אם הרוח תהיה מספיק חזקה בשביל להעיף אותי,

אולי אגיע עד השמים. ואז אוכל לקפוץ להגיד לו שלום ולחזור. זה יכול להיות טוב. רק שלום וללכת

ולא. לא. אנחנו לא בדרך להופעה של עידן רייכל. אפילו שעם הראסטות והחצאית זה איכשהו נראה ככה

חוק מרפי. טבעוני אבל לא כשר, כשר אבל לא טבעוני, לא כשר ולא טבעוני, כשר וטבעוני אבל- סגור.

אז כן. בכל האיזור אין אפילו מסעדה אחת בשבילנו.

שביתה. שבע חתולים במרתף והדירה הישנה של סבא. דירת שירות של אנונימוס.

צוות בידור במלון. קומונה של טבעונים.

אוי, ריבונו של עולם. לא

והיום לחברה שלי יש יומולדת. והיא כזאתי מתוקה וכזאתי שלי.

ממ. אני אוהבת אותה

ו. ואיכס איכס.

וזהו

קר לי ואני עייפה וחלולה. כדאי שאלך לישון.

לילה טוב.

שימו שמיכה שלא תצטננו, ותשתו הרבה, כי החימום עלול לייבש בחורף.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול