"אין זה חשוב באמת להחליט בגיל צעיר מאוד
מה בדיוק אדם רוצה לעשות כשיגדל.
חשוב הרבה יותר שתחליטו על הדרך בה
אתם רוצים לחיות.
אם תהיו ישרים עם חבריכם, אם תקחו חלק במאבקים 
שטובים לאחרים ולא רק לעצמכם,
הרי נדמה לי שזה מספיק
מה תהיו זה כבר פחות חשוב..."   (גולדה מאיר-"חיי'")

איש וילדו הקטן טיילו יחד ביער. לפתע מעד הבן ועיקם את רגלו.

"אייי" צעק הבן בכאב. "אייי" ענה לו קול מן ההרים.

הילד, הקול הפתיע אותו, הסתקרן ושאל: "מי שם?"

והקול ענה לו: "מי זה שם?".

מאוכזב ומעוצבן מהחזרה על דבריו, צעק הבן: "פחדן! מי אתה?",

ושוב ענה לו הקול: "פחדן! מי אתה?".

הביט הבן באביו בתמיהה ושאל: "אבא, מה בדיוק קורה כאן?".

"שים לב", השיב האב.

"אני מעריץ אותך", צעק האב. "אני מעריץ אותך", ענה הקול.

"אתה נהדר", צעק שוב. "אתה נהדר", חזר אחריו הקול מן ההרים.

הבן, אשר היה מאוד מופתע מכל העניין, עדיין לא ממש הבין מה קורה.

הסביר לו אביו: "אנשים נוהגים לכנות תופעה זו בשם 'הד',

אולם למען האמת יש לכנותה 'החיים'.

החיים תמיד מעניקים לנו בחזרה את מה שאתה מעניק להם.

החיים הם מראה של פעולותיך.

רוצה עוד אהבה? תן עוד אהבה!

רוצה שינהגו כלפיך באכפתיות, נהג כלפי אחרים באכפתיות!

אתה רוצה יחס של הבנה וכבוד? תתייחס לסובבים בהבנה וכבוד.

רוצה שאנשים יהיו סובלנים ואיכפתיים כלפיך?

היה גם אתה סבלני ואיכפתי כלפיהם.

חוק טבע זה חל בכל מישורי חיינו".

תעודה!

על מה היא מעידה?

על תלמיד חרוץ ועל שקידה,

על דרך ארץ ואזניים קשובות,

על התיחסות בכובד ראש,

על השתדלות ועל יזע,

על מחשבה ויגע,

על הכנת עבודות ולמידה למבחנים.

התעודה היא כסכריה על מקל

לעתים כסכריה, לעתים כמקל

דע, את שניהם בכבוד לקבל

את הסוכריה אך גם את המקל.