את צריכה לבוא ולשתף אותו. תגידי לו:
בעלי היקר, אמנם חשבתי לוותר על מתנת יומולדת בגלל מצבנו הכספי, אבל אני מרגישה שזה ויתור גדול מאד בשבילי. אשמח שנשקיע סכום (אפילו מועט ביותר..) העיקר לשמח את הלב.

אם הוא לא יודע מה לקנות, תלכו יחד ותבחרו מתנה. אח"כ תבקשי ממנו שיכתוב לך מכתב ויביא לך את המכתב והמתנה.

ותשתפי אותו עד כמה זה חשוב לך, וכמה זה ישמח אותך..

מה שלא אומרים- הם לא יודעים. (אצלי אחרי כמה פעמים שקנינו תכשיט ביחד, בעלי הפתיע וקנה תכשיט שאהבתי. בלעדי..)

מזל טוב ליומולדתך!!

חוץ מזה - בנישואין תדעי שהציפיה היא מקור האכזבות

אם בעלך הוא אחד שלא יקנה מתנה מעצמו אז טוב מאוד שהגעתם לפתרון שהולכים ביחד 

אל תוורתי על זה . תזכירי לו יש לי יומולדת, אנחנו צריכים ללכת לקנות ...

ולא תמשיכי להתאכזב כל פעם מחדש שהוא לא קונה 

ואת החשבונות של הכסף - תשכחי בזמן הזה

(אפשר להתחשב ולא לקנות משהו יקר אבל להבא לא מוותרים על מתנה )

קודם כל - תדעי לך שזה קורה אצל המון המון זוגות.

דבר שני - לתת מקום לכסף תמיד זה קצת בעיה, כי כמו שאמרת ץתמיד יש הוצאות, וכשמרגישים שיש בור למלא אותו  - יותר קשה, וגם הבור שנובע מחוסר של משהו יכול לגדול אם לא ממלאים אותו.

מה עושים?

אפשר לעשות רשימה של מתנות והפתעות ולתת לו - שישמור אצלו, וכל פעם שירצה - ישלוף משם משהו.

כי בנים לא יודעים מה בנות רוצות ואולי זה טפשי? ואולי זה יקר ואולי זה גרוזיני? ואולי..... ובסוף לא קונים כלום.

אז תעשי רשימה של דברים מהפשוטים כמו שוקולד, כמו פרח, כמו זר פרחים, ועד תכשיט יקר (ותוסיפי רשימה של חנויות שמשם היית רוצה שיביא כי זה בערך לפי טעמך, וכמובן עם כרטיס החלפה. ותגידי לו שאם הוא מידי מתלבט שידע שמקסימום תחליפי, שלא יעלב - שידע את זה מראש. חוסך עוגמות נפש).

גם תגידי לו שתמיד יוסיף איזה פתק למה שהוא מביא, אפילו קטן, אפילו עם 3 מילים - אבל שיביא משהו.

למה? ככה. זה טוב להרגל. וגם אם הוא לא יכתוב דברים מפוצצים תחמיאי לו על זה ותשמחי בזה- זה יגרום לו לפתח את זה.

וגם את - תביאי לו מידי פעם הפתעות קטנות - גדולות. גם את תעשי רשימה.

כשמביאים מתנות והפתעות זה מוסיף צבע לחיים והרבה שמחה ואהבה. אל תשכחי אותו.. גם לו מגיע.

ובטח שכחתי עוד כמה דברים, מקסימום אוסיף אח"כ.

בהצלחה רבה!!

היא לוקחת את בעלה לחנות ,מראה לו בדיוק מה היא רוצה ואומרת לו שפעם הבאה שהוא מתכוון לקנות לה מתנה...

והרצון שלך למתנה הוא מובן!

אולי אם את לא רוצה לחזור בך, תבקשי ממנו שיארגן לכם מסיבה קטנה בבית. שהוא יארגן את האוכל, יעצב יפה את השולחן, יכתוב פתק/מכתב. ובקיצור שיפנק אותך! שאת לא עושה כלום באותו ערב..

ועוד נקודה- שראיתי שכתבו אבל חשוב מאוד לדעת שאפשר לקנות תכשיטים ומתנות גם יותר בזול בזמנים שיותר קשה, ולפעמים  אפשר גם דברים יקרים יותר באירועים מיוחדים ממש (לידה, חתונה של אחים, וכדו')

לי יש מלא תכשיטי אוירה כאלה שעלו עשרה שקלים ולא נראים כאלה..

מה לעשות לא תמיד יש כסף למאות שקלים..

ואם את לא יודעת כמה זה עלה אז בכלל זה כיף!

והיום, כעבור עשרים שנה, אנחנו באותו מצב.

נשמע מייאש? זו לא הכוונה. ההיפך. כבר עכשיו אל תוותרי. תזמי שיחה. זו לא ילדותיות. זו הזוגיות שלכם. אם את שואלת אותי, גם אל תוותרי על מילים כתובות לצד המתנה. בעיני הן יותר חשובות.

אפשרות אחרת, לערב צד שלישי. למשל חינוך של אחותו, אם היא קרובה אליו.

בהצלחה!

כמעט הלכתי לישון, כשנתקלתי במה שכתבת. וחייכתי...כל-כך מוכר! כן, גם אחרי הרבה שנות נישואין, את מצפה ליחס, הענקה בימים משמעותיים בחייך.  היום אני מבינה שצריך פשוט לדבר על זה, כמו שאת מתארת זה לא מחוסר אהבה או אכפתיות. פשוט, גבר הוא לא אישה, ורמזים לא תופסים בדרך כלל אצלו.

תיפסי יום נינוח ותדברי על כך עד כמה זה חסר לך...בעניינים אלו אנחנו ה"מחנכות" של הבעל. גם כיום בימי הולדת של ילדים, כלות, חתנים ונכדים, אני המזכירה בתחום זה.

לגבי הוצאות, זו כבר עבודה עצמית שלך להכיר בעדיפות של צורכי המשפחה השונים.

בטוחני שבהפתעות מתוקות ויפות, גם פחות יקרות תיהני ותתמלאי בנחת ובשמחה מהבעת היחס האישי של בעלך.

                                                                                        רק בשמחות!!!

גם את - אל תתייאשי..

תסבירי בנחת. מהלב. באמון.

לפעמים דווקא אחרי הרבה שנים, מבינים יותר טוב הסברים כאלו.

אני ב"ה לא במקום הזה , בעלי מאד מפרגן וקונה לי מתנות. ולפעמים כשלא יודע מה לקנות מתיעץ עם גיסתי ונעזר בה.

כדאי גם לך שאם הוא לא יודע שיתיעץ עם אחותו גיסתו וכד' ואף ילך איתן לקנות, ככה לא יביך אותו להכנס לחנויות של "נשים" וכך גם לא יצטרך לבחור לבד ...

או מקסימום עם מישהו ניטרלי 

זאת את?? 

ואני כבר מלא זמן תוהה לעצמי מי זאת הניקית החדשה שמשום מה מכירה את כולם....

חחחחחחחחחחחח

וגם שמתי לב שמינימאוס נעלמה.. אבל לא קישרתי

או שזה סתם שורשר בטעות 

ומאז שנכנס המשפט הבא בזמן המקלחת ההפגנות בטלו מן העולם: 

"דינה די לא בוכה היא רק עוצמת עינים חזק חזק ומרימה את הראש שלא ייכנס לה השמפו לעינים"

למה בטעות?

מאיפה הייתי אמורה לנחש שזאת את?

אופס, עכשיו קלטתי ששירשרת את זה לפאז,

יצאתי דפוקה... חחח.. סתאם

שהתחרטת..

שזה יהיה לך ממש חסר.

ואם הוא ילך איתם לקנות משהו יפה - אבל הוא קונה.. את בוחרת, הוא קונה לך - אז ממש תשמחי....  (ותגידי לו שוב: תזכור, אני אשה, זה לא כמו אתה. אני ממש צריכה שאתה תקנה לי משהו. היחס. המהלב..  אני הולכת איתך רק כי אתה לא יודע מה לבחור - כל השאר, זה אתה. אולי אפילו תכתוב פתק?... כן, "תזמיני" מה שטוב לך - ואל תתאכזבי מהתוצאות של הנסיונות הראשונים..)

וכדאי שתחשבי שבשבילו השושנה האדומה, זה ממש הלב. זה המכתב, זו הברכה, זו המתנה. הוא כנראה חשב שתביני מה זה מביע מבחינתו...

לא נורא - עם הזמן תבינו יותר גם איך להביע אחד לשני בשפה שגם השני מבין - וגם "לשמוע" בשפה שהוא מדבר.

ומזל טוב, מן הסתם בשם כל כותבי הפורום הזה....

אני ב"ה נשואה כבר עשר שנים, אבל לפני עשר שנים, יכולתי לכתוב בדיוק את מה שכתבת.

קודם כל- עידוד- זה משתפר!

ודבר שני- דיברנו על זה הרבה, בכל מיני הזדמנויות, זה דורש אומץ, אבל תיהי כנה איתו ותגידי לו, בעליקו היקר, אני כל כך רוצה שתפנק אותי! אני לא רוצה קנות לעצמי, אני אשמח בכל דבר שתקנה לי, כי אתה קנית (ובאמת תיהי שמחה בזה ואל תקטרי שזה לא מה שרצית ולא מה שאת אוהבת)

אם את רואה שלאורך זמן הוא קונה דברים שאת לא אוהבת, תנסי בעדינות להכווין אותו או להציע לו ללכת איתו ביחד (שזה מבאס)

בהצלחה רבה!

ראיתי את השאלה שלך וכ"כ הזדהתי

אני נשואה 16 שנה לבעל מדהים - אך לא יודע לקנות מתנות

בשנים הראשונות זה היה לי ממש קשה הייתי תמיד מצפה ומאוד מתאכזבת

וניסיתי הרבה להסביר לו את זה  - יש מעט התקדמות , אבל לא מספיק...

לפני כמה שנים החלטתי לשנות את הראש אצלי ובמקום קבוע להתאכזב פשוט לא לצפות ולקנות לעצמי מתנות (ואני יודעת שזה לא אותו דבר אבל עדיף מכלום) - אני קונה מתנה לעצמי ולפעמים מודיעה לו שזה ממנו (לפעמים מבקשת שיכתוב על זה ברכה או הקדשה...)

הגעתי למסקנה שאין אדם מושלם ואני צריכה לשמוח שזה החיסרון שלו ולא דברים אחרים...  אותי המחשבה הזו מאוד מעודדת.

שיהיה לך בהצלחה ותדעי שקשה לשנות אנשים אחרים יותר קל זה לשנות את הראש שלנו....

אני גם ככה, אולי בכללי נשים...;)

הוא ממש הצטער שאין לו מושג מתי לקנות, מה לקנות, לכבוד מה אמורים לקנות, איך עושים הפתעה...

אז דיברנו על זה, הכנתי לו 2 רשימות, הכי טכני שיש!

רשימה אחת של מתי אני מצפה ממנו למחווה כלשהו, שזה כלל-

יומולדת,

בשורה טובה,

אירוע מיוחד,

תקופה באסה,

סתם מדי פעם,

כשהוא חוזר מיום ארוך מחוץ לבית...

ורשימה שנייה של דברים שאני אוהבת לקבל. גם דברים ספציפיים, וגם לא. למשל-

צמיד לרגל,

בובה,

שעון,

פריט מגניב למטבח,

פרח...

בהתחלה אפילו הרסתי את כל אפקט ההפתעה-

"אתה יכול לקנות לי עגילים ליומולדת."

"אבל אני לא יודע מה יפה!"

"אז תבקש מחברה שלי זאת וזאת שתקנה בשבילך ואתה תשלם לה אחר כך."

שזה הכי מפגר! כי מה, זה בכלל לא ממנו.

אבל ככה התחלנו, ולאט לאט התקדמנו.

יצא לי גם להרוס לו הרבה הפתעות-

"הינה, למשל לראש השנה באלי שתקנה לי תכשיט יפה לשנה החדשה."

"גרר.. כבר קניתי לך לראש השנה! עכשיו הרסת הכל.."

אבל זה דווקא היה משעשע

קיצור, באמת שהוא יכול ללמוד את זה.

תתחילי בממש להגיד לו מתי ומה, ואחר כך הוא יבין את הקטע עם הזמן בע"ה...

ודברי איתו על הכל! זה לא שוויתרת. את יכולה להגיד לו שאת כן צריכה בעצם! הוא בעלך, הוא רוצה שיהיה לך כיף.

מה קיבלת?

נכנסתי לקרוא.

אבל היה שבוע מטורף

ולא הספקתי כלום.

תודה לכולם על העצות המועילות. 

היה לנו קטע ממש- חובה לקרוא:

בעלי נכנס כזה בקטנה לפורום (הוא מעולם לא מתעניין בזה)

פתאום הוא קולט תשרשור הקטע שהוא מיד הבין שזה הוא.

מי עוד התחתן שבוע לפני היומולדת של אשתו

והביא לה רק שושנה אדומה ליום נישואין הראשון?

והכל יוצא בתזמון מושלם בתאריכים המתאימים?

מסקנה א': תמיד שנו קצת פרטים.

אז חוץ מזה שהוא נעלב עמוקות

הוא גם היה מעשי הרים טלפון לאחותי

ביקש ממנה לקנות לי משהו ולהקפיץ לו בערב

והוא כבר יחזיר את הכסף.

הגעתי הביתה מהעבודה

חיכתה לי ארוחה חלבית שהזמין ממסעדה

ים של שוקולדים מפנקים

עוגה טובה ובלון בכל חור.

והעיקר המתנה שכל כך רציתי ועלתה לא מעט

אבל אחרי שהוא סיפר לי איך הוא עלה כל הרעיון לחגוג נפל כל החשק

ומה שעשיתי כל אותו ערב זה רק להתנצל-

מסקנה ב': תמיד דברו גלויות פאדיחה שזה מגיע ממקומות לא צפויים

זהו זה הסיפור

בסופו של יום די משעשע.

ולמה "נפל כל החשק"...

בדיוק ההיפך.

איזה אדם מקסים - על אף שכאילו "נעלב".. הבין בדיוק את הכיוון. עשה מה שצריך. כל הכבוד!

מזל שפרסמת פה, ומזל שראה.

תגידי לו שיופי שזה מה שיצא מכך שפירסמת - ושכל הכבוד שהוא לקח את זה לכך.

ושאכן פעם הבאה, בדיוק כמו שכתבת, את פשוט תגידי לו (כך גם הצענו...).

ומכאן רואים את האמת - שלפני שעושות "סרטים" על הנכונות לתשומת הלב - צריך לדעת שהרצון כנראה קיים. צריך "חוכמה" איך לנתב לאן שרוצים. בד"כ הכי טוב לדבר.

העיקר הוא להגיד. לדבר.

ממש לומר בפירוש למה את מצפה.

ולעשות תיאום ציפיות.

זה עוזר מאוד.

שאלת? מן הראוי שתכנס/י לראות את התגובות שהשקיעו בך, לא?

אולי זה לא אמור להזיז לי, אבל זה מעצבן.

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

אני רוצה לציין למען הזהירות שהיום בצהריים קיבלתי ממשתמש זה (חוזר) פניה בשיחות אישיות.

אומנם תמימה ופשוטה בסה"כ בקשה לשוחח, אבל מכיוון שאנחנו לא מכירים, לא הכרנו ובכלל אינני משוחחת עם גברים, חסמתי את המשתמש.

למה משתמש (חדש?) פונה בשיחות אישיות לאישה?

לא ראיתי סיבה.

אני גם מציינת שבפרטים האישיים מצויין שהוא פרוד.

מבחינתי זו אזהרה לציבור, כיוןן שאנו מצויים להתרחק מן הכיעור וכל הדומה לו.

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

קשה היום לפרנס בית ממשכורת אחת.

לא ריאלי בדרך כלל לבוא בטענות לגבר, ש"יביא כסף" לבדו.

באשכול סמוך אמרו (בצדק) לגבר שהתלונן שאשתו לא מבשלת מספיק, שיפשיל שרוולים וילמד לבשל בעצמו.

חושב שהרעיון הזה נכון גם במקרים כמו שלכם.

אשתדל להתייחס יותר בפרוטרוט כשאתפנה. ככלל הייתה לי חוויה כזו גם כן.

רק אשאל: זה משהו חדש או מאז שהתחתנתם? היה איזה שינוי שהשפיע לטוב או לרע על המצב שלכם?

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.