בס"ד
פעם הייתה לי פיג'מה
היא לא הייתה יפה
אבל היה בה משהו
עם הזמן והכביסות היא דהתה
ובסוף היא נשארה פירורי פיג'מה מחוברים בצורה בלתי רציונלית סגולים
לא הפסקתי להשתמש בה
בעיקר כי יש לי קטע לאהוב דברים רק כשהם ממש נוראים
אבל יום אחד היא כבר לא הייתה בארון
זרקו אותה לפח
אני מרגישה משומשת כמו פיג'מה דהויה
וכל מה שנשאר לי לתת זה פירורי שירה
חבל שהפעם אני לא אקום בבוקר
ואגלה את הפרורים בפח
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
