קיר של זכוכית, אספקלריה מאירה
רחוקה, לא נתונה לידי מענים
ושונאים, לא חושבים הבאים בנהרה
ששואלים את עצמם ולעצמם הם עונים
סיבה ומסובב נתונים בידם
ואתה על ענן יושב ומגחך
מלאך בלבן שצרח ונדם
אין סיבה להלחם ברוחך
רוח מהירה הרודפת עצמה
לבנה גם היא – כמו קור או ריחוק
מפרידה את המים, מטביעה את עצמה
דמעות הן משחק ועיסוק
לא תשחקו בי, בקיר הזכוכית
במלאך שהפסיק לעצור מאכלת
חיתכי עצמך רוח, את שזכית
ובחרת להפסיד התועלת.
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
