקח הרבה זמן

אני כבר לא עושה קניות גדולות כמו בעבר והיד שלי יותר על ההדק וגם אם ממש בא לי משהו אני מחכה לזמן המתאים.

אפשר שתסכמו ביניכם על הוצאה שבועית שמוסכמת על שניכם וככה הוא לא יזרוק הערות ואת לא תרגישי עם זה לא נעים . זה מה שאנחנו עושים וזה בסדר גמור.

אני לא שואלת אם אפשר לקנות משהו ..אבל כן אם הוא רואה שקניתי משהו ושואל כמה יצא אז אני מעגלת קצת כלפי מטה כדי לא לשמוע הטפות מוסר על מצב החשבון כי אני לא עוכבת והוא מנהל את זה ..לי קשה להסתכל וגם כל החשבונות והתשלומים הכל זה הוא ברוך השם ..  

אבל אם צריך משהו יקר לבית אז מתייעצים וחושבים יחד .

לק"י

שזה גם הדברים היקרים.

אם אני ארצה לקנות בגד ב1000 שקל, אני כנראה איידע אותו לפני (אבל אין סיכוי כזה כרגע). אבל נניח בגדים לכמה מבני הבית אני יכולה לקנות בכמה מאות בלי ליידע מראש.

אם המצב הכלכלי כרגע פחות טוב, אני כנראה כן אתייעץ איתו יותר גם לגבי דברים פחות גדולים, כי הוא זה שמבין פה בבית בענייני הבנק והחשבונות.

אבל נשמע מחרפן הציפיה שלו שתעדכני על כל 100 שקל.

ב. לפחות שישאלו אם אנחנו רוצים לבוא. מה זה הגועל נפש הזה??

והטיול מחר, זה לא שהם תכננו מתישהו כן להזמין.

אז באמת לא יפה מצידם ומבאס ממש🫂

האמת שבמקומך הייתי סקרנית למה לא הזמינו אותנו, אבל כנראה שהתשובה (מה שלא תהיה) רק תהיה מעצבנת יותר...

מה קורה למשפחות היום? חמות? תתעוררו.
סליחה שאין לי נחמה.
איך אפשר לנחם? לא יודעת
הכעס שלך מובן, חיבוק!!!!!!

מקווה שזה בסדר שאני שואלת

אבל עם יד על הלב.

יש להם סיבה למה לא להזמין אתכם?

נשמע כואב

במקרה כזה הייתי שולחת את בעלי לברר למה לא הזמינו אתכם

אפשר לומר שזה דיי בוטה

אני חושבת שאם היה קורה לי גם הייתי מתעצבנת. למרות שתכלס, אם לא כיף לך איתם, אולי עשו לך טובה.

אצלנו פעם גיסי הזמין אותנו למסיבת יומולדת של הבת שלו כשהוא ראה את בעלי במקרה יום קודם. אני התחלתי לחשב חישובים איך למען ה נצליח להגיע, ואיזה תוכניות של מחר צריך לבטל. ואז נפל לי האסימון שהם בכלל לא תכננו להזמין אותנו (כן הזמינו אחרים מהמשפחה). אז בלב שמח עדכנתי שלא נבוא והללויה רווח לשני הצדדים. 

האמת שנראה לי שלא הייתי מתאפקת והייתי מבקשת מבעלי לברר מה קורה. ואם לא היה שואל אולי הייתי שואלת איזו גיסה בעצמי. 

ואם זה מפריע לו - שהוא יפנה וישאל וידרוש הסברים

נכון שזה לא נעים ומעצבן, אין ספק, ואולי הגיסה גם דיברה על זה עם הורים? (מה שאמרת לה כאילו) ולכן לא הזמינו?

מציעה לשים לב מה את אומרת למי, את לא יכולה לדעת למי זה יגיע ואיך. בסוף הם הורים ואת גיסה, הקשר שונה

חיבוק♥️♥️

היו לי כמה אירועים מאוד לא נעימים לאחרונה עפ המשפחה של בעלי.

לא מסוגלת לראות אותם או לדבר איתם ואני שמה לב שזה משפיע לי על היחס לבעלי, אני קצרה אליו יותר ועצבנית למרות שמסכן הוא לגמרי בצד שלי ומבין וחושב שהם היו לא בסדר. לא מגיע לו ולא יודעת מה לעשות עם זה.

וחיבוק לך. האמת נשמע נורא❤️

שלו וכל כך מתוק ב"ה, אז זה לא מרגיש לי קשור אליו מה שהם עושים.

תודה, וחיבוק גם לך! משפחה של בעל יכולה להיות כזאת מעצבנת

והוא אמר שהוא פשוט לא חשב שנרצה לבוא.

אבל עדיין, הוא כתב הודעה בקבוצה המשפחתית, ותייג את כולם חוץ מאותנו!

מה הבעיה שלך לשאול אם אנחנו רוצים לבוא?

הוא יידע אתכם. זה כבר קצת יותר מובן.

למרות שבאמת מיותר לתייג בתוך הקבוצה את כולם חוץ מכם 

ולהציע כשברור שלא תרצו.

אני מבינה למה זה מעליב, וכנראה שלא הייתי נוהגת ככה. אבל אולי אפשר להסתכל על זה אחרת.

גם לא הזמינו לדברים וממש ממש נפגעתי.

והערנו על זה והיו מריבות ולא עזר.

וכעבור שנים שהבנתי שהם לא רוצים בקשר איתי ואני לא יכולה לחייב אותם לרצות אותנו וכשאני כבר לא מעוניינת בקשר הם פתאום כן מזמינים וכן מעוניינים.

אז אני רק ממליצה לך לא לאכול את הלב על זה וחבל על העצבים ומי שלא רוצה אותי אז גם אני לא רוצה קשר איתו

וראיתי שכל הדיבורים הרעים חילחלו גם לילדים ובסוף אלו סבא וסבתא שלהם ואני לא רוצה שהם יפסידו אותם

ואת נהדרת❤️

אבל זה מרגיש לי שונה (לטוב ולרע) כשגם את הבן והנכדים (בעלה והילדים) לא מזמינים.

אפילו היצר האימהי הזה של - היי, אל תפלו את הילדים שלי 

ב. לאף אחד לא איכפת מטיפול פסיכולוגי... חצי מהמדינה בטיפול פסיכולוגי

ואז זה כולל גם את הסודיות של הפרטי והוא יהיה חייב לדווח. זכותו לא לחתום אבל זה גם יפיל אותו מתפקידים מסוימים וגם ישאיר לו חסיון גם ברפואה הציבורית.

חוץ מזה שגם מי שהולך לטיפול ואפילו לוקח כדורים מסוגים מסויימים לא בהכרח נפסל בגלל זה, פשוט יבקשו לדבר עם הפסיכולוג/פסיכיאטר ולקבל הערכה ואם הוא מתאים ימשיכו בתהליך

התפקידים שצריך את זה בשבילם זה תפקידים שאנשים רוצים להיות בהם, ולא לחתום ויתור זה פסילה טכנית של עצמך. לא יהיה אכפת לאף אחד וזה לא נראה לא טוב, זה מובן, ואם ירצה להתמיין בעתיד למשהו מסווג וכן לחתום קשה לי להאמיןשמישהו יפסול אותו על זה..

הוא גם לא צריך להגיד שזו הסיבה. תמיד יכול לומר שהוא מוותר על המיון לתפקידים מסווגים

ישאלו אותו גם ככה, לא מעניין אם זה פרטי או ציבורי.

יש חסיון רפואי אז אף אחד לא ידע אם לא תספרו, אבל מקומות שבהם זה רלוונטי, נגיד כמו מיונים לצבא שכוללים סיווג אז ממילא שואלים ומבקשים ויתור סודיות גם על הפרטי, ואז זה לא משנה.

בקיצור לא נראה לי שתפסידו כלום מלבקש החזר. 

שהילד (סתם ילד, לא שלך דווקא) הוא מתמודד נפש ובעקבות כך לא ישבצו במקום שעשוי להביא אותו להתמודדויות מורכבות - מה רע בכך?

זה נועד לביטחונו.

אצלנו בציונות הדתית מייחסים כ"כ הרבה חשיבות לצבא והתקדמות בצבא, אבל לא בטוח שלכולם זה מתאים ויהיה טוב שהצבא יעשה אבחנות ומיונים לשלום המתגייס.

ובכל מקרה לא כל מי שמטופל פסיכולוגית הוא מתמודד נפש.

בקיצור, אני הייתי מבקשת החזר.

זה לטובתו

ולא לכל אחד מתאים להיות קרבי

תקיפה שעבר

איך הולך התהליך? נניח שלאחר הויתור סודיות יפתחו ויראו שהיה אצל פסיכולוג. האם יבדקו מדוע? מי יתן את הפרטים?

ומבקשים ממנו את הפרטים של המטפל ואישור להתקשר אליו ולשאול. לא מעניין אותם מה הוא עבר, יותר לשמוע מהמטפל שמדובר בבן אדם יציב ואמין.

וזה גם לא פתוח במערכות של הצבא ולא כל אחד יכול לראות את זה, נגיד מפקדים. זה חסוי גם בתוך המעקכות ופתוח לאנשים מאד ספציפיים שאחראים על הסיווג

והוא כותב בכמה מילים בעקבות מה הגיע המטופל (יכול גם לכתוב בצורה עמומה), האם יש אבחנה, והאם יש מצב פסיכוטי/דיכאוני/אובדני.

לרוב הפסיכולוג ישתף את המטופל/ההורים מה יהיה כתוב במכתב, ויכול לעדן את הניסוח כל עוד זה לא פוגע במקצועיות שלו.

ייתכן גם שיזמנו את הילד לפגישה אחת עם קב"ן טרם הגיוס בעקבות המכתב, וייתכן שלא.

אבל ממש קשה לי להאמין שיכולה להיות לזה השפעה רעה על העתיד שלו

היום כל בנאדם שני הולך לפסיכולוג

זה לא כזה חריג וכבר לא מדביק תווית כמו שהיה פעם

כשסופרים מילים לא סופרים רק מילים שלמןת אלא גם הברות שיש להן משמעות ספציפית. אם מא זה מים אז זה נחשב מילה. קולות של חיות זה מילה וכו. אז תבדקי. אני חושבת שצריך בגיל הזה 20-30 מילים ולצרף שתי מילים (אבא בוא)

יש ילדים שפחות אוהבים פעילות של הרבה אנשים. איך הוא במשחק אחד על אחד עם ילדים בקבוצה שלו? זה גיל שיש בדכ חבר אחד או שניים. לא ממש משחקים יחד אלא אחד ליד השני אבל אמורה להיות ביניהם תקשורת

אם כי 2 בנים שגדולים ממנו היו אצלי ככה אותו הדבר

\ובגיל שנתיים נפתח הברז...

בגלל שראיתי שמבחינה חברתית הוא מאוד בורר וחושד חשבתי אולי קשור יחד...

כשהיינו בחג הרבה עם המשפחה המורחבת ראיתי שגם שם הוא בוחר עם מי לשחק

כן התחבר לאחד במיוחד ואחרים דחה או ברח...

זא רואים שהוא מבין מה בא ומתאים לו

אבל מאוד מאוד חשדן

יש ילדים יותר רגישים, יותר מופנמים. לא חייב שיהיה לו כימיה עם כל אחד.. נורמלי שיברור ויפחד אם זה אנשעם שהוא פוגש לעיתים רחוקות. אבל אין הוא במעון? משחק? עם ילדים אחרים? מביע את עצמו?

יש משפחות שילדים מדברים מאוחר ולפעמים גם בתוך המשפחה יש מנעד, זה כשלעצמו לא בהכרח מצביע על בעיה. כן הייתי בודקת אם נגיד בגן הוא נמנע מחברת ילדים

לרוב הוא מתרכך עם הגיל

מהצעירים הכי פחות חושש ומתרצה

אבל גם אם לוקחים מדי בכוח הוא מתנגד

לא אוהב שמנהלים אותו..

במעון צריכה לשאול שוב

בעבר כשציינתי להם שבתמונות נראה שהוא בצד הם אמרו שזה בסדר הוא לא חייב להיות ראשון ובמרכז

אבל מתכננת להדגיש שוב את השאלה

יש אנשים שמתחברים בקלות ויש יותר בררנים חברתית. מותר לו לרצות שליטה על עצמו. זה ממש בסדר. גם מה שאמרו  במעון נכון לא כל רחד אוהב להשתתף בפעילטת רק כי היא שם.

אם את חוששת תתייכצי עם רופא היתדים, אבל לדעתי הממש לא מקצועית כל עוד את רואה שיש לו את היכולת לקיים אינטראקציה חברתית הייתי פחות דואגת

התחלתי לחשוש קצת כשראיתי את רובם סביב הפעילות 

והוא צופה

ורק עכשיו קולטת את כמות שגיאות המקלדת, סליחה.

רק אומרת את זה כאמא..

יש לי ילדה מאד חברותית ותוססת שלא אוהבת את החוגים בגן. זה גם יכול לקרות

הדיבור לא מדאיג בעיני, יש המון ילדים שבגיל שנה וחצי עוד לא מדברים.

כן ההתנהגות החברתית קצת מעלה שאלות. מה זה לא נענה למבוגרים? ומה המטפלת אומרת?

ותבקשי הפנייה להתפתחות הילד.

זה תהליך קצת מייגע, צריך למלא כל מיני טפסים, ולהמתין לתורים וכו'וכו' אבל זה שווה את זה.

אם את רוצה אפשר ללכת גם בפרטי ולשלם בהתאם...

אפילו אפשר בינתיים רק לקלינאית תקשורת בתור התחלה 

אני פחות יודעת מה נחשב תקין בגיל הזה.

מבחינת דיבור, כן מצפים בגיל הזה ליותר מילים.

גם מילה חלקית ולא תקנית נחשבת מילה, אם זאת מילה קבועה שמביעה משהו מסוים.

יכול להיות שהוא ישלים את הפער לבד.

בכל מקרה, כדאי לבקש הפניה להתפתחות הילד.

בדרך כלל התורים רחוקים, אז שיהיה. ומקסימום אפשר לבטל אם כבר אין צורך.

בינתיים כדאי לעשות גם בדיקת שמיעה, לבדוק שהכל תקין.