רק אומר לפני כן, אם הייתם יודעים שזאת אני, הייתי קוראים הכל למרות שזה ארוך. ואם תקראו הכל, גם תדעו  שזאת אני. הבחירה אצלכם.

הודעת טקסט 1: היי, מעניין אותי למה אמרת שיש סיבה לכך שאני תופסת דברים אחרת
send
תשובה: נדבר בהזדמנות, אני חושבת שמה שעברת בחיים לימד אותך לקחת דברים בפרופורציות מתוך ראיה בוגרת, את מקסימה. 
הודעת טקסט 2:אני יודעת שאני מקסימה, אבל את לא יודעת את זה, אנחנו מכירות כמה חודשים שמתוכם ראית אותי או דיברנו שלוש פעמים וגם זה מילה של מה שלומך, בסדר, תודה. איך את יודעת מה עברתי ומה למדתי?
מוחקת מוחקת מוחקת
הודעת טקסט 2: תודה על היום, היה כיף.
send
אין תשובה.

-מה את יודעת עלי?
-לא הרבה, אבל..
-אבל המון. כן, אני מכירה את זה.
-את מאמינה בזה?
-תלוי מי אומר. כשאני אומרת אז כן.
חיוך
-אממ..
-כן?
-אז איך?
-לא באמת בשביל זה את מדברת איתי עכשיו, נכון? כאילו, אנחנו יכולות להכנס עכשיו לדיבורים על, קלטתי בעיניים שלך שאת לא כל כך ברורה כמו שאת נראית כלפי חוץ ושעה נדבר על כל מי דברים ששתינו יודעות שהם נכונים אבל חרטות. את לא כאן בשביל זה.
-בשביל מה אני כאן?
-זוכרת שאמרתי לך ש..
-את תמצאי מה גורם לי לא לסמוך על אנשים, כן. זוכרת, זה היה המשפט היחיד ביננו שלא הסתכם במה נשמע, או האם הבאתי לך אישור מחלה.
-כן, סליחה על זה, פשוט התפקיד שלי עוסק יותר בפרטים ההם ולא מה שלמדתי מהצד.
-אגב מה שלמדת מהצד, אני לא מאמינה בקאוצ׳ינג
-למה?
-אנחנו יכולות להכנס לזה אבל..זוכרת את הנקודה של לדבר על כל מיני דברים ששתינו יודעות שהם נכונים אבל חרטות? 
חיוך
-נקודה לטובתך
-יש שם כבר שבע, שנמשיך?

-משהו קרה לך, גיל צעיר, לא משהו גדול במיוחד, אבל לאורך זמן, יותר בכיוון של טיפות שזולגות פנימה לאט לאט במשך תקופה ארוכה.
צלצול טלפון שלי
-אני חייבת לעוף, מצטערת..אולי בהזדמנות, את יודעת..כשייצא לנו. (בחיוך) מה דעתך על אף פעם..? הרי אני לא צריכה את זה באמת, נמצא תאריך שיתאים לי. ולך.

חצי שעה אחר כך.
הודעה 3: לא, מה פתאום, גדלתי בילדות נורמלית לגמרי. אין שום דבר שזולג בתוכי, אני לא באר והאנשים שמסביבי הם לא גשם.
מוחקת מוחקת מוחקת
הודעה 3: כן, אני מניחה שיש משהו כזה.
send
תשובה: רוצה שנדבר עליו?
הודעה 4: ברור שלא, זה עבר, חלף נגמר..מכאן את רואה איך אני ממשיכה יפה.
מוחקת מוחקת מוחקת
הודעה 4: כן. אבל אין לי מושג מה לומר.
send
תשובה: את מסתירה דברים שכואבים לך?
הודעה 5: לא, אם היה כואב לי הייתי עושה משהו, צועקת, או שהייתי מכאיבה בחזרה (סמיילי קורץ)
מוחקת מוחקת מוחקת
הודעה 5: לא באמת. אני יודעת לבכות. אני פשוט חושבת שיש פעמים שעדיף לצחוק במקום. מה הטעם בדיכאון? לכאוב על כאב מוסיף כאב. זה רק מגדיל אותו. כל כך הרבה פעמים אנשים מכאיבים לעצמם בזה שהם מנפחים את הכאב, זה לא חכם. ובסך הכל..טוב לי, באופן כללי באמת אני חיה את הטוב, זה לא אומר שאין רע, זה פשוט בחירה.
send
תשובה: יש לך מסיכות?
הודעה 6:איך הגעת ממה שאמרתי למסיכות???
מוחקת מוחקת מוחקת
הודעה 6: לא. זאת אני.
send
תשובה: אם אני מבינה נכון, בחרת להעצים את הצחוק במקום להקשיב לבכי?
הודעה 7: לא. כאילו כן. זאת אומרת, אני רק אומרת שבחרתי להאמין בשמחה, זה לא אומר שאין עצב, זה לא אומר שהכל טוב, אבל בחרתי במה שטוב.
send
תשובה: את מדחיקה?
הודעה 8: לא מדחיקה כלום.
מוחקת מוחקת מוחקת.
הודעה 8: כיום לא. אולי בעבר.
send
תשובה: בגללו?
הודעה 9: הא? בגלל מי?
מוחקת מוחקת מוחקת
הודעה 9: איך את יודעת?
send
תשובה: והאוזניות?
הודעה 10:מה איתם? אוהבת לשמוע מוזיקה, אסור?
מוחקת מוחקת מוחקת
הודעה 10: זה מונע ממני לשמוע, זה מנתק כשצריך אבל בצורה הנכונה, לא כזו שתעלה למישהו יותר מידי סימני שאלה.
send
תשובה: אבל למה דווקא שירים כאלה?
הודעה 11: את באמת שואלת? הם משתיקים הכל ברגע, אני יכולה להאשים אותם בהכל, אופסססס וכאלה.
send
תשובה: וזו לא הדחקה? כל הפעמים שאת לא..אבל כלפי חוץ כן, למה את עושה את זה?
הודעה 12: את אומרת שאני שקרנית? 
מוחקת מוחקת מוחקת
הודעה 12: יש דברים שלא כולם צריכים לדעת. ולפעמים..זאת הדרך הטובה ביותר כדי להתמודד. כדי להתגבר. אני לא מחייכת  כי כואב לי, אני מחייכת כי בחרתי לחייך, כי בחרתי לשמוח. לכל אחד יש סיפור חיים, כדאי שכל המתמסכנים יצליחו להבין את זה שהם לא היחידים שעברו דברים בחיים, לכל אחד יש את ההתמודדויות שלו, גם אם הוא לא מידע עליהם בציבור ולכל אחד יש את הדרך להתמודד איתם. לכל אחד יש את הבחירה, יש דברים שנכפים עלינו אבל יש דברים שנתונים לשליטתנו, הדברים החשובים באמת בידיים שלנו.
send
תשובה: מה שעברת עיצב אותך ככה?
הודעה 13: כן. בוודאות. אם כי..הייתי שמחה לוותר על כל זה, נשמע שהכל חלק כרגע והכל מצויין, אז לא.
send
תשובה: רציתי לשאול קודם ולא יצא לי, את יכולה לומר שהוא האשם היחידי?
הודעה 14: מה פתאום? למה להפיל האשמות סתם על אנשים? ברור לי שאני אשמה גם. לא הייתי מספיק טובה.
מוחקת מוחקת מוחקת
הודעה 14: זה לא משנה באמת מה אני אומר, את מה שהוא עשה. הוא עשה. כן, הוא אשם. וזה לא היה צריך להעשות, זה שאני הצלחתי לגדול בתוך כל זה לא אומר כלום.
send
תשובה: זה מה שגורם לך לא להצליח לסמוך על אף אחד באמת?
הודעה 15:כן, זה הכי הגיוני.
מוחקת מוחקת מוחקת
הודעה 15: אולי. אבל אולי זה יותר מזה, אולי החדרתי לעצמי לראש חזק כל כך שאני לא יכולה ובגלל זה אני ישר מניפה את הדגל הזה עם הכיתוב ״לא סומכת עליכם ולא מסוגלת לסמוך״. זה הגיוני יותר .
send
תשובה: העברת את עצמך חלק מטיפול פסיכולוגי הרגע. עדי, את מודעת לזה?
הודעה 16: פחחח
מוחקת מוחקת מוחקת
הודעה 16: אני נוהגת לעשות את זה די הרבה פעמים, זה משפיע , אבל אף פעם לא עד הסוף. אי אפשר עד הסוף.

send

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול