לא לומד?

מה הוא עושה בחיים?

זה כמובן ענין שלו - את מתנדבת "לעזור" ,זה יפה כשהוא רוצה את העזרה - וניכר שרוצה.

דבר שני - העיקר היחס הטוב, לדעתי, סבלנות, לעודד אותו בטוח יצליח עם הזמן לשפר. ואם מדברים על זה, שזה יבוא מתוך גישה אם הוא רוצה שתעזרי לו בענין, שתמצאו ביחד עצה. כשזה פרוייקט משותף מתוך רצון טוב ולא מתוך תלונה - יש יותר סיכוי.

ואם זה כך - אז אולי תקבעו בינתיים "יעד" לא של ממש מוקדם. אח"כ אפשר לשפר.

וגם אולי כדאי שיבדוק ברזל בדם.

אם באמת באמת באמת הוא רוצה לקום מוקדם

ואם כן, האם הוא מתיר לך להתיז עליו מעט מים

ואם זה לא יספיק לשפוך עליו כוס מים

אם הוא יסכים,

אני לא מכיר הרבה אנשים שמצליחים לישון אחרי כוס מים על הראש

ובתור אחד שיודע כמה זה קשה לקום בבוקר

יש כאלה שאמת קשה להם

ובנוסף

כדאי מאוד שימצא עיסוק לבוקר

עדיף עם מישהו על הראש 

יעמיד אותו במקום שהוא לא מגיע.

באמת אין סיבה שאדם בריא וצעיר ישאר במיטה ויפסיד את העולם בחוץ.

יכול להיות שהוא עדין מתאושש מהחתונה..... לא יודעת מה הוא עבר בתור בחור... זה סוג של נפילת מתח, יכול להיות שהוא עבר הרבה בחורות עד אליך וזה היה קשה... יכול להיות שהוא יצא ממסגרת מחייבת ועכשיו הוא קצת מתפרק....

הוא חייב עבודה אפילו התנדבות /לימוד משהוא שהוא חייב לקום

אפשר להדליק מוזיקה בבוקר

אפשר לפתחו תריסים שיהיה אור..

אולי הוא ילווה אותך לעבודה??? בבוקר תשתו קפה יחד ואח"כ תצאו ... אפשר לשבת גם כל בוקר במאפיה לשתות כוס קפה+עוגה, אם קמים מספיק מוקדם.....

מזכיר לי שנה ראשונה שבעלי היה מלווה אותי כל בוקר לאוטובוס לעבודה זה היה נחמד ואח"כ היה הולך להתפלל וללמוד

כל העצות האלו זה כמובן אם הוא רוצה בשינוי....

גם אני לפעמים בקושי גוררת את עצמי מהמיטה. רק בזכות המוסר עבודה הפנימי שלי...

הוא טיפוס שלא אוהב לעבוד,אם הוא צריך כסף הוא ימצא עבודה קלה עם קומבינות .בלי בוס על הראש...

אני מעולם לא התלוננתי על כך בפניו..רק הפגנתי צער..והוא יודע להעריך על כך

בפעמים שאני כן מצליחה להעיר אותו הוא אומר לי וואי בזכותך קמתי מוקדם לתפילה והספקתי הרבה..הוא יודע לפרגן ב"ה

אבל בתכלס...בבוקר הכל משתנה...הוא אמר לי כמה פעמים שיש לו תאוות שינה והוא צריך לעבוד על זה..אני ממש מעודדת אותו כשהוא מצליח לקום...

אבל שוב..בבוקר לכי תחפשי תבנאדם..

ואני בחיים לא ישפוך עליו מים..הוא אמר לי שהוא לא סובל את זה וזה לא בדיוק גורם לו לקום..

שימצא עבודה שכיף לו בה.

כמו שילד שיש לו טיול הוא יקום מוקדם בלי קשר לעייפותו כל גבר שיש לו עבודה  שמספקת אותו יקום בשעה נורמלית..

לא כולם בנוים לשבת בכולל יום שלם ולא לעת עם עצמם כמעט כלום..

תשדרי לו שאם הוא חושב על כיוון של שילוב עבודה ולימודים זה יהיה בסדר מצידך (יש היום לימודי ערב לאברכים)ולא תסתכלי עליו בעין עקומה.

כך שהוא ירגיש שהוא מתקדם לכיוון כלשהו בחיים

הקימה בבוקר היא קושי אמיתי.

כדאי קודם שתבררו יחד אם המסגרת הנוכחית של הלימוד באמת מתאימה לו ומשמחת אותו,

אם כן, נסו להשתמש במסגרת כלשהי שתחייב אותו לקום 

(כמו ללוות ילד עם קושי פיזי לבי"ס, חברותא חצי שעה על הבוקר עם ילד שאבא שלו בקבע, חברותת בוקר עם אחד שלא מקבל איחורים)

אפשר גם לנסות לעשות 'מבצעים' קטנים כאלה (אם אתה קם שלוש פעמים השבוע תקבל עוגה מפנקת/סט ספרים חדש שרצית לקנות/נופש/כל דבר אחר שעולה על הדעת ואפשר לרצות..)

בהצלחה!

זה בהחלט מתכון לחיי אושר ועושר.

תני לו לישון כאוות נפשו, אל תקלקלי לו את החיים, או שתחזירי אותו לאמא ואבא שלו.

אבל הוא חייב להתייעץ עם רופא, יתכן (כפי שציינו גם אחרים) ובבסיס העניין יש איזו בעיה רפואית שניתנת לטיפול.

יש אנשים עם בעיות השמנה... מישהו הגיב ככה לאדם שאמר שיש לו תאוות אכילה?

תאוות שינה משום מה נראית בעיני אנשים כסתם תירוץ... ודברים אחרים נראים כבעיה אמיתית.

נכון, צריך להתגבר על זה. כמו שמתגברים על היצר בדברים אחרים.

וכן, יש אנשים שממש קשה להם לקום...

והאנשים האלה שקל להם לקום אף פעם אבל אף פעם- לא יבינו את אלה שקשה להם לקום... הם פשוט לא מסוגלים, השינה לא קורצת להם..

אתן יודעות איזה נזק ההודעות האלה יכולות לגרום? במיוחד שהם נשואים רק חצי שנה!

הפכתן אותו למפלצת

אז קשה לו לקום, אז מה??? יש לו מודעות ורצון טוב וזה כבר יפה מאוד!!

ולעבוד על דברים כאלה זה קשהההההההה

לומר את האמת אני לרוב לא מתגברת וקמה רק כשהילדים כבר מחייבים אותי לקום והילד שלי 

מאחר לגן, ואני לא מרגישה עם זה כזה נורא, חבל, כדאי להתגבר, אבל מכאן ועד למה שעשיתן מזה הדרך ארוכה

ואל תדאגי.. את וגם בעלך "מושלמים" לא פחות ממי שמבקרים בקלילות. "צריך לעיין", מה מצריך מישהי להראות שהיא כאילו "יותר טובה".

אם אין כאן סיבה רפואית שניתן לטפל בה אז השואלת נמצאת בצרה צרורה, אדם שלא לומד, לא עובד ולא אוהב לצאת מהמיטה זה לא מקרה נורמטיבי שהיא צריכה ויכולה להתמודד אתו.

ואני לא מקבלת את ההנחה ששמירה על הנשואין בכל מחיר עדיפה על פני פרידה במקרים שזה נדרש.

נשואין צריכים להיות כיף, אושר, התעלות והתרוממות רוח. 

אם במקום זה יש בן זוג (או בת זוג) בטלנים וישנוניים אז בשביל מה כל העסק?

אם אין כאן איזו בעיה רפואית שניתנת לטיפול - אני הייתי מתגרשת ובונה לעצמי חיים מאושרים עם אדם אחר.

ואם הבחור לא ילמד את הלקח אז הוא ימשיך לגור בבית הוריו ואבא שלו יגלגל אותו מהמיטה כל בוקר.

למה את לא מיעצת להתגרש  אם הוא חולה?

מה זה משנה חולי גוף או נפש??? למה חולי גוף מתקבל אצלך יותר בסלחנות מחולי נפש??? שתיהם לא תלויים בו..

אני גם לא אומרת שהבחור חולה נפש... (עצלן זה לא חולי נפש אולי זה סוג של דיכאון קל... או כמו שאמרו מונו)

נראה לי כדאי לשמור אופצית גירושים על דברים יותר חמורים...

נישואין בפרט בהתחלה זה הרבה בעיות והרבה חוסר התאמה והרבה הפתעות לכל הכוונים

שצריך לקרב ביניהם ולעמול קשה כדי שזה יהיה כיף

אם הוא אחד שקשה לו להתעורר יש לזה פתרונות ואולי צריך לשלול מונו או המגולובין נמוך

וכן, לפעמים בנאדם קם ב 12 וזה לא אסון. עם החיים הוא ילמד להתסדר ולהכנס לתלם 

עד לפני חצי שנה הוא היה רווק שאבא שלו היה מעיר אותו בבוקר

ובהמשך הוא ילמד איכשהו ... 

ודאי שהם בעיקר כיף והתעלות אבל א"א להתכחש לזה שיש בהם גם צד של עבודה

(אני אפילו לא קוראת לזה "קושי") וכשטוב ביחד גם רוצים ושמחים בעבודה הזאת והיא לא קשה כי

זה בשביל מישהו אהוב

באדם מאד מאד נוח...

(אולי הוא צריך לעבוד על עצמו, תשאלי אותו אם הכל הולך לו בקלות)

לפי דברייך את לא ממש יודעת לקבל את השונה והאחר ממך, וזאת העבודה הקשה שמדברים עליה כולם.

את צודקת אם לא עושים את העבודה הזאת אז חיי נישואין הם לא באמת קשים... (חוץ ממי שנשוי/אה לאדם רע במיוחד, אבל תאמיני לי שלא על זה דיברה דינה די)

על סמך הניסיון והאישיות שלנו, אין לנו יכולת לצאת מעורנו ולדבר בשמו של מישהו אחר.

אנחנו מייעצים לפי מיטב שיפוטנו ומי שקוראת את הדברים צריכה להחליט אם זה מתאים לה או לא. 

אילו הייתי מישהי אחרת הייתי מן הסתם אומרת דברים אחרים.

הקמת משפחה היא לא רק כיף גדול אלא גם אחריות גדולה וכבדה, לאחריות הזאת צריך שותף מתאים.

אבל אני תמהה מדוע אף אחד לא מתנפל בתוקפנות כזו על שלל העצות הילדותיות שנכתבות כאן (כגון להעניק לבעל מתנות על זה שהוא קם בבוקר כאילו שמדובר באיזה ילד בגן ילדים) ודווקא העצות הברורות והמעשיות זוכות לביקורת.

מה הפחד מפני דברים ברורים?

רואה אשה שאוהבת את בעלה, ומעירה על "בעיה" - אז בשביל מה כל העסק?....

צדקה מאד מה שכתבה "ג'ינג'ר" - ואת קוראת לכך "תוקפנות מכוערת ומיותרת". את תקפת את האשה הזו בצורה מכוערת - שהרי בניגוד למושגייך, מבחינתה כמובן פגיעה בבעלה היא פגיעה בה.

אז היא הציבה לך "מראה" טובה, חבל שלא הבנת אותה.

אני בטוח, שרוב הגברים היו מעדיפים אשה מהסוג שביקרת כעת בהודעתך, על פני אשה שכותבת בסגנון שאת כותבת כאן, מסיתה, מסכסכת וכו'.  אז בהיות שאת מעזה לכתוב לאשה הזו, הצעירה, על בעלה (כשמישהי אחרת, למשל, מעידה פה שכך היה בעלה, והם זוג מאושר), "אני הייתי מתגרשת"... אז טוב מאד שמישהי אחרת כותבת לך, שתַראי את מה שאחרים פה חושבים על מה שאת כותבת ומסיתה, לבעלך. אולי הוא ירצה, כמו רבים אחרים, "להתגרש" מאשה כמותך, ולקחת מישהי שמדברת בצורה סבירה, "ולבנות חיים מאושרים עם מישהי אחרת", כלשונך?... ["מה הפחד מדברים ברורים", הרי כתבת...]

פוגע?.. אז אין כל כוונה כמובן לפגוע. אלא שתביני שהאחרת אינה בן אדם פחות ממך, אינה "נפגעת" פחות ממך - וחסרונותייך אינם פחותים משל בעלה. את רוצה שיתסדרו איתך ויראו את הטוב בך, אז גם אחרים.

[ואני, האמת, לא מאמין לכל אלו שכותבות בשם "נישואין.. כיף, אושר, התעלות ורוממות רוח.." לא מאמין. אדם שבאמת חש כך, ולא מנסה "לשכנע את עצמו", לא ירגיש צורך לכתוב כך לאחרים]

ואם מישהי חושבת שאשה זה איזה סמרטוט, שבקלות "מחליפה בעלים".. אז גם זו נקודה שיש להניח שהרבה היו מרגישים מאד לא נוח איתה...

אם זה נקרא "שמירה על נישואין בכל מחיר" (משל היה איזה אלים-קיצוני..), ו"פרידה במקום שזה נדרש" היא כל בעיה פחות או יותר שעולה פה, כפי שרואים בקביעות מתגובות של מיעוט קטן - אז הבעיה אינה אצלה אלא אצל המגיבה..

כי אני לא מתפלאת על כך שאינך מאמין שיש אושר, כיף, התעלות והתרוממות רוח בנשואין.

זה לא קורה לאנשים חמצמצים וכבדי ראש.

1. דבריך בעניין גישתי לנשואין רחוקים מן האמת כרחוק מזרח ממערב.

2. בשם מי אתה מדבר כשאתה מתנסח בלשון רבים?

(וכמובן שדבריך בעניין ענווה נכונים גם עבורך.)

במחילה

מצטרפת למוחים נמרצות נגד דיבורי ההבל חסרי האחריות שלכן.

ותתפלאו יש אנשים שמוציאים אושר למרות שהם עובדים קשה כדי להשיג אותו.

בדיוק כמו שכתבת בהמשך לפותחת השרשור שאת רואה ש"בזכות עצותייך הנפלאות" ...היא "שינתה כיוון" - ולא התבלבלת מהמציאות, שאת סה"כ הצעת לה להסתכל על בעלה כעל סמרטוט שכדאי להתגרש ממנו - והתעלמת גם ממה שכתבה שלא שינתה כלום בגללך..

אז הבה נדייק. אני כמובן לא כתבתי שאין "אושר, התעלות ורוממות רוח בנישואין", אלא ההיפך, בהערת אגב (כשעיקר הכתיבה היתה לחזק את המראה שהציבה בפנייך ג'ינג'ר): שאינני מממהר להאמין לנשים, שכותבות לאחרות הצעות קלילות להתגרש, ובזיונות על בעליהן, בשם "אושר, כיף, התעלות ורוממות רוח בנישואין".. כי מי שבאמת מרגישה כך, ומרגישה טוב עם עצמה (ובטוח שיש שאכן כך מרגישים ומרגישות. את זה לא ממך נלמד), ולא מנסה "לשכנע את עצמה" שכך היא מרגישה, לא תכתוב לאחרים "עצות להתגרש" ותועבות כאלה על כל שטות.

ה"חמצמצות" היחידה שמצאנו - זה רק הפרשנות שלך את מה שקורה פחות או יותר אצל כל מישהי שמעלה כאן איזושהי בעיה. אז כן - אינני מאמין בקלות ל"מושלמות" שאצל כאלה שכך כותבות. בד"כ, מי שמרגיש טוב, אינו נוטה להסביר לאחרים למה למהר להתגרש..

וכמובן, הילדותיות, שבה "האנונימית בכיף" מיהרה "להסכים לכל מילה בדברייך", רק ממחישה את הענין. שהרי היא כתבה אותו כיוון כמו את. כתבה שבעלה של ההיא "לא נורמלי", ועוד התלוננה על אחרות ש"מתייפיפות" על חשבון פותחת השרשור בכך שמעודדות אותה... ואת זה היא כתבה כמובן גם "בשם הפן הדתי"...

[מענין מה היה קורה, אם מישהי היתה מגיבה "בשם הפן הדתי" וכו', על מה שהעלתה זו לפני זמן קצר כאן לגבי "חבר" מהעבר שמגיע אליהם בקביעות הביתה.. - לא ניכנס לפרטים. אפשר לעיין בהיסטוריית ההודעות - והיתה מביעה דעה לגבי ה"כדאיות" של הנישואין איתה.. נשים ש"חסרונות" בשבילן זה כנראה רק מה שאצל זולתן שבהן מותר לפגוע ובבעליהן]

הסתכלות צרה, שחושבת שאצלה כל ה"אושר", ומוכנה להרוס לאחרות את החיים - הכל בשם "האמת", "אושר הנישואין" שכביכול אצל עצמן בלבד.. או סתם הילדותיות והבוסריות.

לא פלא, ששכמותכן, גם "חושבות" בליצנותן, שלִמחות על הסתת אשה בבעלה, והעלבתה ע"י כך שפוגעים בבעלה - זו "חמצמצות וכובד ראש".. הרי איך בכלל ניתן לבנות בית אם לא מציעים לחצי עולם להתגרש כדי להדגיש כמה "מושלם" אצלנו... כמובן, יאללה. הקלילות..... נדבר על כולן.. אנחנו הרי "מאושרות".....

תמיד אותן מיעוט-נשים. "יורדות" על אחרות ללא חשבון, מציעות להן להתגרש, מכנות את בעליהן בכינויי גנאי, "מתפלאות" אם זה בכלל משפיע עליהן, רומסות, מסבירות ש"צריך לומר את האמת"... - 

אבל כשמישהו עונה להן, ועונה לגסות לשונן - אז פתאום "לא יודעות מאיפה האומץ"?..."לא מצדיק רמיסה"..

"מגלגלין חובה ע"י חייב" - תגידי על עצמך ושכמותך, אלופות ההסתה והגידופים, אם מישהי חלילה תשמע לכן - ומשפחתה תיהרס ממה שאת מכנה בהיתממות "ייעוץ לא טוב לדעתך".  לידיעתך, אני כבר קיבלתי הודעות מנשים שחשבו שמא הן "לא נורמליות" בכך שלא הבינו למה הן "צריכות להתגרש", בעקבות הודעותיכן ה"רק מייעצות"..

[אגב, לא "רמסו" אותה.. הציבו לה מראה על איך שהיא כתבה למישהי אחרת. מה היתה אומרת אם היו מייעצים כך לבעלה לגביה. אמרו מפורש שזה לא על מנת לפגוע, אלא כדי שתחוש מה ההיא חשה כשכותבים כך. כיוון שבחרה להגיב בגסות - אין לזה חסינות..]

על "לא תעמוד על דם רעך" שמעת פעם?...

מה זה "מינו אותו"?... אותך ואותה ועוד מעטות מאד - מינו פה ל"מנהלות פורום לעידוד גירושין"?... אם כותבים רק ב"מינוי" אז למה נטלתן על עצמכן?!

"אין לך הסבר הגיוני", למה אדם נפגע בשביל אותן נשים צעירות שמציגות בעיה, בתום לב, לא העלו בדעתן לשאול על קיום-ביתן, כי זו לא אופציה אצלן בכלל ב"ה - ואתן "יורדות" על בעליהן כך?... מנסות לפרק את בתיהן ר"ל, כאילו אשה זו "סמרטוט"  להתחלות חוזרות ונשנות על כל שטות בערך.. כאילו בית זה לא-כלום?..

את "לא מבינה" איך יכול להיו שמישהו ירחם עליהן ויגיב עבורן כשהן מותקפות כך?! 

אם כך - אז ב"ה שה"היגיון" שלנו לא אותו דבר.

[אני דן כעת לכף זכות לפי מה שכתבת - שלא הבנת או לא עקבת אחרי איך שהדבר התגלגל]

אני לא הייתי מעלה בדעתי לשניה לכתוב לה על "שבעלה היה מתגרש ממנה"... בוודאי שלא. הרי זה בדיוק מה שרציתי להראות. שלא כותבים כך.

היתה כאן מישהי שכתבה לה, שתתאר לעצמה אם היו מראים לבעלה תגובות על דבריה, ואומרים לו ש"כדאי להתגרש"...כמו שהיא עושה כאן באופן תדיר.  הרי היא כתבה את זה לא כדי שכך יעשו - אלא להמחיש איך "מורגש, דבר כזה, שהיא עשתה לחברתה. כתבה לחברתה: בגלל זה הייתי מתגרשת. אשה נורמלית שכותבים לה כך על בעלה, נפגעת בשבילו. כמוהו. ובדיוק מאותה סיבה, אף אני כתבתי. זו "מראה" לדבריה. 

עייני הסבר בהודעה שהגבתי לך כעת למעלה (בכותרת "לא קשור"...)

ראשית, מישהי (ג'ינג'ר) לפני זכתה בכך.

אני חיזקתי את דבריה, כשחטפה על כך "תגובה"..

ב. מאד מענינים המושגים שלך.... מי שלא הגיע למדרגה ש"הכל הוא עושה לשם שמיים", כבר לא צריך לעזור לאחרים?... ו"להציע להתגרש" (כמובן "לטובתה"...) זה מותר למישהי שלא כל מעשיה לשם שמיים?... או שאצלכן כבר הכל "לשם שמיים".. (שימי לב: אני עונה לך בדיוק המילים שלך. לא "להתפלא" אח"כ מניין המילים הללו).

וכעת אומר לך בכנות לגמרי - תאמיני או לא: ברור לי כשאני כותב נגד "עצותיכן" הנוראיות הללו, שיתכן שאקבל אח"כ גידופים, באתה "קלילות" שבה מחרפים את בעליהן...

ובאמת נוח לי יותר לא לכתוב.  ואכן, אני כותב את זה "לשם שמיים" לגמרי. בגלל שאני מרחם על אלו שאתן מתעללות בהן בקלות, על בעליהן, על ילדיהם לא פעם, על כך שלא פעם אלו צעירות ש"מושפעות" וחשובות שאולי הן הלא-נורמליות... על כך שהן במצוקה גדולה מדבריכן.

כבר קיבלתי לא פעם תודה מכאלו, מאחורי הקלעים, שמישהו "ענה בשבילן" מה שהן חששו לעשות או לא ידעו.

אני נוהג לחתום בשמי..

אח"כ את מתפלאת על "סגנון" כלפייך ושכמותך....

"נראה לי שאתה מאד נהנה לכתוב".. (כמובן כאמור בדברייך לעיל: אני אף פעם לא כותבת לך אישית...) כמו שאת יודעת יותר טוב מנשים מה קורה אצלן, כך גם את יודעת יותר מהכותב מה "סיבותיו".. "פה מתגלגל" שמתפלא כל פעם מחדש שעונים לו...

את המושגים שלך על "גברים", מנסיונך שכבר גללת אותו כאן לא פעם, אנחנו כבר מכירים... "אז משמח לשמוע כעת גם איך "בנים כותבים".... אני מגיב בדיוק איך שאני רוצה, ולא מתרשם אם מישהי עם סגנון שכמותך תקרא לכך "מגילות" או "קיצורים"...

ול"סקרנותך" - אל דאגה. הכתיבה הולכת לי מהר. כשאני עונה להודעות כמו שלך כעת, אני בהחלט "סובל" מזה, כי אני לא סובל לרדת לזה - ולעזור לאנשים אני אכן שמח.. גם אם צריך "לסבול" בשביל זה לענות על הודעות כאלו..

לגבי אם את ייעצת "להתגרש" ישירות - אינני אומר. יש כאלה שזה ממש ישיר אצלן. אבל כתיבות מסיתות - כן. וכתיבות כאלה אכן עלולות להביא ישר ל"תוצאות" כאלו... כבר העירו על זה בעבר, גם לגבייך, ולא אני דווקא.

כל עוד אינם גובלים בפלילי

אנו מתנחמים בעובדה שהגולשים בפורומים השונים מזהים על נקלה מגיבים מעין אלו ומתייחסים אליהם בהתאם גם ללא צורך בהתערבות ניהולית מצידנו

למזלי הרב, אני קראתי פה הרבה זמן לפני שהתחלתי לכתוב, וכבר הספקתי לראות איך מתנהלים העניינים וללמוד למי לא להתייחס - מי נוטה תמיד לראות את המצב בקיצון שלילי. מחריד אותי לראות את הקלות שבה מפנים פעם אחר פעם לגירושין, בטענה המופלאה של "כולנו אנשים בוגרים ויודעים לסנן", ואת המהירות שבה הופכים אדם לא מוכר למפלצת על סמך שניים-שלושה משפטים. מצטרפת למלחמת החורמה בגישה הזו.

(ולפעמים אני תוהה, באמת, אם אתן מבינות את מלוא מובן המשמעות של להסתכן בלגרום לזוג להתגרש על דברים פעוטים. האם אתן מבינות את חומרת העניין הזה שאפילו מזבח מזיל עליו דמעות. האם במקרה שחס וחלילה חס ושלום זוג נורמטיבי [כלומר, לא בזוגיות באמת נוראית או אלימה] יגיע להתגרש בגלל דברים שאמרתן, תהיו מסוגלות לעמוד בעולם האמת ולטעון שאלו אנשים בוגרים, ההחלטה היתה שלהם ולכן אין חלק בזה)

אולי יש לו חוסר בוויטמינים. ברזל, בי 12 או ויטמין די (שחוסר ממנו גורם לתשישות...)

אולי יש לו מחלת הנשיקה (מונו..)

אולי בעיה בבלוטת התריס

באיזה שעה הוא הולך לישון? זה די משפיע...

הבנתי מהמדריכת כלות שלי שאחרי החתונה לגברים מאד קשה לקום בבוקר.. הם עייפים כל הזמן.

הזוגיות מעייפת אותם.. לא חפרתי על זה למה, אבל רואים בשטח שזה ממש נכון... גם מכירה עוד מישהי שאצלה זה כך (שבעלה מאד עייף מאחרי החתונה וישן המון...)

יש כאן כאלה, מעטות, שבאופן קבוע מסיתות אשה בבעלה.

אני לא פתחתי את תגובותיהן, ראיתי את הכותרות.

ואם הן משלות את עצמן שהן "עוזרות" בכך למשהו - כמובן שלא כלום.

את התוצאות על הסכסוכים הללו, ישאירו למי שתשמע להן. נקוה שלא ישמעו.

האשה ביקשה עצה איך לעזור במצב. לא "חוות דעת" על בעלה. וכמו שכבר כתבו כאן, לכל אחד מעלותיו וחסרונותיו. מספיק עיון קל בהודעות של כל מיני "בעלי ביקורת" כדי לראות שגם אותם היה אפשר "לתפוס" על כל מיני דברים ולהציג אותם בצורה כזו..

לפחות זה ימלא לו חצי יום

הוא ואת תרגישו יותר סיפוק

ללכת לישון בזמן
אם רוצים לקום ב 6 אז בשעה 10 כדאי כבר ללכת לישון
אבל בלי מסגרת זה לא ילך ואל תעירי אותו הרי הוא בן אדם בוגר אז אם הוא ירצה לקום הוא כן יקום
שאלה היא מה הוא עושה בלילה- לומד, מתעסק במחשב, עובד? יש אנשים של יום ויש אנשים של לילה

זה מקור בלתי נדלה לסכסוכים ולמריבות על הבוקר

תשאירי את זה לו. הוא ישן?! שישן. אחרי כמה פעמים כאלו הוא ילמד להסתדר בעצמו

אני חשבתי שבגיל 30 זה עובר, אבל זה לא, אבל ב"ה זה השתפר...

אחרי 15 שנה עדיין מאוד מאוד קשה לו לקום בבוקר.

כמה שהוא מנסה, וכמה שדברנו על זה, והוא ביקש שאני יעזור לו בזה- זה פשוט לא הולך...

רק כשהוא ממש ממש חייב לקום, אז הוא קם ברגע האחרון.

ויש ילדים, גם גדולים (מעל בר מצווה), וזה עדיין לא גורם לו לקום...

הוא עובד, אפילו קשה, אבל העבודה מאפשרת לו את הזמנים שלו.

וזה קשה לי מאוד, אבל אני יודעת שזה החיסרון היחיד שלו, באמת, הוא אדם מקסים, מפרגן, עוזר, אוהב והכל..., אז אני מבליגה, מכילה וחורקת שיניים ומזכירה לעצמי  שגם לי יש חסרונות והוא בכל זאת אוהב אותי!

אז שיהיה לך בהצלחה! זה לא סוף העולם!

תתמקדי בדברים הטובים!

היה מישהו שהיה מגיע כל יום לתפילה בזמן. כל בוקר כמו שעון.

יום אחד הוא ממש אחר. שאלו מה קרה? הכל בסדר?

אמר: כל בוקר אשתי בועטת אותי מהמיטה, אבל אתמול היא שברה את הרגל...

ראשית תודה רבה ,אני מאמינה שכולם פה כתבו ממניע טוב ורצון לעזור,

שנית,אני אשמח להבהיר את זה ..בעלי אדם חרוץ מאוד!!!!!! יש ביננו התאמה ואהבה ב"ה  ושום חיסרון שלו לא יפריד ביננו

אני אספר קצת בהרחבה..בעלי בחור חרדי מבית,הוא היה מהיותו קטן תלמיד חרוץ במיוחד,ואהוב מאוד על הסביבה.

היתה לו ירידה מסוימת ברוחניות (לא באשמתו) שנתיים בערך לפני שהתחתנו..והוא חזר ובגדול..אני חושבת שמאז בערך קשה לו לקום בבוקר ..

הוא מאוד חריף ואוהב מאוד ללמוד..(לפני החתונה היה לומד עד השעות הקטנות של הלילה..והיו הרבה פעמים שהיה נשאר לישון בבית מדרש כי פחד שלא יקום..)

אחרי החתונה דברים השתנו,הוא יחסית ישן יותר מוקדם,וכמובן ישן בבית...וישן במיטה עם שמיכה ןכרית(....!!חח) שזה אומר שנורא קשה לו להיתנתק מהם וקר לו וקשה לו לקום..(גם אם לא בדיוק קר לו)

מהשניה שהוא קם הוא בעל למופת...מושלם++

אולי באמת חסר לו ברזל..(הצעתי לו שכדאי שנעשה בדיקת דם והוא דוחה את זה...)כי בשבת בבוקר הכי קשה לו לקום והוא מרגיש חלש..(למרות שברגיל הוא מתאגרף)

תודה רבה לכולם..

לישון חח

ויופי שיש ביניכם "התאמה ואהבה רבה, ושום חיסרון לא יפריד ביניכם"... אשריכם ממש.

זה הרבה יותר מכל מיני מעלות "טכניות".

חיזקו ואימצו, אתם באמת טובים. ומאד נוגע ללב האופן בו את כותבת עליו, באיזו חיבה, באיזה לימוד זכות. וגם האופן שהוא מגיב כשאת "מצליחה" להעיר אותו, התודה. לא רבים מגיבים כך.  אשריכם. יש הרבה מה ללמוד משניכם, כמה שאתם צעירים..

שלנו גרמו לך להסתכל קצת אחרת על כל העסק.

ואת זו האחרונה ותראי עד כמה הן שונות בדבריך על בעלך ותביני את התהליך שעבר עליך לאחר קריאת התגובות של המשתתפים.

בהודעות הראשונות, כתבה על הבעיה הספציפית של הקימה בבקר, כי לא עלה על דעתה - בתמימותה ובצורה נורמלית לגמרי - שמישהי "תתנפל" עליה ויתחילו "להסביר" כמה בעלה כביכול "נורא ואיום"...

כיוון שראתה שבמקום לענות ספיציפית על שאלה של רעיונות לאיך לעזור לו לקום מוקדם יותר, התחילו לגדפו - אז בתור אשה טובה, "הסבירה" את הרקע. והבעיה עליה כתבה בתחילה, נשארה בדיוק אותו דבר בהודעה האחרונה..

אבל כרגיל חסרת בסיס.

קראת את דבריה כפי שנוח לך...

היא כותבת לך ש"לא השתנה כלום" - וכל אחד יכול לראות את זה - 

אבל את "יודעת" יותר טוב ממנה על עצמה  [כמובן גם על בעלה...].

מי שקוראת הודעה של בקשת עזרה בצורה כ"כ ארסית, ברור שתחשוב שזה "חסר בסיס" שהיא אכן רק התייעצה ספציפית מראש, ולא חשבה על בעלה בכללי דברים שליליים...

איזה חסרת בסיס? את יודעת מה זה בסיס?

לא קראתי הרבה תגובות, האמת.. כי ראיתי שזה נהיה תינוקי.

אז החלטתי לראות מה הגברת שפתחה כותבת, ותאמיני לי-

היא כתבה אותו דבר בדיוק.

(וזה בעיניים אוביקטיביות, שוב, כי אין לי מושג מה את כתבת)

זה שאומרים דברים שלילים על הבעל-כמו שעשו פה חלק מהמגיבות.

אפילו גורם למשהוא טוב-

פתאום האישה קמה ומגינה על בעלה, היא באה להתלונן, לבכות על מצבה (לא דוקא הפותחת, באופן עקרוני הנשים שמעלות בעיות).

לפעמים שמתי לב שמזדהים עם האישה מבחינה רגשית אז היא הולכת ומוסיפה עוד דברים שלילים על בעלה.

פה נוצר מצב בגלל שהתקיפו את בעלה,האישה מיד קופצת ומגינה על בעלה, מוצאת בו הרבה יותר דברים חיובים, בגלל שאישה לא רוצה לשמוע חסרונות על בעלה היא מיד קופצת ומגינה עליו, זה כבר תועלת ענקית, הנה היא רואה פה דברים חיובים עליו, עובדה שבהודעת פתיחה לא כתבה כמה הוא מדהים וכמה הם אוהבים, פתאום עכשיו היא קופצת ועושה את הבעיה שלה כל כך שולית וכמה בעלה מדהים,

כל המעלות שהיא פתאום מוצאת בו אולי עלו רק בעקבות הגנה עליו??

אז הנה יש משהוא גם טוב בזה...

[וזה לא שווה את המחיר..]

אבל כאן, גם מתוך הודעת הפתיחה אפשר לראות את החיבה ביניהם, גם מתוך התיאור של מה שהוא אומר לה.

אלא שבאופן נורמלי, אשה שמעלה בעיה אינה טורחת לכתוב את "כל המעלות הטובות שהיא מוצאת בו", כי אינה חושבת שישפטו אותו בגלל עצה שביקשה.

אז מעלותיו, לא "נולדו" רק בעקבות ההגנה עליו. הצורך להדגיש אותן כאן, כנראה שכן..

עייפות יתר היא לא סתם... הגוף דורש את שלו. כנראה חסר לו הרבה ברזל או פריטין (מאגרי הברזל בגוף)

פעם היה חסר לי המון והייתי ישנה המון...הייתי קמה לעבודה בקושי רב ועצום! ועם עיניים חצי עצומות... ואחרי זה חוזרת לישון צהריים וזה לא השפיע על הלילה..הייתי ישנה טוב גם בלילה.

בקיצור- חבל לדחות, אפשר לקבוע תור לבדיקת דם גם באינטרנט

אלא שמה הבעיה? בדיקות דם הן בבוקר! =) אז כדאי לקבוע עוד משהו חשוב לבוקר הזה...

אז את יכולה להפעיל על שעון שבת רדיו עם תוכנית בוקר מאוד מענינת בפול ווליום. ואולי לאט לאט הוא יתעורר ויקשיב וזה יעורר אותו

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.