תראי, צריך לחלק לשניים- חינוך או מורה מקצועית.
אני מחנכת כבר 7 שנים באולפנה.
ב"ה עבודה מאוד מספקת אך סביב השעון- כפשוטו.
הקשר עם הבנות, ההכוונה, השיח, וגם הלמידה מאוד משמעותית, וילד מחזיר אהבה כשהוא מקבל אהבה, אז יש סיפוק. אבל, המחיר מצד שני כבד מאוד, יש שעות רבות של הכנת שיעורים, יש המון תוכניות לימוד חדשות שמשתנות כל שנה ושנה וזה די מתיש, יש ישיבות צוות שהן חובה, בדיקת מבחנים שנערמים ונערמים על השולחן יחד עם ההערכות להגשת הציונים לתעודה וכו הלאה... יכול להיות שהמשכורת עלתה במקצת אבל אין פרופורציה בין השעות לשכר.
למורים המקצועיים האינטנסיביות היא פחות תדירה, אך להם יש מס' כיתות לימוד ופועל יוצא הוא כמות מבחנים, ישיבות וכו'...
אם את מגיעה בלי מרץ ואידיאל, לא בטוחה שזה יהיה לטווח ארוך. הילדים (שלא לדבר על נוער) כיום מאוד מאוד לא פשוט. ההתמודדויות הן מורכבות מאוד, ואם לא באם עם נשימה עמוקה, גישה חיובית ואהבה לתלמידים, יהיה קשה להחזיק מעמד שנים רבות בהוראה (דווקא בגלל "שיפור" התנאים לכאורה, שבפועל מקשים מאוד ואינם מוסיפים הרבה).
נכון, ישגם פלוסים, אחד מהם הוא החופשים (וגם שם יש שינויים- דוגמאת ימי חופשת חנוכה השנה והימים שבין יום כיפור לסוכות שבוטלו).
מכירה הרבה מורות ששנים עובדות בהוראה מכח האינרציה, ההרגל, לסמן V ולהביא פרנסה הביתה, לא מתוך אידיאל ולא מתוך רצון גדול ואולי קצת בגלל הנוחות.
השאלה הגדולה- שרק את תוכלי לענות עליה היא- האם תהיי מסוגלת לעבוד כל חייך בעבודה שלא תספק אותך, שלא תקדם אותך ולא תהיי שמחה בה.
אני מאוד מאוד עמוסה ויחד עם זאת, מאוד מאוד שמחה.
לומדים למצוא את האיזונים בין בית ואולפנה. ושמחים בזה.
גם לתרום לכלל ישראל וגם לביתך הפרטי.
ודרך אגב, תמיד אפשר לעשות הסבה קטנה לאיזו תעודה שתכניס פי שניים מהוראה אם זה ממש לא מסתדר...
בהצלחה!!!
