קריירה ואמהות - סקר לכולם...אנונימי (פותח)

אני שואלת באנונימי, כי יש פרטים מדי מזהים.

 

נגיד ואת בחורה מאוד מוכשרת, אבל באמת. התחתנת מוקדם, עם 3 ילדים (בגילאים 9-2) שהגיעו לא בקלות.

את רוצה עוד ילדים, וכבר בת 32.

והציעו לך את ההצעה שהיא מבחינתך ההצעה של חייך. לעבור לארצות הברית לשנתיים ולעבוד עם מישהו שכמעט 100% שיזכה בפרס נובל, על מחקר מאוד מתקדם. מקום שייתן לך הרבה מעוף, שלא קל להתקבל אליו בכלל, אבל הציעו לך את זה בכלל בלי שהתכוונת. חוויה אינטלקטואלית של ממש. אבל שדורשת גם הרבה השקעה. זאת אומרת, את לא רואה איך זה משתלב עם הריון ולידה...

 

היית בכלל חושבת בכיוון? ואם זה אתה, היית מנסה לחשוב ולעודד את אישתך לראות איך אפשר לנסות להגשים את החלום?

 

או שאין מה לדבר, וחבל בכלל להשתעשע בעניין?...

 

אתם מבינים בכלל את הדילמה?

 

זאת אומרת - בשכל ברור לי שאין מצב שאני בכלל מנסה לעשות כזה תהליך. אבל מצד שני - זה באמת פספוס. זאת זכות שרואים בי מתאימה, ואני - מסרבת... למה אי אפשר איכשהו להתפצל ל-2 ולהנות מכל העולמות?....

 

לא פשוט...אר

מה בעלך אומר? הוא יכול לעזוב עבודה ולהתנתק מהכל לשנתיים?

אם כן, הייתי הולכת על זה ובעז"ה חושבת על עוד הריון עוד שנתיים.

גיל 34 זה לא כזה מבוגר להריון....  (כרגע בהריון רביעי ובת 34 )

ברור שלא במאה אחוזמעין אהבה
לא גם מהסיבה המשפחתית- עם כסף וכבוד לא ממשיכים את עמ''י.
וברור שמימוש בחוץ וכסף זה לא בא במקום הראשון בחיים. וגם לא השני. אין בעיב בכללי גם ללב עבודה, אבל היא לא אמורה לבא במקום...
וברור שלא גם מהסיבה של לא לעזוב את הארץ.

ואולי זה לא בסדר שאני עונה כי אני מאוד לא מזדהה עם השקפה כזאת.

אבל שאלת את זה בתור סקר- אז עניתי.
לא הבעתי דעה או שפטתי.
הפותחתאנונימי (פותח)

זה בסדר גמור - אני לא רוצה לשמוע דווקא כן.

 

אבל בכל מקרה - זה לא בשביל הכסף ולא בשביל הכבוד.

 

זה בשביל האתגר. זה בשביל היכולת לתרום במקום שלא הרבה מגיעים אליו.

 

וזה גם קידוש ה', באמת. שאישה, דוסית, יכולה ומסוגלת להגיע ולתרום במקומות כאלה.

 

בעלי - הוא בכלל נגד שהילדים ידעו אנגלית, גם ממש נגד לצאת מהארץ... גם אני נגד לצאת סתם לטיול. ואישית - אני חושבת שכל העניין הזה שלא מלמדים אנגלית ברמה במחוזותינו, אם בכלל מלמדים - זו טעות ממש גדולה. אנשים לא מבינים איזה מחסום זה יכול לשים לילדים שלהם בעתיד אם הם יבחרו ללמוד משהו שהוא לא תחום תורני/חינוכי. אבל בעלי הוא אדם טוב. אני חושבת שאם אני אהיה משוכנעת בזה - הוא יוכל להשתכנע. בעיקר אם אשכנע את הרב שלו...

 

השאלה היא - אם אני בכלל משוכנעת בזה שאני רוצה...

מאוד קשה לתת לך תשובה,אור היום

כי מדובר בהחלטה בעלת משקל גדול, וגם חלק מהפרטים לא ידועים (כמובן, זו זכותך המלאה).

אני מציעה לשבת ולחשוב עם עצמך היטב. יכול להיות שאם תצליחי להגיע להחלטה הנכונה, תרגישי כזו הקלה ושיחרור שלא יהיה לך ספק במה עלייך לבחור (קרה לי בכמה התלבטויות, אבל לא תמיד, ולכן כתבתי את זה בהסתייגות).

אולי כדאי לחשוב על הדברים עם דף ועט, ולכתוב את השיקולים.

כדאי גם לחשוב איך תרגישי עם כל אחת מההחלטות בעוד חמש שנים.

 

הרבה הצלחה ושתצליחי להחליט נכון

מותר משהו קטן בעניין האנגלית?בהתהוות

 

מקווה שזה בסדר מצדך שאני קצת סוטה מהנושא שפתחת, מגרד לי באצבעות להגיב על משהו שכתבת.

אני חושבת שאין מה להצטער יותר מדי על "האנגלית במחוזותינו". שמעתי דעה מחקרית - ואותי היא לגמרי שכנעה - שהגיל שבו מלמדים אנגלית בארץ הוא מאוד לא מוצלח. אם מתחילים עם אנגלית בגיל הרך - לא כתיבה וקריאה אלא שירים, סיפורים, הצגות - זה יכול לעבוד טוב. אם לא - לא כדאי לגשת לזה לפני שנות העשרה המאוחרות. אז יש זינוק משמעותי ביכולות השכליות, והאתגר הגדול הזה של לימוד שפה שנייה יכול לעבוד. לעומת זאת גיל תשע-עשר זה גיל מעולה כדי לתסכל ילדים, ולתת להם תחושה שאנגלית היא משימה בלתי אפשרית.

אני תמיד חשבתי שאני חלשה בשפות - כי הייתי חלשה באנגלית, עד שבמסגרת לימודי המקצוע שלי נאלצתי ללמוד עוד שתי שפות, ונדהמתי מכמה שזה הלך בקלות ובכיף. הבנתי שכבר שנים אני סוחבת איתי תחושת כישלון באנגלית, שחוסמת אותי מליהנות מהשפה הזאת ולהתפתח בה. מאז שהבנתי את זה גם האנגלית שלי השתפרה מאוד...

 

 

אם זה לא פוגע בילדים הקיימיםאנונימי (3)
ו מבחינת בעלך זה מעולה. הייתי עושה את זה.
אף אחד לא מבטיח לך בשנתיים האלה עוד הריון. ולדעתי אם לא תצליחי בשנתיים האלו לזכות בעוד הריון, תרגישי החמצה ענקית...
לדעתי כן.אביוס
צריך לראות איך בעלך מסתדר ומשתלב עם זה אבל אם אני הייתי במקומך הייתי הולכת על זה. מקסימום, תתכנני הריון לקראת סוף השנתיים
קודם כל שאפו גדול!פרח-בר
אם זה הגיע אליך בדרך לא דרך כנראה זה צריך להיות שלך , אם זו הייתי אני הייתי הולכת על זה בלי ספק...הזדמנות של פעם בחיים.
הייתי שואלת רב שסומכת עליוggg

זאת שאלה כבדת משקל ויש פה גם עניינים הלכתיים.

לדעתימשיח עכשיו!

לדעתי אפשר לשלב בין הקריירה וההריון והלידה. מכירה מישהי שעושה דוקטוראט בכימיה (בארץ) עם 6 ילדים , אחד אחרי השני.

ואומנם ברור שזה לא אותו הדבר , אבל אני עשיתי תואר ראשון בכימיה ותוך כדי נולדו לנו 3 ילדים. נכון שהיו תקופות לחוצות אבל עכשיו ב"ה זה עבר ואני שמחה שלא חיכיתי עם הלידות והייתי מפסידה את הילדים המתוקים שלי.

 

בהצלחה בכל מה שתבחרו, ושתהיו שלמים עם ההחלטה כי זה מה שחשוב

לא נראה לי שהייתי הולכת על דבר כזהדינה די

אם זה משהו שלא משתלב עם הריון ולידה איך זה אמור להשתלב עם לגדל את הילדים שכבר יש 

ואיך זה אמור להשתלב בחיי משפחה נורמליים 

ואם זו מישהו שלא קל לה להכנס להריון אז לחכות עד גיל 34 זה סיכון רציני מאוד 

אם המחיר זה לוותר על הילד הבא- האם בכל אופן את רוצה את זה ?!

בכל מקרה צריך להתיעץ עם רב גדול 

 

 

הפותחתאנונימי (פותח)

קודם כל - להשתלב עם הילדים שכבר יש זה יכול להשתלב.

נכון שזה לא יהיה קל, אבל אני חושבת שגם להם זו תהיה חוויה מיוחדת.

וגם יש להם אבא מדהים, שבהחלט יכול להיות איתם, אני מאמינה שהוא גם ימצא שם את מקומו בקהילה היהודית ויוכל לתרום רבות.

כמובן שאני לא רוצה לוותר על חווית האימהות, אני ממש אוהבת את זה, אבל לזמן מוגבל של שנתיים זה יוכל להיות כן אפשרי. (וזה לא שאני לא בבית, אבל כן אגיע מאוחר, אלו שנתיים שבהן אצטרך להשקיע הרבה מחוץ לבית, אין אפס.. אבל יהיו לכך גם פירות כשנחזור לארץ, זה בטוח)

והעבודה של בעלי, טוב לו בעבודה שלו, אבל בתחום שבו הוא נמצא, שנתיים בחו"ל יכולות לעשות לו רק טוב (האנגלית הרצוצה שבפיו לא מאפשרת לו להתקדם לדברים נוספים אפשריים ובמקום שבו הוא נמצא היום, הוא נהנה מאוד אבל לא מתוגמל כספית כמו שצריך)

 

ובקשר לילדים הנוספים, זה עקב האכילס העיקרי. ילדים שבאים מטיפולים אכן כובלים אותך להיות פנויה לזה, וכמובן שרק בארץ אני רואה את זה מתאפשר, וגם זה לא בעבודה תובענית (ובזה, מה נעשה, הבעל לא יכול לתרום ולעזור).

אנחנו כן רוצים עוד ילדים, וכן נשקיע בטיפולים, גם מבחינה נפשית וגם מבחינה כספית בשביל זה (נשתדל לפחות בשביל 2 נוספים, יותר מזה, אני לא רואה את עצמי עושה טיפולים נוספים, אלא אם כן יהיה נס טבעי).

 

לי די ברור שבסופו של דבר לא אקח את זה. וחבל. באמת חבל. כי גם זה משהו שאני לא רואה איך אוכל לדחות לגיל מבוגר יותר או להזדמנות אחרת. (וכמו שאמר לי המנחה שלי - אם תרצי את זה - מקומך מובטח. אבל אני מכיר את הבחירות שלך ומכבד אותן)

 

במקומך הייתי לוקחת את ההצעהl666
עבר עריכה על ידי l666 בתאריך כ"א בשבט תשע"ה 12:02
עבר עריכה על ידי l666 בתאריך כ"א בשבט תשע"ה 12:01

במקומך הייתי הולכת על זה
אני כמובן לא יודעת חשבונות שמיים אבל את קיבלת גם כשרון וגם רצון לעסוק בתחום הזה  לא סתם
וחוץ מי את לא הולכת למנוע הריון אלא מתכוונת לחכות עוד שנתיים עד הטיפול הבא, גיל 34 זה עדיין צעיר יחסית ותנאי שהצעה לא תפגע בשלום בית חבל להפסיד

אי-אפשר לחיות בפחד מגיל מעבר מתקרבl666

לדעתי זה לא נכון להפחיד או להזכיר את הגיל
מה גם שבמקרה הזה זה טיפולים אז צריך לעשות אותם בלב שלם וברצון לילד ולא מפחד לא להספיק

היא בעצמה כתבה את זה . לא חידשתי להדינה די


מקנאה בך על ההצעה. אבל לא מקנאה בך בצורך להחליט.aima


שאלה טובה..ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך כ"א בשבט תשע"ה 10:51

ובוודאי ש"מבינים בכלל את הדילמה"...

 

כלומר: יש כאלה שזו לא דילמה עבורן, כי לא עולה על דעתן, מוצאות את עולמן בביתן עם עבודתן, וכלל לא "תופס" אותן דבר כזה. זה בסדר גמור.

יש כאלה שלא עולה על דעתן מהכיוון השני.. כלומר: אם יש "קריירה" כזו, לזמן מוגבל, אז ברור שהולכות על זה.. 

 

ואצלך כנראה יש שני הצדדים: גם האימהות בנפשך, שברור שלטווח ארוך וערכית זה העיקר לגמרי. ויחד עם זה, כנראה ממש כישרון לתחום-העיסוק, וזה תופס אותך רציני. אחרת לא היית כותבת כך.. "הצעה של חייך" זה כנראה למישהי שממש "מדבר" אליה..

 

לכאורה, במקרה כזה - צריך קודם כל להגביל באופן הכי וודאי שמדובר על שנתיים, ללא נתינת שום אופציה שייגרר אח"כ ליותר זמן..  אחרי זה, לבדוק מה זה מבחינת הבעל. לעבור לחו"ל, גם לתקופה, זה לא פשוט לכל אחד. אח"כ, לראות האם הילדים הקיימים יוכלו לקבל מה שמגיע להם.

 

ואם כל זה יכול להסתדר - אז לכאורה אם השאלה היתה מעשית, היה צריך לשאול רב אם מותר ונכון לעכב הריון לשנתיים בנסיבות אלו.

 

וגם - מבחינתך אישית, בהיות שהילדים הגיעו לא בקלות, ורוצים עוד, אז בחורה מאד מוכשרת בוודאי תוכל לברר עד כמה ה"סיכון" בגלל עיכוב כזה, גם אם פוסק הלכה יאמר לה שמותר לעכב.

 

"צרות של עשירים"... ב"ה שיש אנשים גם מוכשרים בתחום עיסוקם/התענינותם - וגם עם שאיפה ואחריות משפחתית. יפה מאד.

 

[מוסיף רק הערה, לגבי מה שמישהי כתבה על "כסף וכבוד" מול ההמשך של עם ישראל.. גם מה שהיא כתבה בא מיסוד יפה, לדעתי. וטוב שיש גם תחושות כאלה. אבל ברור שלא מדובר כאן על משהו כזה, אלא על מיצוי כישרון ייחודי באופן שתורם ל"התפתחות האנושות", בצד ההוצאה לפעל של הכישרון המיוחד. זה לא דבר "רע". "כל פעל ה' למענהו". אם ה' נותן לאדם כישרון מיוחד, צריך לזכור שזו מתנה מה', ולהשתדל להשתמש בו כמה שאפשר לטובה ולשכלול. "וכמו כן, צריך להרחיב ולחדש כראוי בכל חידושי העולם, בדברים טבעיים ובמלאכות, כי כל פעל ה' למענהו, וצריך להיות אוהב את הבריות ורוצה בקיומם ובשכלולם. ודעה זו מביאה לאהבת השי"ת" (הרב קוק, אורות התורה פרק ט). כל זה כמובן, ללא קשר דווקא לשאלה הספציפית של המשקל של כל ערך ואיך הם מסתדרם ביחד]

חיכיתי לתגובן של דן...אנונימי (פותח)

תודה לך על ההבנה.

 

נראה מה יהיה (בינתיים אני סתם מבררת אם זה בכלל ייתכן, וראיתי שלפחות מבחינת להסתדר שם עם מוסדות לימוד, בתי כנסת וקהילה - זו לא נראית בעיה. אבל עדיין...)

הייתי נוסעת...אנונימי (4)

אם את באמת כ"כ מוכשרת, זה ממש החמצה של הכישרון שה' נתן לך...

אם בכל מקרה ילדים אצלך באים בטיפולים, לא נראה לי כזה משמעותי לחכות עוד שנתיים...

מה גם שנראה שזה בוער בך אז קשה להאמין שתיסחפי שם ותוותרי על זה.

 

זה ממש קידוש ה' בעיני שאישה דתיה מוכשרת מגיעה למקומות האלה. שיהיה לך הרבה בהצלחה!

(הכותבת היא בת לשני דוקטורים העוסקים במחקר, שגידלו משפחה מפוארת (וכן, ילדו עד גיל 45...) כך שזה ממש נראה לי רעיון מצוין.)

 

 

התשובה אצלךרחלי חמודה

אמנם אני צעירה ממך בהרבה

אבל לאחרונה נתקלתי בכמה דילמות

וראיתי (במקרה לא קיצוני )שהכי טוב לי להתבשל עם הדילמה בתוך עצמי, לדבר עם ה' (מה שנקרא התבודדות)

לראות מה באמת חשוב מול מה שפחות, ולהחליט. ולזכור שתמיד יהיה מחיר.

בהצלחה.

בדרך כלל לא עונה מהמקום של מה אני הייתי עושה, אבל הפעםנקודה

בס"ד

 

בגלל שאת שאלת באופן כזה,מה אני הייתי עושה-

בגלל שמדובר כאן על שנתיים בלבד ההתלבטות שלי הייתה פחות בתחום הילדים-

אם אבא שלהם  יכול למלא את החסר ואני סומכת עליו, ויותר בתחום השלום בית.
אני על עוד ילדים לא הייתי דואגת, כי גם מגיל 34-45 אפשר בע"ה- ואם ירצה ה'- להספיק עוד שישה... (לפחות)

ואם חלילה ה' לא רוצה אז שום דבר לא יעזור, בשום גיל..

 

מה שכן מאד מאד היה קריטי לי זה מה הבעל חושב ומרגיש עם העניין.
אם הוא היה מאה אחוז איתי בזה- בוודאות שהייתי הולכת על זה.
אבל כדי שזה יהיה כך, הוא באמת צריך להרוויח מזה בגדול.
צריך שזה יהיה אדם שמראש יש לו רצון לחיות החו"ל שנתיים, שזו חוויה שמעניינת ומאתגרת אותו,
והוא רואה בה משהו חווייתי שכייף להתמודד אתו, ולא משהו מתסכל מלחיץ שמוריד את הביטחון.
בייחוד אם הוא זה שיהיה דומיננטי יותר עם הילדים בתקופה הזאת, צריך שיהיו לו כוחות נפש ושמחה.

 

לדעתי גם כלכלית זה חייב להיות משתלם, לכם ולילדים.

משהו שבאמת משדרג את האפשרויות שלכם להעניק להם. 
אם כל העניין זה רק משהו שמרתק אותי לעסוק בו, אבל המשפחה מקבלת את אותם התנאים גם בארץ,

או שכן יש שיפור אבל לא מספיק  משמעותי- לא הייתי הולכת על זה. (בגלל חוסר הזמן לילדים, לא החו"ל שיכול להיות נחמד לילדים, וגם כשיגדלו זו חוויה מיוחדת להיזכר בה)

 

מה שבטוח לא הייתי הולכת על זה מתוך כך ששכנעתי את הבעל, והוא הסכים רק בגלל מידותיו הטובות,

כאשר שום מוטיבציה עצמית לעניין- בלי שהוא רואה ומרגיש מה טוב יוצא לו מזה.

אם הוא עצמו מוצא בזה עניין- וזה מדבר אליו מהבחינה הכלכלית, החווייתית וכ'- אז יש מקום הרבה יותר ראלי לכל הסיפור הזה. כי הילדים כאמור יצטרכו את אבא דלהם שמח כשהוא זה שרוב הזמן אתם, וגם את מן הסתם אם תעבדי מאד קשה, הגם שזו עבודה שאת אוהבת, תהיי זקוקה לתמיכה שלו, לידיעה שהוא אתך, ולא לחזור הבייתה עייפה לעוד חזית, שיש בה האשמה גלויה או סמויה שהבאת את כל המשפחה למקום שהם לא רוצים להיות בו...

 

ו...כל הכבוד לך! 

בהצלחה רבה ומופלגת!

שתחליטי את הדבר הכי אמתי ונכון לכם,
תוך ידיעה פנימית מה המקום בו ה' רוצה לראות אותך בו,

ומה האופן הכי נכון להגיע לשם.

שוב- בהצלחה!!! 

 

 

הכי הזדהיתי עם התגובה הזו^^^אמא, ברוך ה'אחרונה

ראיה פרקטית של בעד ונגד כשהבעל (וגם טובת המשפחה כולה) הוא די מרכיב עיקרי בעניין, כי מבין השורות נשמע שהוא לא כל כך מתלהב...

 

וגם העניין של לעשות הפסקה עם נסיון להכנס להריון, כשזה לא קל, הבעל צריך להיות ממש שותף לעניין, כי הגיל הוא כן קריטי כשמדברים על ילדים מטיפולים (סטטיסטית, אחוזי ההצלחה יורדים די דרסטית אחרי גיל 38-40, יש לזה סיבות מדעיות שבוודאי ידועות לך. עדיין גיל 34, הוא יחסית סביר ואפשר עוד להצליח, אבל עם השנים זה יותר מסובך)

 

הרבה הצלחה, ומה שתחליטו - שהקב"ה יהיה בעזרכם.

 

כי בידיו המפתח לילדים, וגם המפתח לפרנסה (או למימוש עצמי של היכולות). יכולות להיות עוד הזדמנויות נוספות ומפתיעות בחיים...

לענ"ד אף אחד מהמגיבים לא חיכה לילדדינה די

ולא מבין מה זה אומר 

סדר בהחלטהאנונימי (5)

ההתלבטות נשמעת מאד קשה, שכן בכל מקרה המחיר הוא כבד. נכון שיש כאן החלטה ערכית של סדרי עדיפויות, אך יש כאן גם את המחיר האישי, רגשי, שמשמעותו איך תרגישי אם תפספסי את הצעת הקריירה. אני חושבת שמותר לפעמים להגיד לעצמי ולאחרים שמבחינה ערכית אובייקטיבית היה עדיף לעשות משהו אחר, במקרה שלך לוותר על ההצעה הזוהרת, אך ברמה/ דרגה האישית קשה מדי ואז המחיר הרגשי גם הוא יהיה גבוה. אני חושבת שעדיף כך מאשר לערבב ולטשטש את הנושא הערכי.* מבחינת לתרום מכוחותייך לעולם, כנראה שעם כל הכאב בהחמצה, אפשר למצוא עוד אנשים שיעשו את העבודה הזאת בחפץ לב. מבחינת להיות אמא לילדייך מובטח לך שאין תחליף. אולי זה נורמטיבי שאמא לבן שנתיים נעדרת מהבית רוב היום אך האם זה נורמלי? מה המחיר של החסר הזה? (מנסיון של השקעה מטורפת שלי בקריירה שהיום אני רואה את המחיר וגם את הרווח... לא אומר שהייתי מחליטה אחרת) ולגבי קידוש ה', אני חושבת שקידוש ה' זה לעשות את הדברים כמה שיותר לפי רצון ה' ולא לפי מה שמוצא חן בעיני החילוני. בעיני אין קידוש ה' גדול יותר מלראות אשא שמוותרות על הצעה כ"כ זוהרת משקולים דתיים, ערכיים ומשפחתיים. אני חושבת שכדאי לשים לב לתפיסות המערביות שמתערבבות בנו כנשות קריירה, אך מצד שני גם לשים לב לתחושות הלב, איך הוא ירגיש מכל מחיר שישלם.  בכל מקרה גאה איתך על ההצעה המכבדת והמפתה. החלטות קלות ונבונות!

אוו. אין לי מילים. כל הכבוד יל התגובה!משיח עכשיו!


לענ"ד,ד.

עקרונית, המחשבה שאין ענין "ערכי" בלהוציא כחות של כשרונות אישיים לפעל למטרות טובות, אלא זו "קריירה" בלבד - היא עצמה קבלת המושגים של העולם המערבי, וטעות בהבנת ה"יראת-שמיים".

 

וממילא, גם ה"קידוש השם" שבכך, אינו בגלל ש"בעיני החילוני".. אלא לפי השיקול של רצון ה' שבשימוש בכשרונותיה אלו, מול (או ביחד עם) רצון ה' שבגידול ילדיה.  ובאמת אני לא חושב שאכן ה"קידוש השם" הוא בכך ש"יראו" אשה יראת שמיים שמוצלחת גם בזה. וכי מה המחשבה שאשה יראת שמיים תהיה פחות מוצלחת?.. אדרבה.

 

היא לא כתבה שמדובר על ויתור ביחס לגידול הילדים הקיימים, אלא לגבי הילודה בשנתיים אלו. כלומר: מי אמר שמדובר שרוב היום הילד בן השנתיים לא יראה את אימו? 

 

אז נכון שאם מוותרים על "הצעה זוהרת" משיקולים דתיים, ערכיים ומשפחתיים - זה באמת מעשה נכון וקידוש השם. ונכון שצריך לא ללכת סתם אחרי "תפיסות מערביות" - אבל מי אמר שכאן באמת זה כך?  אולי ההיפך? אולי השיקולים ה"דתיים והערכיים" הם דווקא שתתרום גם בתחום הזה?  "התפיסה המערבית" היא אולי שכל "הצלחה" כזו היא קריירה ו"אני", וזה הכי חשוב, כביכול. התפיסה ה"דתית" היא שיש סדרי עדיפויות, והמשפחה והערכים קודם, וגם פיתוח הכישרון שה' נתן, למטרות טובות הוא חשוב - ורואים בכך משהו בעל ערך ולא רק "קריירה", ושוקלים סדרי עדיפויות לפי המציאות הנתונה.

 

אז אני לא אומר שהמסקנה המעשית אינה בדיוק כדברייך (אישית אני חושב שלא הייתי מסוגל לצאת מהארץ גם בשביל דבר כזה..) - כבר אמרנו: צריך לבדוק מה המחיר המשפחתי והאישי לשנתיים אלו, עפ"י הערכים האמיתיים שלנו.  אני רק בא "לאפוקי" מהמחשבה שהצלחה בתחום הכישרון האישי, היא בהכרח סותרת "משפחתיות" וכאילו ה"דתיות" אינה כוללת מיצוי כשרונות כאלו במידת האפשר. וכל מעשיך יהיו לשם שמיים.

אני הייתי הולכת על זה אבל אני זה אניmshlomo

ואת זו את. לי הרבה יותר חשוב קריירה ממשפחה גדולה.

את צריכה לחשוב האם תתחרטי על זה שלא הלכת על זה? האם זה מה שנותן לך תחושה של הגשמה עצמית?

או האם הפרצוף של התינוק שיבוא במקום הקריירה יעשה ממך מאושרת וישכיח את הכל

מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...