בס"ד

 

כמו שהחזו"א אמר פעם (על משהו אחר, אבל..)- שרות צבאי הוא מצווה כמו מצוות מרור, לא דבר ששמחים ממנו.

עם הערכתי הגדולה לחזו"א, רבותיי חולקים על דרכו בעניין זה.

 

מזל טוב! בהצלחה רבה!!

בס"ד

 

אני זה שהצמדתי את הביטוי "מצווה כמו מצות מרור" לכאן, וטרחתי להדגיש את זה, על מנת שלא יאשימו את החזו"א בשיגיונות שלי, מסתבר שזה לא עזר, חבל.

 

בכל אופן, כוונתי היא שזו אכן זכות להגן על עם ישראל כמו שזו זכות לאכול מרור בליל הסדר, אבל היינו מעדיפים לו לא היה נופל בחלקנו הצורך בזכות זו (לא היה צריך להגן על עמ"י ולא היינו משתעבדים במצרים, בהתאמה)

(ודייק, שלא הדגשת זאת, אלא ציינת כהערת אגב. ואם הוא אמר על משהו אחר, מדוע כתבת שהוא אמר זאת על שירות צבאי? שים לב לניסוח שהשתמשת בו.)

וסתם התלהבתי... הפטור שלי כבר בדרך!

זה קשור לעצמך.

אם אתה לוקח את השירות הצבאי בתור חובה משו קשה 

ובתור מעמסה - השירות שלך יהיה לא מועיל, קשה ובלאגן

אבל אם אתה לוקח את השירות הצבאי בתור זכות

זכות להגן על עמ"י , יהיה לך שירות מועיל, שיעבור מתוך עשיה.

בס"ד

 

אבל כל זה לא הופך את העניין לשמח

וסתם ככה אם אתה שמח במה שאתה עושה- מה שאתה עושה יצא לך הרבה יותר טוב

מאשר אם תעשה אתזה בעצבות

(ולי זה הופך את הדבר לשמח)

בס"ד

 

או שגם על זה אנחנו לא מסכימים?

לא היה ארץ ישראל.

אז כן, יש הרוגים, יש פצועים, אבל העיקר המטרה

בס"ד

 

 

 

"דברי הפורענות שהנביא אומר כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו ואין אומרים הנה דבר ולא בא שהקדוש ברוך הוא 'ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה' ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם"

 

אז מלחמה זה טוב או רע?

 

יכולות להיות תוצאות טובות למלחמה, אבל המלחמה עצמה- היא רעה.

בוא נבאר לך כמה מושגים:

מלחמה- שני צבאות נלחמים על משהו, שטח וכו'.

מלחמה כמו שאמרת היא דבר רע

שהמטרה שלו טובה.

לרוב.

 

צבא- מה שאמור להגן על אזרחי מדינת ישראל.

 

לבוא לצבא בשביל לשמור, להגן וגם להילחם זה דבר טוב

וזה דבר משמח כי זה אומר שיש לך כוח לזה

שאתה מסוגל וכו'.

 

נא לא לערבב מושגים, בתודה

בס"ד

 

אבל אני עומד על דעתי שגם צבא הוא דיעבדי.

 

אין ספק שיש לשמוח על כך שיש בידנו את היכולת להגן על עצמנו כשצריך, וכשצריך זו זכות. אבל זה לא אומר שעצם קיומו של הצורך הוא דבר משמח.

ועדיין יש לה צבא, בשביל הגאווה.

בס"ד

 

משום מה אני לא רואה הרבה אנשים שימהרו לחלוק עלי אם אני אטען שלא...

 

ואני לא רוצה להיכנס אפילו לשאלה למה לארה"ב יש צבא, רק במילה אחת נאמר שאולי זו הסיבה שלא מאיימים עליהם (לפחות בעבר, היום גם זה לא נכון)

שאני די בהלם

בס"ד

 

דבר ראשון: אם הגאווה היא מידה רעה באדם היחיד, אחת משתי המידות היחידות שהרמב"ם מנחה את האדם להתרחק מהן תכלית ההרחק, איך זה שכשהופכים ל'לאום' היא נהיית דבר טוב וחיובי?

 

ודבר שני (וסליחה על הרדוקטיו אד היטלרום): אם הגאווה הלאומית היא דבר חיובי, איך זה שכל מה שהיא הביאה לעולם זה רק אסונות, מוות וחולות רעות כדוגמת הפשיזם, הנאציזם והבעת'יזם?

 

והמסקנה שלי: גאווה היא דבר רע, ממש כמו מלחמה והצורך שלנו בצבא. כבוד (מניעת בזיון) הוא דבר חשוב, ממש כמו להילחם כשיש מלחמה ולשרת בצבא בזמן שאין ברירה וצריך כזה.

 

והנלע"ד כתבתי.

למשל אני גאה להיות יהודיה.

 

עכשיו תתווכח איתי ותאמר שזה רע.ץ

בס"ד

 

על מה יש לך להתגאות בזה שאת יהודיה? מה עשית בשביל זה? כמה בדיוק השקעת כדי להשיג את המטרה הנכספת?

 

אני שמח שאני יהודי, אני מודה על כך לה' מדי יום, אני גם מודע לאחריות הגדולה המוטלת עלי בשל כך ולגודל תפקידי בעולם, אבל אני לא גאה בזה. אין לי שום זכות להתגאות בזה.

יש גאווה של "אני עשיתי" ויש גאווה של "אני כזה ואני שמח בזה"

 

כשאני גאה להיות יהודי זה לא בגלל שאני עשיתי את זה,

אלא בגלל שאני יודע שזה חשוב וטוב ואני שמח לנופף בזה לכל עבר.

בס"ד

 

אבל זה לא משנה, בגלל שהדיון נסב סביב עניין המלחמות והצבא כאשר הגאווה הופיעה כנושא צדדי. אז אם מוסכם שהגאווה עפ"י הגדרתה הקודמת היא רעה, אפשר לחזור ולהתייחס לטענה שניסיתי להעלות אז, שמציאות הצבא היא דיעבדית.

ואתה יכול להתווכח ולבלבל תמוח עד מחר, אני גאה לשרת בצבא

ולשמור על עם ישראל

פשוט תפסיקו להתפלסף על כל דבר וזהו

זה לא סיבה סתם לכתוב דברים לא קשורים.
כתבת שאתה שמח לשרת בצבא ושמח להגן על עם ישראל.
אבל אלו שני דברים סותרים

בס"ד

 

נראה לי שאתה צריך להרגיש מוחמא שלאנשים אכפת ממך והם רוצים שתדע את האמת (לפחות לפי שיטתם, אני האחרון פה שיסכים עם מה ששדי"מ אמר). וככבד אותם באותה מידה, ולנסות לגרום להם להבין את האמת (לפי שיטתך), כי אני עוד לא הבנתי למה יצאתם עלי כשאמרתי שצבא הוא דבר שהיה עדיף אם לא יהיה בו צורך.

דבר ראשון זה הוקרת תודה לעם שלך שאתה גר פה בכלל... הם שומרים עליך ואתה עליהם.

דבר שני זה זכות כי אתה נלחם על הארץ שלך אין זכות יותר גדולה מיזה!!

בס"ד

 

את מוזמנת לקרוא שוב את מה שכתבתי ולהחליט האם עניתי על זה כבר או שכן.

אנחנו בחיים לא נגיע להסכם בנושא הזה כי אתה בכלל בלי מוטיבציה לשרת בצה"ל

וזה לא וויכוח, כי זה משו באופי ההסתכלות על הצבא וצהל בכללי

בס"ד

 

בוודאי שיש לי מוטיבציה לשרת בצה"ל, אני רוצה לחיות, אני רוצה שהמשפחה שלי תחיה ואני רוצה שהעם שלי יחיה, ואני יודע שיש הרבה אנשים שלא רוצים את הדברים האלו והדבר היחיד שמונע מהם לפגוע בי ובעם שלי הוא צה"ל. ברור שצה"ל הוא גוף חיובי וחשוב וזו זכות גדולה לשרת בו, אבל זה לא הופך את הצורך הזה למשמח.

כל מידה היא מידה. נטרלית לחלוטין. על זה אומר הרמבם שצריך לקחת מידה ולהשתמש בה לטוב. ואז הופכים את המידה מרעה לטובה.
מידת הגאוה היא לא טובה או רעה. תלוי איך משתמשים בה. אם משתמשים בה בצורה של "כוחי ועוצם ידי" אז עליו נאמר: "מוציאה את האדם מן העולם".
אבל אם משתמשים בה לטוב- מתגאים בעצם היותינו יהודים. גאים בזה שאנו חלק מהאומה הנבחרת- אז זה מה ששומר עלינו מפני התערבות באומות. זה מה ששומר על השולשלת היהודית.
כת': "אם היהודי לא יעשה קידוש הגוי יעשה הבדלה"- אם אנחנו לא נבדיל את עצמינו מתוך הכרה ביחודיות שלנו, הגוי ידאג להבדיל בינו ליהודים... (כדוגמת השואה- תורת הגזע מול ההתבוללות וההשכלה).
אנחנו גאים להיות יהודים. גאים על כל שיש לנו מדינה שיש לה צבא שלא הולך על פי ההלכה, מדינה שנותנת לגיטימציה למעשים שפלים (לא צריך לפרט....), מדינה שיוצאת במוצהר נגד שמירת התורה והמצוות ושאינה בעד שמירת הגחלת היהודית- שבת. במידה כזאת קצת פחות מתגאה...
מודה לה' על הארץ וכו' אבל קצת קשה להרגיש את הגאווה...
זה המקור והמוסג לגאווה.
גאווה יהודית- כן.
גאווה לאומית- קצת פחות...
והעיניין של הצבא- עדיף שמשיח כבר יגיע ולא נצטרך מלחמות בכדי להסיג את הארץ שלנו שהובטחה מימי אברהם אבינו שנזכה לחיות בארץ ללא טרדות מלחמות ובעיות. "איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו"- כמו בימי שלמה המלך שלא היו מלחמות. כל העולם הכיר במלכות ה' וכולם (כל העולם) השתחווה להקבה ונזהר מעמ"י.
זאת התקופה שכולנו מיחלים שתבוא ועליה דיברו פה.
עד אז יש לנו צבא, כי ניתנה לנו הזכות והאפשרות להגן על עצמנו. בכל דרך ובכל צורה. אבל מה טוב אם הכל היה כבר פה ולא היו צריכים צבא כדי להגן או להפחיד את האומות. עדיף שכולם כירו במלכות שמים ויפחדו רק "ממנו". אמן.

בס"ד

 

כאן למשל - Forum/Forum.aspx/t700243#7713956

או כאן - Forum/Forum.aspx/t700243#7714120

על זה כתבתי את התגובה.
יש לי הרגשה שאתה לא יודע מה זה גאווה. גאווה זה לא בהכרח רע או טוב. לפי הרמבם.
גאווה- מלשון גבוה. להיות גבוה מאחרים. להרגיש גבהות כלפי הסביבה. השאלה היא למה אתה מרגיש יותר 'גבוה' מאחרים- בגלל שאתה חושב שהצלחת להשיג בעוצם ידך- או בגלל שאתה מעצם היותך יהודי- אתה נמצא ברמה יותר גבוה מאומות העולם. יהודי הוא יותר גבוה מגוי. על זה אין ספק. השאלה היא כמה יהודי מרגיש את הגובה הזה, ואז הוא מגיע לגאווה יהודית. (גאווה לאומית זה משהו אחר).

בס"ד

 

קודם כל, על אף מידה הוא לא אומר שהיא לא טובה או רעה, הוא אומר שכל המידות בקיצוניות הן רעות. בנוסף, לגבי מידת הגאוה באופן ספציפי הוא אומר כך: "ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר והוא גובה לב שאין דרך הטובה שיהיה אדם עניו בלבד אלא שיהיה שפל רוח ותהיה רוחו נמוכה למאד ולפיכך נאמר במשה רבינו ענו מאד ולא נאמר ענו בלבד ולפיכך צוו חכמים 'מאד מאד הוי שפל רוח' ועוד אמרו שכל המגביה לבו כפר בעיקר שנאמר 'ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך' ועוד אמרו 'בשמתא מאן דאית ביה גסות הרוח ואפילו מקצתה'" (הלכות דעות פרק ב הלכה ג)

שהאדם יוכל להתרגל למידה הזו ואז יוכל לנהוג בה בלי הקיצוניות הלא טובה.

אבל אפילו לפי זה- תראה שאתה לא סותר את הדבריםש לי- אתה אומר שהרמב"ם אומר שצריך להיות עניו, אתה יודע כמה פעמים משה רבינו הכתיב בתורה על מעלותיו, על דרגות ברוחניוץ שהוא הצליח להשיג שאף אחד אחר לא יוכל בעולם להשיג כמוהו? הרי זה נשמע כמו גאוה. הוא מתגאה במה שיש לו? אבל זה לא כך. כי הוא לא מתגאה- הוא רק מראה מה שיש לו. הוא מתוודה ומכיר במתנות הקדושה שה' חנן אותו. אבל הוא לא אומר: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה. אלא הוא אומר: הכל מה'. יש לי הרבה אבל הכל מה'. זה ענווה.

ידוע שהתורה ניתנה על הר סיני, כי היא הנמיכה את עצמה מכל שאר ההרים. אוקי. היא הנמיכה את עצמה, הקב"ה בחר בה מרוב ענוותנותה, והקב"ה בסוף הגביהה אותה מעל כל ההרים ועליה נתנה תורה לעמ"י. עד כאן הכל ברור וידוע.

עכשיו השאלה-

אם הקב"ה מחפש מקום נמוך לתת את התורה (בכדי ללמד שתורה ניקנית רק מענוותנות)- שיחפש מקום נמוך לתת בו את התורה. מישור או בקעה אמורים להיות המקומות האידיאליים. אז למה הקב"ה בחר לתת תורה דווקא על הר, רוצה מקום נמוך- הר זה לא המקום הנכון.

שאלה שניה- 

אם הקב"ה כבר בחר בהר הנמוך- מדוע הגביה אותו מעל שאר ההרים. מה הקטע? מה העיניין? למה להגביה מקום שאמור להוות את סמל הענוותנות והשפלות קומה?

והתשובה היא אחת לשתי השאלות:

הקב"ה לא רצה לתת את התורה במקום נמוך. הוא רצה לתת אותו על הר. דווקא. כי התורה היא בעצמה משהו מיוחד, גבוה משאר העולם, עמ"י הוא גבוה משאר האומות. והתורה שהיא הכי גבוה תינתן רק על ההר הכי גבוה. אבל ה' בחר בהר שהנמיך את עצמו- כדי ללמדינו שאדם צריך שפלות קומה בכדי להשיג את התורה, אבל בשביל להנמיך קומה צריך להכיר קודם ב-'קומה' עצמה. להבין שיש פה במה להתגאות. שיש פה מיהו/משהו מיוחד שאפשר להתגאות בו. אבל- התורה נתנה על ההר שהנמיך את עצמו- כדי ללמד ענווה. אתה רוצה להשיג תורה?- תנמיך את עצמך. קודם תכיר בכך שאתה חלק מהעם הנבחר שיכול ללמוד תורה, שאתה מיוחד- אתה יהודי, אח"כ- לך תנמיך את עצמך.

ולכן הקב"ה גם הגביה את ההר להיות ההר הכי גבוה שיש. ורק אח"כ נתן את התורה. כדי ללמדינו שהתורה לא ניתנת אלא לאדם שמכיר בגובה קומתו. אדם שמבין שהוא מיוחד, שהוא י-ה-ו-ד-י ולכן הוא אחד יחיד ומיוחד מכל שאר האומות, מגיע לו להיות יותר גבוה משאר ההרים-האומות, אבל הוא משפיל את עצמו, כמו שהרמב"ם כותב. אבל הוא כן מכיר בגובה קומתו. זה לא סותר- זה משלים אחד את השני.

בס"ד

 

אבל משם והלאה הכל נכון- הכרה בע"ע אינה גאווה ויש לך אחלה וורט על מתן תורה (בלי ציניות! באמת אהבתי את הוורט). הייתי רק מסתייג מהאמירה שליהודי 'מגיע' להיות יותר גבוה משאר האומות, אולי ניתן לומר שהמציאות היא כזו, אבל כידוע "מי הקדימני ואשלם" (איוב מג א), כך שלא מגיע לאף אחד כלום,

 

אבל זה לא קשור. גאווה היא עדיין דבר רע- גם הכרת האדם בערך עצמו היא לא, והדבר היה ידוע גם קודם. הדיון היה על גאווה. וגאווה היא דבר רע.

בס"ד

 

או שגם על זה אנחנו לא מסכימים?

שהיא בהחלט מנותקת מהיהדות במידה רבה.

 

ע"ע בית המקדש, קטניות [התחיל כמנהג של קראים בכלל, ע' ספר הליכות תימן על חג הפסח], 

העלייה לארץ ישראל, הלבוש השחור לבן [נוהג נוצרי במקורו], התפילות [סדר התפילה, ועוד.],

התפילין והספרי תורה [מפשט הדברים רוב ישראל כיום לא מניחים בכלל תפילין כשרות.],

העלייה להר ה', מעשה מרכבה לפרטיו [שלדעת 'גדולים' מסויימים בדור בורא עולם הוא בכלל אדם או משהו דומה, 

שלפי ההלכה הפשוטה והמקור היהודי זה קצת כפירה], ועוד הרבה דברים.

 

ואני לא מדבר על הספרדים\אשכנזים\תמנים של היום, אלא על מה שהיה המסורת מאות בשנים

(עד 2,500 שנה בה משוערת הגלות הראשונה שהשתמרה עד השמד הרוחני והפיזי שהלך פה בארץ בקום עלינו מדינת סדום. ואין לי כרגע כוונה להרחיב בזה.)

 

 

תכלס, מפשט התנ"ך והגמרא הרבה יותר הזוי להגיד שאין לקב"ה גוף מאשר שיש לו.
ובטח ןבטח

תכלס, מפשט התנ"ך והגמרא הרבה יותר הזוי להגיד שאין לקב"ה גוף מאשר שיש לו.
ובטח ןבטח שקשה לומר כמו הרמב"ם שמי שאומר את הןא מין

רק מי שכתה את הגמרא הוא לא דביל והוא לא חלם שדבילים יקראו שם ויעשו מהדברים הלא מציאותיים אמת.

ד"א עיין בהקדמת הרמב"ם למשניות, מומלץ

לפי הרמבם אחד מעקרי היהדות זה שלקב"ה אין גוף.
אם חז"ל סברו ככה קצת הזוי שאין לזה זכר בדבריהם ואפילו הפוך.
די ברור לי שהראב"ד צודק.

אתה מוזמן להצטרף לנצרות אם ככה..

 

(עיינת במאמר בתחית המתים של הרמב"ם?)

האמת לא בהכרח נמצאת אצל הרמב"ם.
הראב"ד חולק עליו וסברתו בהחלט ניראת.
אתה כביכול מנסה להיות הכי דומה למקורות הראשוניים.
דעת הרמב"ם על גןף הקב"ה לא כל כך מסתדרת.
האמת לא נמצאת אצל ראשון אחד וזהו.
אני יכול לעבור איתך סוגייא סוגייא ולהראות לך כמה קושיות יש על הרמב"ם...
פעם אחת בחייך למדת סוגייא בעיון אבל באמת ולא רק הרמב"ם ןהרב קאפח?
אלא גמרא,ראשונים,אחרונים?
לעומק לראות איך כל שיטה ושיטה מסתדרת עם כל הגמראות?
מחילה תזכור מי אתה פפוצ'יק בן 17 שלא יודע את כל התלמוד בבלי וירושלמי ישר והפוך כמו אותם ראשונים ואחרונים.
אז לפני שאתה רץ להגיד שטויות קצת פופרציה

את תעית מ"ק והתחלתי בבא קמא בעיון ובקיאות

 

זה לא באמת משנה, זה פשוט צורת הסתכלות שונה.

 

לי זה נראה כפירה לכל דבר שאתה חושב שיש לבורא עולם גוף או משהו כזה

נכון זה הסתכלות שונה.
תגיד לי איפה בתלמוד רואים מקור לזה?
אני לא אומר שלקב"ה יש גוף.
אני לא מתעסק בזה.
אבל להגיד שמי שאומר ככה הוא מין זה בפשטות השפעה של הפילסופיה.
ויש עוד מלא דברים שרואים שהרמב"ם הושפע מהפילסופיה.

ככה אתה לא תתעצבן שכולם לא הולכים בדרך

שלך

וככה אנחנו לא נתהה לעצמנו עד כמה אתה

שפוי

מעדיף לחיות כלא שפוי ושנוי אבל אמיתי

מאשר דג מת שכולם אוהבים.

אתה צודק בחלק מהדברים לא בכולם.

להפריד בין יהודים לאשכנזים

זה הגיע לתחתית של התחתית.

 

 

ולהפריד בין יהודים לאשכנזים זה להגיע לההבנה הבסיסית

(היה נחמד להתווכח היום עם הקבלן ובסוף לשכנע אותו..)

אני לא אכנס איתך לויכוח בפרטים אבל כשאתה בא ואומר דבר כזה...

אני באמת מתלבטת אם זה בא מתוך רצון לפרובוקציה או מטיפשות. תגיד מ ס ו ר ת ! תדגיש את זה!

בחיים שלך אל תגיד "להפריד בין יהודים לאשכנזים". 

קצת שפלות לא תזיק לך בנאדם.

בויכוח אין טעם לבוא לזרוק את הדיעה שלך

בצורה שכזו וללכת.

זה דבר אחד.

דבר שני, להפריד בין יהודים לאשכנזים

זה עבר כל גבול

אתה יודע למה?

כי זה להגיע למצב של עליונות כזו

שלקבוע מי יהודי ומי לא.

תגיד.

דוגרי.

למה מי אתה?

כזכורני אתה ילד בן 17...

 

אתה מדבר דברים הזויים.

 

אז ממה נפשך,
אם הם גרים צריך להיזבר בכבודם הרבה יותר..

שאתה כותב..

בשביל לעשות פוזות שאתה אחד שונה מכולם ואתה לא מפחד מאף אחד

ממש גבורה יהודית

בעצם, אסור לדבר לשון הרע על יהודי

 

אני לא. גם כשזה האדמה שלי ואני אכן אלחם עליה

 

אז אתה ממש חי בסרט...

זה לא באמת יותר טעים..

וצריך מאד להיזהר המון פעמים יש שם חמץ גמור

בדיוק יצא לי לדבר עלזה עם כלמיני אנשים בשבת ובתכלס זה ממש זכות, ורוב האנשים שגם בוחרים לראות את זה כזכות נהנים בצבא ורואים אתזה כתקופה משמעותית בחיים..

ומלחמה זה לא דבר טוב אבל זה הכרחי..

בס"ד.

 

מה משמח בזה? למי יש זמן ללכת לסדר ת'דבר הלז עכשיו?

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)