"הכל סובב את האשכנזים". 

חוץ מזה - בנישואין תדעי שהציפיה היא מקור האכזבות

אם בעלך הוא אחד שלא יקנה מתנה מעצמו אז טוב מאוד שהגעתם לפתרון שהולכים ביחד 

אל תוורתי על זה . תזכירי לו יש לי יומולדת, אנחנו צריכים ללכת לקנות ...

ולא תמשיכי להתאכזב כל פעם מחדש שהוא לא קונה 

ואת החשבונות של הכסף - תשכחי בזמן הזה

(אפשר להתחשב ולא לקנות משהו יקר אבל להבא לא מוותרים על מתנה )

קודם כל - תדעי לך שזה קורה אצל המון המון זוגות.

דבר שני - לתת מקום לכסף תמיד זה קצת בעיה, כי כמו שאמרת ץתמיד יש הוצאות, וכשמרגישים שיש בור למלא אותו  - יותר קשה, וגם הבור שנובע מחוסר של משהו יכול לגדול אם לא ממלאים אותו.

מה עושים?

אפשר לעשות רשימה של מתנות והפתעות ולתת לו - שישמור אצלו, וכל פעם שירצה - ישלוף משם משהו.

כי בנים לא יודעים מה בנות רוצות ואולי זה טפשי? ואולי זה יקר ואולי זה גרוזיני? ואולי..... ובסוף לא קונים כלום.

אז תעשי רשימה של דברים מהפשוטים כמו שוקולד, כמו פרח, כמו זר פרחים, ועד תכשיט יקר (ותוסיפי רשימה של חנויות שמשם היית רוצה שיביא כי זה בערך לפי טעמך, וכמובן עם כרטיס החלפה. ותגידי לו שאם הוא מידי מתלבט שידע שמקסימום תחליפי, שלא יעלב - שידע את זה מראש. חוסך עוגמות נפש).

גם תגידי לו שתמיד יוסיף איזה פתק למה שהוא מביא, אפילו קטן, אפילו עם 3 מילים - אבל שיביא משהו.

למה? ככה. זה טוב להרגל. וגם אם הוא לא יכתוב דברים מפוצצים תחמיאי לו על זה ותשמחי בזה- זה יגרום לו לפתח את זה.

וגם את - תביאי לו מידי פעם הפתעות קטנות - גדולות. גם את תעשי רשימה.

כשמביאים מתנות והפתעות זה מוסיף צבע לחיים והרבה שמחה ואהבה. אל תשכחי אותו.. גם לו מגיע.

ובטח שכחתי עוד כמה דברים, מקסימום אוסיף אח"כ.

בהצלחה רבה!!

היא לוקחת את בעלה לחנות ,מראה לו בדיוק מה היא רוצה ואומרת לו שפעם הבאה שהוא מתכוון לקנות לה מתנה...

והרצון שלך למתנה הוא מובן!

אולי אם את לא רוצה לחזור בך, תבקשי ממנו שיארגן לכם מסיבה קטנה בבית. שהוא יארגן את האוכל, יעצב יפה את השולחן, יכתוב פתק/מכתב. ובקיצור שיפנק אותך! שאת לא עושה כלום באותו ערב..

ועוד נקודה- שראיתי שכתבו אבל חשוב מאוד לדעת שאפשר לקנות תכשיטים ומתנות גם יותר בזול בזמנים שיותר קשה, ולפעמים  אפשר גם דברים יקרים יותר באירועים מיוחדים ממש (לידה, חתונה של אחים, וכדו')

לי יש מלא תכשיטי אוירה כאלה שעלו עשרה שקלים ולא נראים כאלה..

מה לעשות לא תמיד יש כסף למאות שקלים..

ואם את לא יודעת כמה זה עלה אז בכלל זה כיף!

והיום, כעבור עשרים שנה, אנחנו באותו מצב.

נשמע מייאש? זו לא הכוונה. ההיפך. כבר עכשיו אל תוותרי. תזמי שיחה. זו לא ילדותיות. זו הזוגיות שלכם. אם את שואלת אותי, גם אל תוותרי על מילים כתובות לצד המתנה. בעיני הן יותר חשובות.

אפשרות אחרת, לערב צד שלישי. למשל חינוך של אחותו, אם היא קרובה אליו.

בהצלחה!

כמעט הלכתי לישון, כשנתקלתי במה שכתבת. וחייכתי...כל-כך מוכר! כן, גם אחרי הרבה שנות נישואין, את מצפה ליחס, הענקה בימים משמעותיים בחייך.  היום אני מבינה שצריך פשוט לדבר על זה, כמו שאת מתארת זה לא מחוסר אהבה או אכפתיות. פשוט, גבר הוא לא אישה, ורמזים לא תופסים בדרך כלל אצלו.

תיפסי יום נינוח ותדברי על כך עד כמה זה חסר לך...בעניינים אלו אנחנו ה"מחנכות" של הבעל. גם כיום בימי הולדת של ילדים, כלות, חתנים ונכדים, אני המזכירה בתחום זה.

לגבי הוצאות, זו כבר עבודה עצמית שלך להכיר בעדיפות של צורכי המשפחה השונים.

בטוחני שבהפתעות מתוקות ויפות, גם פחות יקרות תיהני ותתמלאי בנחת ובשמחה מהבעת היחס האישי של בעלך.

                                                                                        רק בשמחות!!!

גם את - אל תתייאשי..

תסבירי בנחת. מהלב. באמון.

לפעמים דווקא אחרי הרבה שנים, מבינים יותר טוב הסברים כאלו.

אני ב"ה לא במקום הזה , בעלי מאד מפרגן וקונה לי מתנות. ולפעמים כשלא יודע מה לקנות מתיעץ עם גיסתי ונעזר בה.

כדאי גם לך שאם הוא לא יודע שיתיעץ עם אחותו גיסתו וכד' ואף ילך איתן לקנות, ככה לא יביך אותו להכנס לחנויות של "נשים" וכך גם לא יצטרך לבחור לבד ...

או מקסימום עם מישהו ניטרלי 

"הכל סובב את האשכנזים". 

או שזה סתם שורשר בטעות 

ומאז שנכנס המשפט הבא בזמן המקלחת ההפגנות בטלו מן העולם: 

"דינה די לא בוכה היא רק עוצמת עינים חזק חזק ומרימה את הראש שלא ייכנס לה השמפו לעינים"

למה בטעות?

מאיפה הייתי אמורה לנחש שזאת את?

אופס, עכשיו קלטתי ששירשרת את זה לפאז,

יצאתי דפוקה... חחח.. סתאם

שהתחרטת..

שזה יהיה לך ממש חסר.

ואם הוא ילך איתם לקנות משהו יפה - אבל הוא קונה.. את בוחרת, הוא קונה לך - אז ממש תשמחי....  (ותגידי לו שוב: תזכור, אני אשה, זה לא כמו אתה. אני ממש צריכה שאתה תקנה לי משהו. היחס. המהלב..  אני הולכת איתך רק כי אתה לא יודע מה לבחור - כל השאר, זה אתה. אולי אפילו תכתוב פתק?... כן, "תזמיני" מה שטוב לך - ואל תתאכזבי מהתוצאות של הנסיונות הראשונים..)

וכדאי שתחשבי שבשבילו השושנה האדומה, זה ממש הלב. זה המכתב, זו הברכה, זו המתנה. הוא כנראה חשב שתביני מה זה מביע מבחינתו...

לא נורא - עם הזמן תבינו יותר גם איך להביע אחד לשני בשפה שגם השני מבין - וגם "לשמוע" בשפה שהוא מדבר.

ומזל טוב, מן הסתם בשם כל כותבי הפורום הזה....

אני ב"ה נשואה כבר עשר שנים, אבל לפני עשר שנים, יכולתי לכתוב בדיוק את מה שכתבת.

קודם כל- עידוד- זה משתפר!

ודבר שני- דיברנו על זה הרבה, בכל מיני הזדמנויות, זה דורש אומץ, אבל תיהי כנה איתו ותגידי לו, בעליקו היקר, אני כל כך רוצה שתפנק אותי! אני לא רוצה קנות לעצמי, אני אשמח בכל דבר שתקנה לי, כי אתה קנית (ובאמת תיהי שמחה בזה ואל תקטרי שזה לא מה שרצית ולא מה שאת אוהבת)

אם את רואה שלאורך זמן הוא קונה דברים שאת לא אוהבת, תנסי בעדינות להכווין אותו או להציע לו ללכת איתו ביחד (שזה מבאס)

בהצלחה רבה!

ראיתי את השאלה שלך וכ"כ הזדהתי

אני נשואה 16 שנה לבעל מדהים - אך לא יודע לקנות מתנות

בשנים הראשונות זה היה לי ממש קשה הייתי תמיד מצפה ומאוד מתאכזבת

וניסיתי הרבה להסביר לו את זה  - יש מעט התקדמות , אבל לא מספיק...

לפני כמה שנים החלטתי לשנות את הראש אצלי ובמקום קבוע להתאכזב פשוט לא לצפות ולקנות לעצמי מתנות (ואני יודעת שזה לא אותו דבר אבל עדיף מכלום) - אני קונה מתנה לעצמי ולפעמים מודיעה לו שזה ממנו (לפעמים מבקשת שיכתוב על זה ברכה או הקדשה...)

הגעתי למסקנה שאין אדם מושלם ואני צריכה לשמוח שזה החיסרון שלו ולא דברים אחרים...  אותי המחשבה הזו מאוד מעודדת.

שיהיה לך בהצלחה ותדעי שקשה לשנות אנשים אחרים יותר קל זה לשנות את הראש שלנו....

אני גם ככה, אולי בכללי נשים...;)

הוא ממש הצטער שאין לו מושג מתי לקנות, מה לקנות, לכבוד מה אמורים לקנות, איך עושים הפתעה...

אז דיברנו על זה, הכנתי לו 2 רשימות, הכי טכני שיש!

רשימה אחת של מתי אני מצפה ממנו למחווה כלשהו, שזה כלל-

יומולדת,

בשורה טובה,

אירוע מיוחד,

תקופה באסה,

סתם מדי פעם,

כשהוא חוזר מיום ארוך מחוץ לבית...

ורשימה שנייה של דברים שאני אוהבת לקבל. גם דברים ספציפיים, וגם לא. למשל-

צמיד לרגל,

בובה,

שעון,

פריט מגניב למטבח,

פרח...

בהתחלה אפילו הרסתי את כל אפקט ההפתעה-

"אתה יכול לקנות לי עגילים ליומולדת."

"אבל אני לא יודע מה יפה!"

"אז תבקש מחברה שלי זאת וזאת שתקנה בשבילך ואתה תשלם לה אחר כך."

שזה הכי מפגר! כי מה, זה בכלל לא ממנו.

אבל ככה התחלנו, ולאט לאט התקדמנו.

יצא לי גם להרוס לו הרבה הפתעות-

"הינה, למשל לראש השנה באלי שתקנה לי תכשיט יפה לשנה החדשה."

"גרר.. כבר קניתי לך לראש השנה! עכשיו הרסת הכל.."

אבל זה דווקא היה משעשע

קיצור, באמת שהוא יכול ללמוד את זה.

תתחילי בממש להגיד לו מתי ומה, ואחר כך הוא יבין את הקטע עם הזמן בע"ה...

ודברי איתו על הכל! זה לא שוויתרת. את יכולה להגיד לו שאת כן צריכה בעצם! הוא בעלך, הוא רוצה שיהיה לך כיף.

מה קיבלת?

נכנסתי לקרוא.

אבל היה שבוע מטורף

ולא הספקתי כלום.

תודה לכולם על העצות המועילות. 

היה לנו קטע ממש- חובה לקרוא:

בעלי נכנס כזה בקטנה לפורום (הוא מעולם לא מתעניין בזה)

פתאום הוא קולט תשרשור הקטע שהוא מיד הבין שזה הוא.

מי עוד התחתן שבוע לפני היומולדת של אשתו

והביא לה רק שושנה אדומה ליום נישואין הראשון?

והכל יוצא בתזמון מושלם בתאריכים המתאימים?

מסקנה א': תמיד שנו קצת פרטים.

אז חוץ מזה שהוא נעלב עמוקות

הוא גם היה מעשי הרים טלפון לאחותי

ביקש ממנה לקנות לי משהו ולהקפיץ לו בערב

והוא כבר יחזיר את הכסף.

הגעתי הביתה מהעבודה

חיכתה לי ארוחה חלבית שהזמין ממסעדה

ים של שוקולדים מפנקים

עוגה טובה ובלון בכל חור.

והעיקר המתנה שכל כך רציתי ועלתה לא מעט

אבל אחרי שהוא סיפר לי איך הוא עלה כל הרעיון לחגוג נפל כל החשק

ומה שעשיתי כל אותו ערב זה רק להתנצל-

מסקנה ב': תמיד דברו גלויות פאדיחה שזה מגיע ממקומות לא צפויים

זהו זה הסיפור

בסופו של יום די משעשע.

ולמה "נפל כל החשק"...

בדיוק ההיפך.

איזה אדם מקסים - על אף שכאילו "נעלב".. הבין בדיוק את הכיוון. עשה מה שצריך. כל הכבוד!

מזל שפרסמת פה, ומזל שראה.

תגידי לו שיופי שזה מה שיצא מכך שפירסמת - ושכל הכבוד שהוא לקח את זה לכך.

ושאכן פעם הבאה, בדיוק כמו שכתבת, את פשוט תגידי לו (כך גם הצענו...).

ומכאן רואים את האמת - שלפני שעושות "סרטים" על הנכונות לתשומת הלב - צריך לדעת שהרצון כנראה קיים. צריך "חוכמה" איך לנתב לאן שרוצים. בד"כ הכי טוב לדבר.

העיקר הוא להגיד. לדבר.

ממש לומר בפירוש למה את מצפה.

ולעשות תיאום ציפיות.

זה עוזר מאוד.

שאלת? מן הראוי שתכנס/י לראות את התגובות שהשקיעו בך, לא?

אולי זה לא אמור להזיז לי, אבל זה מעצבן.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!