למדתי מרעות,שטות
מוזר לי לכתוב כאן ככה, אבל.. מה יקרה?
אני מתגעגעת לכל כך הרבה דברים שאני לא שמה לב לעכשיו ואחכ מתגעגע גם אליו, זה מטופש למדי, אבל עכשיו שאני יודעת זה כבר משו.
אני מתגעגעת לסבא שלי, אני בכלל לא אוהבת אנשים מתים.
מתלבטת אםלקחת ריטלין למבחן שלא למדתי אליו, לודעת אם יעזור ולודעת אם יזיק.
קטצ' מותק של בנאדם, היא עזרה לי להבין מה אני רוצה לעשות.
קטנטונת אני סופר מתגעגעת אליה , ומרוב שאני מזיקה לי היא נראלי לורוצה לזכור אותי יותר.
אני חא מבינה את האנשים שמסוגלים להיות אמיתיים כל הזמן עם אחרים ועם עצמם.
הכל משתבש בתזמון מופלא.
התרגלתי שמנצלים אותי , כנראה שלמדתי גמכן לעשות אתזה וזה גרוע.
מבחנים ועטדפעם מבחנים ולקינוח עוד מבחנים.
אני מאודאוהבת לבשל, זו אחלה תרפיה.
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך