טלוויזיהאנונימי (פותח)

אני פעילה פה בקבוע וכותבת מאנונימי, כדי לא לעשות לעצמי אאוטינג, ישר יזהו על מי מדובר.

 

ההורים של האיש גרים קרוב, מאוד עוזרים עם הבת שלנו (3.5) ובשמחה רבה.

אני ובעלי היינו צריכים ללכת לסידורים אישיים, לא רציתי להגיד ואני לא יודעת להמציא סיפורים..

ביקשתי מאמא שלו שתוציא את הילדה מהגן ותשמור עליה לשעתיים וחצי-שלוש גג, 

היא הסכימה ושאלה לאן הולכים, אמרתי לה "סתם סידורים" והיא קיבלה את זה,

 יאמר לזכותה שהיא מכבדת את הפרטיות שלנו

ולא מתחקרת כתנאי לבייביסיטר.

הם עוזרים לנו איתה הרבה ותמיד כשאני צריכה והם בבית הם אף פעם לא יגידו לי לא ,

וזה לא מובן מאליו בכלל.

אבל....

לפעמים, היא תקועה שם שעתיים רצוף על הטלוויזיה, לבד בחדר של גיסתי, שמים לה ערוץ כלשהו של ילדים ב"יס",

ואין להם מושג מה היא רואה שם ומה איכות התוכן. במבחינתם כל זבל אם יש עליו כותרת של "ילדים" אז זה בסדר.

אין לנו טלויזיה, יש לנו מחשב, והיא רואה כל יום בהגבלה, לרוב זה "פרפר נחמד" ואנחנו מדברות תוך כדי על מה שרואים ואני מסבירה לה את מה שמלמדים שם. לפעמים זה דברים פחות איכותיים,לבקשתה,

תוכניות של הופ או דיסני, אבל אני לידה, ואם יש משהו

שנראה לי רע אני סוגרת ומעבירה.

לפעמים יש דברים שהיא מפחדת מהם בדיסני ואז אני שם לידה כדי לסגור ולסיים עם המחשב.

אין מצב שהיא תהיה בסלון מול המחשב ואני לא אהיה במרחק שמיעה כדי לדעת אם יש משהו לא חיובי בתוכנית.

שם היא תקועה בחדר מול הטלוויזיה שעתיים, ואף אחד לא מסנן לה.

חמותי נכנסת לחדר לפעמים, וגם דוחפת לה ממתקים. 

(גידלה 3 ילדים סה"כ, שניים מהם היו רזים ברמת התת משקל רציני,

ואחד סתם רזה, ככה שאין לה מודעות בכלל לזה שגם וופלים ועוגיות זה ממתק, צימוקים ובמבה מבחינתה זה מזון בריאות)

אני לא נותנת לה לאכול דברים לא בריאים מול המחשב.

והיא כן מקבלת עוגיה או ביסקוויט בבית מדי פעם. אני משתדלת לא להכניס ג'אנק של ממש ,

אבל אין אצלנו היסטריית בריאות ככה שזה לא שחסר לה משהו

והיא מפצה על זה שם.

כשחמותי נכנסת לחדר לא מעניין אותה מה היא רואה. 

אין להם שום מודעות ויכולת אבחנה למה בסדר ומה רע בין התוכניות, מבחינתם אם זה ערוץ של ילדים ולא הולכים שם מכות

זה תקין,ובערוצי ילדים השונים יש דברים שהם תת רמה.

אנחנו לא דוסים, ואני לא מדברת רק מטעמים דתיים, 

אלא בעיקר מטעמי רמה ואיכות. אין לי בעיה שהיא תראה שחקנית עם חולצה בלי שרוול ומכנסיים קצרים,

כל עוד מדברים שם בעברית יפה, התוכן לא רדוד ומעבירים מסרים חיוביים.

הבעיה שהיא רואה שם דברים רדודים וגרועים.

לחמותי יש תמיד מה לעשות בבית (ואם אין לה אז היא תמצא מה לעשות).

וגם אין לה כח להתמודד עם הצרחות של הילדה שלא רוצה שיסגרו לה את הטלוויזיה.

יאמר לזכותם שהיא לא כל הזמן שם על הטלוויזיה, וגם הרבה פעמים יושבים איתה ועושים איתה דברים.

כשההורים שלי שומרים עליה אז הם ישבו עם הילדה ישחקו איתה ויקראו לה סיפורים שעות גם אם 

מבולגן וגם אם יש מה לעשות אז המטלות יחכו , אם הטלוויזיה תיפתח זה רק אחרי תחינות מצד הילדה,

ולא כי הם רוצים שקט,

וגם אז הם יגבילו אותה בזמן הצפיה, יסגרו לה אחרי זמן מסוים,

ויסיחו את דעתה מהטלוויזיה, גם אם היא תבכה חמש דקות. 

ואני יודעת שאני לא יכולה לדרוש את זה מההורים שלו, כי הם שונים.

כשאמרתי לאמא שלי היא אמרה "אל תגידי כלום, תגידי תודה שהם שומרים לך עליה,

אם זה לא מתאים לך תשלמי לבייביסיטר" והיא בסה"כ צודקת. אני לא יכולה להתלונן בזמן שהם עושים לי טובה,

ועדיין, זה ממש מצער אותי.

מבחינתי אפשר לקחת לפעמים בייביסיטר, שתהיה נטו איתה בלי לפתוח לה מחשב,

אבל האיש לא רוצה וזו סוגיה בפני עצמה. 

 

 

 

 

 

 

 

אני חושבתיאיר השמש
כמה דברים:
באמת כיף שיש הורים זמינים שעוזרים בשמחה כל פעם שצריך לשמור על הילדה.
זה באמת יהיה לא נעים שתעירי לגבי הטלויזיה, אבל אולי את יכולה להכין את הילדה מראש ולהגיד לה: היום סבתא תשמור עליך, ואני אשים לך בתיק חוברת צביעה עם צבעים/ הדבקה של גזירות עיתון/ השחלת חרוזים, תעשי את היצירה ואז תראי פרק של × .
ואז תגידי לחמתך שהילדה מאוד רוצה להכין יצירה והבאת. ותשמחי שהיא תעשה איתה את היצירה ורק אחרי זה שתראה טלויזיה...
רעיון טובאנונימי (פותח)

רעיון טוב,

בחלק ניכר מהפעמים שהיא שם שהיא שם, הם עושים איתה יצירה, 

בד"כ אחרי הTV.

אם זה יהיה לפני זה יהיה מוצלח יותר.

חמותי הרבה יותר אומנותית ממני

והדברים שהיא עושה איתה יותר מוצלחים ממה שאני עושה,

גם יש לה יותר סבלנות לזה...

אני יותר יושבת איתה על משחקי קופסה וספרים.. 

 

לענ"ד תקחי בייביסיטר אם את רוצה לקבוע את התכניםצוללת צהובה

שיהיו לילדתך כשאת לא נמצאת.

את לא יכולה לקבוע לחמותך מה לעשות עם הילדה. נשמע שהיא שמה אותה בטלוויזיה כי אין לה מה לעשות איתה,

את יכולה לנסות את העניין עם החוברת צביעה אבל תחשבי אם לילדה וגם לחמותך יש סבלנות לשבת על זה עד שתחזרי.

 

את יכולה לשכנע את בעלך בכך? זו ממש בחירה שלכם מה אתם מעדיפים, וכמובן לכל בחירה יש מחיר.

זה שילובאנונימי (פותח)

 

יש להן מה לעשות, ובחלק מהזמן הן גם עושות. 

מי שיושבת ועושה איתה דברים כמו חנוכיות מגלילים של קרטון ודואגת לה לדפי צביעה מכל הסוגים,

זו בעיקר היא. השתמע ממה שכתבתי כאילו היא לא, אבל זה לא ככה... 

זה שילוב , לפעמים היא בלחץ של "לתקתק" את הבית,

והילדה גם מבקשת טלוויזיה, ולא רוצה לקום ממנה בסוף.

חמותי צריכה שתמיד הכל יהיה במקום ויש לה תמיד מה לעשות בבית

וזה בסה"כ עדיף מבלגניסטיות יתר.

אצלי זה הפוך לקצה השני..

אני יכולה לשבת עם הילדה ולסיים איתה מההתחלה לסוף ספר באורך של "שלום לך אורחת"

ושהבית יתמוטט, גם אם 8 בערב וצריך להרדים אותה ולהתחיל לסדר ולנקות. כנ"ל אמא שלי ,

וככה היא גידלה גם אותנו כשהיינו קטנים.

יש לזה יתרונות אבל זה לא אידיאלי.. 

אחר כך, מנסים להקים אותה מהטלוויזיה והיא צורחת, אז הם מרחמים עליה ומוותרים לה.

בסה"כ היא לא רק על הטלוויזיה שם,

ונראה לי שאנסה את האופציה של דיסקים איכותיים.

אם ניקח בייביסיטר היא תיפגע נורא וזה לא מצדיק את זה.

 

הכל מתחיל בביתמתעלה אליו

מבחינתי למשל גם פרפר נחמד והופ זה זבל שלא לדבר על דיסני גם הילדים שלי רואים  לולי בפיקוח צמוד שלי ואני מאוד רוצה מתישהוא לשנות להם את חומר הצפיה ואני מנחשת שמכיון שהם רואים שבבית אתם מרשים לה אז אולי מבחינתם הם זורמים איתכם ורק מרחיבים מה שאתם כבר ממילא נותנים לה אז הצעתי היא להתחיל לשנות את תוכן הצפיה בבית לערוץ מאיר וערוץ שבע,קלטות של דודו ומלכלי ולסבים תביאו ערימה נאה של דיסקים ותסבירו להם שזה מה שאתם רוצים שהיא תראה מעכשו בלי קשר אליהם כי אתם רוצים לשפר לה את איכות התוכן.

גם מלכלי ואחרים יכול להפחיד ולשבש מסראנונימי (3)


האנונימית הפותחתאנונימי (פותח)

מתעלה יקרה,

אל תטיפי לי מוסר ותכתבי לי "הכל מתחיל בבית".

אשרי מי שיש לה בית.

פרפר נחמד לטעמי אינה תוכנית זבל, ובהופ ובדיסני יש ויש.

מפריעות לי תוכניות לילדים גדולים יותר ותוכניות כמו יובל המבולבל ושטויות רדודות בסיגנון

כמו שיש בערוצי ילדים כמו ניק ג'וניור. 

הם לא נמצאים פה איתנו ולא רואים מה כן נותנים ומה לא נותנים, ולא בשיטה של "להרחיב"

את מה שממילא נותנים. אני אמרתי שאני לא רוצה שהיא תראה מר עגבניה ושבבית היא לא רואה את זה,

וזה לא מזיז לאף אחד.

יש לה ערוץ מאיר, זה נתקע כל הזמן ומתסכל אותה, השארנו את המנוי כתרומה חודשית למכון מאיר

ואנחנו לא משתמשים כמעט, כי היא כועסת כשזה נעצר כל הזמן. זה ממש לא נעים לראות תוכניות כשכל

חצי דקה זה נעצר ל20 שניות. סבתא שלה לא יודעת לתפעל מחשב, וגם סבא שלה לא יודע לכתוב סיסמה ושם משתמש

בערוץ מאיר. על מלכהלי אני אישית לא מתה, וגם על התכנים לילדים של ערוץ 7. 

אתעלם לרגע מהביקורת.. 

הרעיון שנתת הוא טוב, רק שהוא לא ישים כל כך.. לצערי..

אם כן , הייתי מאמצת אותו. 

 

הסיגנון שלך רק מראה שבאמת הכל מתחיל בביתמתעלה אליו

מי שזו האסוציציה שעולה לה בראש כניראה שיש לה סיבה טובה למה....ככ קל להתקיף מאנונימי אחרי שהשקיעו לכתוב לך תגובה שמסתמכת על ניסיון וזה בסדר אל תטרחי להגיב.

ההשפעה של תרבות מערבית בעניין כזהאנונימי (4)

בדמות מכנסיים ושרוולים קצרים לא מובילים לדעתי למקום עמוק יותר,לטווח הרחוק אני מתקשה להבין מה הכיוון שאת מצפה לו

 

אני הייתי נותן עצה לעבור לתכנים יותר איכותיים ותורניים כפי שהציעו ,בצורה כזו תוכלי גם לתת לה קלטות להקרין בשבילה כאשר אפשר לנסח את זה בצורה חכמה יותר.אם היא תאהב את זה,אז הסיבה היא כיוון שהיא אוהבת את זה,ויש בזה תוכן חינוכי וכו' ללא נימה של התרסה אלא של הבלטת יחודיות.

כך נוצרת מציאות עם פחות חשש (אני לא הייתי מסיר אחריות,זה דבר יחסי והורה צריך להיות תמיד בפיקוד מעל, גם בתכנים שמוגדרים יותר איכותיים)

 

בהצלחה !

הפותחתאנונימי (פותח)

לאנונימי,

הכיוון שאני מצפה לו הוא כיוון שמשתלב יפה מאוד עם התרבות המערבית, 

אין שלט בכניסה לפורום שכתוב בו "אין כניסה למיזרוחניקים"... צוחק

וכתבתי שתוכן איכותי חשוב לי, גם אם הוא לא תורני,

אין לי התנגדות לתוכן תורני בכלל, אבל הרבה פעמים אני מתחברת יותר לתוכן כללי איכותי

מאשר לתוכן דוסי תת-רמה בסיגנון של חלק  מהסרטים לילדים חרדים.

בכל מקרה, אני כן מאוד אוהבת את ערוץ מאיר לילדים, עם סייג מסויים (מעט מידי ילדות ונשים בתוכניות.

לדעתי גם בגלל הפניה שלהם גם לציבור החרדי, כתבתי להם בנושא והם ענו תשובה יפה, יאמר לזכותם) 

הבעיה שיש לנו אינטרנט של מהירות 1.5 מגה, (לא עומדים בתקציב של רימון כל כך...)

ושזה נתקע כל חצי דקה לחצי דקה נוספת.

 

 

 

 

רק לגבי מהירות הגלישהאנונימי (8)אחרונה

נדהמתי לגלות שכאשר שדרגתי מ-2.5 ל-15 מגה - הסכום לחודש ירד, כך שכדאי לך לברר איתם.

 

אכן אין ברירה אלא לקחת בייביסיטרפאז
לחילופין אפשר לדוגמא לדבר עם גיסתך/חמותך אישית
ולשאול אם יוכלו לקחת את הילדה לגינה/ לג'ימבורי
לשחק איתה במשחק מסויים, לעשות דברים בחוברת צביעה
או כל דבר שיכול להעסיק אותה.
מה יקרה אם תבקשו לשמור עליה אצלכם בבית? יש שם טלויזיה?
אם אין וגם אין את בעיית הבריאות והאוכל יכול להיות פתרון טוב.

רעיון נוסף- לקנות כמות של סרטים שמתאימים לכם ולבקש להראות אותם.
אז היא לפחות לא תהיה מול טלויזיה.
הן לוקחות אותה לגינהאנונימי (פותח)

הן לוקחות אותה לגינה, אין כאן ג'ימבורי לצערי,

משחקות איתה ועושות איתה יצירה.

בגלל שאני עובדת אחר"צ יוצא שהם שומרים עליה לעיתים קרובות,

ככה שכמו שכתבתי, יש לה הרבה שעות טלוויזיה שם,

ועדיין, הם כן יושבים איתה ועושים איתה דברים אחרים.

חמותי יאמר לזכותה לא נכנסת אלי הביתה, 

פעם בשנה אולי, וגם זה לא, רואים אותה פה,

יש לי נטיה לבלגן, היא סמל הסדר והאירגון, 

והיא לא רוצה להביך אותי. מגיע לה לגמרי צל"ש על זה.

לנו אין טלוויזיה... 

ננסה להביא לה דיסקים שאין איתם בעיה של תכנים,

ונראה אם זה יצליח לעבוד.. חמותי לא יודעת לפתוח דיסק במחשב,

והרבה יותר פשוט לה ללחוץ על הטלוויזיה.

 

ואני מציעהאנונימי (5)

בנוסף לכל מה שכתבו מעליי שתשני את הגישה כלפיי חמותך...

ותקשיבי לאמא שלך כשהיא אומרת : "אל תגידי כלום, תגידי תודה שהם שומרים לך עליה"... 

קצת כבוד לחמות לא יזיק...

השתמע מדברי שאני לא מכבדת את חמותי?אנונימי (פותח)

את מכירה אותנו שאת אומרת שהגישה שלי כלפיה לא בסדר?

אני מכבדת אותה מאוד, אוהבת אותה מאוד ומעריכה אותה מאוד.

מבליגה על הרבה דברים שהיא אומרת לי ואין ספק שהם לא נעימים, 

בחיים לא "פתחתי פה" כשהיא אמרה לי משהו פוגע,

וזה לא אירוע נדיר לשמוע ממנה הערות ביקורתיות.

מספיק פעמים סתמתי ובכיתי אחר כך לבעלי.

אני אומרת לו 3 פעמים ביום מינימום כמה אני מודה להורים שלו על העזרה הרבה שלהם.

וגם להם באותה תדירות.

אל תסיקי מסקנות בלי להכיר.

 

אני מצטטתאנונימי (5)

חמותי נכנסת לחדר לפעמים, וגם דוחפת לה ממתקים. 

גידלה 3 ילדים סה"כ, שניים מהם היו רזים ברמת התת משקל רציני,

ואחד סתם רזה, ככה שאין לה מודעות בכלל לזה שגם וופלים ועוגיות זה ממתק, צימוקים ובמבה מבחינתה זה מזון בריאות)

לחמותי יש תמיד מה לעשות בבית (ואם אין לה אז היא תמצא מה לעשות).

 

לי זה נשמע מאוווד ביקורתי...

זו זכותך אבל לי זה נשמע שיש לך הרבה ביקורת עליה (לא שזה לא בסדר) ואני לא הייתי שמה את ביתי במקום כזה...

 

הבהרהאנונימי (6)

"לחמותי יש תמיד מה לעשות בבית... " 

זו לא ביקורת, זו עובדה, זה גם מעיד על חריצות ואירגון,

לא הייתי צינית .

יש לי ביקורת על זה שהילדה אוכלת המון שטויות שם, 

אצלה לא אכלו ואצל אמא שלי היינו דיי עגלגלים אבל במצב תקין, 

ככה שאת התאוריה לגבי אוכל בריא תמיד ידענו... (וזו ביקורת על עלינו ... )

ככה שאצלה, אם הילדים אכלו משהו, לא משנה מה, זו היתה ברכה, 

ואין לה מודעות, כי גם ככה הם אף פעם לא סבלו מעודף משקל, 

הילדה היא יותר בגנטיקה שלנו מבחינת משקל, וכן,

מפריע לי שכשנותנים לה עוגת עלית אז במקום לחתוך פרוסה דקה

חותכים משהו בגודל של לחמניה, כי היא לא הדודים שלה שהיה הכרח להאכיל אותם

בכל דבר רק שיוכלו ויגדלו,  היא כן אוכלת, היא אחוזון 50 בגובה ומשקל, ובתור מישהי שהייתה ילדה

קצת עגולה ונמוכה למשקלה,לא בהגזמה, אני רוצה שהיא תישאר בממוצע ולא תאכל יותר מדי ממתיקים. 

ושאם היא רוצה ופלה שלישית ואני שם ומעירה שופלה זה ממתק ולא צריך לתת לה 

אז אני מקבלת תשובה של "ופלה זה לא ממתק ואני אמרתי תודה על כל מה שהילדים אכלו"

והיא באה אליה עם שתי ופלות. 

או שאם היא מקבלת במבה ואני אומרת שדיי עם הממתקים אני מקבלת נאום ש" הרב כדורי היה חי מבמבה 

ובבמבה יש את כל מה שבן אדם צריך". 

בסה"כ אני מאוד מעריכה אותה, מאוד אוהבת אותה, ומשתדלת כמה שיותר להימנע מעימותים.

 

 

 

יחסך לחמותך והערכתך אותהאנונימי (7)

נשמעים לי טובים מאוד וכל הכבוד על ההבלגה ועל ראיית הטוב

העצה של אמא שלך -- מצויינת.חכמת ישישים

מהממתקים אי אפשר להימלט בעולמנו. את עצמך נותנת לילדה ממתקים לפעמים. [לפי עדותך את]. זה גם לא יזיק לילדה במיוחד כי היא לא כל הזמן אצל חמותך.

אותו דבר נכון ביחס לטלוויזיה. הילדה הרי רואה רק מעט טלוויזיה אצל חמותך [כי היא לא כל הזמן שם. רק מדי פעם, וגם אז רק שעתיים שלש.] רק חלק מהתכנים שהילדה רואה שם, אינם רצויים בעינייך. אז בסך הכל, הבעיה לא רצינית. יותר חשוב לשמור על יחסים טובים עם חמותך ועם בעלך. כדאי שתבדקי את עצמך. אולי מה שמפריע לך זה הצורך שלך בשליטה על המצב -- ולא שהילדה נחשפת לתכנים לא רצויים. אין בכוונתי לפגוע בך חלילה. הבעיה היא שלפעמים אנשים לא מודעים לעצמם והם גורמים לעצמם צרות מיותרות. מריבות עם חמותך, ועוד יותר עם בעלך, בסופו של דבר -- יגרמו נזק הרבה יותר גדול לבתך מאשר תוכנית טלוויזיה לא הכי רצויה. גרוע מזה, מריבות כאלה עלולות לגרום לך ולבעלך עוגמת נפש גדולה שעלולה להתדרדר למקומות מאוד לא רצויים.

מה בעלך חושב?חילזון 123

הוא בעד הסרטים?

נראה לי הכי הגיוני שהוא ידבר עם אמא שלו. אם שניכם בעד שלא יראו הרבה סרטים.

שיציב לה אפשרויות ברורות מה כן ומה לא ומה המינון.

זה לגיטימי לבקש להתחשב בצורת החינוך שלכם גם אם הם מאד עוזרים.

(ואם הם לא מוכנים תוכלו לחשוב שוב אם העזרה כדאית או לא).

 

 

ובאופן כללי, לדעתי האישית, גם אם את לא נגד להראות לה דברים מסויימים במחשב

היא מאד קטנה עדיין. ולא כדאי להעמיס יותר מדי גם אם התוכניות איכותיות.

ככל שמתחילים יותר מוקדם עם הסרטים הסף של מה שרואים גדל.

ומהר מאד הדברים הפשוטים כבר משעממים וילדותיים וכו'. חוץמזה שזה לא בריא כ"כ לצפות יותר מדי.

מסתייגת מהשימוש בביטוי- "שיציב לה אפשרויות"צוללת צהובה

לאמא לא "מציבים". לאימא אפשר להציע, לאפשר,

להגיד זה מה שמבחינתנו, ואפילו להגיד בנימוס- אנחנו מאוד מעריכים את העזרה, אך לא רוצים להטריח ולהעמיס על הבית והסדר. אם תרגישי פעם שקשה לך- זה בסדר ונוכל להיעזר בבייביסיטר.

ד"ר רוני איצקוביץ רופא שיניים לילדיםבעלת תשובה
יודעות עם איזה ביטוח הוא עובד?
זה רק כדי לחסוך את מילוי התביעה והגשה לביטוח?זמירות

כשרופא שיניים עובד עם ביטוח מסויים, אין את הטרחה הבירוקרטית של מילוי טפסים וקבלת אישורים לטיפולים יקרים.  

 

לפי הניסיון שלנו במשפחה, ביטוחי השיניים תומכים בטיפולים אצל כל רופא, פרטי או דרך קופ"ח.  מגישים ומקבלים את מה שהביטוח מכסה.  

ממני פעם בקשו תוכנית טיפולים ועוד דבריםיעל מהדרום
זה נכון. ככה זה עובד מול הביטוחזמירות
רק כאשר הרופא בהסדר עם חברת הביטוח - כל ההתעסקות של האישורים והניירת מתבצעת ישירות בין הרופא והביטוח.


אבל רוב הרופאים לא אוהבים את הטרחה הכרוכה בעבודה ישירה מול הביטוח.  זה מוסיף להם המון בלבול מוח, התעסקות רבה, שמתורגמת בסופו של דבר בהוצאות להעסקת עובדת שזה התפקיד שלה.  

הבנתי. אז כן יש טרחה ללקוחיעל מהדרום
נכון. ללקוח זה טרחה קטנה … לרופא התעסקות של עובדתזמירות

במשרה מלאה, עם כל העלויות של העסקת עובד.  


בכל אופן, לטעמי, האם הרופא כן/לא בהסדר עם ביטוח, לא צריך להוות שיקול האם ללכת אליו לטיפול.

השיקול צריך להיות רק המוניטין המקצועי שלו.   

אז בעצם לא משנה איזה ביטוח עושיםבעלת תשובה
הם אמורים להחזיר חלק מהתשלום? הוא מעולה אבל גם ממש יקר חח
נכון. כאמור ההבדל הוא האם צריך לטרוח לטפל בניירתזמירותאחרונה
ואישורים לפני ואחרי טיפולים, או שהנטל של הטיפול מול הביטוח נופל על המרפאה, כשהרופא הוא בהסדר של הביטוח.  
ילדה מהממת ודחייניתhodayab

בתי הגדולה בת 8, ילדה מהממת מכל הבחינות- נעימה לחברות ולמשפחה, נדיבה, חכמה, באמת מותק. מצד שני, היא דוחה כל דבר לרגע האחרון. נגרר מזה שהיא מאד מבולגנת. מה רציתי לומר על זה:

1. אני מאד מבינה את היתרון של התכונה הזו- היא רוב הזמן עושה מה שהיא אוהבת ולא משימות ש*צריך* לעשות, וזה כיף גדול!

2. מצד שני, באחד מבני המשפחה הבוגרים (היותר מורחבת) יש את התכונות הללו. והן גורמות לו נזק מתמשך! אותה דמות לא מנצלת את הפוטנציאל שלה בשום תחום, מאבדת דברים על ימין ועל שמאל, מפוטרת מעבודות תוך תקופה קצרה. בקיצור- זו לא ההתנהלות המועילה בעולם הזה!

3. בבקרים עוד הצלחנו למצוא פיתרון- אני אומרת לה "את יודעת מה השעה ומה המשימות שלך, תעשי את זה בקצב שלך ואני לא מאשרת איחורים". ואז היא מתעדפת את המשימות שלה- לפעמים לא אוכלת א. בוקר אזלוקחת שקית לבי"ס, אבל סה"כ מגיעה די בזמן. 

4. אבל עד שהיא הולכת לישון היא מורחת את הזמן ואז גם אני כבר משתגעת וגם היא עייפה בבקרים והולכת לישון לא תמיד בתחושה נעימה.

5. אני לא רוצה להתעצבן עליה, מצד שני אני ממש מפחדת שהתכונות האלו יהרסו לה את החיים הבוגרים.

קיצור, למישהו יש עצות?

למה לא לעשות בערב כמו בבוקר?השם שלי

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.


כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.


לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

כי בערב אין דד-ליין מספיק חזק...hodayab

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

אולי יעזור לה מבצע עם נקודות?השם שלי
למה את חושבת שזה לא קושי בהתארגנות?מתיכון ועד מעון

לעיתים קרובות דחיינות היא תוצאה של קושי אמיתי בניהול זמן, בתיעדוף משימות באופן יעיל ובעוד מיומנויות הקשורות לתפקודים ניהוליים- שזו היכולת שלנו לנהל את עצמנו וקשורה בהחלט לקשב

אגב, גם הדמות המבוגרת שתארת יש לה דפוסים שדומים לאנשים עם הפרעת קשב.

ויש מה לעשות באופן חלקי, אפשר לעזור לה ללמוד לנהל את הזמן, לתעדף מטלות ועוד...

וגם, כאמא לילדה עם דפוס דומה אפשר גם להבין שהיא שונה ויש לה את הקצב והדפוס שלה עם הרווחים וההפסדים שלה

תודה על התגובהhodayab

למה? כי כשהיא רוצה היא מארגנת מעולה.

יצא שבדיוק היום היא אירגנה (מיוזמתה האישית, אני עוד ישנתי...) את 3 האחיות שלה. כולל תסרוקת, דאגה שיתלבשו ושיצחצחו שיניים.

לכן זה נראה לי משהו אחר.

יכול להיות שיש לה קשיי קשב וריכוז?מתואמת

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

דבר ראשוןנעמי28

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

 

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

 

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

 

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

 

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

תודה, זו התגובה שחיפשתי.hodayab

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

רק מסייגתנעמי28

שאני לא אשת מקצוע, וגם אין לי ניסיון במקרים כאלה בגיל כזה.

(עם מבוגרים יש לי, כששחררתי, לקחו אחריות).


יכול להיות שהיא עדיין קטנה וכן צריכה הכוונה, אבל לדעתי הכוונה כזאת שלא לוקחת בשבילה את האחריות.

אולי למשל "אני רואה שקשה לך להתארגן מוקדם בלילות ולכן בבקרים ואת עייפה, אם תרצי נוכל לשבת על תוכנית ביחד"

אולי משהו כזה, שהאחריות תישאר בידיים שלה ולא את זו שמתזכרת אותה 10 פעמים.

בהצלחה🤍

תודה, הנסיון שצברת מחכים אותי מאד hodayabאחרונה
הבת שלי לא הולכת לבית הספרnoach

בס"ד

שלום רב,

יש לנו ילדה בת 8 בכיתה ג. היא לא מוכנה אפילו לצאת מהבית לבית הספר.

דברנו עם המורה, יועצת, מנהלת ופסיכולוגית בית הספר, ושום דבר לא עזר.

מה לעשות?

למה? מה היא מסבירה? מה מפריע לה?הסטורי
,התחלה היא אמרה שמפחדת שאחיה לא יוציא אותהnadav244
אחכ היא לא אמרה סיבות נוספות. אמרנו לה שנוציא אותה ולא עזר
בגדול קשה לחשוב שהפורום עדיף על אנשי מקצועהסטורי
אבל בגדול, אם ווידאתם שאין משהו מאחורה (חרם/פגיעה וכד') והכל בסדר - צריך להציב לה עובדה, הולכים לבית הספר וזהוא.
הצבנו לה עובדה: באנו לקחת אותה לבית הספר, והיא ברחnoach

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

יש דרכים לעזור לילדים לחזור לבי"סמתיכון ועד מעון

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

בעיקרוןשלג דאשתקד

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

נשמע שהיא זועקת לעזרהנעמי28

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.


יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.


אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.


גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

ממש ממשזיויק
נשמע משהו מאד כואב וצריך לדובב אותה
מה הסיכוי שמשהו רע קרה שם?משה

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

 

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

 

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

משתפת מניסיוןמענין

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

נשמע שאתם צריכים עזרהפצלש :)

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

נשמע ליתהילה 3>

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.


איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.


בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

מצטרפת לכל מה שכתבו פהמתואמתאחרונה

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

סעודות שבת - קטסטרופה אבא פגום
עבר עריכה על ידי אבא פגום בתאריך י"ח בחשוון תשפ"ו 16:30

אני סובל בשבתות, פשוט סובל, כל סעודה היא סיוט. יש לנו ב"ה 6 ילדים מגיל 3 עד 17 וכל סעודה היא בעיקר הקנטות בין הגדול לכולם. אני מכין דברי תורה, חידונים, סיפורים (כן, ניסיתי גם את "עושים עניין" של הרב יוני לביא) ופשוט לא מצליח להחזיק יותר מ 20 שניות. אני רק פותח את הפה הגדולים על הספה במקרה הטוב קוראים עלונים, או בחדר, נחים מחוסר עזרה בשישי.. אני מרגיש מועקה גדולה, תחושת כישלון, אפילו הקטנים לא מקשיבים לסיפורים.

יש למישהו עצה מלבד תפילה?

אני עובד עצות..

לצערי מוכר גם ליליפא העגלון

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''


בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

תתרכז אולי בשירים וחוויה.זיויק

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

שיטה טובה, עובדת אצלנו:חירטטתי
להתחיל לשיר שירי עונג שבת, מניסיון זה מושך את אלה שעוד נשאר בהם קצת ניחוח של שבת ואלה שלא, כבר בעיה אחרת
מטורףזיויק
שחרר אותם…רינת 24

זה נשמע מאד מעיק.


למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מבינה אותךשם פשוט

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

א כלהעני ממעש

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

אולי לא צריך ארוחה כל כך ארוכה?משה
יש דרך!!!אוצרי

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

פרסומת?זיויק
לא מתאים לכל הורה, לא מתאים לכל ילד.טויוטה
מגפה כלל יהודיתטויוטה

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

 

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

 

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

 

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

 

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

 

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

 

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

 

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

 

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

 

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

 

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

 

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

 

כמה מוכר...arlan

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

 

לא מבין..יהולב

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

כמה דברים:תהילה 3>

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

אני ממליצה אחרי האוכל, להגיש פיצוחים, שתיה, נשנושיאביגיל ##אחרונה

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יוגה עם פרשת שבוע לילדי מילואיםאיתי פ

אהלן, הכנתי סרטון של יוגה להורים וילדים לפרשת השבוע.

הוא מעולה לילדי מילואים/קבע כי יש בו המון מגע, עיטוף, הענקת ביטחון. ומתאים כמובן לכל משפחה, לא רק מילואים.

תהנו

יצירתי!תהילה 3>אחרונה
בהצלחה
אולפנה או תיכון בירושליםאילת אלישיב

מחפשת בירושלים אולפנה או תיכון דתי לבת שלי, מקום טוב וחם עם רמה לימודית טובה וחינוך טוב.

כן שמאפשר טלפון חכם ולק ג'ל. 

מציעה לך לשאול גם בפורום אמהות. בהצלחה בחיפוש!יעל מהדרום
אולי אולפנת חורב?הרמוניהאחרונה
אירועי תרבות בקהילה- מה הכי אהבתם?טליולה

קיבלתי תפקיד חדש יו"ר ועדת תרבות בקהילה שלנו

התקציב דיי דל 🤧

אשמח להמלצות למפעילים באירועי קהילה שהייתם בהם!


תודה!

מקסיםזיויק
באיזו קהילה?
אני אוהבת ערבי נשים שיש זמן לפטפט ולהכיריעל מהדרום
לק"י


יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

ומציעה לך לשאול בפורומים פעילים יותריעל מהדרום
סיורים בגינות וחורשות קטנות מקומיות עם מדריכים,ירושלמית טרייהאחרונה

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

מחפשת מטפל רגשי מומלץ מנסיוןבננה צהובה

הבן שלי בן 16. מתוק, אבל  עם חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך.
מחפשת מטפל רגשי ממש טוב באיזור פתח תקווה והסביבה.
אשמח להמלצות!
תודה רבה!!

מציעה לך לשאול גם בפורומים נוספים ופעילים יותריעל מהדרום

לק"י


אמהות

הריון ולידה

ועוד

אפשר דרך השרות הפסיכולוגי של פתח תקווהמתיכון ועד מעון

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

עניתי לך בפרטי, אם עדיין רלוונטיחירטטתי
מה טעות?חירטטתיאחרונה

אולי יעניין אותך