חייבת. אז תסכימו, טוב?
משפחה יקרה שלי.
יש סערה עכשיו.
אבל יותר קשה היא זו שבפנים.
סערה מטלטלת
כואבת
מנפצת.
אבל אתם לא מספיק פנויים בשביל לראות.
עסוקים כל אחד בשלו, בחדרו,
לא עוצרים- פותחים דלת
לתת מקום ל'דבר' הזה להיכנס
למשפחה
עסוקים שקועים עמוק
שוכחים מהי
משפחה.
אם רק הייתם מרימים עיניים,
אולי הייתם רואים אחרת.
מבינים דרך הדמעות.
חוסכים שתיקה או
מילים של בכי וצעקות.
כל הסערה תיגמר תוך שבוע?
גם אני.
כבר מזמן, מרגישה
פרח שנבל.
תודה על המקום.
מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)