ידעתם שיש לי תאומה ושהופרדנו בלידתנו? והיא נורא חמודה התאומה שלי
ואמרו שהפעם השניה יותר קלה. ואני לא יודעת למה עשיתי את זה אבל נגמרה התקופה
ומספרים
מעבר לשיירת ההרים המתקמרת בנפאל הרחוקה
הרחוקה
ניצב מקדש תפארת
זאת אומרת
שכמוהו
עוד עינך לא ראת
אופ. המקש של האנטר הרוס וממש קשה ללחוץ עליו
והם הולכים ואני אהיה לבד 
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
