שאת מאד אוהבת אותה - ושאת מבקשת אותה בכל תוקף לא לדבר מילה עם הילד בנושאים כאלה, שלא יגיע מצב שתצטרכי לחשוש שיהיה אצלה לבדו.. יש להניח שהיא לא לגמרי טיפשה ותבין את הרמז. 

וטוב מאד שיהיה "תמים". מה לו ולזה.

ואת יכולה להגיד לו ספיציפית על מה שאמרה, בשלוה, שאצלנו אין דבר כזה, זה מטופש. כשתהיה ממש גדול בעז"ה תזכה להתחתן. יש עוד הרבה זמן. בינתיים תנצל את הזמן לדברים שמענינים ילדים..

שאם היא תשאל שוב שיגיד, שכשירצה להתחתן יחפש לעצמו חברה.

אבל לגביה , זה נראה שלפעמים היא אומרת את הדברים האלה בכוונה. היא חושבת שאנחנו דוסים "מידי" ומנסה כאילו לפתוח את העולם לעיני הילדים שלנו.

למשל היא קונה להם ספרים ממש לא לרוחינו ואנחנו נאלצים לקחת להם אותם, וזה יוצר מצבים מאוד לא נעימים. למרות שבעלי דיבר איתה בנושא כמה פעמים, זה לא עוזר. היא פשוט לא מבינה מה הבעיה.

אנחנו באמת אוהבים אותה, היא נהדרת מהרבה בחינות, לכן אנחנו לא רוצים לריב על זה, אבל הפעם זה ממש עבר את הגבול.

היא לא צריכה "להבין מה הבעיה". אלו ילדים שלכם - והיא חייבת לתפוס שאתם אלו שתחליטו איך לחכנם. גם אם הרקע שלה גרם לה שלא תחוש כלל מה הבעיה בדברים בעייתיים.

[אגב, גם מה שאמרתם לו, יש בו כבר "כניעה" למושגים הללו.. מה זה "יחפש לעצמו חברה".. יחפש אשה מתאימה. אלא שברור שכל זה כלל אינו שייך לשלב שלו בחיים, לכן גם מרגישים בעיה "להסביר". ובכלל, ש"הוא יגיד לה" זו בעיה. הרי היא לא תשתוק, ו"תלמד" אותו מהמושגים הבאושים הללו, כדי להסביר את "כוונתה". אין ברירה, בעניינים הללו האחריות עליכם. אפשר להיות גם נעימים ואוהבים, וגם חד משמעיים.  אם היתה חושבת שהבית שאתם גרים בו לא כ"כ לרוחה, והיתה מכניסה רהיטים אחרים מידי פעם, גם הייתם "מסתדרים" עם זה?.. מה שנכנס לראש של הילד - זה לא פחות. אם כי יש לומר, שבסופו של דבר, ילד קולט שאנחנו כך וסבתא אחרת בעניינים מסויימים]

אין שום בעיה לומר שכשיתחתן יחפד חברה. אישה = חברה. כך בנביאים: "והיא חברתך ואשת בריתך".

הלוואי שזה מה שהיו משתמשים.

אבל לא זו הקונוטציה שמתכוונים לצערנו היום.

כך מצאתי בספר של הרב אבינר, ששאלו אותו אם חברה זה טב או רע, והוא ענה שמצוין

הרי הוא רוצה לשלול את המושג הזה כפי שמשתמשים בו היום.

הלוואי שיהיה מצב שבו טבעית זה יזוהה עם המושג "אשתו", כפי שזה אכן באמת ובמקורות.

אלא מה הוא יגיד לעצמו!

יכול להיות שהוא מספר לך את זה כי זה גרם לו למצוקה/למחשבות/תקוות וכו',

אולי הוא היה רוצה לדבר אתך על המחשבות שעלו בו.

אם כבר הדבר נעשה, דברי אתו על זה, על הנושא עצמו, לא רק על מה לענות לה.

מעבר לזה, להתרחק - לדעתי, במידת האפשר...

לא מצאתי פתרון יותר טוב.

ילד בן 12 שמספר דבר כזה, זה לא מ"תקוות" וכד'.. זה אפילו לא כמו בת שחולמת איך היא תהיה "כלה"...

מספר בתום-לב מה סבתא אמרה. אחרת יש להניח שגם לא היה אומר.

ואין ענין "לדבר" איתו הרבה ולעשות ענין. 

הוא כבר די מתבגר, זה לא ילד קטן. אני לא אומרת שהוא התכוון לשאול משהו דווקא במודע,

אבל ייתכן שבתת מודע עלו בו תהיות או רצונות, ומה שצריך מחשבה פה זה מה הוא עונה לעצמו יותר ממה שהוא עונה לה, זו דעתי.

ומאד מהר למדתי שהגבולות צריכים להיות ברורים...

תתפסי את חמותך ותסבירי לה הכי בפשטות. כאן בבית הזה אנחנו לא לייט, לא חצי ולא כאילו.

גם אם זה פנאטי לדעתך אנחנו נוהגים ככה.

אני מבקשת ממך לא להביא לילדים ספרים או בגדים שלא עברו דרכנו, לא לדבר עם הילדים על שום דבר שלא ברור שהוא לרוחנו ובטח שלא על עניינים כאלו.

תסבירי שיש לך חצאית כזאת וכזאת, יש לבעל פאות כאלו וכאלו והכשרות בבית היא כזאת.

ככה זה אצלנו. 

נקודה.

זה החיים שלנו.

אחרת אפשר לוותר על מתנות ועל פגישות ללא ליווי.

היא תעלב וייתכן שלכן זה התפקיד שלך ושאסור לבעל לעשות מצד כיבוד אב ואם. ייתכן שגם זה שאת תגידי זה בעייתי הלכתית, אבל את חייבת בכבודו של אותו אחד שהיא חייבת 

אני כנראה קיצונית , אבל זה מניסון...

בהצלחה בכל אופן!

ידבר עם אימו ולא היא עם חמותה.

השאלה היא מה יעבוד.

בעלה כבר דיבר.

יש פה מישהי שנוהגת אחרת ממך.

בעיניה זה לא ראוי בכלל.

מה יש פה להעביר ביקורת? - אתה תחנך את הילדים שלך כמו שאתה מבין.

היא מתייעצת לגבי החמות ולא לגבי השאלה אם זה שייך או לא לדבר איתו על זה.

אם אתה לא רוה לעזור אל תעזור, אבל ההערה שלך פשוט לא רלוונטית.

אני מסייגת, לא אותו הדבר מאחר שהיא הייתה גרה בחו"ל, אך היינו מדברים כל שבוע והיא הייתה מגיעה מידי פעם לביקורים...

הייתה אומרת לנו בדיוק דברים כאלה ועוד רבים...

אני חושבת שאם זה קשר קרוב יותר שממש מתראים הרבה, עלייך לבקש ממנה בצורה מכובדת אך החלטית לכבד את צורת ההתנהלות שאת רוצה שתהיה בביתך למרות שהיא שונה ממה שהיא רגילה אליו.

מה שכן, במשך כל שנות ילדותינו, מאד אהבנו וכיבדנו אותה, אבל אף פעם הדברים (שלא התאימו לסגנון החיים שלנו..) שסבתא שלי אמרה לנו -לי ולשאר אחיי, לא חלחלו ולא לקחנו אותם ברצינות. ידענו שאצלנו הדברים הם לגמרי שונים ושהמשפחה שלנו חייה בצורה אחרת לגמרי. ולכן, הכי הרבה הגבנו בנימוס ולא באמת שינה לנו משהו. אני חושבת שהעיקר הוא הביטחון בדרך של המשפחה שאת משדרת ואז, גם אם מגיעות דעות שונות, הן לא משפיעות ברמה משמעותית.. וכן, אם הילדים מדברים ושואלים, אפשר להסביר בקצרה ובנעם, שאצלנו בבית הדברים שונים וכו'...

בנוסף, אני באה מבית שמגיעים אליו כל סוגי האנשים ויצא לי לפגוש אנשים מכל העולם ומכל הדעות ואני מאמינה שבעז"ה כשהחינוך הוא מתוך אהבה ושמחה והתנהלות הבית כזו, אז באופן אוטומטי יעלו דיונים שונים שיהיה אפשר לשוחח עליהם בנחת ולילדים יהיה בטחון בדרך של המשפחה והערכה אמיתית לצורת ההתנהלות גם אם היא שונה מדרכים רבות ושונות שפגשו..

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות