עיסוי פרינאום

לידה בכריעה

לידה ללא דחיפות

וגם- את יודעת שבד"כ התפרים נעשים בהרדמה מלאה? 

וממש לא רציתי מלכתחילה שיחתכו אותי.. אבל בסוף היה לי ממש קשה להוציא את התינוק והיה צריך לחתוך

אז חתכו אותי חתך מבוקר (ואפילו שניים) וזה ממש ממש לא כאב, בכלל לא הרגשתי את זה ולא ידעתי מתי זה קרה,

היא רק אמרה לי שהיא עשתה חתך... ובזכות זה לא היו קרעים ולא חתכים לא מבוקרים ב"ה, וגם התינוק יצא בשלום.

אני שיא הפחדתי מהצירים כי ידעתי שיהיה אסור לי לקחת אפידורל... בסוף באמת כאב, אבל שניה אחרי שזה נגמר -פשוט שוכחים מהכאב. זה פשוט עובר מיד. אפילו לא נשאר זכר לכאבים האלה.

וכמה טיפים לעבור את זה:

נשימות נשימות נשימות! אם עשית פעם פיתוח קול אז תעזרי בזה- אם לא, תבקשי ממישהי שתלמד אותך איך לנשום

לתוך הבטן התחתונה (בגדול צריך למלא את הבטן ולא את החזה, לתרגל את זה לפני כן כי בלידה לא חושבים על זה...ולהוציא אוויר עם צ' ארוך..)

עיסוי בגב - לא צריך מישהי מומחית, תבקשי ממי שמלווה אותך שתעשה לך מסאז' בגב התחתון כשכואב. זה ממש ממש עוזר!

מקלחת- בשלבים הראשונים של הלידה זה ממש עזר לי. להרים את עוצמת הזרם ואת החום של המים כשיש ציר

ולזוז תוך כדי- להזיז את האגן תוך כדי הציר ביחד עם המים.

בהצלחה!! וזה לא כ"כ מפחיד כמו שזה באמת... הרבה נשים עברו את זה... בעז"ה גם את

(מקרה חמור של טמטמת הנקה).

כמובן שהתכוונתי להרדמה מקומית, אבל אם את מוסיפה לזה את האפיורל וההרדמה המקומית, לא מרגישים כלום. באמת שכלום. ואני אומרת את זה כפחדנית. זה גם לא שאת רואה משהו...

יותר מהכאבים של הצירים, למרות שעוד לא חוויתי אותם. אבל אני מאמינה שעם תרגולים נכונים זה משהו שקל יותר להתגבר עליו ובמיוחד שמפנימים מה המטרה שלהם. התפרים זה טראומה פיזית שממשיכה גם אחרי זה.

אני משתדלת לבצע עיסוי פרינאום, מומלץ משבוע 34. אני לא מקפידה על זה כל יום לצערי (כבר בתשיעי) אבל בעז"ה מקווה שההשתדלות הזו יחד עם התפילות יעזרו לי לעבור את הלידה ללא קרעים, חתכים ותפרים. ובעז"ה גם אצלך!

הריון קל ומשעמם!

ברור שהצירים יותר כואבים..אבל הידיעה שהם משהו טבעי שנברא ע"י הקב"ה כדי לקדם את תהליך הלידה ולהביא את האוצר המופלא הזה לעולם, עוזרת קצת לחוות את הכאבים. לא?

מה זה לעומת הלידה?

זה אומנם לא נוח וצריך לשתוף הרבה אבל אם את עם אפידורל לא מרגישים כלום בלידה ואח"כ מקסימום לוקחים אופטלגין.

רק מהטחורים למי שיש לה מהלידה. את התפרים בקושי מרגישים והיו לי שני חתכים ותפרו אותי די יסודי...

תוך שבוע-שבועיים אין לזה כבר זכר (גם לטחורים אם הם לא ברמה קשה ואם שמים משחה)

מזכירה את העיקר - מלבד ההשתדלויות תתפללי!

אני עשיתי עיסויים במרת וילדתי בקיסרי אז מה הועלתי 

אה וטיפ לקיסריות - כן, מותר לבכות שזה היה בסוף ניתוח.

ככל שמקבלים את זה שזה בסדר להצטער ושאכן יש על מה , ככה האכזבה עוברת מהר יותר

מישהי כבר הבטיחה לי שעדיף קיסרי על ואקום 

(אבל היא היחידה שחושבת ככה )

וגם לי נשמע שעדיף קיסרי מוואקום - כי בקיסרי החתך מבוקר, ובוואקום אין שליטה על רמת הקריעה...

כי בזמן הלידה האיזור הרבה יותר גמיש,

ובמשך ההריון - שאז מכניסים את הבלון - אין את הגמישות הזו.

"הכל סובב את האשכנזים". 

שלג'ינג'יות כואב יותר (התפרים!)

אבל זה גם נכון רק סטטיסטית ואף אחד לא יכול לנבא על לידה מסויימת איך תהיה.

אז כן, התפרים וההתאוששות מהם יכולים להיות כואבים יותר מהלידה... וגם אני עשיתי עיסויים במסירות נפש ולא עזר לי כלום. אבל  אי אפשר לדעת!

יכול להיות שזה יעבור לך חלק, בלי שום תפר (אמן כן יהי רצון) ודוקא דבר אחר שאת לא חוששת ממנו - יהיה לך קשה.

ויש מי שפוחדת מהצירים, ובסוף היא יולדת בלי להרגיש שום ציר, ומה שקשה לה זה דוקא ההנקה.

אז לא שווה לבזבז ארגיות בלפחד. לעשות את ההשתדלות כן, אבל לחשוב רק מחשבות חיוביות! לא לדמיין תפרים ולא לדבר עליהם בכלל! תגידי שאת עושה עיסוי בשביל שתהיה לך לידה קלה ואל תזכירי את המילה "תפרים"...

בהצלחה

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

והם יכולים מה שרוצים..

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

התאוששות מהירה וקלה!

היינו יוצאים קונים אוכל ותמיד יצא שנשארתי רעבה.

בעלי התחיל טיפול במונגרו.

היום סלט אנחנו לא מסיימים במסעדה.

הויא ירד 15 קילו תוך חודשיים.

גם כי נכנס לזה ברצינות ממש והוריד פחמימות מהתפריט, עושה ספורט וזה...

יש מרפאות ייעודיות להפרעת אכילה

שיתחיל בפנייה לרופא משפחה

שם גם יאבחנו אם זה הפרעת אכילה ואיזה טיפול צריך

חיבוק לך❤️ נשמע שאת מתמודדת עם זה הכי טוב שאפשר

אמיתית ומאובחנת זה מקום שונה מהתמודדות זוגית רגילה, וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע שמומחה לתחום איך להגיב ולהתנהל עם זה. איך להיות המסגרת תמיכה שלו ולא להחמיר את המצב...

מסכימה שיש פה אכילה לא בריאה רגשית וכזה אבל לא נראה לי חריג ולא נראה לי ברמת הפרעה אלא ברמה נורמטיבית... וואללה לא הייתי מתערבת בכלום.. אמרת את שלך. אם ירצה עזרה יבקש ממך.. אם לא הכל בסדר יאכל יאכל עד שישמין עוד יותר ויחליט לעשות אולי משו ואולי לא.... אבל בעיני אם יותר מדי תשפטי אותו על זה (גם בלי מילים) זה סתם יהפוך למאבק....

מכירה את זה על עצמי יש לי תקופות כאלו וברור שזה מאד מאד רגשי אבל אם בעלי יתחיל לשפוט אותי זה יהיה ממש לא כיף....

מציעה לשחרר את זה לגמרי

אם זה מפריע לו תציעי לו דיאטנית , אגב יש פסיכולוגיות תזונאיות. שעושות בעצם שילוב של תזונה עם פסיכולוגיה.

אבל לדעתי זה יותר שלו. נכון שזה מבאס אבל בטח אם לא מפריע לך חיצונית אז חבל שתיכנסי למקום כזה שאחראי עליו.

תהיי איתו יחד ולא כמפקחת.

אצלנו סביב דברים אחרים אני הבנתי שאין לי שום שליטה ואחריות ושזה לגמרי שלו. אז לפעמים מבאס אותי אבל עובדת על עצמי. וראיתי שבסוף הוא זה שמבין בעצמו שלא מיטיב איתו הרגלים מסויימים עובד לבד לשנות אותם

את ההתמודדות הספציפית

אבל חייבת לכתוב לך שמתוך המילים שלך רואים כמה את אישה טובה ומיוחדת!!

אין לי ניסיון בתחום

אם הייתי במקומך הייתי מנסה לקרוא על זה כדי להבין אותו יותר.

וכנראה להימנע מהערות פרקטיות, אם זאת הפרעת אכילה זה נפשי, וצריך מענה נפשי ולא רק פרקטי.

ובאופן כללי אנשים יודעים איך להרזות, זה די ברור, אולי אפילו זה מטרגר אותו אם הוא קיבל המון הערות בעבר.

תנסו לדבר על זה בפן הרגשי, מתי זה התחיל, מה הוא מרגיש בקשר לזה, מה הוא מרגיש אחרי שהוא אוכל.

זה כנראה מה שהייתי עושה אם הייתי בנעליים שלך❤️

לא הערתי לו פרקטית גם כשדיברנו, אלא אמרתי לו מה אני רואה ושאני חושבת שכדאי שיחזור לטיפול

הוא לא אוהב לדבר על זה, אז זה היה ממש קצר. פחות מ 5 דק שיח כי באמת זה שלו.

גם לפעמים הוא זורק הערות על התחושות שלו סביב זה.

ושהוא כל היום במחשבות סביב אוכל. או מה רוצה לאכול או שמתבאס על עצמו שאכל כמות/דברים לא טובים.

אני ביומיום ממש לא מעירה לו על כלום בקשר לזה.

ברור שהוא יודע איך לרזות ומה תזונה נכונה וכמה ספורט כדאי שיעשה

הבעיה שלי היא אפילו לא שהוא אוכל דברים מאוד לא בריאים, אלא שזה בלי הכרה.

נניח יש הבדל בין לאכול כל פעם שורה של חבילת שוקולד כמה פעמים ביום, לבין לקחת שוקולד לנשנש ואחרי 20 דקות להסתכל סביבך ולקלוט שאכלת 2-3 חבילות.

כאילו… תקום תמלא את הצלחת כמה פעמים שתרצה, אבל אל תקח מראש תבנית כאילו היא צלחת אישית…

שזה איזה הפרעה קיצונית

כן 2 לאפות זה הרבה יוסית, אבל גברים אוכלים הרבה.

בעלי לא שמן ואין לו בעיה לאכול 2 פיתות שווארמה בלי בעיה. האמת גם אני מסוגלת לפעמים 🫣

וכן זה הרבה גבינצ , אבל לפעמים יש הרגשה קיצונית של רעב וקשה להפסיק

נכון שיותר בריא לחיות אחרת אבל אני לא חושבת שאת צריכה ''לעשות משהו'' בנידון

אני לדוגמא אוהבת שוקולד ומתוק ויש ימים שאני מסוגלת לטרוף את כל הארון.

כדי לא להגיע לזה אני ממש לא צריכה שבעלי יבדוק מה אכלתי ולמה

זה לא מה שיגרום לי להפסיק

ואם הוא יתחיל להעיר זה רק יגרום לי לאכול עם עצמי בלי לעדכן אותו, אין לי כח להטפות מוסר

של קופות חולים או בבתי חולים

אבל בעלי גם מסוגל לאכול 2 לאפות שווארמה

והוא רזה מאוד מאוד

הוא לא קונה שניים רק כי זה יקר

ואני מסוגלת לדמיין סיטואציה שאני רעבה ואין לי מה לאכול

אז מכרסמת חבילת גבנצ....

את מכירה אותו הכי טוב ויודעת אם זה באמת הפרעה או סתם רעב

אני רק מנרמלת שהמקרים האלה לא נראים לי הזויים...

בעלי אוכל כמו מתבגר, הרבה יותר ממני..ולא רואה סיטואציה שהוא יאכל שתי לאפות שווארמה (זה גם ממש לא אותו דבר כמו שתי פיתות) ועוד אוכל.. בטח לא להזמין מראש

וחבילה שלמה של גבינה צהובה.. נשמע לי המון גם לאדם מאוד רעב

לפותחת- אין לי המלצות, אבל בהצלחה בהתמודדות❤️

גם הבת שלי לפעמים אוכלת שתי פיתות

אבל לא מפוצצות בשווארמה וסלטים

(ובלי קשר היא לדעתי לא באמת צריכה את זה לרוב ואוכלת עם העיניים)

באמת לא מספיק כתבתי מובן.

אבל גם זה אני רואה ילדים סביבי שאוכלים חצי פיתה, ואצלי גם ילדה בת שנתיים אוכלת 2 פיתות שלמות.

האם היא חייבת? לא בטוח. זו המציאות

וככה גם מבוגרים אני לפעמים אוכלת כמויות פסיכיות. האם זה בריא? לאמפה עד להפרעת אכילה הדרך ארוכה מאד בעיניי

וכשאני מורעבת או עצבנית אני בהחלט יכולה לאכול 2 לאפות

לא מומחית בזה..

רק מופתעת שיש בנות שכותבות שזו לא כמות קיצונית. אולי אני טועה, אבל לא מכירה אנשים שאוכלים בכמויות האלה בטח לא יותר מפעם ב.. ואני מכירה אנשים שאוכלים כמויות שונות על סקאלה די רחבה נראה לי

אני מגדירה את זה כאילו שמנים יותר באופי (ואני לגמרי שם לפעמים והרבה גם מהמשפחה שלי וגם משל בעלי...) בגלל זה הגבתי לנרמל את הכמויות...

ברור שזה לא בריא ולא אידיאלי (על הגבנץ בעיקר.. הלאפות סבבה)

אבל בעיני ממש לא הפרעה

הם דוחסים לך שם מלא בשר וכאלה. זה מגיע לרמה שזה יותר דומה לכדור מאשר לפיתה

גם אני יכולה לנשנש שתי פיתות ריקות או עם ממרח קל.

ולאפה שווארמה זה יותר גדול מפיתה

ובאמת הבעיה של להזמין מראש. זו מנה גדולה, בטח עם צ'יפס גדול ושתיה. תשב בנחת תאכל. תרצה תקנה עוד אחת.

הבעיה היא שהוא כבר שם/קונה לעצמו (תלוי אם בבית או בחוץ), ואז הוא אוכל כל מה שיש בלי לשים לב. גם אם אחרי חצי שעה תכאב לו הבטן מרוב הכמות…

וההפרעת אכילה זה דבר ידוע, זה לא אני אבחנתי. היה על זה בטיפול אצל אנשי מקצוע.

גם הוא בעיקר מתאר שהוא כל הזמן חושב על נושא האוכל…

בעיקר מרגיש לי שהוא בחרדה שלא יהיה מספיק אוכל (אז מכין/לוקח הרבה)

ואז הוא אוכל את כל מה שיש ולא משנה מה הכמות…

(וזו היתה חבילת גבנ"צ כפולה בתכלס)

אז זה בכלל לא משנה הכמות.. זה התפיסה בראש

והפרעת אכילה היא לכל החיים

הוא רוצה טיפול?

בטיפול הוא צריך להתמסר לתהליך.

וזה גם קשה ליישם בפועל

וגם זה להודות עוד יותר בזה שיש הפרעה ומצבו עם האוכל לא תקין

אני ממש מבינה את הקושי.

הוא גם הגיש פניה לבירור על טיפול באותו יום שדיברנו

אחכה לראות מה קורה כמובן

אבל נראה לי שהוא צריך את הדחיפה הקטנה לטיפול, אבל גם ממש לא רוצה להיות זאת שנותנת אותה כי זה להכניס את זה בינינו…

השאלה מה הוא עושה אחרי שאוכל? זה מפריע לו? הוא מדבר על זה?

כותבת בכוונה מאנונימי כי אני חוששת שאני במצב דומה לא בכמויות כי אני אישה

אבל דומה

חיבוק.

קודם כל אני לא יודעת בוודאות כמובן, אבל ממה שיודעת הוא לא מרוקן את עצמו אחרי בדרכים לא בריאות.

מבחינת תחושות:

הוא מתאר שהוא כל הזמן חושב על זה. או על האוכל או על השמנה, או על זה שהוא אוכל כמו חזיר (מילים שלו)

קם בבוקר חושב מה יאכל, מכין אוכל או שאני או שמוצא מה לאכול, כל לילה במיטה חושב על זה. מרגיש רע עם עצמו

מתאר שתמיד יש תחושות רעות עם האוכל

בגלל שכתבת שאת אולי במצב דומה:

בעיניי, ואני לא אשת מקצוע, הפרעת אכילה זה לאו דווקא השמנה או כמות האוכל שאוכלים, כמו שזו מערכת יחסים בעייתית עם אוכל.

שאוכל לוקח לך מקום גדול מדי בחיים, ובסופו של דבר מפריע לחיים השגרתיים שלך.

וכמובן שהפרעת אכילה יכולה לבוא אצל אנשים ונשים בכל משקל וצורה.

מעודדת אותך לפנות לטיפול או עזרה בנושא. אפשר להתחיל אצל אשת מקצוע מהתחום הרגשי, ואפשר גם ללכת לרופאת משפחה ולהתייעץ.

אל תישארי עם זה לבד❤️

תתחילי מזה זאת לא אוסרת עליו דברים כי זה בדיוק זה

אני מבינה שזה נראה לך חריג אבל כמו שכתבו פה - ייתכן וזה לא

בנאדם רעב אוכל גם עם העיניים ולא סתם אומרים לא ללכת לסופר רעבים, כי קונים יותר

אז הוא רצה להזמין 2 לאפות.לא בטוח שהיה אוכל את שתיהן. תחושת שובע מגיעה רבע שעה עשרים דקות אחרי האכילה. הכי הרבה היה לומד את זה בכאב בטן + פחות כסף בכיס

גם לגבי הגבנצ. לא חריג לדעתי לגבר רעב. לא בריא אבל לא חריג. זה לא מאוד משביע בפני עצמו.

נשמע שבעלך אוכל לא בריא ושהרגלי האכילה שלו לא נכונים אבל לא בטוח שזו איזו הפרעה

אני חושבת ששוב, את צריכה להתייחס אליו כאאדם בוגר ולא לנהל את האוכל שלו/ להעיר/ לאסור. התנהלות כזו ביחס לכמעט כל דבר בזוגיות היא התנהלות של אמא מול ילד אז אם חשוב לך לא להיות שם כדאי לשים לב

הכי הרבה את יכולה לומר בעיניי - הרגלי האכילה שלך לא בריאים וזה מדאיג אותי. ולשאול אותו אם זה מפריע לו ומה הוא רוצה לעשות עם זה

היום יש הרבה דרכים לטפל בהשמנה ובנאדם שרוצה בכך יגיע לשם בסוף, גם אם ייקח לו זמן

חיבוק♥️

לא הצלחתי… זה לא היה עניין העוד כמה עשרות שקלים, אלא שידעתי שאם הוא מזמין הוא גם יאכל ולא משנה כמה הוא שבע.

ובשיחה בעיקר אמרתי לו שאני רואה שלאחרונה הוא אוכל ונראה שבלי לשים לב, שאני חושבת שזה לא בריא, שממה שאני שומעת ממנו זה מפריע לו גם רגשית. שמבחינתי זה בכלל לא עניין של המשקל או הנראות, אלא של הרגלי אכילה בריאים. שאני אוהבת אותו ונמשכת אליו בכל משקל וזה לא מה שמפריע לי. שאפילו אם לא יאכל רק בריא, וגם אם יאכל פסטות ושוקולדים, שאני חושבת שצריך שהגישה לאכילה תהיה בריאה.

הוא אמר שהוא מסכים איתי.

ובזה סיימנו את השיחה. היא ארכה דקות ספורות ולגמרי העברתי לו את המושכות…

באמת הבעיה שלי היא לא עם ההשמנה (ברור שזה כשלעצמו לא בריא, אבל כרגע זה לא העניין כי גם כשאורח החיים שלו היה בריא לאורך תקופה הוא לא הגיע למשקל תקין)

הבעיה היא שזה באמת כאילו כשהוא אוכל משהו מתנתק משאר הגוף.

זה כאילו הוא בחוסר שליטה כשהוא אוכל. מהרגע שהרים את המזלג המוח נכבה בכל מה שקשור לאם הוא רעב או שבע, והוא ידלק שוב רק כשהצלחת (והתבנית) יהיו ריקות. הוא אפילו לא מתלבט אם בא לו עוד או לא. זה לא עובר בראש. זה כמו מכונה- יש אוכל אז אוכלים עד שנגמר.

בעלי גם עם עודף משקל, אוכל לא מסודר, ומסוגל לנשנש כמויות של אוכל בלי לשים לב בכלל.

בחודשים האחרונים לוקח זריקות להרזיה, החליף סוג, בעידוד שלי, בזריקות עם פחות תופעות לוואי, והשחרור שהוא לא מרגיש כל הזמן רעב ולא חושב על אוכל כל הזמן עושה לו ממש טוב. לגלות שעבר יום והוא אכל כמות ממש קטנה ולא נשנש.

שווה לברר את הכיוון הזה, אולי גם עבורו זה יהיה משחרר

שמדברת על זה,שיש שחרור מההתעסקות באוכל עם הטיפול הזה

שיש אנשים שסובלים ממעין "רעש רקע" תמידי של מחשבות על אוכל והתרופות עוזרות לזה מאוד. אולי באמת כדאי לנסות

אין לה שום אפשרות תזוזה בגלל התופסנים שיש לשתי המיטות יחד. פטנט פשוט פשוט וגאוני.

והרווח כמעט לא מורגש. כן מרגישים שזה שני מזרנים.

אולי זה תלוי מזרן .קנינו את היקר יחסית ומרגישים קצת את המעברים של המזרונים שזה סך הכל הגיוני, אבל בלי רווח בכלל.

מה שכן היא גבוהההה

בחכמתי לקחתי רק מידות אורך ורוחב ומדדתי את החדר. לא חשבתי על הגובה. ולפחות במקרה שלנו היא גבוהה משמעותית ממיטה סטנדרטית.

כותבת רק כדי שתקחי בחשבון, מאמינה שיש כאלו שלא יפריע להם. ויכול להיות גם שתוכלי לבחור מראש מזרונים שונים או רגליים בגובה שונה לפי מה שיתאים לך.

יש להם מזרוניים ממש גבוהים

אנחנו עם מיטות משם ומזרונים לא משם והמיטה יחסית גבוהה

והמיטה טיפה גבוהה

אבל מתרגלים

היא אכן גבוהה אבל לנו זה לא מאד מפריע.

המזרונים מעולים נוחים מאד.

המיטה יציבה ולא זזה, גם כשאין את התופסנים מלמטה.

רק להגיד שכשאני שומעת סיפורים כאלו אני מבטיחה לעצמי באלף הבטחות שהילדים שלי יהיו איתי בבית צמוד כל החיים.

כמובן לא רלבנטי, ומה אעשה בשעת אמת לא יודעת🤷‍♀️

אבל בעיניי-

א. אנשים יראי ה' סיכויים גבוהים יותר לאמינות

ב. ככל שיש יותר אנשים בשטח, סיכוי גבוה שיהיה בסדר

ג. לזכור שרוב האנשים טובים, רוב המטפלות אוהבות ילדים

ד. להתפלל לטוב

כמו שבכל חברה יש אנסים פדופילים וגנבים יש גם גננות מתעללות דתיות וחרדיות זה ממש לא חסר. המפלצת שפגעה לי בילד היתה חרדית..

לסמוך על האמירה הזאת פשוט מסוכן.

מסכימה מאד עם מה שכתבת אחרי.. כמה שיותר יש אנשים, כמה שלמטפלת יש סבלנות שתשהי שם ותשבי שם ולא מחכה שרק תעופי, כמה שיותר אנשים יוצאים ונכנסים - אם זה הורים או חוגים או משהו כזה, זה מבורך.

קודם כל - באמת אי אפשר בלב שקט. חד משמעית בכל חברה זה יכול לקרות ואף פעפ אי אפשר לסמוך לגמרי.

ויחד עם זה- כן, במקום שיש יראת ה' יש יותר עבודת מידות ופחות פגיעות. ממש כמו דברי אברהם אבינו...

שאפשר להציג מצג של יראת שמיים. וכמו שאי אפשר לדעת שמישהי מתעללת בילד גם לא תדעי שיראת השמיים שלה היא הצגה

יכולה בפרטי.

ופחות הבנתי את ב

זה משפחתון בבית שלה. אין איתה סייעות.

יש אצלה גג 8 ילדים מגיל חצי שנה עד 3

ואוליי יש לה את העזרה של הבת שלה לפעמים.

ותמיד שהיא שולחת לי הקלטה באמצע היום אז יש שקט דממה. או שהיא אלופה עם ילדים או לא יודעת מה

ויש אפילו הקלטות ב9 בבוקר שבטוח אף אחד לא ישן

שאר הסעיפים באמת עוזרים. תודה!

למקרה שלך אני לא עוזרת...

ככה הסיכוי גדל שמישהי תחליט פתאום לספר

משפחתון של 8 ילדים עם מטפלת אחת זה לא עבודה קלה.

אני אישית עבדתי יום בשבוע במשפחתון של 9 ילדים ועזבתי מהר. לדעתי זה לא שפוי.

גם מבחינת המטפלת זה מאוד קשה להיות עם כל כך הרבה ילדים לבד. רק הלכתי לשירותים ופעוטה אחת זרקה משחק על תינוק. ממש מלחיץ.

ומבחינת החוק זה גם בעייתי. מטפלת יכולה להיות על מקסימום 6 ילדים.

סליחה אם אני מלחיצה אבל כותבת מנסיוני.

התקן תלוי גיל. עד גיל שנה 6 לאחת אחכ מספר הילדים גדל לפי גילם (מודדים לפי הילד הקטן ביותר בקבוצה).

עדיין באמת לא שפוי אבל יכול להיות תקני

אני יודעת בוודאות על 2 בנות 8 חודשים בערך. וילד נוסף בן שנתיים+, והבן שלי בן שנתיים.

אבל בטוח יש עוד כמה אבל עוד לא נתקלתי בהם לא בבוקר ולא בצהריים

פשוט בשיחת התרשמות היא אמרה שהמשפחתון עד 8 ילדים ולרוב זה 8 ולא פחות, אבל לא יודעת מה קורה השנה.

צריך להשפיע על ההחלטות.

הסכנות קיימות בין אם הן פותחות מהדורות או לא.

יש השתדלות שאפשר וראוי לעשות.

אז באמת שאין אפשר לדעת, שם למשל, אפילו עם הקלטות לא עלו על זה כי ההתעללות היתה שקטה ושטנית ולא מתלהמת ובהמית , איכס על זה ועל זה. מזעזע

בטח שיש דרך

לדבר איתה לשאול שאלות על סדר יום על קשיים שעולים

לראות איך היא מגיבה איך היא פותרת קונפליקטים

מי שבעייתית רואים דברים כבר בשיחה פשוטה

(אני מכירה מקרה שלא פורסם כי הוא לא היה מספיק חריג אבל היתה התעללות

והאמא ששמה שם ילדה ספרה על חוסר סבלנות ועצבנות שהיו ניכרים לעין בשיחות פשוטות)

שמעונות שמשלמים מינימום ומקבלים כל אחת

זה כר פורה לבעיות במקרה הטוב והתעללויות במקרה הגרוע

זה למה קורים הרבה מקרים

רק הקיצוניים מגיעים לחדשות

והאחריות היא בעיקר על ההורים

מי שמוכן לשלוח למקום כזה

לוקח מראש סיכון

הוא רואה איפה הוא שם את הילד

אצל צוות שעלול להיות לא כשיר

מידי פעם להפתיע בביקורים במעון באמצע היום כדי לאסוף את הילד, בלי להגיד מראש ולהתרשם. ותנסי לבודד האם יש בסיס מאומת במציאות לחשדות שלך לגבי אותו מעון או שאת רק מונעת אמוציונלית ממקרים בתקשורת.

ויחד עם זאת-

קודם כל המלצות הן לא ציק ביטחון למקום טוב, הרבה מומלצים התגלו כחרדת אלוקים.

ולחלק היותר טוב-

פרופורציות,

1.רוב האנשים טובים. לא כולם פסיכופטים חולי נפש.

2.שנית, את מכירה את בעלת המשפחתון, מדברת איתה שומעת אותה את יכולה להסיק איך היא בכללי.

3.לעמוד מאחורי הדלת קצת לפני שאת נכנסת ואחרי שאת הולכת ולשמוע מה קורה.

4.הפתעות באמצע היום. אפילו רק להאזין לה ליד הדלת או מתחת למרפסת.

לי מאוד קשה לשים מקליט. והייתי משתדלת כמה שיותר להפתיע באמצע היום, כמובן שבמעון זה הרבה יותר קל.

אבל לא חסרים סיפורים (להבדיל כרמל מעודה) שההורים טענו שהילדים היו הולכים שמחים לגן והתרשמו שהם אוהבים אותה והיא היתה חייכנית וטובה אליהם.

כנראה שהאינטואיציות שלנו לא תמיד ערניות מספיק לדברים שאולי אפשר לראות

אפשר לשמוע אם יש בכי מוזר והסטרי, איך המטפלת מתייחסת לבכי.

רק פסיכופטית ממש תתעלל בדממה מוחלטת, אבל זה מכסה את מרבית המקרים.

להיות עם היד על הדופק כל הזמן, להפתיע וכמובן לשלוח עם מקליט.

מה שקרה שם זה פסיכופטיות זה דבר קיצוני...

כן יש טווח רחב ומטפלות אולי פחות נחמדות וכו זה פחות נדיר וגם יותר מובן.. אבל התעללות של ממש זה כמו פדופיליה

זו הפרעה וסטייה והיא באמת בקצה והיא במיעוט בסוף פשוט כזה בכותרות זה מטלטל.

לעשות השתדלות כן לפקוח עיניים ולראו שטוב לילד גם בבית, ולשים לב אם יש נורות אדומות (שלא תמיד יעידו על התעללות אבל יעידו שאולי פשוט פחות טוב לילד)

ומפה לשם להתשדל להיות באמון לעולם ולטוב שבו

כי לתת לילד את התחושה שאין אמון בעולם זה גם נוראי וזה עוול מצידנו לתת לו

ילד צריך לגדול בהרגשה שהעולם טוב

וההורים שלו מלאי אמון...

אז כן לחזק גם את זה בעיניי

כי אני מאוד חרדתית ופרנואידית. ואני גם מאוד גלויה עם הילדים הגדולים שלי (ילדי יסודי) כי חשוב לי שלא יהיו תמימים עם כל הסכנות.

ואחת מהילדים באמת יצאה חרדתית כמוני .

כמובן שאני לא מדברת רע על המטפלת, ובטח שאם אני חוששת אז לא אדבר בגלוי לידם. אבל הם מכירים אותי כאחת שלא מאמינה בעיניים עצומות לכל אחד ואני גם אומרת להם לא לסמוך על אף אחד אלא רק על אמא ואבא.

מעדיפה שיהיו פחדנים וזהירים ולא תמימים וה' ישמור משהו יקרה לא עלינו ולא על עם ישראל.

אבל את צודקת שחייב לתת להם ביטחון בעולם שהעולם טוב בסופו של דבר

וגם אם אמרנו ההפך...

שמחה שהתחברת

לא לכאן ולא לכאן... כל הכבוד שאת ערב לשים לב שלא להיות בקיצוניות...

היא גם משווקת עכשיו ערכת ספרי ילדים מהממת על מוגנות.

המוטו שלה זה ממש ממש לא להפחיד ילדים ולא לגרום להם לחשוב שהעולם רע ומפחיד.

זה גם לא יעיל למוגנות וגם כמובן לא לנפש.

ממש רציתי לרכוש כי שמעתי דברים טובים אבל יקר..

אם דודה באמת את מכירה אותה ממש? רואה אותה בסיטואציות ממש מעצבנות? רואה איך היא מגיבה? כמה סבלנות יש לה? אם את רואה את כל זה רוב הזמן וסומכת עליה אז הייתי משאירה איתה.

סומכת עליה לגמרי

אבל שוב- בייביסיטר כזה

לאור המצב היום, הייתי שמה אצל בת דודה שאני יודעת שלא תתעלל

מנשים זרות שאינני יודעת מה טיבן

בייביסיטר זה מעולה. היא תשחק איתו, תצא מדי פעם לגינה, תלך איתו לסידורים. תהיה פנויה אליו, תיתן לו מענה בלי לחכות בתור של עוד 4 ילדים.

אני הייתי חותמת על זה בלי להסס

לי בגיל הזה פחות חשובים חוגים ומפגשים וכאלה. ואפילו קצת מרגישה שבמעון לפעמים מגזימים עם הדרישה מהילדים. בעיני תינוקות בגיל הזה יכולים להתפתח מצוין גם בבית עם תיווך מתאים... מה שהכי חשוב לי זה יד חמה אוהבת.

בעיני בגיל שנה וחצי ילד לא צריך חוגים, אם יהיו שם עוד ילדים והוא יקבל יחס אוהב זה ממש מספיק בעיני.

גם שתי מטפלות על 10 ילדים נשמע ממש אחלה, שתי האופציות נשמעות טובות

ש2 האופציות נשמעות טובות

2 מטפלות על 10 (אני מניחה שאם יגיעו עוד ילדים ה יהיה 12)

והגן חדש גדול ומרווח.

והשעות נוחות 7:30-16:00

אצל הבת דודה זה 8:00-15:30 שזה מאתגר אבל אפשרי כי בעלי זמין גם כשהוא עובד

יחס אוהב ומטפלת שהאמא סומכת עליה. אז לגמרי הייתי הולכת על הדודה

זה תינוק קטן ממנו בחודשיים

ועוד תינוקת הרבה יותר קטנה לא יודעת בת כמה

מניחה שבכל מקרה כנראה המעון יותר יקר בגלל החוגים..

הייתי הולכת על בת הדודה, שקט נפשי מובטח

טבול בתה קמומיל חמים. זה ממש מרפא דלקות. תעשי ככה כמה פעמים ביום.

יש גם לקנות מגבוני ניקוי לעין אבל זה קצת יקר.

בעקרון הפרשות כאלו כן מראות על דלקת, ודלקת עיניים היא לרוב מדבקת.

הוא מצונן? מלא נוזלים? זה הרבה פעמים הולך ביחד.

והוא לא ממש מצונן, מחלת חום אחרונה נגמרה ברביעי האחרון, אז היה צינון ושיעול.

זה לא יפתיע אותי אם הוא נדבק, כל שבוע הוא חולה, יותר ימים הוא נשאר בבית מימים שהלך למשפחתון השנה...

ממש מרפא

כל פעם כשהתחילו הפרשות מהעיניים ניקיתי את העיניים עם טישו שסחטתי עליו קצת חלב אם, וזה עבר די מהר בלי צורך בטיפול מעבר.

בגלל שיש בחלב סוכר

אם כן מנוזל אז זה לא דלקת עיניים?

לק"י

שלפעמים חלק מדלקות העיניים כוללות צינון.

כי לא מזמן גם לבן שלי היו הפרשות ועין אדומה. עבר לבד (מאז הוא קם בבוקר עם הפרשות, אבל הן לא חוזרות אחרי שמנקים. והעיניים לא אדומות. ולרוב גם ההפרשות לא דביקות, שאני לא בטוחה שזה קשוד).

אם הילדה מצוננת והעיניים לא אדומות...

התלבטתי כמה להאמין לו 😅

הנזלת היא חיידקית, וכשהתינוק נוגע בה ואז בעיניים - מתפתחת דלקת בעיניים. (הוא אמר שלכן חשוב לקנח היטב. לא שזה קל אצל תינוקות, שבדרך כלל מרגישים שכל קינוח הוא מינימום ברית מילה🙄)

אבל אם הוא מצונן

וזה רק כשהוא קם מהשינה

זה כנראה חלק מהצינון..

לכי לרופא ובינתיים אסור לשלוח למסגרת.

מבאס

אלא משהו כמו צינורית דמעות חסומה.

אבל רק רופא יוכל לומר לך.

ולשאלתך בהודעה מעל - כן, חלב אם בהחלט יכול להועיל לדלקת עיניים. (יש שיגידו שזה לא טוב כי יש בזה סוכרים, שמעודדים חיידקים)

אבל האמת שבאופן אישי אצלנו רק טיפות אנטיביוטיות או משחה עזרו סופית (אולי הייתה פעם אחת שתה קמומיל עזר, אבל צריך בשביל זה כמה ימים, אז זה רק אם הילד לא במסגרת)

לא מבינה בזה כל כך... (הרופא אבחן את זה לבת שלי בגיל כמה שבועות. בפועל מאז לא היה לה כלום, כן הייתה לה פעם או פעמיים דלקת...)

הוא בן 11 חודשים, עוד לא בדיוק שנה...

הבת שלי בהחלט בוכה בדמעות, אבל כאמור לא היו לה עוד מופעים של צינורית דמעות חסומה (אף שלא ממש הקפדנו על התרגילים שהרופא נתן לנו).

זו באמת שאלה לרופא...

יותר דמעות מהרגיל.

החסימה בדר"כ היא בניקוז של הדמעות אז רואים יותר בכי עם דמעות או גם דמעות בלי בכי...

הוא מצונן גם בלי קשר?

אם זו דלקת זה מאוד מדבק

בלי אדום

והרופאה הביאה טיפות אנטיביוטיות

אבל הוא היה גם עם חום

בעיקרון אם זה לא דלקת אז מגבוני עיניים לתינוק ממש עוזרים (תקני בבית מרקחת זה קצת יותר זול) אבל אם זו כבר דלקת (ממש הפרשות ולא רק פצפוצים, עיניים אדומות) אז צריך רופא שיתן בדכ סינטומיצין

כולו מלא צהוב בעיניים והיא לא אמרה על זה כלום, היום שלחנו (לא ידעתי שאסור) ושוב היא לא אמרה כלום, רק שהיה מצויין והכל טוב.

עשיתי דוקטורט בדלקות עיניים

אסור לשלוח 😬צריך ללכת לרופא

בגיל הזה פחות או יותר

אני אצטרך משהו לעשות איתו ולפגוש אנשים בזמן הפנוי . או לוותר על הרעיון.. קשה לו הרעש בכיתה ובבית הספר

שהחברים מהכיתה בבית כבר

בשעות הבוקר והצהריים המוקדמים לעשות למידה ועוד

אם זה מה שנכון בעבורו.

כי אולי יש פה פן של בריחה מהמציאות, וההימצאות הקבועה בבית לא תאפשר לו ללמוד להתמודד...

אולי הפתרון צריך להיות אחר, כמו מעבר לכיתה עם פחות תלמידים וכדומה.

[כותבת את זה מתוך ניסיון אישי דומה. אני אישית לא בנויה לחינוך ביתי בגיל כזה, אבל בכל אופן כנראה שזה לא מה שיהיה טוב במקרה שלנו...]

אולי זה ייתן רמה מסויימת של מענה. אולי גם יעזור לך למצוא מקום לעבור אליו.

ואולי אפשר לחפש בית ספר יותר קטן שיתאים לו. במיוחד אם אתם מוכנים לעבור דירה בשביל זה. או אולי לבדוק אפשרות להתאמות כמו כיתה אקוסטית/ רשות לצאת למקום שקט מדי פעם או משהו כזה.

בישוב באיזור לכיש/הר חברון

הם בגילאי יסודי/חטיבה.

אם רלוונטי בואי לפרטי, אקשר אותך לאמא.

אולי היא תכיר גם עוד מקומות שיש או לקשר אתכם למשפחות חנ"ב מישובים קרובים אליכם.

אני יכולה לקשר אותך למישהי שמרכזת קבוצות כאלה

אולי תכיר בעוד איזורים

ומצטרפת להמלצה להתייעץ עם מדריכת הורים...

בטח אם זה פחות מתאים לך מבחינת עצמך ומבחינת הסביבה ןזה לא ככ פשוט..

אולי יש דרך להקל עליו בלי לעשות את השינוי הזה

והאמת שבכל מקרה הייתי מתייעצת עם מישהי, תותחית כמובן לפני צעד כזה...