ירד גשם. סופסופ.

וניקה את כל האובך המגעיל הזה שהיה.

התייבשו לי הרדבק ועכשיו הם כמעט כמו בהתחלה..;)

כולם היו בבית בשבת!אחרי מלא זמן. והיה ממש נחמד.

הוא עשה גלח גלח.משהו כמו 0 או אפילו 1- במכונה. זה מגניב.

הולך ליות לי שבוע ממש טוב. ולא אכפת לי. זה מה שזה יהיה וזהו.

אה!אני צכה לסכור לתת לה חיבוק ביום ראשון. מתוקה שהיא.

ואם יש לכם רעיונות לדברים מגניבים ו/או כיפיים לחודש אדר ו/או שבת זכור אז תגידו לי בבקשה בבקשה,טוב?

וגם את ארמון של אהבהה בלי גבוולותת. או מן המצר או עד עלות השחר.טוב?בבקשה.

תזכו למצוות.;)

זהו. ה' טוב. צריך לזכור.ולנצל אתזה..

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול