ואמא אומרת שככה אנשים
שמעון השכן נפטר לפני שלושה ימים, ממש בפתח של הבית חולים. גם שמו שלט על הדלת.
כמה עוד מילים
ובלילה בלילה
היו שלום אני חייתי ביניכם.
כמו צמח בר
אמרי האם, אמרי האם
ניסים תשמע, תהיה מלחמה, בקרוב, נגיע רחוק
בואי ילדה קטנה
קחי עוד נשימההה
ותהיי קרובההה
רק נמשיך לזרום
כמו אוויר לנשום
אין כאן זמו לשנות מקום
אם תחפשי אותך תראי אותי
כשקשה להם לגמור הם מושכים את הסופים
כבר חמש שנים, אומר שלום כזה מהיר.
כמה עוד מילים אני אתן לך, באהבה
כדי להודות על מה שיש בך.
ובלילה בלילה. בשעות הקטנות התפילות הפשוטות, מבקשות
מחר, אני אהיה כה רחוקה.
אמרי האם, אמרי האם...?
תקשיב למילים של מיכל, שאומרת שכל כך חבל שהמים
לא דומים לשמים
בכלל
תשירי לי. שאי את קולך על כנף הרוח
אההה.
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
