ושל נחושת ושל אור, 

הלא לכל, לכל שירייך, אני אני כינור

יאאאא...

איזה שבת!!!

שבת ברובע, בסניף בין החומות (אחלה סניף ) 

- קבלת פנים נאה, מטר רציני בירידה מההסעה. (אבל זה אחלה מקלחת )) 

- תפילה וקבלת שבת עוצמתיות בשריד בית מקדשנו, ריקודים, בלאגנים, גרון כואב

- סעודה ועונ"ש עם רבנו, שירים עד כלות הנשמה והנשימה.

- טיש במאה שערים, בחסידות תולדות אברהם יצחק(לא הוא, אח שלו ). היה חוויה .

- ויכוחים חסרי תועלת וכוונה במצב"ר מחורפן וגרון כואב. שעשוע .

- שחרית בכותל עם נער בר-מצווה ארגטינאי ומשפחתו. איזה כיף לשמח .

- סעודת שבת בסטלה, חורחה חורחה והתרנגול(בהגייה ארגנטינאית).

- סיורים ושטויות בעיר העתיקה - ביהכ"נ החורבה, האיסטנבולי (ההורים שלי התחתנו שם! ), עטרת כוהנים.

- יהודה מנשה. איזה בנאדם .

- הבדלה עם הסניף, נקיונות, ויאללה הביתה  

שבוע טוב!!

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול