הרבה יותר קל שיהיו מחלוקות מאשר שיהיה שלום

רוב האנשים לא נקיים מקנאה- שמובילה למריבות, ורצון לכבוד, שבגללו מספיק משפט אחד של מישהו שהתקבל לא טוב (לפעמים מטעות ולפעמים בכוונה להרגיז) להצית מחלוקת גדולה שקשה להפסיק אותה

במיוחד שאנחנו גדלים בעולם מלא מחלוקות (וגם ציניות וביקורתיות) כבר שנים, כך שזה ההרגל של רוב האנשים (אחרת היה נבנה כבר מזמן בית המקדש)

א. מקובל בשם מהרח"ו שמטרתו של האדם תזוהה עם העניין שבו חווה הכי הרבה התמודדויות (והטעם לכך - פשוט).

וכמובן שאפשר לנסח את זה גם הפוך - שהיכן שנמצאת עיקר ההתמודדות, שם חבוי התיקון.

ומסתבר שכמו שזה ברמת הפרט, כך הם הדברים גם במישור הכללי והלאומי.

וידוע שעיקר הבשורה של עמ"י לאנושות היא בשורת האחדות -  האמונה באל אחד, ולמעלה מזה - האחדות הכוללת.

ולכן דווקא באותה נקודה שבה אמורים להתייחד (תרתי משמע), דווקא שם מצוייה תגבורת יצר הרע בלבוש

פילוגים ומחנאות עד בלי דיי.

ב. ג"כ על בסיס הנ"ל שתפקיד עמ"י הוא להנחיל את עניין האחדות, לפחות במישור האמוני. 

הרי זה ברור ששיטת הפירוד היא ההקלה הכי גדולה לתאי המוח. אין צורך ליצור קשר והרמונייה בין גורמים שונים.

העולם ומלואו כבר ממילא מפורד ומבודר. מה שנותר הוא רק לזרום עם המציאות שמשדרת פירוד.

אך לעומת זאת מלאכת ההרכבה וההלחמה של כלל היש לכדי נקודה אחת, דורשת חריפות שיכלית, נועזות מחשבתית, 

תפיסה עמוקה עם תיבול של חזון עתידי.

עמ"י, מהיותו נושא את אותו חזון, נטען בנתונים הנזכרים שאמורים לסייע לו בהגשמת אותו החזון.

אלא שבאופן פרדוקסלי, דווקא אותם נתונים של חשיבה תובענית ומקורית, עלולים דווקא לגרום לחידוד קצוות, להקצין עמדות ולהדגיש את השונות.

לאמיתו של דבר אין זה סותר את הייעוד המיוחל, שכן ההרמונייה האמיתית (והמרתקת) יכולה לבוא רק לאחר הכרת כלל הגורמים באשר הם, ונמצא שהשלב הזה הוא תחנה הכרחית בדרך ליעד.

את ב' ניתן להרחיב ואף לומר שכל המציאות שואפת לאחדות, ואף הברייה החשובה מכל, שואפת לאחדות והביטוי הוא איחוד עם בן/בת הזוג השונים במהות. 

ואידך זיל גמור.

זה מצחיק שמצליחים להאשים אותו בהכל

רק בבקשה, משהו שכן חשוב להגיד- אנא, לא לשקר, זה מאוד חשוב לשמור על הפה ועל המקלדת נקיים "גם" כש"צוחקים".

על התשובה הראשונית ויתרתי, כאמור. 

כל טוב.

והארכתי למטה 

"משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות"   (סוטה מז ע"ב).

"אבל מה שאמרו: משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם רבתה מחלוקת בישראל' - ענין זה מבואר: שכל שני אנשים בהיותם שוים בשכל ובעיון ובידיעת העיקרים שיוצאי מהם הסברות לא תפול ביניהם מחלוקת בסברתם בשום פנים. ואם נפלה תהיה מעוטה, כמו שלא נמצא שנחלקו שמאי והלל אלא בהלכות יחידות. וזה מפני שדעות שניהם היו קרובות זו לזו בכל מה שהוציאו בדרך סברא. והעיקרים, כמו כן, הנתונים לזה כמו העקרים הנתונים לזה. אבל כאשר רפתה שקידת התלמידים על החכמה ונחלשה סברתם כנגד סברת הלל ושמאי רבותיהם - נפלה מחלוקת ביניהם בעיון על דברים רבים שסברת כל אחד ואחד מהם היתה לפי שכלו ולפי מה שיש בידו מן העיקרים" (שמונה פרקים, עמ' לט).

"ואמרו חכמי ישראל במי שלא השלים עניני החכמה משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת. למדונו דבריהם אלה שאם התלמידים השלימו למודיהם לא תהא ביניהם מחלוקת ולא וכוחים " (רס"ג, אמונות ודעות, הקדמה י).

נראה לי עיקר הענין הוא שאנחנו אנשים אדיאליסטים עם נשמה בוערת

אצל הגוים - הוא אוכל שותה ורואה טלבזיה - שלום עשה את היומית שלו

אצלינו זה לא ככה . אנחנו עם אידיאלים עם שאיפות עם רצונות 

ואם אצלי זה כמעט ביהרג ויעבור שחייבים לעלות להר הבית והשכן שלי לא עולה 

אז אני חייב חייב חייב להסביר לו עד כמה חשוב לעלות ועד כמה רק ככה תתקרב הגאולה 

וכנ"ל לגבי כל אידיאל אחר שלנו - אברכות, התישבות, צבא וכו'

אצל מי שזה בהחבא הוא מנסה להיטי עם העולם או אידאל כל שהוא אחר כמו שאפשר לראות שהרבה מאוד מהאדאולוגים הגדולים היו יהודים 

וישנה בעיה נוספת שאין אדם עומד על דעת רבו עד 40 שנה.

ומאחר שאנשים לא קיבלו מספיק הרי שהם הולכים עד הסוף עם מה שיש  להם וכל שני קווים אפילו אם הנטיה שלהם היא מעלה בודדת הרי שלמרחק הדבר ניכר

דבר שיש עליו מחלוקת נשאר מסעיר ומעניין.

אם הכל היה זורם על מי מנוחות הדת היתה מהדברים המשעממים..

כל עוד זה בגדר מחולקת אידיאולגית ולא עובר לפסים מגעילים.

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה