ואם תראו נערה
ואם תראו אישה |ממלמל|
תדעו שזו לא אני
ואין עזרה
או הצלה
ואין דרכי הזו קלה
געגועים לנשמתי
ובכי, בכי אמיתי
וחוסר כל
וקמצנות
ועדיין העזות
שרשומה לי על המצח
ותישאר וודאי לנצח
והנפש
הבוכה
מרוסקת
מלאה אותך מציף רגשותיי
את נמוגה בענן
איך שמחה על כך
ומה אומר אני
מלבד להתראות?
ולא אדע על מה ולמה
פתאום כולם מתחילים איתה
ילדה אחת
ילדה אחת
ילדה אחת
קטנה
והנה נמלה
והנה הגרדום
והנה גם המוות
והנה כיליון
|מבולבל|
ואיך ילדה אחת קטנה, יכולה לגרום כל כך הרבה כאב?
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
