תנסי לתת מים בתור התחלה במקום תמ"ל

קודם כל תרפי וצני לה להרגיש שאת בכלל לא לחוצה מזה.
אח"כ תתחילי מלהפסיק את השתיה בלילה.
תראי תקופה איך היא קמה אחרי שהפסיקה לשתות בלילה. וגם תסבירי לה שאם היא רוצה להוריד את הטיטול היא צריכה לקום עם טיטול יבש 3 פעמים.

בערך לפני שבוע הבת שלי בת 3.5 קמה יבשה ובאה להודיע לי שממחר היא רוצה לישון בלי טיטול...
היא כמעט לא פיספסה מאז וזה ממש מוצלח. כנראה שהיא לקחת את האחריות על עצמה והתחילה להבין מה זה אומר....

אפשר להוריד טיטול בלילה גם בגיל 4-5. אל תהיי בלחץ מזה.

הולכים לישון, בד"כ הם לא ממש מתעוררים מזה.. 

כמובן שהשתייה לפני ההרדמות מקשה על העניין אז להפחית לאט לאט עד שלא יהיה צורך [זה גם הורס שיניים]

בהנחה שהצורך הוא במציצה, ושאין לה מוצץ...

לא נשמע לי הגיוני שילדה צמאה בלילה.

להיפטר אחר כך מהמוצץ זה גם אתגר, אבל זה יכול להיות שלב בדרך.

בנוגע לגמילה - באתר של ד"ר קושניר יש סרטון שמסביר את בעיית ההרטבה של ילדים רבים. שווה לצפות.

והמלצה כללית להורים-

אל תרדימו את הילדים באמצעות אוכל. לא הנקה. לא בקבוק.

הרי חלב אם ממש מתוכנן להרדמה. יש בו חומרים משרי שינה, וכמעט כל אמא יכולה להעיד על זה

למשל: אף אחד חוץ מהאמא המניקה לא יכול להרדים את הילד.

או שהתינוק מתעורר 10 פעמים בלילה ולא יכול לחזור לישון בלי הנקה (ואף תינוק לא באמת רעב עשר פעמים בלילה. גם לא חמש.)

או שהתינוק בוכה כי הוא עייף, ואז אמא דוחפת לו אוכל, כי ככה היא יודעת להרדים אותו, ואז כואבת לו הבטן כי הוא אכל יותר מידי, והאמא המתוסכלת לא יודעת איך לעזור לו חוץ מלדחוף לו עוד אוכל, והוא לא יודע להרדם בעצמו כי לא איפשרו לו ללמוד...

הדוגמא האחרונה היא מהחיים. לפני כחודש שמעתי מחברה שהיא מאוד עייפה כי התינוקת שלה ערה כל הערב ודורשת יחס. נתתי לה לקרוא את 'הלוחשת לתינוקות פותרת את כל הבעיות'. (ההמלצה בספר היא על סדר יום שבנוי ממחזורים של שינה, אוכל, פעילות) התברר שחברתי היקרה (אמא ל4) לא הכירה את האפשרות להרדים תינוק ללא הנקה. התינוקת שלה היתה עצבנית כל ערב כי היא רצתה לישון. לא לאכול.

ההבנה שאפשר (וכדאי!) להרדים תינוק ללא הנקה, אפשרה לאם להבין מה באמת הילדה שלה רוצה. היא למדה איך להרדים אותה, ולתדהמתה בזמן קצר מאוד הרגלי השינה של הקטנה השתפרו. עכשיו יש לה ערב שקט והיא יכולה לישון בשעה סבירה.

ישנם תינוקות רבים שמסתדרים מצויין עם הרדמה בהנקה. אם זה מתאים לאימהות שלהם (וכדאי לקחת בחשבון שמה שלימדת את הילד בגיל חודשיים יכול להישאר עד גיל שנתיים אם לא תשימי לזה גבול), זה בסדר גמור.

למי שחשוב לה ליצור סדר יום שמתאים לצורכי התינוק וגם לחיים תקינים של שאר בני הבית, אני ממש ממליצה לקרוא את 'סודותיה של הלוחשת לתינוקות'.

לא חייבים לקבל הכל, אבל זה נותן הסתכלות שיכולה לשנות לכם את החיים!

יש לי די הרבה מה להגיד על מה שכתבת, אבל כיוון שבסוף דברייך מיתנת את ההמלצה הכללית שכתבת קודם ('אל תרדימו') ועברת להבחנת כל מקרה לגופו, ומה שמתאים לכל אמא וכל תינוק - שעם זה אני מסכימה בלב ונפש - אז אנחנו מסכימות ואין צורך שארצה פה.

בכל זאת רק בקצרצרה שתי הערות שאני מתקשה להתאפק מלכתוב:

א) הקב"ה לא התבלבל כשברא את חלב האם בצורה כזאת, שהוא תומך בהרדמה.

ב) לגבי החששות מה יקרה בעוד שנה אם היום התינוק יתרגל ככה וככה - אני ממליצה בחום לצאת מעבדות לחירות.

בחום ובהערכה,

בהתהוות, אמא של התינוק שאהב להירדם בהנקה אצל אמא וכשאמא הייתה צריכה לצאת נרדם בדרכים אחרות אצל אבא או סבא או כל מי שטיפל בו, כל אחד והדרך שנוחה לו.

לא פותרת שום בעיות, סנובית חסרת רגישות שבטוחה שהכל בידיים שלה, כל כך הרבה נזקים עשה לי הספר הזה. ב"ה הילדים שלי מדהימים ועצמאים, נרדמים לבד וישנים טוב, ואין להם שום בעיות מהבעיות של הלוחשת. הם לא היו תינוקות מלאכיים והם מסתדרים יופי עם החיים בבית ובמסגרות החינוך, יש להם חברים טובים והמרה השחורה שהיא הטילה בי עד ששכנעו אותי להפרד מהרעיונות האכזריים שבספר שלה עשו לי כל כך הרבה נזק. (כי, למרות שעשיתי כל מה שכתוב בספר באדיקות מרובה בילדי הראשון, הוא לא ישן בכלל, עד שחזרתי לשיטת ההירדמות בהנקה, וקמתי להניק כמה פעמים בלילה והיה מתיש אבל לא מתיש כמו שהיה כשניסיתי לבנות תכנית לפי שלבי הלוחשת.) הטבע הוא הדבר הכי נכון לתינוקות, והטבע הוא שתינוק נרדם על אמא עם החיבוק החם והעוטף ועם חלב אם. ולא צריך להלחם בטבע. 

כמו החברה שלי, שפשוט חזרה לחיים נורמליים אחרי שקלטה שהילדה שלה בכלל לא צריכה הנקה כדי להרדם.

ולי אישית זה נתן סדר יום וביטחון בהורות שלי (למשל כשבתי הבכורה הייתה ממש קטנה, וכשעתיים אחרי הארוחה היא צרחה וצרחה, עד שהסבתות מסביב התחילו עם השאלות המציקות "אולי היא רעבה?", ואני ידעתי שעוד לא הגיע הזמן אז לא האכלתי אותה, אם כי בשלב כלשהו משהו החל להיסדק... ואז בתי היקרה עשתה גרעפס גדול, והצרחנית 'הרעבה' ישנה שעתיים בנחת.)

תינוק שנרדם על אמא עם החיבוק החם ועם החלב הטעים זה באמת תיאור מפתה שממש עושה לי חשק לחזור לתקופת הנקה.

מצד שני, יש לא מעט אמהות שמוצאות את עצמן משועבדות להרגלים מציקים של תינוקות, ולא יודעות כיצד להיחלץ משם. לאמהות האלה הספר הזה יכול לעזור מאוד.

בכל מקרה ובכל גישה צריך המון מודעות לצרכים וליכולות של התינוק וגם שלנו ושל שאר בני הבית.

שנזכה כולנו לגדל את ילדינו בשמחה ובנחת!

לי הספר עזר מאד עם שני גדולים שלי , זה היה כשהייתי סטודנטית במשרה מלאה והייתי זקוקה לסדר יום מסודר, אבל עכשיו כשאני יותר בבית אני נהנית שאין סדר יום ושעושים מה שעכשיו הכי נוח.

בקשר להרדמה עם אוכל, אני מאד אוהבת להרדים בהנקה, זה כל כך קל ונוח, אני קצת מצטערת שבגדולים שלי העדפתי להרדים ללא הנקה, אבל אני מבינה שמה היה אז התאים לאז, ומה שעכשיו מתאים לעכשיו. אני לא חושבת שזה יפגע בהירדמות של הילד בעתיד, לא ראיתי ילד גדול שנרדם עם הנקה ..

בת השלוש וחצי שלי, (הקטנה מבין שישה )  נרדמה רק עם בקבוק עד לפני שלושה שבועות, אז קבלה מספריית פיג'מה בגן את הספר מסע לגיל ארבע, מנסיוני לא ניסיתי לגמול אותה, אני מאמינה שילדים מרגישים בעצמם מתי הגיעה הזמן ומתי מתאים להם ויש להם כוחות מספיקים לכך. ספרנו לה את הספר והישווינו את שמיכי של מאיה לבקבוק של נטע, סיימנו את הספור והיא ביוזמתה קמה וזרקה בפח הזבל את הבקבוק, בתנאי שמחר נעשה לה יום הולדת ארבע בגן, אז הבטחנו בקרוב יום הולדת, אפילו שיום ההולדת הוא עוד חצי שנה, ומבחינתי אין בעיה שהיא תהיה בת ארבע מחר. אם זה מה שהיא רוצה, וזהו, (אני הוצאתי בלילה את הבקבוק מהפח, כי היה לי ברור שיהיה משבר ומהזה לא התאים לי גמילה עכשיו, אבל, אפילו בערב של ביביסיטר יומיים אחרי שגמלה את עצמה היא לא הסכימה לקחת את הבקבוק מהבייביסיטר כי היא כבר בת ארבע. לא יאומן כמה כח יש לפצפונות האלו. אז, רמז קל, ואם זה לא עובד סימן שעוד לא היגיע הרגע. כך אני מאמינה וכך גמלתי את כל ילדי עם שדרוג ברמת האמון שלי בהם, כי למדתי מהנסיון- שהם באמת באמת מדהימים ויכולים, ושלילדים בגיל הזה יש פי שמונת אלפים כח רצון ממה שיש לי. בעיניינים כאלו אפשר לסמוך עליהם בעיניים עצומות. 

יכול להיות שזה ייקח עוד קצת זמן וזה בסדר. אני לקחתי כמובן פעמיים לשירותים לפני השינה ואז - שימי לב - אמרתי שאם יש פיפי אז בבקשה להעיר אותי והולכים לעשות. תתפלאי אבל משפט כזה פשוט מכניס להם לראש שהם צריכים לקום אם יש פיפי. בינתיים את יכולה להשתמש בפול אפס של האגיס, זה תחתון חיתול מיוחד לשלב הגמילה שמלבישים אותו כמו תחתון רגיל אבל גם סופג לכל מקרה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....