בס"ד

• לא רוצה ככה
• זה רע להגיד שלי לא?
• ^
• כמו צעצוע בגן..
• בין התלתלים באף האדום הרגעים של דיבור מהוסה בבכי והצחוקים על ברודוי לבד
• הסוללה עומדת להגמר
• הלוואי שהיה יותר כוחת לזה
• זה כאילו אני לא מכירה אותה יותר
• אף פעם לא חשבתי שהחלום שלי יהיה לשבת בבית ולבהות במשך ימים
  שום דבר מעשי
  שום דבר כדי לסיים
  פשוט להיות במצב דומם
• את חסרה לי
  ואני רוצה אותך איתי
  אני לא מבינה איך זה קרה
  ולא מסכימה לקלוט דבר כזה
  אז תחזרי
  בבקשה

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול