הגעתי הביתה.בפחות משעה מאז שעליתי.יאו.זה משו זה.
ושכחתי ת'חם צוואר המתוק שלי באוטו השני.אבל זה ככה ה' רצה. ובדיוק אתמול באוטו של ההוא שנסע לגוש היה את הרב ארוש שאמר שעל כל דבר צריך להגיד תודה.אז תודה ששכחתי ת'חם צוואר וכנראה אני לא אפגוש אותו יותר..והוא היה כזה כיפי.
וזוהר עובר דירה!!
וזה באמת עצוב.וגם ינון ונתן הקטן. ואותם באמת אני הולכת לא לראות עכשיו כ"כ וזה באמת עצוב.
וזהו לבינתיים.
הכנו אחלה סוכריות,ולא היתה פעולה.
וה' אוהב אותי
וקיבלנו עונש מהמזכירה=)
ואולפנא מתוקה.
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
