הטעות הגדולה ביותר שאדם יכול לחשוב

ושהכי קשה להראות לו את זה שהוא טועה

זה כשאדם תינוק חושב שהוא בוגר.

כי אז הוא לא יצפה מעצמו להתבגר.

עדיף לי וגם לך,

לחשוב שאני בוגרת, כן, אבל לא בוגרת מספיק

וכך ממילא להעריך את הבגרות של המבוגרים.

וכך עוד יותר להתבגר.

חלק מהבגרות זה להבין שהבגרות לא

נתונה בהחלטה שלך להתבגר.

היא פשוט באה, עם דברים שעברת, עם דברים שעשית

וחשבת.

בגרות זה להבין שמבוגרים יודעים יותר טוב ממני

הם עברו יותר ממני, עשו יותר ממני וחשבו יותר ממני.

בגרות זה לא לזלזל באחרים גם שאתה לא מסכים עם הדיעה שלהם.

זה לכבד כל אדם, גם אם הוא שונה ממך. אפילו באופן מהותי.

בגרות זה להתחבר, להבין, לדעת.

ללמוד מטעויות, לא לעשות אותן שוב.

ליפול.

ולקום עם המון כוחות.

ולשמוח מתוך עצמך.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול