אם יש לך את הכוחות לספוג אלימות
יש לך את הכוחות לעצור את זה כאן ומיד!
ולא יתקבלו תירוצים.....
את הולכת, עכשיו , הרגע , את מתיעצת, הוא ממש לא אמור לדעת שאת הולכת והכסף הזה שתוציאי על יעוץ יותר חשוב מלחם וחלב.
אנא ממך , התקשרי לאחד הארגונים והם יעזרו לך!
זה הכל סודי, אין מצב שמישהוא ידע שאת הולכת, גם אסור לה לספר.
אם היה כואב לך הבטן היית הולכת לרופא? תחשבי שאין הבדל
כואב לך הנשמה, פשוט קחי את עצמך ולכי לרופא שמטפל בנשמה.
אלא אם כן את חושבת שתשכבי במיטה וזה יעבור, כמו שיש כאב בטן קל ולפעמים מנוחה עוזרת
אם את חושבת שתצאי להתאוור וזה יעבור אז מצוין, אם זה משהוא יותר חמור שחוזר על עצמו וצריך התערבות רפואית שזה אומר טיפול אז תעשי את זה אם לא לעצמך אז לילדים
שעה בשבוע אצל מטפלת לא עוצרת חיים
פעם בשבוע/ שבועיים תצאי מהעבודה לשעה וחצי ותגידי שאת יוצאת לרופא, אף אחד לא אמור לדעת את זה
ארגון דתי לנשים מוכות. הם מפעילים מקלטים, אבל עוזרים גם לנשים שלא רוצות (עדיין?) לעזוב את הבית.
ותגידי לעצמך בקול את כל התכונות הטובות שבך. יש לך המון כאלו, אין לי בכלל ספק. בעלך לא ראוי לך מרוב שאת טובה.
ובבקשה, אני מתחננת, תתקשרי למספר הזה: 1800292333
את טובה , את מוכשרת, את חכמה ומיוחדת, אין עוד בריה כמוך על פני האדמה. את חלק אלוה ממעל, ולבעלך אין זכות להרים יד עלייך. תהיי חזקה, אני אוהבת אותך גם בלי להכיר אותך.
זה מספר של "בת מלך" זה אטרגון לנשים דתיות מוכות 1-800-292-333. תתקשרי עכשיו ותתיעצי איתם. את לא מבינה כמה את יכולה לשנות את החיים שלך לטובה!!!
בבקשה בבקשה תתקשרי
חיבוק גדול!!
02-6730002
ואם יש עוד משהו שאני יכולה לעזור את מוזמנת לפנות אלי. כל הכבוד על פתיחת ההודעה, יש לך את הכוחות לעצור את זה!!
יש מספיק צרות לעמ"י, אם את לא מוצאת בעצמך את הכוחות לעשות את זה בשביל עצמך תעשי את זה למען עמ"י שעובר מספיק דברים נוראיים!!!
יקרה!! את מיוחדת! את נפלאה!!
אל תסבלי את זה!!!
את ל-א צריכה לסבול! מגיע לך את כל הטוב שבעולם!!!!
בבקשה תפני ואל תשאירי בבטן!!!
תעשי את זה. בבקשה תתקשרי.
אין אדם בעולם שמותר לו להרים יד על אשתו, ולא משנה מה יהיו טענותיו או תירוציו.
את גיבורה שאת כותבת כאן, שאת מוציאה את הכאב.
בבקשה אל תמשיכי לחיות עם הסבל הנורא היומיומי.
תני לעצמך את המתנה הכי גדולה שיש - את החיים שלך בחזרה!
לכבוד ראש חודש אדר, חודש בו גובר המזל -
תמצאי את הכוחות בבקשה להרים טלפון ולקבל עזרה.
בצד השני של הקו יש נשים כמוך, שרוצות שיהיה לך הכי טוב בעולם!
(ואגב, הרבה מהמטפלות והמתנדבות הן נשים שחוו בעצמן אלימות כילדות או מבוגרות - ומצאו לעצמן שליחות במקצוע הזה)
זה לא מובן מאליו שאת כל כך מודעת למצב,
יש נשים במצב שלך שפשוט מורידות את הראש ואפילו חושבות שזה מגיע להן.
חווית אלימות בתור ילדה, זה כואב לשמוע.
ואת רוצה לצאת מהמעגל אבל לא יודעת איך...
הדרך היחידה לצאת היא לעשות דברים בצורה שונה ממה שעשית עד עכשיו. אם תמשיכי לתת לו תחושה שאת מבינה אותו, וסולחת לו (על אלימות כלפייך - שזה דבר שלא שייכת בו שום הבנה) - הוא ימשיך להתנהג שוב ושוב באותה דרך, להתפרץ ולהתנצל.
זה דפוס התנהגות, לא משהו שהוא יכול להחליט בצורה מודעת שעכשיו הוא באמת באמת חוזר בתשובה
(כלומר, יש גם גברים שמצליחים לצאת ממעגל האלימות, אבל רק בטיפול, הוא לא יכול לעשות את זה לבד)
אז מה נשאר לעשות?
זה בידיים שלך כרגע.
נשמע מדברייך שאת מודעת למצב.
המצב לא טוב לך, ואת רוצה שינוי.
רק לא יודעת איך לחולל אותו. ואני מבינה שקשה לך למצוא את האומץ לקבל סיוע מבחוץ.
(שזה מובן ביותר, וזה בסדר שקשה לך)
אז אולי הקישורים הבאים יתנו לך כיוון מסויים מה את יכולה לעשות:
תמצאי בו שאלון להערכת מסוכנות, שכולל רשימה של "נורות אדומות" ביחס של בעל לאשתו.
תבדקי מה הציון שלכם. זה יתן לך הערכה אובייקטיבית של המצב.
יש באותו אתר גם מאמרים בנושא - http://www.macom.org.il/definitions/topic_domestic/
את קוראת אנגלית? יש גם אתר באנגלית של ד"ר איירין
http://drirene.com/index.asp
את יכולה לקרוא שם על מאפיינים של קרבן-תוקף, בכל מיני היבטים של מערכת היחסים
ובדף הזה תמצאי תרגום לעברית של חומר מתוך האתר הנ"ל
אני חושבת שתוכלי להיעזר בדברים הללו.
תפני לייעוץ, בבקשה! גם בשביל הילדים, את רוצה שגם הם יחשבו שזה נורמלי???
"הכל סובב את האשכנזים". 
אפשר טיפול משפחתי
ויש גם את האופציה של "בית נועם" (תגגלי). מגיעים לשם גם דתיים ואפילו חרדים.
אבל בשביל שני הדברים הללו הוא צריך לרצות להשתנות.
ודווקא אם הוא יבין שאת רוצה לחיות איתו אבל לא מוכנה לסבול שום גילוי אלימות כלפייך - והוא יבין שהוא עלול לאבד אותך רק בגלל האלימות - בעז"ה יש סיכוי שיהיה מוכן לעזור לעצמו לצאת מזה.
לא בגלל שתאיימי עליו שתעזבי
אלא בגלל שאין לך אפשרות להמשיך לחיות כך.
אם הוא יבין שזו לא אופציה אפשרית להמשיך כמו שעכשיו - זה יכול לדרבן אותו.
גם אני הייתי במקום הזה, חוויתי אלימות מצד בעלי ואהבתי אותו מאוד. אחרי כל מקרה של אלימות היינו מתפייסים...
אני מצטרפת לכל אלה שהמליצו לך על כל מיני מרכזי סיוע,
אבל חשוב קודם כל שתביני שאין אפשרות שהוא יפגע בך! את בן אישה מכובדת, ואת יכולה לצאת מן המעגל הזה!
אני חששתי כל כך לאבד את בעלי ולכן לא עשיתי כלום הרבה זמן. במשך הזמן התייעצתי עם אישה חכמה ובזכותה הצלחתי לצאת מזה.
נקודת המפנה הייתה שאמרתי לו שבפעם הבאה שהוא מתנהג כלפיי באלימות אני בורחת להורים שלי. כמובן הוא לא האמין כי הייתי כל כך חלשלושה. לא האמנתי שעשיתי את זה, וברחתי. שיתפתי את ההורים שלי , ומבחינתי הייתי בטוחה שעכשיו הבית שלנו מתפרק, אבל ברוך ה' היום, בדיוק שנתיים אחרי אני יכולה להודות לקב"ה בשמחה עצומה על התהליך הגדול שעברנו והיום אנחנו בית בריא ושמח! וגם הוריי אוהבים את בעלי ושמחים בו.
חשוב מאוד להגיע לטיפול, וחשוב שאת תביני שבלי השפיות שלך (ושלו) אין זוגיות אמתית, כך שאין לך מה להפסיד.
ובעיקר יש לך הרבה מה להרוויח- את החיים שלך, את השמחה ואת השפיות!
לגבי מקום טיפול שמעתי הרבה המלצות על המרכז למשפחה של יד שרה, אך לא ניסיתי... את יכולה לקרוא בקישור. מטפלים במחיר סמלי.
מאחלת לך הצלחה רבה רבה! ושולחת חיבוק חם!!
וכעת הזמן להיות אמיצה אפילו יותר ולפנות למרכז סיוע.
לצאת מהמצב הנוראי הזה ולפתוח בחיים טובים שמגיעים לך.
חיבוק גדול..
נכתב ממש בשבילך - ולקום זה אפילו להרים טלפון!
דבר ראשון לא להיות לבד, לערב מישהו מבחוץ.
אבל לא סתם כל אחד.. קחי את הטלפונים שהעלו לך פה,
זה שהעלית פוסט זה צעד אמיץ ראשון - יש לך באופן ברור את האומץ לעשות את הצעד השני ולהתקשר.
כולנו תומכות בך מאד!!!
ספרי מה שיש.
את חייבת לעצור את זה. עבורך, עבור הילדים שלך ועבורו גם!
לבד זה לא ישתפר. אין ברירה, תאספי את כל הכוחות שנשארו לך ותטפלי בזה.
אם את צריכה מקום לעזוב - צרי איתי קשר.
שוקלים להשאיר את הבן שלנו כיתה, כרגע הוא בכיתה ו כיתה קטנה, ואנחנו רוצים להעביר אותו לבית הספר אחר מכמה סיבות
קטן במחזור
חוסר בשלות ריגשית
קושי חברתי- מנסה להדביק את הפער בכל מחיר ולא מצליח וכל המשאבים הולכים לזה.
בעיית קשב וריכוז ואימפולסיביות.
בקיצור הוא בהישרדות וממש רואים את הפער מבחינת הבשלות שלו והבגרות שרחוקה שנות אור מהילדים בשכבה שלו.
בית הספר מודע לכל ההיסטוריה שלו מאז כיתה א. הוא מנסה להתחקות אחרי ילדים שלא בהכרח הולכים בדרכים טובות ואנחנו ממש חוששים מה יהיה איתו בהמשך. רוצים להוריד ממנו את מפלס הלחץ לרצות ולהיות בקו ישר עם ילדים שהם יותר גדולים ממנו פיזית וגם יותר גדולים בראש.
יש לנו תקשורת מהממת איתו ואני יודעת שגם אם בהתחלה הוא יתנגד עם הזמן הוא יתרכך.
אשמח לתובנות, לניסיון שלכן מי שהייתה בצומת הזו..
עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל
וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה
נשמע לא פשוט♥️
כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.
הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית
אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה
כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו
הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?
הוא מטופל תרופתית?
ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.
מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו
אנחנו כרגע בודקים את השטח...
שבו הוא עכשיו?
כי זה נשמע מבייש
ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות
האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?
להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו
ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב
כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?
האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך
ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼
הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.
האם עשיתם אבחון תקשורת?
אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.
כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.
אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.
חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.
ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)
שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!
אשמח להמלצות באיזור ירושלים דרך לאומית, אם יש חיה כזו שגם עונה בטלפון וגם עם תורים סבירים.
פתוחה גם לשאר חלקי הארץ כי אני כבר מלא זמן בסרט הזה ונשבר לי.
תודה!
לצערי זו חיה נדירה.....אמהלהיש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים
היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.
תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר
אני התייאשתי....
הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).
הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.
זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.
אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).
תור מהיום למחר.
כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.
בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.
כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.
בהצלחה
היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.
היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.
מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.
לשניים האחרים לא...
נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.
אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות
אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר
אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...
יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז
שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.
זה בסיסי ביותר
אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.
ילד בן 13 שכל כך קשוח איתו.
כל דבר מתנגד, מתחצף, כועס.
רגיל לאכול גאנק ומסוגל ללכת לישון בלי לאכול העיקר לקבל מה שבא לו
הרבה פעמים אני מתקפלת לצערי
כי הוא ילד קשב וריכוז עם הרבה חוסר ביטחון בחברה ובבית מוציא את הכל כמובן.
אין לי כוחותתתתתת
הוציא לי היום את המיץ, נשאר בבית על סתם
לק"י
גיל ההתבגרות מתחיל עוד לפני....
השאלה אם הדברים שאת מתארת התחילה בשנה-שנתיים האחרונות, או שזה כבר שנים ככה...
אם הוא מגיל צעיר כך - אז זה לא קשור לגיל ההתבגרות (אולי גיל ההתבגרות מעצים את זה).
יש לכם עם מי להתייעץ? הדרכת הורים?
מסודרת
הזנחתי את זה בגלל דברים חשובים לא פחות
יש לכן המלצה?
אני לקראת לידה בעז"ה ושוקלת ללכת לבית החלמה.
תמיד היה נראה לי מוזר ומשעמם ללכת לבד.
אני מרגישה הפעם מכל מיני סיבות שאם לא אלך לא אצליח לנוח כמו שצריך.
אשמח לכל מידע מנשים שנסעו לבד.
איךזה?
בחדר זוגי יש פרטיות? או ששווה להשקיע בחדר פרטי? באמת טוב ומפנק?
המלצות על בית החלמה?
ושאלה אחרונה- כדי לשים את התינוק בתינוקיה חייבים להגיע ישר מבית החולים?
תודה לעונות!
לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.
על ביכורים בירושלים
מלון ומפנק ברמות
לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה
אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש
וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון
אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.
אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.
פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.
לי זה ממש מנוחה.
ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.
לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר
פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.
תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...
אז הצהבת במגמת עליה. הברית שנדחתה עוד מילא... מאוד לא רוצה להגיע לאשפוז. אשמח לכל טיפ שיש לכן (שמנוסה)
אבל מה הקאצ הכי גדול?
הצהבת יוצאת בקקי... והילד לא עושהההה אני מיואשת כבר.
עשה אולי פעמיים מאז שהשתשחררנו. מה עושים עם זנ?? והמוזר שלא נראה שסובל! לא מתפתל. לא מתכווץ. אני יודעת מה זה שהם סובלים מעצירות וכאלה.. מכירנ מהילדים הגדולים. אבל הוא רגוע ושליו. אבל אני חייבת את היציאות בשביל הצהבת.
יונק בעיקר. היה פה ושם מטרנה אבל כרגע לא באה הישועה לא מההנקה ולא מהמטרנה.
אז גם טיפים לזה אשמח..
אחחח
הדאגות לא פוסקות. רוצה לנוח כבר. ככ רציתי לסיים עם הברית לעשות וי.
כרגע המטלה זה לא להגיע לאשפוז כי רק זה מה שחסר פה ממש לחוסר איזון בבית. יאללה נעבוד בזה
איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.
לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב
אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)
הן עשו פלאים והצהבת ירדה
לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות
ותתני לו בכפית.
תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.
וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים
ויטמין e בשבילך
שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה
לך לקחת יועצת הנקה מקצועית
צהבת שעולה בשילוב עם זה כמעט אין יציאות
נשמע שממש צריך פה לעזור עם ההנקה
תפני למישהי מקצועית וכמה שיותר מהר יותר טוב
בהצלחה!
כל הילדים שלי עם צהבת גבוהה! חלקם היו באור. הדבר היחיד שעזר זה להאכיל המון! הקטנציק אצלי הגיע כבר למיון עם ערכים של צהבת גבוהים מאוד ואז הסתבר לי שהוא פשוט מיובש והבנתי שאני חושבת שהוא יונק, והוא לא באמת ינק טוב בגלל מבנה הלסת..
מרגע שהתחלתי לשאוב לו ולראות שהוא באמת אוכל הצהבת התחילה לרדת.
בהצלחה! זה ממש סיוט!
להוציא לשמש,שמש עדינה של בוקר,
עוד משהו סגולי:ליטול את הידיים בבוקר.
כשלבן שלי היה לפני 8 שנים
הלידה אתם מפסיקות לנסוע למרחק שהוא לא סביר להגיע לבית חולים שרציתם ללדת בו?
יש לי עוד הרבה זמן, אבל אוהבת לחשוב על הכל מראש.
מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)
אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף
ואם יש ציר- נזוז
אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…
אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..
לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..
אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…
(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)
אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.
יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.
תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.
אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .
קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית 
אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם
מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)
לידה זה דבר ארוך.
ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.
כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.
כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ
סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.
לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.
בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט
לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות
כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.
באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.
פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.
אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער
בגלל זה השאלה.
ומסיבה רפואית אני רוצה ללדת בבית חולים מסוים.
פחות מעוניינת בבתי חולים בטווח הקרוב.
ואין אצלי מספיק חוקיות וסדר גלידות כדי שאדע לפעם הזאת ...
(היו לי שתי אופציות) הרופא אמר לי משבוע 33 לא להתרחק מידי מביה"ח אבל גם היה חשש שיצטרכו ליילד מוקדם.
כל עוד מרגישה בנוח עם הנסיעה
אבל מבחינתי זה לא נורא אם אמצא את עצמי יולדת בבית חולים אחר ממה שתכננתי אז "מרשה" לעצמי.
לא הייתי רוצה ללדת בצפון הרחוק/ אילת כי זה מאוד מסרבל לוגיסטית אם הילדים בתקופת האישפוז. אז בערך משבוע 36 אני לא אסע נסיעות כאלו ארוכות. נסיעות של שעה/שעה וחצי אני נוסעת עד הלידה אם חשוב לי בית חולים מסויים זה זמן סביר להספיק להגיע או סך הכל לשנות קצת תוכניות וללדת בבית חולים אחר.
או, עלילותיי עם הבוס חלק ד'
מהפרקים הקודמים: הבוס שלי מאוד תובעני, לא אלאה אתכם בפרטים, ואני מסוף יולי מחפשת מקום חדש. התראיינתי לכמה מקומות ויכול להיות שיש משהו ממשי, אבל כלום לא סגור.
בתחילת אוגוסט הבוס שלי קלט שאני מסתובבת בלינקדין והתעמת איתי, אמרתי לו שאני אכן מחפשת אבל מבחינתי אפשר ליישר את ההדורים ושאמשיך במקום העבודה הנוכחי שלי. הבוס שלי רצה שאשאר והבטיח לי העלאה.
היום הוא מתקשר, ואמר לי שמבחינתו או שאני יורדת ל50% משרה בשכר נמוך יותר או שאני מתפטרת. אמרתי לו שחלילה אני לא מתפטרת. ושמבחינתי אני רוצה להישאר באחוז משרה שלי עכשיו, הוא אמר שזה לא אפשרי וזה או 50% או כלום. אז אמרתי 50%. הקלטתי הכל כמובן.
עכשיו שאלתי את הצ'ט, והוא אמר לי לשלוח מייל לבוס ולהגיד שאני רוצה להישאר באותם אחוזי משרה, ולא, שיפטר אותי. כי אם אני מסכימה בעצם לירידה ל50% אני בעצם מסכימה להרעת התנאים ואז כשיפטרו אותי אזי האבטלה תהיה נמוכה יותר..
עכשיו, השאלה אם לעשות מה שהצ'ט אמר? להגיד שאני לא מסכימה לרדת באחוזים? או פשוט לרדת ל50% ולחכות שיפטר אותי? כי הבוס שלי מבחינתי רוצה שאני אתפטר.
עכשיו ברור שאני עדיין מחפשת עבודה אבל אני לא רוצה להתפטר לפני שיש לי משהו ביד.
מה אומרות?
אה וסתם נקודה הוא כבר הפעיל מכבשי לחץ כאלה על 4 עובדים קודמים (אז אני לא מופתעת שתורי הגיע) וכולם בסוף התפטרו מעצמם אז השאלה אם יש לי כח למכבש לחץ הזה...
והקטע המצחיק הוא שאני עובדת יחידה כרגע אז לא ברור לי מה התכנון העתידי שלו 😂 הוא כבר חצי שנה מנסה למצוא עובדים נוספים וכלום אף אחד לא עומד בדרישות חחח
הוא חייב את האישור שלך ולדעתי עדיף שיפטר רותך למרות שאת כנראה יכולה להתפטר בדין מפוטר
תכתבי מייל רשמי ותכתבי את משאבי אנוש שבהמשך לשיחה מקודם את לא מסכימה לאולטימטום הזה
אגב, הוא מחויב לעשות במקרה כזה שיחת שימוע עפ חוק וזה יכול לעלות לו הרבה כסף
אם תחליטי לתבוע
לגבי מה שאמרת שאתבע אותו, אני לא ממש הטיפוס לתבוע..
השאלה אם אני לא מוכנה לרדת ל50%, מה הוא יכול לעשות חוץ מלהשאיר אותי באותו אחוז משרה או לפטר אותי?
שאם במקרה כזה את מתפטרת בגלל הרעת תנאים, אז את יכולה לקבל אבטלה כאילו הוא פיטר אותך.
אני חייבת לא להסכים ל50%?
או שגם אם אני מסכימה ל50% זה נחשב הרעת תנאים?
האפשרות להתפטר בדין מפוטר קמה בגלל אי הסכמות
אז אני בעצם חייבת לשלוח לו מייל שאני לא מסכימה. זה בסדר, או שעצם זה שהסכמתי בשיחת טלפון אז זה קובע?
זה סמוך לשיחה ומתועד בכתב
זה הגיוני
אוף אין לי כח לשטויות האלה.
במידה והוא עדיין מוריד אותי ל50%, אני זכאית להתפטר ולקבל פיצויים? או שרק אם אני תובעת אותו?
יש מישהי ממש תותחית בשם עדי פריינטה, היא נותנת גם ייעוץ טלפוני אאלט. תנסי ליצור איתה קשר
(לא פרסומת)
אתחיל בזה שאת ההיריון הזה התחלתי עם בטן מלכתחילה אבל עכשיו זה כבר בולט יותר (בתחושה שלי וגם במבטים של נשים פה ושם) מתלבטים אם לחכות עוד קצת או לספר, אני בסביבות שבוע 12/13 ,ילדים מגיל 12-4..
באזור שבוע 16.
לילדים יותר קטנים.
את יכולה לספר מתי שאת רוצה
אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.
קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.
לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק
בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.
לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.
ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.
שימושיתכשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה
כי הרגשתי ממש רע.
לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.
בכלל
כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא
אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו
כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת
אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן
בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח
עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה
נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,
הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!
כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.
סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..
