לא לומד?

מה הוא עושה בחיים?

זה כמובן ענין שלו - את מתנדבת "לעזור" ,זה יפה כשהוא רוצה את העזרה - וניכר שרוצה.

דבר שני - העיקר היחס הטוב, לדעתי, סבלנות, לעודד אותו בטוח יצליח עם הזמן לשפר. ואם מדברים על זה, שזה יבוא מתוך גישה אם הוא רוצה שתעזרי לו בענין, שתמצאו ביחד עצה. כשזה פרוייקט משותף מתוך רצון טוב ולא מתוך תלונה - יש יותר סיכוי.

ואם זה כך - אז אולי תקבעו בינתיים "יעד" לא של ממש מוקדם. אח"כ אפשר לשפר.

וגם אולי כדאי שיבדוק ברזל בדם.

אם באמת באמת באמת הוא רוצה לקום מוקדם

ואם כן, האם הוא מתיר לך להתיז עליו מעט מים

ואם זה לא יספיק לשפוך עליו כוס מים

אם הוא יסכים,

אני לא מכיר הרבה אנשים שמצליחים לישון אחרי כוס מים על הראש

ובתור אחד שיודע כמה זה קשה לקום בבוקר

יש כאלה שאמת קשה להם

ובנוסף

כדאי מאוד שימצא עיסוק לבוקר

עדיף עם מישהו על הראש 

יעמיד אותו במקום שהוא לא מגיע.

באמת אין סיבה שאדם בריא וצעיר ישאר במיטה ויפסיד את העולם בחוץ.

יכול להיות שהוא עדין מתאושש מהחתונה..... לא יודעת מה הוא עבר בתור בחור... זה סוג של נפילת מתח, יכול להיות שהוא עבר הרבה בחורות עד אליך וזה היה קשה... יכול להיות שהוא יצא ממסגרת מחייבת ועכשיו הוא קצת מתפרק....

הוא חייב עבודה אפילו התנדבות /לימוד משהוא שהוא חייב לקום

אפשר להדליק מוזיקה בבוקר

אפשר לפתחו תריסים שיהיה אור..

אולי הוא ילווה אותך לעבודה??? בבוקר תשתו קפה יחד ואח"כ תצאו ... אפשר לשבת גם כל בוקר במאפיה לשתות כוס קפה+עוגה, אם קמים מספיק מוקדם.....

מזכיר לי שנה ראשונה שבעלי היה מלווה אותי כל בוקר לאוטובוס לעבודה זה היה נחמד ואח"כ היה הולך להתפלל וללמוד

כל העצות האלו זה כמובן אם הוא רוצה בשינוי....

גם אני לפעמים בקושי גוררת את עצמי מהמיטה. רק בזכות המוסר עבודה הפנימי שלי...

הוא טיפוס שלא אוהב לעבוד,אם הוא צריך כסף הוא ימצא עבודה קלה עם קומבינות .בלי בוס על הראש...

אני מעולם לא התלוננתי על כך בפניו..רק הפגנתי צער..והוא יודע להעריך על כך

בפעמים שאני כן מצליחה להעיר אותו הוא אומר לי וואי בזכותך קמתי מוקדם לתפילה והספקתי הרבה..הוא יודע לפרגן ב"ה

אבל בתכלס...בבוקר הכל משתנה...הוא אמר לי כמה פעמים שיש לו תאוות שינה והוא צריך לעבוד על זה..אני ממש מעודדת אותו כשהוא מצליח לקום...

אבל שוב..בבוקר לכי תחפשי תבנאדם..

ואני בחיים לא ישפוך עליו מים..הוא אמר לי שהוא לא סובל את זה וזה לא בדיוק גורם לו לקום..

שימצא עבודה שכיף לו בה.

כמו שילד שיש לו טיול הוא יקום מוקדם בלי קשר לעייפותו כל גבר שיש לו עבודה  שמספקת אותו יקום בשעה נורמלית..

לא כולם בנוים לשבת בכולל יום שלם ולא לעת עם עצמם כמעט כלום..

תשדרי לו שאם הוא חושב על כיוון של שילוב עבודה ולימודים זה יהיה בסדר מצידך (יש היום לימודי ערב לאברכים)ולא תסתכלי עליו בעין עקומה.

כך שהוא ירגיש שהוא מתקדם לכיוון כלשהו בחיים

הקימה בבוקר היא קושי אמיתי.

כדאי קודם שתבררו יחד אם המסגרת הנוכחית של הלימוד באמת מתאימה לו ומשמחת אותו,

אם כן, נסו להשתמש במסגרת כלשהי שתחייב אותו לקום 

(כמו ללוות ילד עם קושי פיזי לבי"ס, חברותא חצי שעה על הבוקר עם ילד שאבא שלו בקבע, חברותת בוקר עם אחד שלא מקבל איחורים)

אפשר גם לנסות לעשות 'מבצעים' קטנים כאלה (אם אתה קם שלוש פעמים השבוע תקבל עוגה מפנקת/סט ספרים חדש שרצית לקנות/נופש/כל דבר אחר שעולה על הדעת ואפשר לרצות..)

בהצלחה!

זה בהחלט מתכון לחיי אושר ועושר.

תני לו לישון כאוות נפשו, אל תקלקלי לו את החיים, או שתחזירי אותו לאמא ואבא שלו.

אבל הוא חייב להתייעץ עם רופא, יתכן (כפי שציינו גם אחרים) ובבסיס העניין יש איזו בעיה רפואית שניתנת לטיפול.

יש אנשים עם בעיות השמנה... מישהו הגיב ככה לאדם שאמר שיש לו תאוות אכילה?

תאוות שינה משום מה נראית בעיני אנשים כסתם תירוץ... ודברים אחרים נראים כבעיה אמיתית.

נכון, צריך להתגבר על זה. כמו שמתגברים על היצר בדברים אחרים.

וכן, יש אנשים שממש קשה להם לקום...

והאנשים האלה שקל להם לקום אף פעם אבל אף פעם- לא יבינו את אלה שקשה להם לקום... הם פשוט לא מסוגלים, השינה לא קורצת להם..

אתן יודעות איזה נזק ההודעות האלה יכולות לגרום? במיוחד שהם נשואים רק חצי שנה!

הפכתן אותו למפלצת

אז קשה לו לקום, אז מה??? יש לו מודעות ורצון טוב וזה כבר יפה מאוד!!

ולעבוד על דברים כאלה זה קשהההההההה

לומר את האמת אני לרוב לא מתגברת וקמה רק כשהילדים כבר מחייבים אותי לקום והילד שלי 

מאחר לגן, ואני לא מרגישה עם זה כזה נורא, חבל, כדאי להתגבר, אבל מכאן ועד למה שעשיתן מזה הדרך ארוכה

ואל תדאגי.. את וגם בעלך "מושלמים" לא פחות ממי שמבקרים בקלילות. "צריך לעיין", מה מצריך מישהי להראות שהיא כאילו "יותר טובה".

אם אין כאן סיבה רפואית שניתן לטפל בה אז השואלת נמצאת בצרה צרורה, אדם שלא לומד, לא עובד ולא אוהב לצאת מהמיטה זה לא מקרה נורמטיבי שהיא צריכה ויכולה להתמודד אתו.

ואני לא מקבלת את ההנחה ששמירה על הנשואין בכל מחיר עדיפה על פני פרידה במקרים שזה נדרש.

נשואין צריכים להיות כיף, אושר, התעלות והתרוממות רוח. 

אם במקום זה יש בן זוג (או בת זוג) בטלנים וישנוניים אז בשביל מה כל העסק?

אם אין כאן איזו בעיה רפואית שניתנת לטיפול - אני הייתי מתגרשת ובונה לעצמי חיים מאושרים עם אדם אחר.

ואם הבחור לא ילמד את הלקח אז הוא ימשיך לגור בבית הוריו ואבא שלו יגלגל אותו מהמיטה כל בוקר.

למה את לא מיעצת להתגרש  אם הוא חולה?

מה זה משנה חולי גוף או נפש??? למה חולי גוף מתקבל אצלך יותר בסלחנות מחולי נפש??? שתיהם לא תלויים בו..

אני גם לא אומרת שהבחור חולה נפש... (עצלן זה לא חולי נפש אולי זה סוג של דיכאון קל... או כמו שאמרו מונו)

נראה לי כדאי לשמור אופצית גירושים על דברים יותר חמורים...

נישואין בפרט בהתחלה זה הרבה בעיות והרבה חוסר התאמה והרבה הפתעות לכל הכוונים

שצריך לקרב ביניהם ולעמול קשה כדי שזה יהיה כיף

אם הוא אחד שקשה לו להתעורר יש לזה פתרונות ואולי צריך לשלול מונו או המגולובין נמוך

וכן, לפעמים בנאדם קם ב 12 וזה לא אסון. עם החיים הוא ילמד להתסדר ולהכנס לתלם 

עד לפני חצי שנה הוא היה רווק שאבא שלו היה מעיר אותו בבוקר

ובהמשך הוא ילמד איכשהו ... 

ודאי שהם בעיקר כיף והתעלות אבל א"א להתכחש לזה שיש בהם גם צד של עבודה

(אני אפילו לא קוראת לזה "קושי") וכשטוב ביחד גם רוצים ושמחים בעבודה הזאת והיא לא קשה כי

זה בשביל מישהו אהוב

באדם מאד מאד נוח...

(אולי הוא צריך לעבוד על עצמו, תשאלי אותו אם הכל הולך לו בקלות)

לפי דברייך את לא ממש יודעת לקבל את השונה והאחר ממך, וזאת העבודה הקשה שמדברים עליה כולם.

את צודקת אם לא עושים את העבודה הזאת אז חיי נישואין הם לא באמת קשים... (חוץ ממי שנשוי/אה לאדם רע במיוחד, אבל תאמיני לי שלא על זה דיברה דינה די)

על סמך הניסיון והאישיות שלנו, אין לנו יכולת לצאת מעורנו ולדבר בשמו של מישהו אחר.

אנחנו מייעצים לפי מיטב שיפוטנו ומי שקוראת את הדברים צריכה להחליט אם זה מתאים לה או לא. 

אילו הייתי מישהי אחרת הייתי מן הסתם אומרת דברים אחרים.

הקמת משפחה היא לא רק כיף גדול אלא גם אחריות גדולה וכבדה, לאחריות הזאת צריך שותף מתאים.

אבל אני תמהה מדוע אף אחד לא מתנפל בתוקפנות כזו על שלל העצות הילדותיות שנכתבות כאן (כגון להעניק לבעל מתנות על זה שהוא קם בבוקר כאילו שמדובר באיזה ילד בגן ילדים) ודווקא העצות הברורות והמעשיות זוכות לביקורת.

מה הפחד מפני דברים ברורים?

רואה אשה שאוהבת את בעלה, ומעירה על "בעיה" - אז בשביל מה כל העסק?....

צדקה מאד מה שכתבה "ג'ינג'ר" - ואת קוראת לכך "תוקפנות מכוערת ומיותרת". את תקפת את האשה הזו בצורה מכוערת - שהרי בניגוד למושגייך, מבחינתה כמובן פגיעה בבעלה היא פגיעה בה.

אז היא הציבה לך "מראה" טובה, חבל שלא הבנת אותה.

אני בטוח, שרוב הגברים היו מעדיפים אשה מהסוג שביקרת כעת בהודעתך, על פני אשה שכותבת בסגנון שאת כותבת כאן, מסיתה, מסכסכת וכו'.  אז בהיות שאת מעזה לכתוב לאשה הזו, הצעירה, על בעלה (כשמישהי אחרת, למשל, מעידה פה שכך היה בעלה, והם זוג מאושר), "אני הייתי מתגרשת"... אז טוב מאד שמישהי אחרת כותבת לך, שתַראי את מה שאחרים פה חושבים על מה שאת כותבת ומסיתה, לבעלך. אולי הוא ירצה, כמו רבים אחרים, "להתגרש" מאשה כמותך, ולקחת מישהי שמדברת בצורה סבירה, "ולבנות חיים מאושרים עם מישהי אחרת", כלשונך?... ["מה הפחד מדברים ברורים", הרי כתבת...]

פוגע?.. אז אין כל כוונה כמובן לפגוע. אלא שתביני שהאחרת אינה בן אדם פחות ממך, אינה "נפגעת" פחות ממך - וחסרונותייך אינם פחותים משל בעלה. את רוצה שיתסדרו איתך ויראו את הטוב בך, אז גם אחרים.

[ואני, האמת, לא מאמין לכל אלו שכותבות בשם "נישואין.. כיף, אושר, התעלות ורוממות רוח.." לא מאמין. אדם שבאמת חש כך, ולא מנסה "לשכנע את עצמו", לא ירגיש צורך לכתוב כך לאחרים]

ואם מישהי חושבת שאשה זה איזה סמרטוט, שבקלות "מחליפה בעלים".. אז גם זו נקודה שיש להניח שהרבה היו מרגישים מאד לא נוח איתה...

אם זה נקרא "שמירה על נישואין בכל מחיר" (משל היה איזה אלים-קיצוני..), ו"פרידה במקום שזה נדרש" היא כל בעיה פחות או יותר שעולה פה, כפי שרואים בקביעות מתגובות של מיעוט קטן - אז הבעיה אינה אצלה אלא אצל המגיבה..

כי אני לא מתפלאת על כך שאינך מאמין שיש אושר, כיף, התעלות והתרוממות רוח בנשואין.

זה לא קורה לאנשים חמצמצים וכבדי ראש.

1. דבריך בעניין גישתי לנשואין רחוקים מן האמת כרחוק מזרח ממערב.

2. בשם מי אתה מדבר כשאתה מתנסח בלשון רבים?

(וכמובן שדבריך בעניין ענווה נכונים גם עבורך.)

במחילה

מצטרפת למוחים נמרצות נגד דיבורי ההבל חסרי האחריות שלכן.

ותתפלאו יש אנשים שמוציאים אושר למרות שהם עובדים קשה כדי להשיג אותו.

בדיוק כמו שכתבת בהמשך לפותחת השרשור שאת רואה ש"בזכות עצותייך הנפלאות" ...היא "שינתה כיוון" - ולא התבלבלת מהמציאות, שאת סה"כ הצעת לה להסתכל על בעלה כעל סמרטוט שכדאי להתגרש ממנו - והתעלמת גם ממה שכתבה שלא שינתה כלום בגללך..

אז הבה נדייק. אני כמובן לא כתבתי שאין "אושר, התעלות ורוממות רוח בנישואין", אלא ההיפך, בהערת אגב (כשעיקר הכתיבה היתה לחזק את המראה שהציבה בפנייך ג'ינג'ר): שאינני מממהר להאמין לנשים, שכותבות לאחרות הצעות קלילות להתגרש, ובזיונות על בעליהן, בשם "אושר, כיף, התעלות ורוממות רוח בנישואין".. כי מי שבאמת מרגישה כך, ומרגישה טוב עם עצמה (ובטוח שיש שאכן כך מרגישים ומרגישות. את זה לא ממך נלמד), ולא מנסה "לשכנע את עצמה" שכך היא מרגישה, לא תכתוב לאחרים "עצות להתגרש" ותועבות כאלה על כל שטות.

ה"חמצמצות" היחידה שמצאנו - זה רק הפרשנות שלך את מה שקורה פחות או יותר אצל כל מישהי שמעלה כאן איזושהי בעיה. אז כן - אינני מאמין בקלות ל"מושלמות" שאצל כאלה שכך כותבות. בד"כ, מי שמרגיש טוב, אינו נוטה להסביר לאחרים למה למהר להתגרש..

וכמובן, הילדותיות, שבה "האנונימית בכיף" מיהרה "להסכים לכל מילה בדברייך", רק ממחישה את הענין. שהרי היא כתבה אותו כיוון כמו את. כתבה שבעלה של ההיא "לא נורמלי", ועוד התלוננה על אחרות ש"מתייפיפות" על חשבון פותחת השרשור בכך שמעודדות אותה... ואת זה היא כתבה כמובן גם "בשם הפן הדתי"...

[מענין מה היה קורה, אם מישהי היתה מגיבה "בשם הפן הדתי" וכו', על מה שהעלתה זו לפני זמן קצר כאן לגבי "חבר" מהעבר שמגיע אליהם בקביעות הביתה.. - לא ניכנס לפרטים. אפשר לעיין בהיסטוריית ההודעות - והיתה מביעה דעה לגבי ה"כדאיות" של הנישואין איתה.. נשים ש"חסרונות" בשבילן זה כנראה רק מה שאצל זולתן שבהן מותר לפגוע ובבעליהן]

הסתכלות צרה, שחושבת שאצלה כל ה"אושר", ומוכנה להרוס לאחרות את החיים - הכל בשם "האמת", "אושר הנישואין" שכביכול אצל עצמן בלבד.. או סתם הילדותיות והבוסריות.

לא פלא, ששכמותכן, גם "חושבות" בליצנותן, שלִמחות על הסתת אשה בבעלה, והעלבתה ע"י כך שפוגעים בבעלה - זו "חמצמצות וכובד ראש".. הרי איך בכלל ניתן לבנות בית אם לא מציעים לחצי עולם להתגרש כדי להדגיש כמה "מושלם" אצלנו... כמובן, יאללה. הקלילות..... נדבר על כולן.. אנחנו הרי "מאושרות".....

תמיד אותן מיעוט-נשים. "יורדות" על אחרות ללא חשבון, מציעות להן להתגרש, מכנות את בעליהן בכינויי גנאי, "מתפלאות" אם זה בכלל משפיע עליהן, רומסות, מסבירות ש"צריך לומר את האמת"... - 

אבל כשמישהו עונה להן, ועונה לגסות לשונן - אז פתאום "לא יודעות מאיפה האומץ"?..."לא מצדיק רמיסה"..

"מגלגלין חובה ע"י חייב" - תגידי על עצמך ושכמותך, אלופות ההסתה והגידופים, אם מישהי חלילה תשמע לכן - ומשפחתה תיהרס ממה שאת מכנה בהיתממות "ייעוץ לא טוב לדעתך".  לידיעתך, אני כבר קיבלתי הודעות מנשים שחשבו שמא הן "לא נורמליות" בכך שלא הבינו למה הן "צריכות להתגרש", בעקבות הודעותיכן ה"רק מייעצות"..

[אגב, לא "רמסו" אותה.. הציבו לה מראה על איך שהיא כתבה למישהי אחרת. מה היתה אומרת אם היו מייעצים כך לבעלה לגביה. אמרו מפורש שזה לא על מנת לפגוע, אלא כדי שתחוש מה ההיא חשה כשכותבים כך. כיוון שבחרה להגיב בגסות - אין לזה חסינות..]

על "לא תעמוד על דם רעך" שמעת פעם?...

מה זה "מינו אותו"?... אותך ואותה ועוד מעטות מאד - מינו פה ל"מנהלות פורום לעידוד גירושין"?... אם כותבים רק ב"מינוי" אז למה נטלתן על עצמכן?!

"אין לך הסבר הגיוני", למה אדם נפגע בשביל אותן נשים צעירות שמציגות בעיה, בתום לב, לא העלו בדעתן לשאול על קיום-ביתן, כי זו לא אופציה אצלן בכלל ב"ה - ואתן "יורדות" על בעליהן כך?... מנסות לפרק את בתיהן ר"ל, כאילו אשה זו "סמרטוט"  להתחלות חוזרות ונשנות על כל שטות בערך.. כאילו בית זה לא-כלום?..

את "לא מבינה" איך יכול להיו שמישהו ירחם עליהן ויגיב עבורן כשהן מותקפות כך?! 

אם כך - אז ב"ה שה"היגיון" שלנו לא אותו דבר.

[אני דן כעת לכף זכות לפי מה שכתבת - שלא הבנת או לא עקבת אחרי איך שהדבר התגלגל]

אני לא הייתי מעלה בדעתי לשניה לכתוב לה על "שבעלה היה מתגרש ממנה"... בוודאי שלא. הרי זה בדיוק מה שרציתי להראות. שלא כותבים כך.

היתה כאן מישהי שכתבה לה, שתתאר לעצמה אם היו מראים לבעלה תגובות על דבריה, ואומרים לו ש"כדאי להתגרש"...כמו שהיא עושה כאן באופן תדיר.  הרי היא כתבה את זה לא כדי שכך יעשו - אלא להמחיש איך "מורגש, דבר כזה, שהיא עשתה לחברתה. כתבה לחברתה: בגלל זה הייתי מתגרשת. אשה נורמלית שכותבים לה כך על בעלה, נפגעת בשבילו. כמוהו. ובדיוק מאותה סיבה, אף אני כתבתי. זו "מראה" לדבריה. 

עייני הסבר בהודעה שהגבתי לך כעת למעלה (בכותרת "לא קשור"...)

ראשית, מישהי (ג'ינג'ר) לפני זכתה בכך.

אני חיזקתי את דבריה, כשחטפה על כך "תגובה"..

ב. מאד מענינים המושגים שלך.... מי שלא הגיע למדרגה ש"הכל הוא עושה לשם שמיים", כבר לא צריך לעזור לאחרים?... ו"להציע להתגרש" (כמובן "לטובתה"...) זה מותר למישהי שלא כל מעשיה לשם שמיים?... או שאצלכן כבר הכל "לשם שמיים".. (שימי לב: אני עונה לך בדיוק המילים שלך. לא "להתפלא" אח"כ מניין המילים הללו).

וכעת אומר לך בכנות לגמרי - תאמיני או לא: ברור לי כשאני כותב נגד "עצותיכן" הנוראיות הללו, שיתכן שאקבל אח"כ גידופים, באתה "קלילות" שבה מחרפים את בעליהן...

ובאמת נוח לי יותר לא לכתוב.  ואכן, אני כותב את זה "לשם שמיים" לגמרי. בגלל שאני מרחם על אלו שאתן מתעללות בהן בקלות, על בעליהן, על ילדיהם לא פעם, על כך שלא פעם אלו צעירות ש"מושפעות" וחשובות שאולי הן הלא-נורמליות... על כך שהן במצוקה גדולה מדבריכן.

כבר קיבלתי לא פעם תודה מכאלו, מאחורי הקלעים, שמישהו "ענה בשבילן" מה שהן חששו לעשות או לא ידעו.

אני נוהג לחתום בשמי..

אח"כ את מתפלאת על "סגנון" כלפייך ושכמותך....

"נראה לי שאתה מאד נהנה לכתוב".. (כמובן כאמור בדברייך לעיל: אני אף פעם לא כותבת לך אישית...) כמו שאת יודעת יותר טוב מנשים מה קורה אצלן, כך גם את יודעת יותר מהכותב מה "סיבותיו".. "פה מתגלגל" שמתפלא כל פעם מחדש שעונים לו...

את המושגים שלך על "גברים", מנסיונך שכבר גללת אותו כאן לא פעם, אנחנו כבר מכירים... "אז משמח לשמוע כעת גם איך "בנים כותבים".... אני מגיב בדיוק איך שאני רוצה, ולא מתרשם אם מישהי עם סגנון שכמותך תקרא לכך "מגילות" או "קיצורים"...

ול"סקרנותך" - אל דאגה. הכתיבה הולכת לי מהר. כשאני עונה להודעות כמו שלך כעת, אני בהחלט "סובל" מזה, כי אני לא סובל לרדת לזה - ולעזור לאנשים אני אכן שמח.. גם אם צריך "לסבול" בשביל זה לענות על הודעות כאלו..

לגבי אם את ייעצת "להתגרש" ישירות - אינני אומר. יש כאלה שזה ממש ישיר אצלן. אבל כתיבות מסיתות - כן. וכתיבות כאלה אכן עלולות להביא ישר ל"תוצאות" כאלו... כבר העירו על זה בעבר, גם לגבייך, ולא אני דווקא.

כל עוד אינם גובלים בפלילי

אנו מתנחמים בעובדה שהגולשים בפורומים השונים מזהים על נקלה מגיבים מעין אלו ומתייחסים אליהם בהתאם גם ללא צורך בהתערבות ניהולית מצידנו

למזלי הרב, אני קראתי פה הרבה זמן לפני שהתחלתי לכתוב, וכבר הספקתי לראות איך מתנהלים העניינים וללמוד למי לא להתייחס - מי נוטה תמיד לראות את המצב בקיצון שלילי. מחריד אותי לראות את הקלות שבה מפנים פעם אחר פעם לגירושין, בטענה המופלאה של "כולנו אנשים בוגרים ויודעים לסנן", ואת המהירות שבה הופכים אדם לא מוכר למפלצת על סמך שניים-שלושה משפטים. מצטרפת למלחמת החורמה בגישה הזו.

(ולפעמים אני תוהה, באמת, אם אתן מבינות את מלוא מובן המשמעות של להסתכן בלגרום לזוג להתגרש על דברים פעוטים. האם אתן מבינות את חומרת העניין הזה שאפילו מזבח מזיל עליו דמעות. האם במקרה שחס וחלילה חס ושלום זוג נורמטיבי [כלומר, לא בזוגיות באמת נוראית או אלימה] יגיע להתגרש בגלל דברים שאמרתן, תהיו מסוגלות לעמוד בעולם האמת ולטעון שאלו אנשים בוגרים, ההחלטה היתה שלהם ולכן אין חלק בזה)

אולי יש לו חוסר בוויטמינים. ברזל, בי 12 או ויטמין די (שחוסר ממנו גורם לתשישות...)

אולי יש לו מחלת הנשיקה (מונו..)

אולי בעיה בבלוטת התריס

באיזה שעה הוא הולך לישון? זה די משפיע...

הבנתי מהמדריכת כלות שלי שאחרי החתונה לגברים מאד קשה לקום בבוקר.. הם עייפים כל הזמן.

הזוגיות מעייפת אותם.. לא חפרתי על זה למה, אבל רואים בשטח שזה ממש נכון... גם מכירה עוד מישהי שאצלה זה כך (שבעלה מאד עייף מאחרי החתונה וישן המון...)

יש כאן כאלה, מעטות, שבאופן קבוע מסיתות אשה בבעלה.

אני לא פתחתי את תגובותיהן, ראיתי את הכותרות.

ואם הן משלות את עצמן שהן "עוזרות" בכך למשהו - כמובן שלא כלום.

את התוצאות על הסכסוכים הללו, ישאירו למי שתשמע להן. נקוה שלא ישמעו.

האשה ביקשה עצה איך לעזור במצב. לא "חוות דעת" על בעלה. וכמו שכבר כתבו כאן, לכל אחד מעלותיו וחסרונותיו. מספיק עיון קל בהודעות של כל מיני "בעלי ביקורת" כדי לראות שגם אותם היה אפשר "לתפוס" על כל מיני דברים ולהציג אותם בצורה כזו..

לפחות זה ימלא לו חצי יום

הוא ואת תרגישו יותר סיפוק

ללכת לישון בזמן
אם רוצים לקום ב 6 אז בשעה 10 כדאי כבר ללכת לישון
אבל בלי מסגרת זה לא ילך ואל תעירי אותו הרי הוא בן אדם בוגר אז אם הוא ירצה לקום הוא כן יקום
שאלה היא מה הוא עושה בלילה- לומד, מתעסק במחשב, עובד? יש אנשים של יום ויש אנשים של לילה

זה מקור בלתי נדלה לסכסוכים ולמריבות על הבוקר

תשאירי את זה לו. הוא ישן?! שישן. אחרי כמה פעמים כאלו הוא ילמד להסתדר בעצמו

אני חשבתי שבגיל 30 זה עובר, אבל זה לא, אבל ב"ה זה השתפר...

אחרי 15 שנה עדיין מאוד מאוד קשה לו לקום בבוקר.

כמה שהוא מנסה, וכמה שדברנו על זה, והוא ביקש שאני יעזור לו בזה- זה פשוט לא הולך...

רק כשהוא ממש ממש חייב לקום, אז הוא קם ברגע האחרון.

ויש ילדים, גם גדולים (מעל בר מצווה), וזה עדיין לא גורם לו לקום...

הוא עובד, אפילו קשה, אבל העבודה מאפשרת לו את הזמנים שלו.

וזה קשה לי מאוד, אבל אני יודעת שזה החיסרון היחיד שלו, באמת, הוא אדם מקסים, מפרגן, עוזר, אוהב והכל..., אז אני מבליגה, מכילה וחורקת שיניים ומזכירה לעצמי  שגם לי יש חסרונות והוא בכל זאת אוהב אותי!

אז שיהיה לך בהצלחה! זה לא סוף העולם!

תתמקדי בדברים הטובים!

היה מישהו שהיה מגיע כל יום לתפילה בזמן. כל בוקר כמו שעון.

יום אחד הוא ממש אחר. שאלו מה קרה? הכל בסדר?

אמר: כל בוקר אשתי בועטת אותי מהמיטה, אבל אתמול היא שברה את הרגל...

ראשית תודה רבה ,אני מאמינה שכולם פה כתבו ממניע טוב ורצון לעזור,

שנית,אני אשמח להבהיר את זה ..בעלי אדם חרוץ מאוד!!!!!! יש ביננו התאמה ואהבה ב"ה  ושום חיסרון שלו לא יפריד ביננו

אני אספר קצת בהרחבה..בעלי בחור חרדי מבית,הוא היה מהיותו קטן תלמיד חרוץ במיוחד,ואהוב מאוד על הסביבה.

היתה לו ירידה מסוימת ברוחניות (לא באשמתו) שנתיים בערך לפני שהתחתנו..והוא חזר ובגדול..אני חושבת שמאז בערך קשה לו לקום בבוקר ..

הוא מאוד חריף ואוהב מאוד ללמוד..(לפני החתונה היה לומד עד השעות הקטנות של הלילה..והיו הרבה פעמים שהיה נשאר לישון בבית מדרש כי פחד שלא יקום..)

אחרי החתונה דברים השתנו,הוא יחסית ישן יותר מוקדם,וכמובן ישן בבית...וישן במיטה עם שמיכה ןכרית(....!!חח) שזה אומר שנורא קשה לו להיתנתק מהם וקר לו וקשה לו לקום..(גם אם לא בדיוק קר לו)

מהשניה שהוא קם הוא בעל למופת...מושלם++

אולי באמת חסר לו ברזל..(הצעתי לו שכדאי שנעשה בדיקת דם והוא דוחה את זה...)כי בשבת בבוקר הכי קשה לו לקום והוא מרגיש חלש..(למרות שברגיל הוא מתאגרף)

תודה רבה לכולם..

לישון חח

ויופי שיש ביניכם "התאמה ואהבה רבה, ושום חיסרון לא יפריד ביניכם"... אשריכם ממש.

זה הרבה יותר מכל מיני מעלות "טכניות".

חיזקו ואימצו, אתם באמת טובים. ומאד נוגע ללב האופן בו את כותבת עליו, באיזו חיבה, באיזה לימוד זכות. וגם האופן שהוא מגיב כשאת "מצליחה" להעיר אותו, התודה. לא רבים מגיבים כך.  אשריכם. יש הרבה מה ללמוד משניכם, כמה שאתם צעירים..

שלנו גרמו לך להסתכל קצת אחרת על כל העסק.

ואת זו האחרונה ותראי עד כמה הן שונות בדבריך על בעלך ותביני את התהליך שעבר עליך לאחר קריאת התגובות של המשתתפים.

בהודעות הראשונות, כתבה על הבעיה הספציפית של הקימה בבקר, כי לא עלה על דעתה - בתמימותה ובצורה נורמלית לגמרי - שמישהי "תתנפל" עליה ויתחילו "להסביר" כמה בעלה כביכול "נורא ואיום"...

כיוון שראתה שבמקום לענות ספיציפית על שאלה של רעיונות לאיך לעזור לו לקום מוקדם יותר, התחילו לגדפו - אז בתור אשה טובה, "הסבירה" את הרקע. והבעיה עליה כתבה בתחילה, נשארה בדיוק אותו דבר בהודעה האחרונה..

אבל כרגיל חסרת בסיס.

קראת את דבריה כפי שנוח לך...

היא כותבת לך ש"לא השתנה כלום" - וכל אחד יכול לראות את זה - 

אבל את "יודעת" יותר טוב ממנה על עצמה  [כמובן גם על בעלה...].

מי שקוראת הודעה של בקשת עזרה בצורה כ"כ ארסית, ברור שתחשוב שזה "חסר בסיס" שהיא אכן רק התייעצה ספציפית מראש, ולא חשבה על בעלה בכללי דברים שליליים...

איזה חסרת בסיס? את יודעת מה זה בסיס?

לא קראתי הרבה תגובות, האמת.. כי ראיתי שזה נהיה תינוקי.

אז החלטתי לראות מה הגברת שפתחה כותבת, ותאמיני לי-

היא כתבה אותו דבר בדיוק.

(וזה בעיניים אוביקטיביות, שוב, כי אין לי מושג מה את כתבת)

זה שאומרים דברים שלילים על הבעל-כמו שעשו פה חלק מהמגיבות.

אפילו גורם למשהוא טוב-

פתאום האישה קמה ומגינה על בעלה, היא באה להתלונן, לבכות על מצבה (לא דוקא הפותחת, באופן עקרוני הנשים שמעלות בעיות).

לפעמים שמתי לב שמזדהים עם האישה מבחינה רגשית אז היא הולכת ומוסיפה עוד דברים שלילים על בעלה.

פה נוצר מצב בגלל שהתקיפו את בעלה,האישה מיד קופצת ומגינה על בעלה, מוצאת בו הרבה יותר דברים חיובים, בגלל שאישה לא רוצה לשמוע חסרונות על בעלה היא מיד קופצת ומגינה עליו, זה כבר תועלת ענקית, הנה היא רואה פה דברים חיובים עליו, עובדה שבהודעת פתיחה לא כתבה כמה הוא מדהים וכמה הם אוהבים, פתאום עכשיו היא קופצת ועושה את הבעיה שלה כל כך שולית וכמה בעלה מדהים,

כל המעלות שהיא פתאום מוצאת בו אולי עלו רק בעקבות הגנה עליו??

אז הנה יש משהוא גם טוב בזה...

[וזה לא שווה את המחיר..]

אבל כאן, גם מתוך הודעת הפתיחה אפשר לראות את החיבה ביניהם, גם מתוך התיאור של מה שהוא אומר לה.

אלא שבאופן נורמלי, אשה שמעלה בעיה אינה טורחת לכתוב את "כל המעלות הטובות שהיא מוצאת בו", כי אינה חושבת שישפטו אותו בגלל עצה שביקשה.

אז מעלותיו, לא "נולדו" רק בעקבות ההגנה עליו. הצורך להדגיש אותן כאן, כנראה שכן..

עייפות יתר היא לא סתם... הגוף דורש את שלו. כנראה חסר לו הרבה ברזל או פריטין (מאגרי הברזל בגוף)

פעם היה חסר לי המון והייתי ישנה המון...הייתי קמה לעבודה בקושי רב ועצום! ועם עיניים חצי עצומות... ואחרי זה חוזרת לישון צהריים וזה לא השפיע על הלילה..הייתי ישנה טוב גם בלילה.

בקיצור- חבל לדחות, אפשר לקבוע תור לבדיקת דם גם באינטרנט

אלא שמה הבעיה? בדיקות דם הן בבוקר! =) אז כדאי לקבוע עוד משהו חשוב לבוקר הזה...

אז את יכולה להפעיל על שעון שבת רדיו עם תוכנית בוקר מאוד מענינת בפול ווליום. ואולי לאט לאט הוא יתעורר ויקשיב וזה יעורר אותו

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.