אחרי יומיים שהמחשב לא עבד, ורק אתמול הוא עבד לשתי דקות. התגעגעתי
אני אוהבת אותך. מה נעשה שאני אוהבת אותך כל כך? אני באמת רוצה לגנוב אותך ולתת לך יד ולא לעזוב אף פעם ושתישארי שלי לנצח.
ואת. מדהימה קטנה שלי שאני אוהבת.
יש לי שקע בגולגולת. אני מקווה.
שוב בדיקות דם. והתוצאה תהיה כדורים או נוירולוג. עוד אף פעם לא הייתי אצל נוירולוג
וזהו. האצבעות שלי עייפות מדי ואולי מחר אכתוב אחד יותר ארוך
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
