כיף למרוד קצת

ואני חושבת שביום ראשון אסע לירושלים

אני אקח את הרב קו וקצת כסף ופשוט אסע. ונראה מה יהיה אחר כך. מי מצטרפת אליי?

ואתמול היה גשם. ויותר כיף להיות בגשם בלי מטריה. הייתי רק עם מעיל וכובע ומגפיים ואוזניות והגשם ירד עליי והחצאית שלי הייתה ספוגה, כי ישבתי על המדרכה ונתתי לגשם לכסות אותי. אני אוהבת גשם, אבל דווקא אתמול הוא לא עשה לי טוב. משונה

וראיתי את הפרק השלישי וחצי מהרביעי של גות'האם. אוח, אני ממש אוהבת את הסדרה הזאת. הקטע של הבלונים מלחיץ, אבל מגניב. והארווי. אחח, הארווי. והגיעו הקטעים האמיתיים של פיש מוני. מי היא? מה היא? בסוף נגלה שהיא הטובה. ופינגווין מלחיץ. ואני לא אוהבת את ברברה. עאלק "יס, בוס". איכ. פשוט איכ.

אגב, איח נשמע יותר איכ מאיכ

אני צריכה ספר טוב. מעולה. כזה שיחזיק אותי עד הסוף. כמו קר כקרח.

יש לי את מאמין אמיתי של ניקולס ספארקס אבל משומה אין לי כוח

 לוואי והייתה לי זכות בחירה רק כדי לא להשתמש בה. הכל מבולבל כל כך

בא לי שוגי. וואי, שוגי זה טעים

הילדה הזאת... רחמנות על ההורים שלה. הם לא מסוגלים להגיד לה לא והיא מקבלת הכל והיא נהיית מגעילה מזה. ואני מכירה שתיים כאלו

אני אוהבת את השירים של אהוד בנאי

אתמול לא אכלת ארוחת ערב, אבל היום אני אהיה חייבת כי שבת. אז אוותר על ארוחת צהריים

ואתמול שתיתי שתי כוסות מים

היום, אם אני שותה יותר מחצי אני אעשה משו נורא.

נורא.

בא לי את ספיידרמן המופלא שתיים

ואת הענק הירוק דחוף! ואז איירון מן 2 ות'ור וקפטן אמריקה. את המורדים ראיתי כבר פעמיים או שלוש

בגלל אמא יש לי מלא פרנויות, ואמא אומרת שזה נכון ואני בטוחה שלא כי מי ירצה דבר כזה בכלל? איח

והאיפור השחור שמרוח מתחת לעין עושה לי חשק

אתמול הייתי בר, נערה תל אביבית בת שש עשרה שנוסעת לעיר קטנה ונשארת לגור שם ברחוב. ויש לה תמיד כובע על הראש ואיפור שחור מרוח.

היום אני משונה. נראה לי אין לי דמות בכלל. מוזר

ונראה לי שאני קשקשנית תמיד, באופן טבעי. אני לא אוהבת את זה אבל אין מה לעשות חוץ מלהתאמן בההפך, וזה קשה

וקיבלתי ממנה הודעה |מרוגש|, יאא, היא אמרה שהיא תקבע איתי פגישה לשבוע  הבא.

אני אוהבת את הבית שלה. קודם כל, הוא בירושלים. וחוץ מזה יש לה אח ומרתף וחצר עם מדרגות כמו של פעם. ותמונות וקישוטים כאלה יפים. וכלבה מתוקה שקוראים לה פפסי

והוא באמת זמר טוב. הוא שר שירים יפים ויש לו קול מעולה

בחיי שהן מוזרות

היא שופכת חכו שאשתף אתכם במה שהיא כתבה לי

אני שונאת אותה אני שונאת אותה אני שונאת אותה. היא עושה לי רע. הלוואי שתיעלם. הלוואי שאני איעלם. למה היא בשכבה שלי? היא אפילו לא נהנית כאן

הלוואי תישארי, הלוואי ושוב תתחיל המנגינה שלנו מהתחלה

שירים באנגלית |נאנח בסיפוק|

ועכשיו אני צריכה ללכת לשטוף את החדר ולסדר את הסלון ולסיים לאכול ולוודא שיש לי אוכל טעים לשבת

לא בא לי שבת בבית, בא לי שבת עם אנשים שאני אוהבת. ושלא תסיקו מזה מסקנות מוטעות

הלוואי תישארי |בוכה|, הלוואי ושוב תתחיל המנגינה שלנו מהתחלה

אני יודעת שכתבתי את זה פעמיים

הלוואי תישארי

הלוואי

ושוב תתחיל המנגינה שלנו מהתחלה

בפורים הזה אני לא אתחפש

שבת שלום

להתראות

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול