אם יש לך את הכוחות לספוג אלימות

יש לך את הכוחות לעצור את זה כאן ומיד!

ולא יתקבלו תירוצים.....

את הולכת, עכשיו , הרגע , את מתיעצת, הוא ממש לא אמור לדעת שאת הולכת והכסף הזה שתוציאי על יעוץ יותר חשוב מלחם וחלב.

אנא ממך , התקשרי לאחד הארגונים והם יעזרו לך!

זה הכל סודי, אין מצב שמישהוא ידע שאת הולכת, גם אסור לה לספר.

אם היה כואב לך הבטן היית הולכת לרופא? תחשבי שאין הבדל

כואב לך הנשמה, פשוט קחי את עצמך ולכי לרופא שמטפל בנשמה.

אלא אם כן את חושבת שתשכבי במיטה וזה יעבור, כמו שיש כאב בטן קל ולפעמים מנוחה עוזרת

אם את חושבת שתצאי להתאוור וזה יעבור אז מצוין, אם זה משהוא יותר חמור שחוזר על עצמו וצריך התערבות רפואית  שזה אומר טיפול אז תעשי את זה אם לא לעצמך אז לילדים

שעה בשבוע אצל מטפלת לא עוצרת חיים

פעם בשבוע/ שבועיים תצאי מהעבודה לשעה וחצי ותגידי שאת יוצאת לרופא, אף אחד לא אמור לדעת את זה

ארגון דתי לנשים מוכות. הם מפעילים מקלטים, אבל עוזרים גם לנשים שלא רוצות (עדיין?) לעזוב את הבית.

http://batmelech.org/?l=he

מה עם הילדים?

אולי עדיף להיפרד ולהוציא לבעלך צו הרחקה?

הלוואי שאימא שלי הייתה עושה את זה!

ותגידי לעצמך בקול את כל התכונות הטובות שבך. יש לך המון כאלו, אין לי בכלל ספק. בעלך לא ראוי לך מרוב שאת טובה. 

ובבקשה, אני מתחננת, תתקשרי למספר הזה: 1800292333 

את טובה , את מוכשרת, את חכמה ומיוחדת, אין עוד בריה כמוך על פני האדמה. את חלק אלוה ממעל, ולבעלך אין זכות להרים יד עלייך. תהיי חזקה, אני אוהבת אותך גם בלי להכיר אותך. 

זה מספר של "בת מלך" זה אטרגון לנשים דתיות מוכות 1-800-292-333. תתקשרי עכשיו ותתיעצי איתם. את לא מבינה כמה את יכולה לשנות את החיים שלך לטובה!!!

בבקשה בבקשה תתקשרי

חיבוק גדול!!

02-6730002

ואם יש עוד משהו שאני יכולה לעזור את מוזמנת לפנות אלי. כל הכבוד על פתיחת ההודעה, יש לך את הכוחות לעצור את זה!!

יש מספיק צרות לעמ"י, אם את לא מוצאת בעצמך את הכוחות לעשות את זה בשביל עצמך תעשי את זה למען עמ"י שעובר מספיק דברים נוראיים!!!

יקרה!! את מיוחדת! את נפלאה!!

אל תסבלי את זה!!!

את ל-א צריכה לסבול! מגיע לך את כל הטוב שבעולם!!!!

בבקשה תפני ואל תשאירי בבטן!!!

תעשי את זה. בבקשה תתקשרי.

אין אדם בעולם שמותר לו להרים יד על אשתו, ולא משנה מה יהיו טענותיו או תירוציו.

את גיבורה שאת כותבת כאן, שאת מוציאה את הכאב.

בבקשה אל תמשיכי לחיות עם הסבל הנורא היומיומי.

תני לעצמך את המתנה הכי גדולה שיש - את החיים שלך בחזרה!

לכבוד ראש חודש אדר, חודש בו גובר המזל -

תמצאי את הכוחות בבקשה להרים טלפון ולקבל עזרה.

בצד השני של הקו יש נשים כמוך, שרוצות שיהיה לך הכי טוב בעולם!

(ואגב, הרבה מהמטפלות והמתנדבות הן נשים שחוו בעצמן אלימות כילדות או מבוגרות - ומצאו לעצמן שליחות במקצוע הזה)

זה לא מובן מאליו שאת כל כך מודעת למצב,

יש נשים במצב שלך שפשוט מורידות את הראש ואפילו חושבות שזה מגיע להן.

חווית אלימות בתור ילדה, זה כואב לשמוע.

ואת רוצה לצאת מהמעגל אבל לא יודעת איך...

הדרך היחידה לצאת היא לעשות דברים בצורה שונה ממה שעשית עד עכשיו. אם תמשיכי לתת לו תחושה שאת מבינה אותו, וסולחת לו (על אלימות כלפייך - שזה דבר שלא שייכת בו שום הבנה) - הוא ימשיך להתנהג שוב ושוב באותה דרך, להתפרץ ולהתנצל.

זה דפוס התנהגות, לא משהו שהוא יכול להחליט בצורה מודעת שעכשיו הוא באמת באמת חוזר בתשובה

(כלומר, יש גם גברים שמצליחים לצאת ממעגל האלימות, אבל רק בטיפול, הוא לא יכול לעשות את זה לבד)

אז מה נשאר לעשות?

זה בידיים שלך כרגע.

נשמע מדברייך שאת מודעת למצב.

המצב לא טוב לך, ואת רוצה שינוי.

רק לא יודעת איך לחולל אותו. ואני מבינה שקשה לך למצוא את האומץ לקבל סיוע מבחוץ.

(שזה מובן ביותר, וזה בסדר שקשה לך)

אז אולי הקישורים הבאים יתנו לך כיוון מסויים מה את יכולה לעשות:

את יכולה להכנס לקישור הזה

תמצאי בו שאלון להערכת מסוכנות, שכולל רשימה של "נורות אדומות" ביחס של בעל לאשתו.

תבדקי מה הציון שלכם. זה יתן לך הערכה אובייקטיבית של המצב.

יש באותו אתר גם מאמרים בנושא - http://www.macom.org.il/definitions/topic_domestic/

את קוראת אנגלית? יש גם אתר באנגלית של ד"ר איירין

http://drirene.com/index.asp

את יכולה לקרוא שם על מאפיינים של קרבן-תוקף, בכל מיני היבטים של מערכת היחסים

ובדף הזה תמצאי תרגום לעברית של חומר מתוך האתר הנ"ל

אני חושבת שתוכלי להיעזר בדברים הללו.

תפני לייעוץ, בבקשה! גם בשביל הילדים, את רוצה שגם הם יחשבו שזה נורמלי???

אחותי,

זה שאת עומדת באומץ מול המציאות, ומסוגלת לומר: אני אשה מוכה,

זה כבר המון!

את לא מכחישה, לא מסתתרת, לא מנסה לומר שזה לא נורא ושבעצם זה לא ממש מכות.

את אמיצה וישרה, וזו נקודת פתיחה מאד טובה שלך!

תראי כמה הודעות כתבו לך באחוות נשים נהדרת, הודעות שחרדות לשלומך - 

וכולן אומרות לך: תצאי משם! תתקשרי! תעשי משהו!

אבל אף אחת מהנשים האלו לא תוכל באמת להוציא אותך משם.

היחידה שיכולה לעזור לך, בסיעתא דשמיא כמובן - זו את.

לצפות שהוא ישתנה, והוא יעשה משהו, ולמה הוא לא מזדעזע, ולמה הוא לא מפסיק -

זה לא יוביל לשום מקום.

מי שצריך להציב את הקו האדום - זו רק את.

יש דברים שאין להם תירוץ, הם פשוט אסורים.

והצעד הראשון הוא, כמו שאני קוראת לזה - 'לפתוח את החלונות'.

הנטייה כשבעל מתפרע היא דווקא לסגור את החלונות, בושות! שלא ישמעו!

והשינוי שאת יכולה לעשות בתוכך הוא - לא, לפתוח את החלונות! זו לא אני, זה הוא!

להפך, שישמעו - שידעו.

כשישמעו וידעו הוא כבר לא יוכל לעשות מה שהוא רוצה...

הוא צריך להבין שאת לא נמצאת שם בכל מחיר ובכל מצב, לא.

יש לך גבולות.

אני מאד מקווה שיהיה בך הכוח לעשות את מה שכולן פה שבות ומבקשות ממך - 

להתקשר לאנשים הנכונים ולשתף, להעזר, לא להיות לבד!!!

הכי חשוב לא להיות לבד, שיהיה עוד מישהו שמעורב ועומד במקומך במקום שאת עדיין חלשה.

המון המון המון הצלחה וחיבוקים!!!!!!

זה לא מגיע לך!

תאמרי את זה לעצמך כל הזמן, ולא מענין אותי במה את מושלמת ובמה לא,

אף אחת לא מושלמת - ולאף אחת לא מגיע להיות מוכה, לאף אחת.

מגיע לך חיים יפים ושמחים ובלי אפילו טיפה אחת של אלימות משום גוון.

חיבוק גדול גדול. 

אפשר טיפול משפחתי

ויש גם את האופציה של "בית נועם" (תגגלי). מגיעים לשם גם דתיים ואפילו חרדים.

אבל בשביל שני הדברים הללו הוא צריך לרצות להשתנות.

ודווקא אם הוא יבין שאת רוצה לחיות איתו אבל לא מוכנה לסבול שום גילוי אלימות כלפייך - והוא יבין שהוא עלול לאבד אותך רק בגלל האלימות - בעז"ה יש סיכוי שיהיה מוכן לעזור לעצמו לצאת מזה.

לא בגלל שתאיימי עליו שתעזבי

אלא בגלל שאין לך אפשרות להמשיך לחיות כך.

אם הוא יבין שזו לא אופציה אפשרית להמשיך כמו שעכשיו - זה יכול לדרבן אותו.

גם אני הייתי במקום הזה, חוויתי אלימות מצד בעלי ואהבתי אותו מאוד. אחרי כל מקרה של אלימות היינו מתפייסים...

אני מצטרפת לכל אלה שהמליצו לך על כל מיני מרכזי סיוע,

אבל חשוב קודם כל שתביני שאין אפשרות שהוא יפגע בך! את בן אישה מכובדת, ואת יכולה לצאת מן המעגל הזה!

אני חששתי כל כך לאבד את בעלי ולכן לא עשיתי כלום הרבה זמן. במשך הזמן התייעצתי עם אישה חכמה ובזכותה הצלחתי לצאת מזה.

נקודת המפנה הייתה שאמרתי לו שבפעם הבאה שהוא מתנהג כלפיי באלימות אני בורחת להורים שלי. כמובן הוא לא האמין כי הייתי כל כך חלשלושה. לא האמנתי שעשיתי את זה, וברחתי. שיתפתי את ההורים שלי , ומבחינתי הייתי בטוחה שעכשיו הבית שלנו מתפרק, אבל ברוך ה' היום, בדיוק שנתיים אחרי אני יכולה להודות לקב"ה בשמחה עצומה על התהליך הגדול שעברנו והיום אנחנו בית בריא ושמח! וגם הוריי אוהבים את בעלי ושמחים בו.

חשוב מאוד להגיע לטיפול, וחשוב שאת תביני שבלי השפיות שלך (ושלו) אין זוגיות אמתית, כך שאין לך מה להפסיד.

ובעיקר יש לך הרבה מה להרוויח- את החיים שלך, את השמחה ואת השפיות!

לגבי מקום טיפול שמעתי הרבה המלצות על המרכז למשפחה של יד שרה, אך לא ניסיתי... את יכולה לקרוא בקישור. מטפלים במחיר סמלי.

http://www.yadsarah.org.il/index.php?option=com_sobi2&sobi2Task=sobi2Details&sobi2Id=13&Itemid=31&lang=he

מאחלת לך הצלחה רבה רבה! ושולחת חיבוק חם!!

וכעת הזמן להיות אמיצה אפילו יותר ולפנות למרכז סיוע.

לצאת מהמצב הנוראי הזה ולפתוח בחיים טובים שמגיעים לך.

חיבוק גדול..

את צריכה לעזור לו לצאת מהמציאות הזאת.

אפשר לטפל בזה ושניכם תחיו חיים הרבה יותר טובים.

הוא לא יתנהג בצורה אלימה, ואת- לא תסבלי מההתנהגות הזו.

שולחת לך חיזוקים!!

נכתב ממש בשבילך - ולקום זה אפילו להרים טלפון!

דבר ראשון לא להיות לבד, לערב מישהו מבחוץ.

אבל לא סתם כל אחד.. קחי את הטלפונים שהעלו לך פה,

זה שהעלית פוסט זה צעד אמיץ ראשון - יש לך באופן ברור את האומץ לעשות את הצעד השני ולהתקשר.

כולנו תומכות בך מאד!!!

האם נכנסת לקישור שהבאתי למעלה, להערכת מסוכנות בזוגיות?

חשוב מאוד לפני הכל -

להבין איפה את עומדת. האם את בסכנת חיים ממשית?

האם הוא מאיים עליך בצורה מוחשית לפגיעה בחייך?

ספרי מה שיש.

את חייבת לעצור את זה. עבורך, עבור הילדים שלך ועבורו גם!

לבד זה לא ישתפר. אין ברירה, תאספי את כל הכוחות שנשארו לך ותטפלי בזה.

אם את צריכה מקום לעזוב - צרי איתי קשר.

ככה אפשר להשיג תור מיידי
אבל במלא כסף.
ככה עשינו
 

שיש לו החזר מהקופה.
אמנם זה עלה קצת יקר (אם אני לא טועה עלה 1500 שקל, וקיבלנו החזר ממכבי של 800 שקל) אבל זה היה שווה לי בשביל לקבל איבחון תוך כמה ימים, וכדי שהבן שלי יוכל להתחיל טיפול.

אגב, כיום כבר לא צריך לעשות MOXO, ונוירולוג מאבחן על סמך תסמינים ושאלון הורים ומורה.

אני לא הצלחתי לקבל הנחה ממכבי במקרה דומה.
צריך סוג מסויים של ביטוח לא?

אני הלכתי לנוירולוג שנמצא ברשימה של רופאים בהסדר, באתר של מכבי.

את בטוחה ששלך גם היה ברשימה?

(לפני כעשור)

מוקסו בהפנית רופא ילדים

בתשלום פרטי של 200-300 שח

ואז הזמנתי תור לרופאת קשב (מהקופה) בעיר אחרת שהיה לה תור תוך חודש

יותר טוב מבזבוז כסף אצל פרטי שגם ככה ייתן אותו טיפול 

כשמדובר על ילד שממש סובל בלי הטיפול, כל יום הוא קריטי.

אבל לרוב זה לא קריטי מהרגע להרגע

ותור תוך חודש הוא הגיוני

אם זה דחוף

הגיוני לשלם

אני זיהיתי קושי מכיתה א' אבל אמרו לי שרק מכיתה ב' -ג' אפשר להתחיל לאבחן..

סבל של הילדה ברמה אחרת...גם חברתית

בקיצור זה ממש קריטי ..

עלה לך 200-300

אני עשיתי לילדה לפני שנה אבחון אצל נוירולוג פרטי עלה לי 800 וזה נחשב זול 😅

לא אבחון

נוירולוג פרטי עלה לי לפני עשור מעל 1000 (למשהו אחר)

קבעתי דרך פרטי ואני אבקש החזר דרך ביטוח בריאות .

התקשרתי היום להבין את הפרוצדורה

ורק להבין לקח לי כמה דק

למה זה כזה מסובך?

ככ הרבה כספים משלמים לקופת חולים ובסוף כשצריך אותם הם מסבכים את החיים . למה ?

למה ילד צריך לסבול כחצי שנה במקרה הטוב עד שמקבל אבחון וטיפול? זאת שערורייה .

למה מי שצריך מענה רפואי צריך להיות בגדר עשיר בלבד?

מקומם.

והתקציב מוגבל.

אבל לפחות אם מחכים בסופו של דבר יש אפשרות לטיפול, יש מקומות בעולם שגם זה פשוט אין וכל אחד משלם ישירות על הטיפולים שהוא צריך וזה מאוד יקר, ולמי שאין אין בכלל...

מקווה שתגיעו לאבחון ולטיפול נכון ומועיל כמה שיותר מהר

( ורק הערה, לא יודעת מה ביררת היום ומה אמרו לך, אבל לא תמיד הקופה מחזירה משהו, אז טוב שבאמת את מבררת לפני!)

תבררי קודם איך זה עובד עם המרשם לריטלין- אם זה מוכר בקופה, אם אפשר לחדש דרך הקופה וכו'

ואם וכמה אפשר לחזור אליו להתאים מינון סוג, בדרך כלל זה כמה פעמים עד שמוצאים משהו מתאים

ברגע שהיה איבחון, ובסיכום הנוירולוג הפרטי רשם להתחיל טיפול תרופתי, הכל עבר דרך הרופאת ילדים הרגילה.
על סמך זה היא הביאה מרשם לריטלין, וכשהיה צריך להחליף מינון\תרופה לסוג אחר (והיינו צריכים הרבה החלפות), זה היה דרכה.

אם בחרתי ברופאה מהכללית אבל באופן פרטי ,אמור להיות לי החזר מכללית?

זה ממש משמעותי ההחזר

הנוירולוג צחק על האבחון מוקסו ואמר שהוא אפילו לא מתייחס לזה

כי באבחון יצא שאין בעיות קשב

וזה נוירולוג עם שם מאוד גדול, ניהל בעבר מחלקה בבית חולים

להשתתפות בייעוץ אצל רופא מומחה

שילמתי 1800 והחזירו לי יותר מחצי מהסכום

אז שמה כאן את מה שלימדו אותי (סדנה אצל מומחית בהפרעות קשב)

מבחני מוקסו וכדו עוזרים לאבחן במקרים ספציפיים ותלויים ברופא.

היועצת תנסה לדחוף לך כל מושג ששמעה עליו. המבחן הזה לא עומד בפני עצמו ואין לו משמעות כאבחון.

שוב - יש רופאים ומקרים שנעזרים בו והרופא ישלח אתכם לעשות.

למה כל כך נורא שאיבחון ייקח חצי שנה? אם יש קשיים אפשר לנסות לטפל נקודתית. אפשר לבקש התאמות, לדבר עם המורות, בלי קשר לקשב, פשוט להסתכל על הילדה כמו שהיא ועל הצרכים שלה ועל היכולות שלה ומה שמצופה ממנה.

גם אחרי אבחון, אם תחליטו לטפל תרופתית זה גם תהליך שלוקח זמן והסתגלות.

אני ממליצה לנשום עמוק, להתחיל את התהליך,  ובמקביל להתחיל גם לטפל.

יש הדרכות הורים, יש רכיבה על סוסים, יש התאמות בית ספר

ובעיקר יש תקווה🩷

אבל אני רק נתקעתי על המשפט הזה: למה כל כך נורא שאיבחון ייקח חצי שנה? 

אז אני אסביר למה. 

הילד שלי היפראקטיבי.
הוא ילד מתוק שמאוד רוצה שיאהבו אותו, ומאוד רוצה להתנהג טוב, אבל אין לו שליטה על עצמו.
הוא משקיע מאמצים גדולים מאוד - שפשוט לא מצליחים.

יום יום הוא חווה תיסכול מתחושת החוסר הצלחה הזאת.
נתחיל מהדבר הכי משמעותי בעיני - זה שאין לו חברים.
חברים לא רוצים לשחק איתו - כי הוא לא מסוגל לשבת ברוגע, וכי לפעמים הוא אימפולסיבי, וברגע אחד מפרק את כל המשחק.
לנהל שיחה עם חברים - הוא כמובן לא מסוגל, כי הוא לא יכול להקשיב ברצף ליותר משני מילים בלי לזוז.
בכל מקום שהוא נמצא - הוא מקבל הערות, שהוא אפילו לא מבין למה.
ילדים מתלוננים שהוא מציק להם - כי הוא לא שם לב לתנועות ידים שלו, שלפעמים גורמות למכה למי שלידו.
מהמורה ובבית - הוא כל הזמן מקבל הערות.
מהגימבורי - העיפו אותנו כמה פעמים כי הוא השתולל ממש וכמעט קרע להם הכל.
כבר כמה רופאות (!!!) ביקשו ממנו לצאת מהחדר בזמן שהיא מכינה הפניה כי היא לא מסוגלת כשהוא בסביבה (הוא קופץ מהמיטה שיש שם, על הוילון, לא מפסיק לשאול שאלות, מוציא דפים מהמדפסת כי הוא רוצה לצייר וכו)

תחשבי איך זה עבור ילד לחיות ככה, שלא משנה כמה הוא מתאמץ ומנסה (והילדים האלו מתאמצים מאוד!!), הוא כל הזמן מקבל משוב שהוא נכשל. הכל נשבר סביבו, כולם מתלוננים עליו, והכי חשוב - חברים לא רוצים לשחק איתו.
 

ודבר נוסף, דיברת על כל מיני טיפולים משלימים והדרכות הורים - זה כמובן נכון ותמיד עוזר, אבל בשום אופן לא מחליף טיפול כשצריך.

אני יכולה לספר שניסיתי עם הבן שלי המון דברים לפני שהתחלנו את הטיפול התרופתי.
במשך תקופה נתתי אומגה 3 משמן דגים אמיתי (יקרררר)
הכנתי חליטות צמחים מתרכובות של מיני צמחים שאמרו לי שאמורים לעזור.
הלכתי לתזונאית ובהמלצתה הפחתנו סוכר וקמח לבן, והורדנו לגמרי מוצרי חלב.
במשך חצי שנה עשינו פעמיים בשבוע טיפולי נוירופידבק עם אלקטרודות. (גם יקר מאוד)
שילמנו מנוי למשחק כזה שמשדר דברים למח שאמורים לעזור לקשב וריכוז. שיחקנו איתו כל ערב 20 דקות לפי ההוראות.
ניסיתי לעשות איתו ספורט במשך 40 דקות בבוקר לפני היציאה ללימודים.
קניתי כמה סוגים של תרופות טבעיות שאמורות לעזור.

אף אחד ממה שכתבתי לא עזר.

ממש לא התכוונתי לוותר על התהליך או על טיפול, רק ניסיתי להרגיע את הלחץ שקפץ לי בקריאה.

ניסיתי להנכיח את העובדה שזה תהליך ממושך ושלוקח זמן. כמובן שכל קפיצת דרך, ואפשרות לקדם תורים מבורכת.

אני בטוחה שכל מה שתארת לקח הרבה זמן והרבה ניסוי ותהייה,  והדרך שעברתם מרשימה ומעוררת הערכה. כל הכבוד, אני לא יכולה לדמיין את תעצומות הנפש שנדרשות בשביל התהליך הזה

זה באמת תהליך ארוך.
סתם קפצתי עליך עם מגילה שלימה בגלל משפט 🫣

ותודה על המילים החמות!❤️

ואיזה אמא מדהימה את !! שעשית וניסיתי הכלללל כדי לעזור לבנך . ממש מרגש ומחמם את הלב.

כיף לו שיש לו אותך.

גם לי השורה הזו קצת צבטה בלב

מאחר ואני ובעלי מודעים לקשיים שלה ומנסים לעזור לה, אבל איך היועצת אמרה לי, זה כמו לשים פול גז על ניוטרל.  לא משנה גמה תנסי לעזור לה , היא לא מקבלת את מה שהיא צריכה והיא חווה כל יום מחדש תסכול וזה פוגע בעוד תחומים בחיים .

אז ממש מבינה. ולפעמים אין ברירה אלא לנסות . אני יעשה הכל למען הבת שלי, גם אם זה אומר לקחת כדור ריטלין שאני נורא חוששת ממנו

אם זה יעזור לה ואמן שכך, עשיתי את שלי.

לשיפור

במכבי אמרו אפשר לאבחן רק מגיל 7 .חיכינו לגיל 7 אמרו לא צריך אבחון שתיקח ישר ריטלין. לא הסכמנו כי פחדנו וניסינו עוד דברים.

ונתנו לה מורת שילוב ויש לה התאמות

ונתנו לה מבית ספר אקסטרה לשיפור ביטחון עצמי ותמיכה רגשית

ניסינו הומאופתיה

לקחנו לטיפול רגשי

עשינו המון.

וזה כמו פול גז על ניוטרל.

הילדה שלי הולכת לאיבוד כבר המון זמן . אז לא רק שלא אחכה חצי שנה ,לא שניה אחת נוספת.

בכללית יש מכוני הסדר שעובדים איתם ושמה אפשר לעשות מוקסו בתשלום מופחת.

מצרפת את הקישור למידע מכללית

בדיקות קשב וריכוז | כללית מושלם

לגבי השאלונים של האבחון קשב דרך הקופה רק שתדעי שהם לא נוראיים כמו האלה של התפתחות הילד.. ויש אפלקציה שאפשר למלא. הרופא נותן הפניה לרופא קשב ואז ההורים ממלאים והמורה.

לק"י

למתקדמים להוסיף קצת ערק.

לא יודעת מאיזה גיל זה בסדר.

להגבי לה את הראש בשינה.

לשים בצל חתוך ליד הראש בלילה.

רפואה שלמה!

או מי מלח באף

זה מייבש את הנוזלים

אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר

וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה

נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓

אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר

אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם

אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?

שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון? 

יש 2 ארונות בשני חדרים

בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים

אבל זה לא מספיק...

נמאס לי לגור ככה

כל הזמן עודדתי את עצמי  שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה.. 

ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה

איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.

מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?

אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.

אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי

🩷🩷🩷

ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל  כי טוב עבורינו.

ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..

נשמע ממש ממש קשוח.

אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?

אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.

ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.

אבל זה מאד מורכב  כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.

ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..

ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.

אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות  ממש ירדה לי אבן מהלב.

בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..

שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.

אני משתדלת לחיות בהודיה  ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..

אבל היא לא התכוונה לרע... אז התבאסתי על עצמי כזה

באסה שונה מכעס. אני מבינה למה אפשר לסלוח לה אם היא לא התכוונה, אבל אל תכעסי על עצמך שאת מבואסת מהשיחה איתה.

חיבוק, תעשי לך עכשיו משהו כיף לעצמך❤️

אבל שאלה בקטע ידידותי.. 

ובסוף זה יוצא יותר רע אם אני מתחמקת מלענות כמה זמן אני נשואה נגיד, כאילו מה הסיפור שלי

את יכולה לענות בערך

וזה לא עניינו של אף אחד למה אין לך או יש לך ילדים/ עבודה/ בית/ כסף וכולי. 

בכלל אני בדעה שאנשים צריכים להפסיק להביע דעה

על אתגרים של אחרים

אם כי גם חודשיים המתנה למי שרוצה זה מבאס

אבל להשוות לשנים???

צמרמורת!!! ז

אפשר להתעלם בנימוס מהשאלה או להעביר נושא. אפשר לאמר שלא מתאים לך לדבר על זה. אם אנשים לא נרמזים פשוט לסיים את השיחה וללכת גם אם זה לא נראה נחמד.

לא תמיד נעים לי לעשות את זה אבל הרבה פעמים כן. למדתי לחתוך את השיחות האלו ולענות רק כשמתחשק לי. לפעמים רק השיחה והחיטוט בנושאים הרגישים עושה לי ממש רע (אצלי לא מדובר בציפייה לילדים אלא במשהו אחר)

ועכשיו ראיתי שנעלתן.

אני ממש מצטערת שזה הגיע לשם, סליחה, ממש לא התכוונתי.

ואולי גם באמת לא ניסחתי טוב את ההודעה.

הייתי נסערת ולא חשבתי על זה.

שוב סליחה אם מישהי נפגעה מההודעה או מהאווירה שהיא יצרה...

ותודה לכל מי שעודדה וכתבה דברים מחזקים💞

באמת❣️

(נראלי הכוונה פה לשרשורים אחרים שננעלו)

וגם ראיתי שנעלו אותו...

עכשיו הבנתי, תודה רבה שהסברת!

על הטיקט של הבגד?

לא כזה קטן...

אולי יש לו איזה בגד עם כיסים שאת יכולה להדביק בתוך הכיס?

כיסים שהם לא באמת בשימוש אבל כן יש מקום

תופרת בתוך הכיס עוד כיס ומכניסה את זה ותופרת שיהיה סגור לגמרי

וחיבוק🫂

מקווה שתגלי שהכל בסדר 

שיהיה סגור לגמרי

גם אם מרגישים שם משהו קשיח

זה יכול להיות איזה תווית או משחק שהוא דחף

באמת מלחיץ שיתפסו

אבל יותר מלחיץ לא לשים מקליט...

הכניסה אצל תופרת, בתפר של הגומי של המכנס

אבל לדעתי אם נתפס מקליט זה יכול להיות עבירה פלילית חמורה

לפני כמה שנים ביררתי עבור אחד הילדים וזה מה שאמרו

מציע לבדוק קודם

ואם זה בתיק זה יותר בעיה

משהו כזה

בטוחה שיש פה שידעו לדייק

לק"י

ונשמע שמצבו רגוע יותר.

אני יכולה לשאול אותו אם קיבל סטרואידים בעבר.

אצל הבן שלי זה כל השנה

מסכן

כל השנה עם נזלת🤦‍♀️

לפעמים יותר לפעמים פחות

הוא כן המליץ להרחיק משטיחים, שמיכות צמר וכו'.

שמיכה הוא מתעקש לשמיכת נוצות. כי היא כבדה לו על הגוף והוא אוהב את ההרגשה.

אין לנו וילונות או שטיחים.

מקווה שיגיע מהר ונראה שיפור

תודה

משחות סטרואידים וכו'

גם בגיל שנתיים כבר

זה הדבר היחיד שעזר ועוד כל מיני שיטות טיבעיות. תחפשי על אטופיק באינטרנט

מהאלרגיה לכרדית האבק.

חשבתי שאולי יעזור לה אותו היחס פה.

התחלתי בדיוק ספריי לאף וטיפות עיניים.

אין מנוס. אני גם לא כזה חוששת, בכללי מתרופות, אז גם מיזה.

מעדיפה לא לסבול ככה. זה באמת סבל.אבל לדעתי לילד בטוח לתת. מסכן. החשיבה שאולי שמה זה לא בריא היא לא סיבה לתת לילד לסבול.

זוועה ממש.

הוא לוקח בתקופות הקשות אלרג'יקס באופן קבוע בלי קשר לתסמינים, גם חלק מהילדים לוקחים בעיקר בתקופת מעבר

רופפין או אחר תכלת שכחתי את השם. לפעמים סטרואידים לאף. 

אבל הוא כבר לא קטן 

ולראות אם זה מספיק

כמובן בליווי רפואי, זה גם ככה צריך מרשם. אם את מרגישה שהרופא שהלכתם אליו לא מבין את החשש שלך מסטרואידים אז לכי לרופא אחר שנשמע לך מומחה

אם כבר ניסיתם ולא עזר או אם הרופא חושב שזה לא מתאים כאן אז כנראה אין ברירה אלא לתת סטרואידים, לנסות את המינימום שיתן הקלה. לפעמים נותנים מקומית באף אם זה מתבטא דווקא בנזלת

אבל לחיות עם אלרגיה שמתפרצת זה יותר מזיק מאשר סטרואידים... מכל הבחינות

(אנחנו כן קיבלנו במרשם)

נראה לי שזה יותר מומלץ באופן יומיומי

אנחנו קיבלנו את זה לתת באופן יומיומי כמניעה לאלרגיה (אלרגיה אחרת, לא לקרדית האבק, אבל דומה)

אחפש את המרשם שהוא כתב לנו.

וננסה קודם דרך האף

תודה!

טיפלתי בזריקות/חיסונים למשך כמה שנים. היום הרבה יותר טוב. בעונות מעבר משתמשת באלרג'יקס