לא לומד?

מה הוא עושה בחיים?

זה כמובן ענין שלו - את מתנדבת "לעזור" ,זה יפה כשהוא רוצה את העזרה - וניכר שרוצה.

דבר שני - העיקר היחס הטוב, לדעתי, סבלנות, לעודד אותו בטוח יצליח עם הזמן לשפר. ואם מדברים על זה, שזה יבוא מתוך גישה אם הוא רוצה שתעזרי לו בענין, שתמצאו ביחד עצה. כשזה פרוייקט משותף מתוך רצון טוב ולא מתוך תלונה - יש יותר סיכוי.

ואם זה כך - אז אולי תקבעו בינתיים "יעד" לא של ממש מוקדם. אח"כ אפשר לשפר.

וגם אולי כדאי שיבדוק ברזל בדם.

אם באמת באמת באמת הוא רוצה לקום מוקדם

ואם כן, האם הוא מתיר לך להתיז עליו מעט מים

ואם זה לא יספיק לשפוך עליו כוס מים

אם הוא יסכים,

אני לא מכיר הרבה אנשים שמצליחים לישון אחרי כוס מים על הראש

ובתור אחד שיודע כמה זה קשה לקום בבוקר

יש כאלה שאמת קשה להם

ובנוסף

כדאי מאוד שימצא עיסוק לבוקר

עדיף עם מישהו על הראש 

יעמיד אותו במקום שהוא לא מגיע.

באמת אין סיבה שאדם בריא וצעיר ישאר במיטה ויפסיד את העולם בחוץ.

יכול להיות שהוא עדין מתאושש מהחתונה..... לא יודעת מה הוא עבר בתור בחור... זה סוג של נפילת מתח, יכול להיות שהוא עבר הרבה בחורות עד אליך וזה היה קשה... יכול להיות שהוא יצא ממסגרת מחייבת ועכשיו הוא קצת מתפרק....

הוא חייב עבודה אפילו התנדבות /לימוד משהוא שהוא חייב לקום

אפשר להדליק מוזיקה בבוקר

אפשר לפתחו תריסים שיהיה אור..

אולי הוא ילווה אותך לעבודה??? בבוקר תשתו קפה יחד ואח"כ תצאו ... אפשר לשבת גם כל בוקר במאפיה לשתות כוס קפה+עוגה, אם קמים מספיק מוקדם.....

מזכיר לי שנה ראשונה שבעלי היה מלווה אותי כל בוקר לאוטובוס לעבודה זה היה נחמד ואח"כ היה הולך להתפלל וללמוד

כל העצות האלו זה כמובן אם הוא רוצה בשינוי....

גם אני לפעמים בקושי גוררת את עצמי מהמיטה. רק בזכות המוסר עבודה הפנימי שלי...

הוא טיפוס שלא אוהב לעבוד,אם הוא צריך כסף הוא ימצא עבודה קלה עם קומבינות .בלי בוס על הראש...

אני מעולם לא התלוננתי על כך בפניו..רק הפגנתי צער..והוא יודע להעריך על כך

בפעמים שאני כן מצליחה להעיר אותו הוא אומר לי וואי בזכותך קמתי מוקדם לתפילה והספקתי הרבה..הוא יודע לפרגן ב"ה

אבל בתכלס...בבוקר הכל משתנה...הוא אמר לי כמה פעמים שיש לו תאוות שינה והוא צריך לעבוד על זה..אני ממש מעודדת אותו כשהוא מצליח לקום...

אבל שוב..בבוקר לכי תחפשי תבנאדם..

ואני בחיים לא ישפוך עליו מים..הוא אמר לי שהוא לא סובל את זה וזה לא בדיוק גורם לו לקום..

שימצא עבודה שכיף לו בה.

כמו שילד שיש לו טיול הוא יקום מוקדם בלי קשר לעייפותו כל גבר שיש לו עבודה  שמספקת אותו יקום בשעה נורמלית..

לא כולם בנוים לשבת בכולל יום שלם ולא לעת עם עצמם כמעט כלום..

תשדרי לו שאם הוא חושב על כיוון של שילוב עבודה ולימודים זה יהיה בסדר מצידך (יש היום לימודי ערב לאברכים)ולא תסתכלי עליו בעין עקומה.

כך שהוא ירגיש שהוא מתקדם לכיוון כלשהו בחיים

הקימה בבוקר היא קושי אמיתי.

כדאי קודם שתבררו יחד אם המסגרת הנוכחית של הלימוד באמת מתאימה לו ומשמחת אותו,

אם כן, נסו להשתמש במסגרת כלשהי שתחייב אותו לקום 

(כמו ללוות ילד עם קושי פיזי לבי"ס, חברותא חצי שעה על הבוקר עם ילד שאבא שלו בקבע, חברותת בוקר עם אחד שלא מקבל איחורים)

אפשר גם לנסות לעשות 'מבצעים' קטנים כאלה (אם אתה קם שלוש פעמים השבוע תקבל עוגה מפנקת/סט ספרים חדש שרצית לקנות/נופש/כל דבר אחר שעולה על הדעת ואפשר לרצות..)

בהצלחה!

זה בהחלט מתכון לחיי אושר ועושר.

תני לו לישון כאוות נפשו, אל תקלקלי לו את החיים, או שתחזירי אותו לאמא ואבא שלו.

אבל הוא חייב להתייעץ עם רופא, יתכן (כפי שציינו גם אחרים) ובבסיס העניין יש איזו בעיה רפואית שניתנת לטיפול.

יש אנשים עם בעיות השמנה... מישהו הגיב ככה לאדם שאמר שיש לו תאוות אכילה?

תאוות שינה משום מה נראית בעיני אנשים כסתם תירוץ... ודברים אחרים נראים כבעיה אמיתית.

נכון, צריך להתגבר על זה. כמו שמתגברים על היצר בדברים אחרים.

וכן, יש אנשים שממש קשה להם לקום...

והאנשים האלה שקל להם לקום אף פעם אבל אף פעם- לא יבינו את אלה שקשה להם לקום... הם פשוט לא מסוגלים, השינה לא קורצת להם..

אתן יודעות איזה נזק ההודעות האלה יכולות לגרום? במיוחד שהם נשואים רק חצי שנה!

הפכתן אותו למפלצת

אז קשה לו לקום, אז מה??? יש לו מודעות ורצון טוב וזה כבר יפה מאוד!!

ולעבוד על דברים כאלה זה קשהההההההה

לומר את האמת אני לרוב לא מתגברת וקמה רק כשהילדים כבר מחייבים אותי לקום והילד שלי 

מאחר לגן, ואני לא מרגישה עם זה כזה נורא, חבל, כדאי להתגבר, אבל מכאן ועד למה שעשיתן מזה הדרך ארוכה

ואל תדאגי.. את וגם בעלך "מושלמים" לא פחות ממי שמבקרים בקלילות. "צריך לעיין", מה מצריך מישהי להראות שהיא כאילו "יותר טובה".

אם אין כאן סיבה רפואית שניתן לטפל בה אז השואלת נמצאת בצרה צרורה, אדם שלא לומד, לא עובד ולא אוהב לצאת מהמיטה זה לא מקרה נורמטיבי שהיא צריכה ויכולה להתמודד אתו.

ואני לא מקבלת את ההנחה ששמירה על הנשואין בכל מחיר עדיפה על פני פרידה במקרים שזה נדרש.

נשואין צריכים להיות כיף, אושר, התעלות והתרוממות רוח. 

אם במקום זה יש בן זוג (או בת זוג) בטלנים וישנוניים אז בשביל מה כל העסק?

אם אין כאן איזו בעיה רפואית שניתנת לטיפול - אני הייתי מתגרשת ובונה לעצמי חיים מאושרים עם אדם אחר.

ואם הבחור לא ילמד את הלקח אז הוא ימשיך לגור בבית הוריו ואבא שלו יגלגל אותו מהמיטה כל בוקר.

למה את לא מיעצת להתגרש  אם הוא חולה?

מה זה משנה חולי גוף או נפש??? למה חולי גוף מתקבל אצלך יותר בסלחנות מחולי נפש??? שתיהם לא תלויים בו..

אני גם לא אומרת שהבחור חולה נפש... (עצלן זה לא חולי נפש אולי זה סוג של דיכאון קל... או כמו שאמרו מונו)

נראה לי כדאי לשמור אופצית גירושים על דברים יותר חמורים...

נישואין בפרט בהתחלה זה הרבה בעיות והרבה חוסר התאמה והרבה הפתעות לכל הכוונים

שצריך לקרב ביניהם ולעמול קשה כדי שזה יהיה כיף

אם הוא אחד שקשה לו להתעורר יש לזה פתרונות ואולי צריך לשלול מונו או המגולובין נמוך

וכן, לפעמים בנאדם קם ב 12 וזה לא אסון. עם החיים הוא ילמד להתסדר ולהכנס לתלם 

עד לפני חצי שנה הוא היה רווק שאבא שלו היה מעיר אותו בבוקר

ובהמשך הוא ילמד איכשהו ... 

ודאי שהם בעיקר כיף והתעלות אבל א"א להתכחש לזה שיש בהם גם צד של עבודה

(אני אפילו לא קוראת לזה "קושי") וכשטוב ביחד גם רוצים ושמחים בעבודה הזאת והיא לא קשה כי

זה בשביל מישהו אהוב

באדם מאד מאד נוח...

(אולי הוא צריך לעבוד על עצמו, תשאלי אותו אם הכל הולך לו בקלות)

לפי דברייך את לא ממש יודעת לקבל את השונה והאחר ממך, וזאת העבודה הקשה שמדברים עליה כולם.

את צודקת אם לא עושים את העבודה הזאת אז חיי נישואין הם לא באמת קשים... (חוץ ממי שנשוי/אה לאדם רע במיוחד, אבל תאמיני לי שלא על זה דיברה דינה די)

על סמך הניסיון והאישיות שלנו, אין לנו יכולת לצאת מעורנו ולדבר בשמו של מישהו אחר.

אנחנו מייעצים לפי מיטב שיפוטנו ומי שקוראת את הדברים צריכה להחליט אם זה מתאים לה או לא. 

אילו הייתי מישהי אחרת הייתי מן הסתם אומרת דברים אחרים.

הקמת משפחה היא לא רק כיף גדול אלא גם אחריות גדולה וכבדה, לאחריות הזאת צריך שותף מתאים.

אבל אני תמהה מדוע אף אחד לא מתנפל בתוקפנות כזו על שלל העצות הילדותיות שנכתבות כאן (כגון להעניק לבעל מתנות על זה שהוא קם בבוקר כאילו שמדובר באיזה ילד בגן ילדים) ודווקא העצות הברורות והמעשיות זוכות לביקורת.

מה הפחד מפני דברים ברורים?

רואה אשה שאוהבת את בעלה, ומעירה על "בעיה" - אז בשביל מה כל העסק?....

צדקה מאד מה שכתבה "ג'ינג'ר" - ואת קוראת לכך "תוקפנות מכוערת ומיותרת". את תקפת את האשה הזו בצורה מכוערת - שהרי בניגוד למושגייך, מבחינתה כמובן פגיעה בבעלה היא פגיעה בה.

אז היא הציבה לך "מראה" טובה, חבל שלא הבנת אותה.

אני בטוח, שרוב הגברים היו מעדיפים אשה מהסוג שביקרת כעת בהודעתך, על פני אשה שכותבת בסגנון שאת כותבת כאן, מסיתה, מסכסכת וכו'.  אז בהיות שאת מעזה לכתוב לאשה הזו, הצעירה, על בעלה (כשמישהי אחרת, למשל, מעידה פה שכך היה בעלה, והם זוג מאושר), "אני הייתי מתגרשת"... אז טוב מאד שמישהי אחרת כותבת לך, שתַראי את מה שאחרים פה חושבים על מה שאת כותבת ומסיתה, לבעלך. אולי הוא ירצה, כמו רבים אחרים, "להתגרש" מאשה כמותך, ולקחת מישהי שמדברת בצורה סבירה, "ולבנות חיים מאושרים עם מישהי אחרת", כלשונך?... ["מה הפחד מדברים ברורים", הרי כתבת...]

פוגע?.. אז אין כל כוונה כמובן לפגוע. אלא שתביני שהאחרת אינה בן אדם פחות ממך, אינה "נפגעת" פחות ממך - וחסרונותייך אינם פחותים משל בעלה. את רוצה שיתסדרו איתך ויראו את הטוב בך, אז גם אחרים.

[ואני, האמת, לא מאמין לכל אלו שכותבות בשם "נישואין.. כיף, אושר, התעלות ורוממות רוח.." לא מאמין. אדם שבאמת חש כך, ולא מנסה "לשכנע את עצמו", לא ירגיש צורך לכתוב כך לאחרים]

ואם מישהי חושבת שאשה זה איזה סמרטוט, שבקלות "מחליפה בעלים".. אז גם זו נקודה שיש להניח שהרבה היו מרגישים מאד לא נוח איתה...

אם זה נקרא "שמירה על נישואין בכל מחיר" (משל היה איזה אלים-קיצוני..), ו"פרידה במקום שזה נדרש" היא כל בעיה פחות או יותר שעולה פה, כפי שרואים בקביעות מתגובות של מיעוט קטן - אז הבעיה אינה אצלה אלא אצל המגיבה..

כי אני לא מתפלאת על כך שאינך מאמין שיש אושר, כיף, התעלות והתרוממות רוח בנשואין.

זה לא קורה לאנשים חמצמצים וכבדי ראש.

1. דבריך בעניין גישתי לנשואין רחוקים מן האמת כרחוק מזרח ממערב.

2. בשם מי אתה מדבר כשאתה מתנסח בלשון רבים?

(וכמובן שדבריך בעניין ענווה נכונים גם עבורך.)

במחילה

מצטרפת למוחים נמרצות נגד דיבורי ההבל חסרי האחריות שלכן.

ותתפלאו יש אנשים שמוציאים אושר למרות שהם עובדים קשה כדי להשיג אותו.

בדיוק כמו שכתבת בהמשך לפותחת השרשור שאת רואה ש"בזכות עצותייך הנפלאות" ...היא "שינתה כיוון" - ולא התבלבלת מהמציאות, שאת סה"כ הצעת לה להסתכל על בעלה כעל סמרטוט שכדאי להתגרש ממנו - והתעלמת גם ממה שכתבה שלא שינתה כלום בגללך..

אז הבה נדייק. אני כמובן לא כתבתי שאין "אושר, התעלות ורוממות רוח בנישואין", אלא ההיפך, בהערת אגב (כשעיקר הכתיבה היתה לחזק את המראה שהציבה בפנייך ג'ינג'ר): שאינני מממהר להאמין לנשים, שכותבות לאחרות הצעות קלילות להתגרש, ובזיונות על בעליהן, בשם "אושר, כיף, התעלות ורוממות רוח בנישואין".. כי מי שבאמת מרגישה כך, ומרגישה טוב עם עצמה (ובטוח שיש שאכן כך מרגישים ומרגישות. את זה לא ממך נלמד), ולא מנסה "לשכנע את עצמה" שכך היא מרגישה, לא תכתוב לאחרים "עצות להתגרש" ותועבות כאלה על כל שטות.

ה"חמצמצות" היחידה שמצאנו - זה רק הפרשנות שלך את מה שקורה פחות או יותר אצל כל מישהי שמעלה כאן איזושהי בעיה. אז כן - אינני מאמין בקלות ל"מושלמות" שאצל כאלה שכך כותבות. בד"כ, מי שמרגיש טוב, אינו נוטה להסביר לאחרים למה למהר להתגרש..

וכמובן, הילדותיות, שבה "האנונימית בכיף" מיהרה "להסכים לכל מילה בדברייך", רק ממחישה את הענין. שהרי היא כתבה אותו כיוון כמו את. כתבה שבעלה של ההיא "לא נורמלי", ועוד התלוננה על אחרות ש"מתייפיפות" על חשבון פותחת השרשור בכך שמעודדות אותה... ואת זה היא כתבה כמובן גם "בשם הפן הדתי"...

[מענין מה היה קורה, אם מישהי היתה מגיבה "בשם הפן הדתי" וכו', על מה שהעלתה זו לפני זמן קצר כאן לגבי "חבר" מהעבר שמגיע אליהם בקביעות הביתה.. - לא ניכנס לפרטים. אפשר לעיין בהיסטוריית ההודעות - והיתה מביעה דעה לגבי ה"כדאיות" של הנישואין איתה.. נשים ש"חסרונות" בשבילן זה כנראה רק מה שאצל זולתן שבהן מותר לפגוע ובבעליהן]

הסתכלות צרה, שחושבת שאצלה כל ה"אושר", ומוכנה להרוס לאחרות את החיים - הכל בשם "האמת", "אושר הנישואין" שכביכול אצל עצמן בלבד.. או סתם הילדותיות והבוסריות.

לא פלא, ששכמותכן, גם "חושבות" בליצנותן, שלִמחות על הסתת אשה בבעלה, והעלבתה ע"י כך שפוגעים בבעלה - זו "חמצמצות וכובד ראש".. הרי איך בכלל ניתן לבנות בית אם לא מציעים לחצי עולם להתגרש כדי להדגיש כמה "מושלם" אצלנו... כמובן, יאללה. הקלילות..... נדבר על כולן.. אנחנו הרי "מאושרות".....

תמיד אותן מיעוט-נשים. "יורדות" על אחרות ללא חשבון, מציעות להן להתגרש, מכנות את בעליהן בכינויי גנאי, "מתפלאות" אם זה בכלל משפיע עליהן, רומסות, מסבירות ש"צריך לומר את האמת"... - 

אבל כשמישהו עונה להן, ועונה לגסות לשונן - אז פתאום "לא יודעות מאיפה האומץ"?..."לא מצדיק רמיסה"..

"מגלגלין חובה ע"י חייב" - תגידי על עצמך ושכמותך, אלופות ההסתה והגידופים, אם מישהי חלילה תשמע לכן - ומשפחתה תיהרס ממה שאת מכנה בהיתממות "ייעוץ לא טוב לדעתך".  לידיעתך, אני כבר קיבלתי הודעות מנשים שחשבו שמא הן "לא נורמליות" בכך שלא הבינו למה הן "צריכות להתגרש", בעקבות הודעותיכן ה"רק מייעצות"..

[אגב, לא "רמסו" אותה.. הציבו לה מראה על איך שהיא כתבה למישהי אחרת. מה היתה אומרת אם היו מייעצים כך לבעלה לגביה. אמרו מפורש שזה לא על מנת לפגוע, אלא כדי שתחוש מה ההיא חשה כשכותבים כך. כיוון שבחרה להגיב בגסות - אין לזה חסינות..]

על "לא תעמוד על דם רעך" שמעת פעם?...

מה זה "מינו אותו"?... אותך ואותה ועוד מעטות מאד - מינו פה ל"מנהלות פורום לעידוד גירושין"?... אם כותבים רק ב"מינוי" אז למה נטלתן על עצמכן?!

"אין לך הסבר הגיוני", למה אדם נפגע בשביל אותן נשים צעירות שמציגות בעיה, בתום לב, לא העלו בדעתן לשאול על קיום-ביתן, כי זו לא אופציה אצלן בכלל ב"ה - ואתן "יורדות" על בעליהן כך?... מנסות לפרק את בתיהן ר"ל, כאילו אשה זו "סמרטוט"  להתחלות חוזרות ונשנות על כל שטות בערך.. כאילו בית זה לא-כלום?..

את "לא מבינה" איך יכול להיו שמישהו ירחם עליהן ויגיב עבורן כשהן מותקפות כך?! 

אם כך - אז ב"ה שה"היגיון" שלנו לא אותו דבר.

[אני דן כעת לכף זכות לפי מה שכתבת - שלא הבנת או לא עקבת אחרי איך שהדבר התגלגל]

אני לא הייתי מעלה בדעתי לשניה לכתוב לה על "שבעלה היה מתגרש ממנה"... בוודאי שלא. הרי זה בדיוק מה שרציתי להראות. שלא כותבים כך.

היתה כאן מישהי שכתבה לה, שתתאר לעצמה אם היו מראים לבעלה תגובות על דבריה, ואומרים לו ש"כדאי להתגרש"...כמו שהיא עושה כאן באופן תדיר.  הרי היא כתבה את זה לא כדי שכך יעשו - אלא להמחיש איך "מורגש, דבר כזה, שהיא עשתה לחברתה. כתבה לחברתה: בגלל זה הייתי מתגרשת. אשה נורמלית שכותבים לה כך על בעלה, נפגעת בשבילו. כמוהו. ובדיוק מאותה סיבה, אף אני כתבתי. זו "מראה" לדבריה. 

עייני הסבר בהודעה שהגבתי לך כעת למעלה (בכותרת "לא קשור"...)

ראשית, מישהי (ג'ינג'ר) לפני זכתה בכך.

אני חיזקתי את דבריה, כשחטפה על כך "תגובה"..

ב. מאד מענינים המושגים שלך.... מי שלא הגיע למדרגה ש"הכל הוא עושה לשם שמיים", כבר לא צריך לעזור לאחרים?... ו"להציע להתגרש" (כמובן "לטובתה"...) זה מותר למישהי שלא כל מעשיה לשם שמיים?... או שאצלכן כבר הכל "לשם שמיים".. (שימי לב: אני עונה לך בדיוק המילים שלך. לא "להתפלא" אח"כ מניין המילים הללו).

וכעת אומר לך בכנות לגמרי - תאמיני או לא: ברור לי כשאני כותב נגד "עצותיכן" הנוראיות הללו, שיתכן שאקבל אח"כ גידופים, באתה "קלילות" שבה מחרפים את בעליהן...

ובאמת נוח לי יותר לא לכתוב.  ואכן, אני כותב את זה "לשם שמיים" לגמרי. בגלל שאני מרחם על אלו שאתן מתעללות בהן בקלות, על בעליהן, על ילדיהם לא פעם, על כך שלא פעם אלו צעירות ש"מושפעות" וחשובות שאולי הן הלא-נורמליות... על כך שהן במצוקה גדולה מדבריכן.

כבר קיבלתי לא פעם תודה מכאלו, מאחורי הקלעים, שמישהו "ענה בשבילן" מה שהן חששו לעשות או לא ידעו.

אני נוהג לחתום בשמי..

אח"כ את מתפלאת על "סגנון" כלפייך ושכמותך....

"נראה לי שאתה מאד נהנה לכתוב".. (כמובן כאמור בדברייך לעיל: אני אף פעם לא כותבת לך אישית...) כמו שאת יודעת יותר טוב מנשים מה קורה אצלן, כך גם את יודעת יותר מהכותב מה "סיבותיו".. "פה מתגלגל" שמתפלא כל פעם מחדש שעונים לו...

את המושגים שלך על "גברים", מנסיונך שכבר גללת אותו כאן לא פעם, אנחנו כבר מכירים... "אז משמח לשמוע כעת גם איך "בנים כותבים".... אני מגיב בדיוק איך שאני רוצה, ולא מתרשם אם מישהי עם סגנון שכמותך תקרא לכך "מגילות" או "קיצורים"...

ול"סקרנותך" - אל דאגה. הכתיבה הולכת לי מהר. כשאני עונה להודעות כמו שלך כעת, אני בהחלט "סובל" מזה, כי אני לא סובל לרדת לזה - ולעזור לאנשים אני אכן שמח.. גם אם צריך "לסבול" בשביל זה לענות על הודעות כאלו..

לגבי אם את ייעצת "להתגרש" ישירות - אינני אומר. יש כאלה שזה ממש ישיר אצלן. אבל כתיבות מסיתות - כן. וכתיבות כאלה אכן עלולות להביא ישר ל"תוצאות" כאלו... כבר העירו על זה בעבר, גם לגבייך, ולא אני דווקא.

כל עוד אינם גובלים בפלילי

אנו מתנחמים בעובדה שהגולשים בפורומים השונים מזהים על נקלה מגיבים מעין אלו ומתייחסים אליהם בהתאם גם ללא צורך בהתערבות ניהולית מצידנו

למזלי הרב, אני קראתי פה הרבה זמן לפני שהתחלתי לכתוב, וכבר הספקתי לראות איך מתנהלים העניינים וללמוד למי לא להתייחס - מי נוטה תמיד לראות את המצב בקיצון שלילי. מחריד אותי לראות את הקלות שבה מפנים פעם אחר פעם לגירושין, בטענה המופלאה של "כולנו אנשים בוגרים ויודעים לסנן", ואת המהירות שבה הופכים אדם לא מוכר למפלצת על סמך שניים-שלושה משפטים. מצטרפת למלחמת החורמה בגישה הזו.

(ולפעמים אני תוהה, באמת, אם אתן מבינות את מלוא מובן המשמעות של להסתכן בלגרום לזוג להתגרש על דברים פעוטים. האם אתן מבינות את חומרת העניין הזה שאפילו מזבח מזיל עליו דמעות. האם במקרה שחס וחלילה חס ושלום זוג נורמטיבי [כלומר, לא בזוגיות באמת נוראית או אלימה] יגיע להתגרש בגלל דברים שאמרתן, תהיו מסוגלות לעמוד בעולם האמת ולטעון שאלו אנשים בוגרים, ההחלטה היתה שלהם ולכן אין חלק בזה)

אולי יש לו חוסר בוויטמינים. ברזל, בי 12 או ויטמין די (שחוסר ממנו גורם לתשישות...)

אולי יש לו מחלת הנשיקה (מונו..)

אולי בעיה בבלוטת התריס

באיזה שעה הוא הולך לישון? זה די משפיע...

הבנתי מהמדריכת כלות שלי שאחרי החתונה לגברים מאד קשה לקום בבוקר.. הם עייפים כל הזמן.

הזוגיות מעייפת אותם.. לא חפרתי על זה למה, אבל רואים בשטח שזה ממש נכון... גם מכירה עוד מישהי שאצלה זה כך (שבעלה מאד עייף מאחרי החתונה וישן המון...)

יש כאן כאלה, מעטות, שבאופן קבוע מסיתות אשה בבעלה.

אני לא פתחתי את תגובותיהן, ראיתי את הכותרות.

ואם הן משלות את עצמן שהן "עוזרות" בכך למשהו - כמובן שלא כלום.

את התוצאות על הסכסוכים הללו, ישאירו למי שתשמע להן. נקוה שלא ישמעו.

האשה ביקשה עצה איך לעזור במצב. לא "חוות דעת" על בעלה. וכמו שכבר כתבו כאן, לכל אחד מעלותיו וחסרונותיו. מספיק עיון קל בהודעות של כל מיני "בעלי ביקורת" כדי לראות שגם אותם היה אפשר "לתפוס" על כל מיני דברים ולהציג אותם בצורה כזו..

לפחות זה ימלא לו חצי יום

הוא ואת תרגישו יותר סיפוק

ללכת לישון בזמן
אם רוצים לקום ב 6 אז בשעה 10 כדאי כבר ללכת לישון
אבל בלי מסגרת זה לא ילך ואל תעירי אותו הרי הוא בן אדם בוגר אז אם הוא ירצה לקום הוא כן יקום
שאלה היא מה הוא עושה בלילה- לומד, מתעסק במחשב, עובד? יש אנשים של יום ויש אנשים של לילה

זה מקור בלתי נדלה לסכסוכים ולמריבות על הבוקר

תשאירי את זה לו. הוא ישן?! שישן. אחרי כמה פעמים כאלו הוא ילמד להסתדר בעצמו

אני חשבתי שבגיל 30 זה עובר, אבל זה לא, אבל ב"ה זה השתפר...

אחרי 15 שנה עדיין מאוד מאוד קשה לו לקום בבוקר.

כמה שהוא מנסה, וכמה שדברנו על זה, והוא ביקש שאני יעזור לו בזה- זה פשוט לא הולך...

רק כשהוא ממש ממש חייב לקום, אז הוא קם ברגע האחרון.

ויש ילדים, גם גדולים (מעל בר מצווה), וזה עדיין לא גורם לו לקום...

הוא עובד, אפילו קשה, אבל העבודה מאפשרת לו את הזמנים שלו.

וזה קשה לי מאוד, אבל אני יודעת שזה החיסרון היחיד שלו, באמת, הוא אדם מקסים, מפרגן, עוזר, אוהב והכל..., אז אני מבליגה, מכילה וחורקת שיניים ומזכירה לעצמי  שגם לי יש חסרונות והוא בכל זאת אוהב אותי!

אז שיהיה לך בהצלחה! זה לא סוף העולם!

תתמקדי בדברים הטובים!

היה מישהו שהיה מגיע כל יום לתפילה בזמן. כל בוקר כמו שעון.

יום אחד הוא ממש אחר. שאלו מה קרה? הכל בסדר?

אמר: כל בוקר אשתי בועטת אותי מהמיטה, אבל אתמול היא שברה את הרגל...

ראשית תודה רבה ,אני מאמינה שכולם פה כתבו ממניע טוב ורצון לעזור,

שנית,אני אשמח להבהיר את זה ..בעלי אדם חרוץ מאוד!!!!!! יש ביננו התאמה ואהבה ב"ה  ושום חיסרון שלו לא יפריד ביננו

אני אספר קצת בהרחבה..בעלי בחור חרדי מבית,הוא היה מהיותו קטן תלמיד חרוץ במיוחד,ואהוב מאוד על הסביבה.

היתה לו ירידה מסוימת ברוחניות (לא באשמתו) שנתיים בערך לפני שהתחתנו..והוא חזר ובגדול..אני חושבת שמאז בערך קשה לו לקום בבוקר ..

הוא מאוד חריף ואוהב מאוד ללמוד..(לפני החתונה היה לומד עד השעות הקטנות של הלילה..והיו הרבה פעמים שהיה נשאר לישון בבית מדרש כי פחד שלא יקום..)

אחרי החתונה דברים השתנו,הוא יחסית ישן יותר מוקדם,וכמובן ישן בבית...וישן במיטה עם שמיכה ןכרית(....!!חח) שזה אומר שנורא קשה לו להיתנתק מהם וקר לו וקשה לו לקום..(גם אם לא בדיוק קר לו)

מהשניה שהוא קם הוא בעל למופת...מושלם++

אולי באמת חסר לו ברזל..(הצעתי לו שכדאי שנעשה בדיקת דם והוא דוחה את זה...)כי בשבת בבוקר הכי קשה לו לקום והוא מרגיש חלש..(למרות שברגיל הוא מתאגרף)

תודה רבה לכולם..

לישון חח

ויופי שיש ביניכם "התאמה ואהבה רבה, ושום חיסרון לא יפריד ביניכם"... אשריכם ממש.

זה הרבה יותר מכל מיני מעלות "טכניות".

חיזקו ואימצו, אתם באמת טובים. ומאד נוגע ללב האופן בו את כותבת עליו, באיזו חיבה, באיזה לימוד זכות. וגם האופן שהוא מגיב כשאת "מצליחה" להעיר אותו, התודה. לא רבים מגיבים כך.  אשריכם. יש הרבה מה ללמוד משניכם, כמה שאתם צעירים..

שלנו גרמו לך להסתכל קצת אחרת על כל העסק.

ואת זו האחרונה ותראי עד כמה הן שונות בדבריך על בעלך ותביני את התהליך שעבר עליך לאחר קריאת התגובות של המשתתפים.

בהודעות הראשונות, כתבה על הבעיה הספציפית של הקימה בבקר, כי לא עלה על דעתה - בתמימותה ובצורה נורמלית לגמרי - שמישהי "תתנפל" עליה ויתחילו "להסביר" כמה בעלה כביכול "נורא ואיום"...

כיוון שראתה שבמקום לענות ספיציפית על שאלה של רעיונות לאיך לעזור לו לקום מוקדם יותר, התחילו לגדפו - אז בתור אשה טובה, "הסבירה" את הרקע. והבעיה עליה כתבה בתחילה, נשארה בדיוק אותו דבר בהודעה האחרונה..

אבל כרגיל חסרת בסיס.

קראת את דבריה כפי שנוח לך...

היא כותבת לך ש"לא השתנה כלום" - וכל אחד יכול לראות את זה - 

אבל את "יודעת" יותר טוב ממנה על עצמה  [כמובן גם על בעלה...].

מי שקוראת הודעה של בקשת עזרה בצורה כ"כ ארסית, ברור שתחשוב שזה "חסר בסיס" שהיא אכן רק התייעצה ספציפית מראש, ולא חשבה על בעלה בכללי דברים שליליים...

איזה חסרת בסיס? את יודעת מה זה בסיס?

לא קראתי הרבה תגובות, האמת.. כי ראיתי שזה נהיה תינוקי.

אז החלטתי לראות מה הגברת שפתחה כותבת, ותאמיני לי-

היא כתבה אותו דבר בדיוק.

(וזה בעיניים אוביקטיביות, שוב, כי אין לי מושג מה את כתבת)

זה שאומרים דברים שלילים על הבעל-כמו שעשו פה חלק מהמגיבות.

אפילו גורם למשהוא טוב-

פתאום האישה קמה ומגינה על בעלה, היא באה להתלונן, לבכות על מצבה (לא דוקא הפותחת, באופן עקרוני הנשים שמעלות בעיות).

לפעמים שמתי לב שמזדהים עם האישה מבחינה רגשית אז היא הולכת ומוסיפה עוד דברים שלילים על בעלה.

פה נוצר מצב בגלל שהתקיפו את בעלה,האישה מיד קופצת ומגינה על בעלה, מוצאת בו הרבה יותר דברים חיובים, בגלל שאישה לא רוצה לשמוע חסרונות על בעלה היא מיד קופצת ומגינה עליו, זה כבר תועלת ענקית, הנה היא רואה פה דברים חיובים עליו, עובדה שבהודעת פתיחה לא כתבה כמה הוא מדהים וכמה הם אוהבים, פתאום עכשיו היא קופצת ועושה את הבעיה שלה כל כך שולית וכמה בעלה מדהים,

כל המעלות שהיא פתאום מוצאת בו אולי עלו רק בעקבות הגנה עליו??

אז הנה יש משהוא גם טוב בזה...

[וזה לא שווה את המחיר..]

אבל כאן, גם מתוך הודעת הפתיחה אפשר לראות את החיבה ביניהם, גם מתוך התיאור של מה שהוא אומר לה.

אלא שבאופן נורמלי, אשה שמעלה בעיה אינה טורחת לכתוב את "כל המעלות הטובות שהיא מוצאת בו", כי אינה חושבת שישפטו אותו בגלל עצה שביקשה.

אז מעלותיו, לא "נולדו" רק בעקבות ההגנה עליו. הצורך להדגיש אותן כאן, כנראה שכן..

עייפות יתר היא לא סתם... הגוף דורש את שלו. כנראה חסר לו הרבה ברזל או פריטין (מאגרי הברזל בגוף)

פעם היה חסר לי המון והייתי ישנה המון...הייתי קמה לעבודה בקושי רב ועצום! ועם עיניים חצי עצומות... ואחרי זה חוזרת לישון צהריים וזה לא השפיע על הלילה..הייתי ישנה טוב גם בלילה.

בקיצור- חבל לדחות, אפשר לקבוע תור לבדיקת דם גם באינטרנט

אלא שמה הבעיה? בדיקות דם הן בבוקר! =) אז כדאי לקבוע עוד משהו חשוב לבוקר הזה...

אז את יכולה להפעיל על שעון שבת רדיו עם תוכנית בוקר מאוד מענינת בפול ווליום. ואולי לאט לאט הוא יתעורר ויקשיב וזה יעורר אותו

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.