רק אגיד שהחיסון לא מגן מהמחלה, מנסיון.

היה בגן של הבן שלי- כמה ילדים ואחים (מחוסנים) חלו +אמא של ילד מהגן (מחוסנת)+ אני (מחוסנת). ואין קשר בין חומרת המחלה לחיסון-יש כאלה שכאלה שקיבלו את זה קשה ויש כאלה (כמוני ב"ה) שעברו יחסית בפשטות.

לא שמעתי על עוד מקרים כאלו, אבל זה הגיוני ולא מוריד מהערך של החיסון.

בסך הכל מדובר בחיידק (בורטדלה), וכמו לכל חיידק אחר, גם לו יש מנגנון טבעי של פיתוח עמידות מעת לעת.

בדרך כלל מעדכנים את החיסון בהתאם, כך שיתאים גם לזנים חדשים. ובכל אופן, רוב החיידקים לא עמידים והחיסון עוזר בדרך כלל לא להידבק. ולכן הוא כל כך מומלץ.

מערכת החיסון של כל אדם בנויה אחרת, וזה ידוע שהחיסון לא משפיע על כולם.

לכן המדיניות היא 'חיסון העדר' - אם כולם יתחסנו, אז גם מי שמערכת החיסון שלו חלשה לא יידבק כי לא יהיה לו ממי.

זו נקודת ההנחה. אבל אם עובר הרבה זמן מאז החיסון, או אם 'פתאום' הוא מזדקן, חולה באיידס או בסרטן - יכול להיות שהחיסון כבר לא יהיה אפקטיבי, כי מערכת החיסון נחלשה.

(אנונימית כדי שלא יתחילו לשאול למה אני פתאום מתעניינת בפורום הזה )

יש את הקבוצה שאמרת שהם אכן "פחות" מחוסנים אבל גם החיסון עצמו לא תמיד מייצר נוגדנים אפקטיביים.

לדוגמא- אני חוסנתי נגד אדמת אבל בבדיקת דם שעשיתי לפני ההריון הראשון גילו שהגוף שלי לא פיתח נוגדנים נגד אדמת. אין טעם לעשות עוד חיסון כי הוא גם לא יפתח. ואני ממש לא היחידה בסיפור הזה (כ-10%). אם לעומת זאת הייתי חולה באדמת בתור ילדה, שזה לא נעים בכלל אבל לא מסכן חיים, הגוף שלי היה מפתח נוגדנים אפקטיביים וכך לא הייתי צריכה לחשוש בהריונות שמא אדבק במחלה והיא חלילה תפגע בעובר.

אז כן, הנחיות משרד הבריאות הן חשובות לכלל הציבור וזה מתפקדם לדאוג לכלל הציבור אבל אני אישית חושבת שמתפקדנו להבין עד הסוף מהן ההשלכות של הדברים ולבצע החלטה מושכלת.

אני באותו מצב שלך, חוסנתי ובכ"ז רמת הנוגדנים נמוכה - אבל בניגוד אלייך אני גם חליתי בילדות! ובכ"ז רמת הנוגדנים שלי נמוכה - כנראה שככה מערכת החיסון שלי ואין לי מה לעשות - רק לקוות שלא יהיו לידי הורים ש"יבצעו החלטה מושכלת" לא לחסן את הילד שלהם, והוא יחלה וידביק אותי בהריון.

הייתי בקרבת כמה חולי שעלת. זה פשוט נורא ואין דרך להקל עליהם!

לסמוך על משרד הבריאות, או לסמוך על נשים אנונימיות בפורום. אני אישית מעדיפה את משרד הבריאות. 

תופעת הלוואי היחידה (והמעצבנת) שהייתה לי זה כאב ביד במקום של החיסון במשך יומיים שלושה.

ב"ה לא היה שיעול חריג.

ולדעתי התפקיד שלנו זה להגן כמה שיותר על התינוק.. 

כל הנושא של חיסונים צריך בירור ובדיקה, במיוחד אם לאמא יש חששות.

קראתי הרבה בנושא.  יש סיבה שיש מתנגדים לחיסון.  חיסון עדיין איננו מטה קסמים שמונע מחלות.  יש תינוקות שנפגעו מחיסונים.  אני לא מדברת על תופעות לוואי, אלא פגיעה שלא ניתן לחזור אחורה ממנה, או פגיעה שלקח הרבה זמן לחזור לבריאות תקינה או כמעט תקינה.

אני מכירה משפחה (שגרה בארצות הברית) שהתינוקת לקתה בשיתוק ילדים לאחר החיסון.  ההורים הגיעו להומיאופט, שכל פרנסתו היא מתינוקות שלקו בשיתוק ילדים מהחיסון!!!!  

מזעזע.

אגב, הוא אומר שמשפחה שה' ישמור, יש מי שחלה בשיתוק ילדים, אסור לחסן את הילדים, כי זה מראה שיש חולשה משפחתית למחלה.

ב"ה שמדובר במיעוט מקרים, אבל שלא יגידו לנו שזה לא קורה.

מה האחוז מהמחוסנים שבכל זאת סובלים מהמחלה?  מה אחוז הלא מחוסנים שסובלים מהמחלה?

יש הרבה שאלות שניתן לשאול.

צריך לחקור את הנושא.

מאוד קל להגיד "כולם" עושים, אז גם אני.

הרבה מה"כולם" הזה גם סובלים אחר כך.

כל משפחה צריכה לעשות את החושבים שלה ולקבל מסקנה שמתאימה למשפחתה.  

יש הרבה חומר במרשתת, מומלץ לקרוא.  לא רק את מה שחברות המייצרות חיסונים אומרות...

החלטות מועילות,

חודש טוב, שמח ובריא לכל עם ישראל!

לא רק את מה ש'טיפה מן הטבע' ו'חסון' האינטרסנטים אומרים...

ומספיק עם ההנחה המתנשאת הזאת, כאילו מי שבוחר לחסן לא יודע לחשוב ולשאול שאלות ובוחר כך כי כולם וכי ככה קל.

צריך לקרוא את הדיעות השונות ולגבש עמדה עצמאית.

דווקא קראתי כעת על פי הקישור ש יעל-ND צירפה.  לצערי, לא הופתעתי מהמאמרים.  כאשר כותבים מאמר עם מראי מקום המצטטים מקורות מהימנים, ראוי לקרוא בתשומת לב.

ונכון, התהליך לוקח זמן, וצריך לקרוא עם פתיחות ולבדוק את העובדות.  

בדיוק כמו שמגבשים עמדה פוליטית או כל עמדה אחרת.

לגבש עמדה מתוך ידיעת העובדות.

אגב, יש ספר מדהים שנכתב בשנות ה- 80 של המאה הקודמת על ידי ג'ון פיטרס  Joan Peters.

היא חוקרת אמריקאית שתוסכלה מכך שהערבים רק מנפנפים בסיסמאות, ורצתה לתרום את תרומתה למאמציהם, אז היא נברה בארכיונים רבים על מנת למצוא עובדות שיוכיחו את דבריהם...

התוצאה היא הספר "מאז ומקדם"   From Time Immemorial

בה היא מוכיחה את טענות היהודים אחת לאחת.  היא אמנם רצתה להוכיח את הצד הערבי, אבל כל העובדות היו נגדם והיא גילתה להפתעתה שהם משקרים ביודעין.  וכל זה היא תיעדה בספר שלה.  כמעט לכל שורה יש מראה מקום מארכיונים בריטיים, של האו"ם, של הערבים וכו' וכו' וכו'.

קורה שרוצים להוכיח דבר אחד, אבל העובדות מראות דבר הפוך.  

נכון, יש כותבים אנטישמיים, צריך לקרוא ולמצוא את העובדות.

גם בנושא חיסונים!

בריאות איתנה לכל עם ישראל, אמן!

יש גם המון חומר במרשתת על מאחזים לא חוקיים. אני יכולה להפנות אותך להמון טורים ומאמרים ובלוגים: של טליה ששון ושל עמירה הס ושל גדעון לוי ושל עידן לנדו ושל יוסי גורביץ... אז מה אם הרבה אנשים כתבו את אותן שטויות? זה אומר שכדאי עכשיו לשבת ולנבור בכל מה שהם כתבו כדי לגבש מסקנה מושכלת?

עם כל הכבוד, צריך לזכור גם את הצד השני-

חיסונים נועדו לעקור מחלות מסויימות, קשות ונוראות, מן העולם (כמו צפדת, שעלת, חזרת וכו' שפעם הרבה יותר תינוקות היו נדבקים בהם)

כדי למנוע מגיפה, התפשטות מהירה של מחלה, יש יתרון שרוב הילדים מחוסנים- כלומר הסביבה מחוסנת.

וב"ה על רוב החיסונים אפשר לומר שהם נמצאו בטוחים מאוד לשימוש.

אז תזכרי- את שלא מחסנת מעיקרון- שיכול להיות שחלילה דרכך תתפרץ המגפה הבאה (טוב, זה משפט מוגזם שרק נועד להבהיר את הסכנה הכללית שבאי-חיסון, אל תעלבו)

ממש לא מספיק לקרוא חומר אקראי באינטרנט. 

צריך לדעת להבחין בין מקורות אמינים יותר ופחות (רמז: לא כל מאמר שהתפרסם בירחון עם שם מרשים באנגלית שווה את הנייר שעליו הוא הודפס). צריך לקרוא את המחקרים האלה ולבחון את הקשר בין הנתונים שהם מביאים לבין המסקנות שלהם. צריך להקיף מספיק מחקרים כדי לקבל מסקנה אמינה (אם יש מחקר אחד שמסיק משהו ומאה שמסיקים להיפך, מי שיקרא רק את האחד יגיע למסקנות שגויות). 

האם זה אפשרי? בהחלט. 

האם זה פשוט? ממש לא. עשיתי תואר במדעים, ואני אומרת בפה מלא: לעשות מחקר מקיף כזה על חיסונים בכלל, או אפילו על חיסון בודד, גדול עלי. עוד לפני קריאת הררי חומר באנגלית - רק כדי לזהות מה אמין ומה לא (ויש לי כלים לזה) ולדעת שהקפתי את החומר החשוב בתחום (וגם לזה יש לי כלים) אני צריכה המון אנרגיות וזמן, הרבה מעבר למה שיש לי כאמא עובדת. 

אני צריכה לבחור במי אני נותנת יותר אמון: באתרים שאני לא יודעת מי עומד מאחוריהם או באנשי משרד הבריאות שמתייעצים עם מדענים בכירים. אני אישית בוחרת במשרד הבריאות. זכותך לבחור אחרת, אבל תיזהרי מאוד מלהשלות את עצמך שלמדת את הנושא באמת. 

(אגב, אף אחד לא חולק על כך שיש סכנות בחיסונים. השאלה היא מה גדול יותר: הסיכוי או הסיכון, בין בבחירה להתחסן ובין בבחירה לא להתחסן.)

אבל הומיאופט שכל פרנסתו היא מתינוקות שהוא טוען שנפגעו מהחיסון נשמע לך מקור אובייקטיבי ואמין? 

(להומיאופט יש אינטרס ברור לשכנע את ההורים שהנזק נגרם כתוצאה מטעויות של הממסד המדעי. כך הם לא ילכו לרפואה הקונבנציונלית אלא אליו.)

בס"ד

בתור אחות נשים וליווי הריון, ממליצה בחום לבצע את החיסון בהריון בין שבועות 27-36 כפי שמשרד הבריאות ממליץ ואף מממן (נכנס לסל הבריאות לפני חודש)

בשנים האחרונות ישנה התפרצות של מחלת השעלת ביילודים, והיא ממש קטלנית. יילוד לא מקבל מספיק נוגדנים מהאם כדי להיות מחוסן לשעלת ואף לא בהנקה אף אם האם עצמה מחוסנת (בעבר). זו מחלה שבה היילוד משתעל שיעולים קשים ורצופים  3 חודשים בערך, עם קושי הפסקות נשימה, כיחלון, חמצן, טיפול נמרץ - סכנת מוות. לפני חודשיים נפטרה תינוקת מהדרום שנולדה בשבוע 34 - עקב שעלת שאמה לא התחסנה בהריון.

כאשר אישה הרה מתחסנת לקראת סוף הריון, רמת הנוגדנים אצלה בדם עולה במידה כזו שהיא עוברת שליה, מגיעה לעובר ומעניקה לו חיסון פאסיבי. רמת נוגדנים גבוהה נשארת בדם האם והעובר כחצי שנה מהחיסון. בזמן הזה התינוק כבר יספיק להתחסן בטיפת חלב ולייצר נוגדנים לשעלת מעצמו ללא תלות באם. 

ולכן בסוף כל הריון ממומלץ מחדש להתחסן כד להגן על התינוק הבא. 

הרבה בריאות!

זוהי מחלה הנגרמת ע"י חיידק Bordetella Pertussis.

מאחר ומחלה חיידקית, יש לזה טיפול אנטיביוטי.

אנטיביוטיקה מסוג אזסיטרומיצין או אריתרומיצין יעילים ומחסלים את החיידק תוך 5 ימים.

מקרים בעייתיים אלה הם מקרים בהם לא נעשה אבחון המחלה ע"י הרופא או כאשר הורים לא פנו לרופא בזמן.

החיסון הוא נגד החיידק, אלא נגד טוקסין של חיידק בלבד - Pertussis toxin. במילים אחרות, החיסון לא קשור להדבקות במחלה ולא בימי המחלה.

מחלה לא מסוכנת למבוגרים ולא נותנת להם תופעות לוואי. מחלה עוברת קשה אצל תינוקות בחודשים ראשונים לחייהם וחשוב שיהיו בהשגחה רפואים, אם חלו, ח"ו.

מידע לגבי החיסון למחלה:

שעלת

ועוד אחד במצב קשה...

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4628959,00.html

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

משלוח חינם זה בפחות מזה.

נס שלפחות מה שקניתי התאים לנו אחרת היתי מתבאסת ממש

אין סיכוי שיוותרו לי?

להגי שעריןר ניסיתי וזה היה כזה מסובך האתר הרשמי ודורש טפסים ויאללה התיאשתי

ואצלי עוד היתה סיבה כי כשהמזנתי הזמלא היה מפורסם ישרד המכס

הז כבר הופץ ופורסם לפחות שבוע-שבועיים

אני כבר קבלתי את החבילה לשי אפילו

יש לי הזמנה גדולה משם

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.

תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.

תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.

אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.

מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד

מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.

תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.

אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.

כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות 

נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.

הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?

יותר עצלות.

על הרעיון של ברכת המזון, כדי להתחבר יותר, וככה העצלות מתגמדת...

בהצלחה יקרה!!!

זה לא פשוט להתחיל מה שלא רגילים.

לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.

אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.

במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.

לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)

ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...

בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.

בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .

בהצלחה !

ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.

בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...

(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)

סיקרנת האמת

הולכת לשאול את הרב שלנו

מזדהה עם החוסר סבלנות.

אני כן מברכת וכן משתדלת להתפלל שתי תפילות ביום (משתדלת. לא אגיד שתמיד מצליחה)

אבל ממש מרגישה שזה בלי סבלנות. אני מברכת וחושבת על זה שאני רוצה כבר לשטוף את הכלים שאכלתי בהם, מתפללת וחושבת על מה צריכה לעשות אחרי התפילה.

זה קשוח כאמהות, אין לי מה להגיד חוץ מלחבק.

ואולי אוסיף, שאני כרגע ממשיכה להתפלל למרות חןסר הכוונה והסבלנות בדיוק כדי שזה ימשיך להיות הרגל ובעז"ה שיום אחד גפ תחזור הסבלנות.

אז מעודדת אותך להתרגל לזה חזרה גם אם זה לא יהיה בשיא הכוונה כרגע

ניסיתי להגיד לעצמי שאנסה אפילו רק ברכות השחר וברכת המזון קצרה של נשים..

אבל גם בזה לא מצליחה לעמוד

ומצטערת על זה מאד.. אבל לא מצליחה..

@יעל מהדרום*

נקרא "תפילת נשים"

זה סידור שיש שם בעצם את התפילות מסודרות לפי מסלולי זמן, את יכולה לבחור מסלול לפי הזמן שיש לך ביום, ולהתפלל מתוך הסידור הזה.

נדמה לי שיש שם גם ברכת המזון/ הלל / תפילות לחגים.

נגיד 5 דקות - תפילה מינימלית

7 דקות- עם תוספת קטנה  

10 דקות

15 דקות זה כבר קטעי תפילה יחסית ארוכים.

הבנתי שיש לזה ביקורות מעולות.

* (אם זה פירסום אפשר למחוק, אבל זה נראה לי פשוט לתועלת אז אני כותבת פה) 

תפילה/ ברכה/ זמן פנוי לעצמך/ זמן למקלחת וכו - כל הדברים האלה תלויים באיפה את ממקמת את הדברים האלה בסקאלת סדרי העדיפויות שלך ובמקום שאת רוצה להיות בו ולא בהכרח בזמן פנוי כמו שאנחנו תופסות

בתפילה לעומת מקלחת יש גם יצר הרע שמפריע, אבל עדיין אפשר לגנוב כמה דקות בבית בלי ילדים שיפריעו  רוב הזמן לדעתי.

פניות מנטלית לתפילה זה כבר משו אחר וזה תהליך מנטלי/ נפשי. כמו פניות לעשות כל דבר אחר. ולפעמים באמת קשה למקבל אבל אני חושבת שאם אנחנו חיות בתוך מרוץ עכברים שלא מאפשר לנו לפתח את הזהות שלנו בתור אמהות/ בנות זוג/ נשים יהודיות - משו לוקה בחסר בדרך

**האמור לא נכתב כתוכחה, גמני לוקה בזה.

ברכת המזון אף פעם לא מפספסת ב"ה אבל בתפילות יש לי על מה לעבוד לצערי

אבל היפראמזיס חריף אז לא יודעת אם זה מדד.

פעם רופאים לא האמינו לי פשוט ואמרו שלפני שבוע 7 זה לא קשור להריון או שאני מדמיינת...

היום כבר מכירים ולא מזלזלים.

בכל מקרה תדעי ששום שלב לא מוזר. הבחילות יכולות להגיע בכל שלב. זה הגיוני ואמיתי וכדאי לך לבקש טיפול שיעזור לך.

בהצלחה!! זה קשוח בחילות ❤️

בלי היפראמזיס- 5 עד 18

תודה לה' בלי קשר על מלא מלא ניסים בהריון.

אל דאגה, סובלת מאוד בהריון מדברים אחרים;) 

התחילו בשבוע 8,

וערב לפני הלידה עוד לקחתי בונגסטה. 😅

(לקחתי גם זופרן. אבל הוא נגמר לי כמה ימים לפני הלידה ולא קניתי חדש)

נראה לי מתחיל לי באזור שבוע 7 ומפסיק באזור 12

כמובן שזה לא על השעון. גפ בדכ זה מתחיל בהדרגה וגם מפסיק בהדרגה..

2. אני חושבת שהאיזון זה הדבר העיקרי שעוזר. כל תקופה/שלב זה משתנה לפי הצרכים שלי ושל הבית. אבל להיות קשובה לעצמי לגבי הכוחות ולהשתדל לא להלקות את עצמי על מה שבכוחות שלי כרגע לעומת אחרות. ואני יודעת שאני מפצה בתקופות אחרות או כשאין ברירה.

3. לצערי לא, אצלי בבית תמיד הכול היה קשה ועמוס ובלתי אפשרי (כך ההורים הציגו את זה). אני יכולה להגיד מהבית של בעלי ששונה לגמרי משלי: סדר עדיפויות ברור, לקחת הכול בקלות ולא בהיסטריה, דוגמה אישית של ההורים, לעמוד במחויבויות ולא לעשות עניין ממה שהחיים שבחרנו (ילדים, זוגיות, עבודה) דורשים.

4. האמת שאצלי זה כל כך משתנה בהתאם להורמונים. אני גם וגם, תלוי בתקופה.

בול מה שבא לי

חלום שלי

להיות קלילה מול עומס וצריך ועוד צריך

ולהיות בחויה של חיות וקלילות

לא לעשות עניין בלב מכל ה3צב המהיר של החיים

פשוט מרגישה שזה ההפך מהאישיות שלי

אני מרגישה עומס גדול בחיים, שהולך ומתגבר כל הזמן. עומס נפשי לא פחות מעומס טכני... ובכל פעם שאני חושבת שהתרגלתי - אני מגלה שלא...

בכל אופן, בעלי הוא העוגן שלי מהבחינה הזו. אנחנו נושאים את העומס ביחד, וזה מקל.

לא יודעת לומר על הבית שגדלתי בו... ההורים שלי טיפוסים הרבה פחות לחוצים ממני, הם פחות לוקחים את החיים קשה כמוני... אבל אמא שלי מודה שלנו יש יותר עומס ממה שהיה להם.

כשאני חושבת על זה - יש מצב בהחלט שאני משדרת לילדים את הלחץ שלי, ושזה ישפיע עליהם בעתיד... אבל לא יודעת מה לעשות עם זה🤷‍♀️ מתפללת ומקווה שאני מצליחה לשדר להם גם דברים חיוביים

ואולי באמת הבעיה העיקרית היא שאני טיפוס שאוהב נחת - שזה טוב במובן מסוים, אבל באמת מקשה להתנהל כשיש עומס.

לא הייתי רוצה להשתנות, כן הייתי רוצה יותר "להחזיק" את עצמי כדי שאוכל להחזיק את החיים...

בינתיים חולמת על היום שבו נשב בנחת על המרפסת, ולא נצטרך לדאוג לשום טיפול לילדים

1. הוא לא בהכרח מתגבר

יש תקופות יותר/ פחות עמוסות

אני לא זורמת עם החיים

אלא מתכננת אותם ככה שיתאימו לקצב שלי רוב הזמן

2. מודעות לרצונות/ כוחות שלי

תכנון יומיומי/ שבועי/ חודשי למה שמתאים לי

3. את רוב הכלים הנדרשים לא קבלתי

אפילו להיפך

אבל כן קבלתי סטנדרטים בסיסיים של תפעול בית מבחינה טכנית

זה גם משהו

מה שילדים צריכים זה בעיקר לתת להם להתנסות בחיים נטולי שיפוטיות ועם מרחב בחירה שלהם

שההורה נמצא ברקע להכווין ולתמוך במה שצריך/ תואם גיל

וגם סטנדרטים בסיסיים בחיים של סדר/ ניקיון/ התנהלות כלכלית/ התנהלות אישית

4. איטי רגוע

אם כי אני גם יודעת לתקתק דברים בעיקר בעבודה

לא מתוך לחץ ומהירות

אלא מתוך פוקוס ומקצועיות

וזה קורה לעיתים גם במלאכות בית

5. אוהבת את האני השלם

את המעלות והחסרונות ביחד

את ההצלחות והטעויות

וגם אוהבת להיות בתהליך תמידי של שיפור/ שינוי

כי לחיות בתנועה זה כל הכיף והמשמעות בחיים 

2. לזכור שזה זמני ולרוב תוצאה של שפע (ילדים, פרנסה, התפתחות אישית..)

כן חושבת שהגוף והנפש מתרגלים לקצב בסוף, רק כדאי לעצור ולראות שזה עדיין משתלם.

3. גדלתי בבית שהיתה מחשבה על איך לעזור לאחר, לוקחים את הדברים בפרופורציות, רצו שנשקיע ונצליח באופן כללי אבל בלי להשתגע, המסר תמיד היה לי אנשים טובים. מרגישה שזה עוזר לי לפקס את עצמי על מה חשוב ומה פחות..

זוכרת שבתור ילדה אמא שלי היתה עובדת בימי שישי והיה המון לחץ סביב שבת, וראיתי את העבודה שהיא עשתה כדי להגיע למצב של כניסת שבת בנחת.

4. כשיש לי משימות מוגדרות ולחץ של זמן זה מאתגר אותי ואני מתקתקת. כשיש לי זמן פנוי והמשימות משמימות אני נכנסת למוד הרגוע שלי ומתעלמת מהן 😅

5. משמח אותי שבזמני לחץ אני מצליחה לשדר רוגע ונחת, וקשה מאוד להוציא אותי מהכלים. 

עומס זה חיים, זה אומר שקורה משהו.

ב"ה זה אומר שיש עבודה, שיש ילדים ושיש בשביל מה לקום בבוקר.

גם מאוד עוזר שהעומס בא בשלבים ולא בבת אחת (אין לי תאומים חח)

עוזר להצליח- להרגיש שהחיים הולכים לקום חיובי ולהתפתחות. הילדים גדלים ומפתחים אישיות וההורות הופכת להיות משמעותית יותר.

בקריירה מתקדמת, יש עניין והמשכורת עולה.

מה שעוזר לווסת את העומס- שתמיד יש מה להוריד למיקור חוץ או להוריד סטנדרטים.

מרגישה סבבה כי הקטנים גדלו 😄

הקטן שלי בן 5 וזה חיים אחרים. ויש גם גדולים שאפשר להשאיר איתם את הקטנים אז הרבה יותר גמישה וחופשית. זה מגיע לא לדאוג.

לא חושבת שהבית נתן לי כלים, אבל כן מתנה גדולה יותר- את הדרייב להצליח. ידעתי שאם אין אני לי, מי לי.

בניגוד לחברותי, לא היו לי קשרים, ואף אחד לא פתח לי דלתות. זה רק תדלק אותי יותר, הכל השגתי בזכות עצמי ביזע ועמל. יש מורים שלא נתנו לי הרבה סיכוי סתם מטעמי גזענות, דווקא להם אהבתי להכניס מכה מתחת לחגורה ולהוכיח מה אני שווה. הרגשתי עונג צרוף לראות את המבט התמה שנמרח על הפנים שלהם כשהם היו עושים את הקשר בין השם עם הציון, לבין הפנים שלי. זה הסב לי אושר יותר מהציון עצמו.

(לא כל המורים היו כאלו, אבל בהחלט היו. מרגישים את הזלזול הזה בשיעורים עד המבחן הראשון)

לגבי רגוע- תקתקן, לא זה ולא זה.

אני עושה הרבה דברים ואוהבת את העשיה, אבל זה לא שזה "אופי" זה הרבה עבודה עצמית.

אני כן בן אדם שאוהב לאתגר את עצמו.

אני יומאת לריצה של 20 דקות, אני ארוץ 22 דקות.

אני מעריכה את עצמי 90 במבחן מבחינת יכולות, אני ברבאק ינסה להוציא את ה92.

המטרות שלי תמיד יהיו בגובה העיניים ועוד קצת. חייב את העוד קצת כדי לצאת מאזור הנוחות ולדחוף את עצמי קדימה.

אני אוהבת בעצמי שדווקא איפה שקשה לי, שם אני דורשת מעצמי ולא עושה לעצמי הנחות.

עוד משהו שאני אוהבת בעצמי, שאני קשובה לעצמי הרבה יותר מאשר שאני קשובה לסביבה מבחינת מה מקובל, ככה האנרגיות שלי מופנות למקומות שנכונים לי, ותורמים לי בחיים ולא על לקבל פידבק מהסביבה שיום אחד תשתנה ואז למי אכפת אם עמדתי בסטנדרטים של הסביבה או לא.

עוד משהו שאני אוהבת בעצמי (לפחות עם הזמן זה התפתח)

אני פחות שוקעת בגלל טעויות. כלומר עושה תחקור קטן עם עצמי מה מקור הטעות ואיך ניתן למנוע מקרים דומים להבא ומתקדמת הלאה.

להישאב לתוך אשמה והלקאה עצמית, גוזל המון אנרגיה מיותרת.

ומנגד לא ללמוד מטעויות גם גרוע.

לגבי השאלה מה כהורה צריך להעניק לילדים כהכנה לחיים זו שאלה ענקית והיא עומדת בפני עצמה.

1. בהחלט עמוס, עומס טוב ומשמח. דואגת לפסקי זמן ביום יום כדי לנשום. ומנמיכה ציפיות איפה שצריך כדי לאזן את החיים.

2. למדתי איך לווסת בין מטלות הבית, לצרכים של הילדים והעבודה, והצורך שלי לנוח. למדנו יחד כזוג מה החוזקות של כל אחד מאיתנו, מה אנחנו אוהבים יותר לעשות, ומקלים על עצמנו איפה שרק אפשר. אם היה לנו יותר זמן בחיים, הבית היה יותר מסודר ונקי, האוכל היה יותר מושקע, והדברים היו מתבצעים בתדירות גבוהה יותר. אבל יש דברים שחשובים לנו יותר כרגע.

3. כן. גדלתי בבית שבו שני ההורים לוקחים חלק מלא בתפקוד הבית ומגבים אחד השני, והילדים עוזרים ולוקחים חלק בלתי נפרד. וגם בבית שלי היחס לתפקוד הבית היה ברוגע. לא גדלנו בבית מרקחת. חונכתי עם דגש גדול מאוד בחשיבות התקשורת, וביטוי הרגשות. ובאמת הרבה מאוד מהדילמות נפתרות כשלומדים לתקשר.

4. אני חד משמעית איטית ועצלנית יותר. בעלי תקתקן וזריז יותר. לכן אנחנו בדכ מעדיפים שאני אהיה עם הילדים, והוא יקח את תפקוד הבית.

5. אני אוהבת את זה שאני ובעלי בחרנו במודע איך היום יום שלנו יראה. ואנחנו מתמודדים עם עומס לא קל, ומודים עליו. ויודעים לנווט את היום יום בצורה שנכונה לנו.

אני קוראת פעמיים כל תגובה

והז מרתק אותי איך אנחנו גדלים תוך כדי החיים וכמה אנחנו בתנועה ףנימית ולמידה..איך לדייק את החיים שלנו

בא לי לשמוע עוד🙏

זה מאוד מעניין אותי

כי זה מעסיק אותי המוןןן

רציתי בהתחלה רק לשתף ולהתיעץ איתכן

אבל כשמשתפים אז בדר''כ מגיבים נורא נקודתית  ולא מודעים לכך התמונה..

או מציעים רק דברים מהעולם שלנו ולא הכל מדויק

לכולם

אז הרגשתי שכיף לי קודם פשוט להרחיב אופקים

לא תמיד יוצא לי לדבר על זה עם נישם אחרות ברובד העמוק

לא רק עצות לקיפולי כביסה יעילים

אלא על עצם החוויה מול החיים

אגב אני לא בתחילת הדרך.. יש לנו כבר ב''ה הרבה אוצרות ...והרבה פז''ם של נישואים

ועדיין

אני כל הזמן בשיח פנימי רצון להבין מה הז החיים האלה בכלל

ואיפה אני בתוכם

ואיך להצליח לחוות אותם כמו שאני חולמת

1+2. לא פשוט לי ולכן אני עושה שינוי שמקווה שיעזור. התפטרתי מהעבודה ואני בדרך למקום אחר בעז'ה. עד כה נעזרת במכשירים חשמליים שמקלים מאוד ועזרה עם הילדים אבל אני פשוט חייבת ספייס וזמן עצמי ורוב ענייני הבית עליי אז לא מנסה להיות סופרוומן

3. כן לגמרי

ההורים שלי חינכו אותנו לעצמאות מגיל צעיר. הרבה חופש בחירה. הרבה מרחב להיות מי שאנחנו רוצים להיות. גם כלכלית התחלתי להיות עצמאית בגיל העשרה. ודוגמה אישית למופת בעיניי לגבי התנהלות יומיומית.

4. מעשי תקתקני לרוב. אבל כאמור צריכה ספייס אז מאזנת

5. סקרנות וראש פתוח. חוסר שיפוטיות. 

חיפשתי תקופה ארוכה וברגע שסגרתי הודעתי

לדעתי פחות כדאי להתפטר ורק אז לחפש מכמה סיבות

1. את מגיעה לראיונות עם יותר בטחון

2. את לא נואשת ותקחי גם הצעות לא רלוונטיות

3. זהנראה יותר טוב בעיניי המגייסים

4. אפשר לחסוך בקשת המלצה ממעסיק נוכחי אם לא הסתדרת איתו (אומרים שהחיפוש דיסקרטי)

5. את ממשיכה רצף פנסיוני

1.את האמת, ממש קשה לי עובדת במשרה כמעט מלאה + נסיעות + 2 ילדים וקשה לי ממש. אין לי איך להוריד אחוזי משרה וחייבת כלכלית לעבוד לפחות קצת. קורסת הרבה

כמעט ולא מכינה אוכל נורמלי. חד פעמי תמיד וערימות כביסה זה נורמה

2. עדיין מנסה להתרגל ...

3. לא ככ, אמא שלי הייתה עקרת בית אז זה עולם אחר לגמרי. הילדים שלי קטנים אז לא יודעת אבל אני אומרת לעצמי שאם אני מנמיכה סטנדרטים לבנים שלי לפחות הכלות שלי ירויחו ( נס שבעלי גדל ככה )

4. אני יכולה לתקתק דברים אבל אני בדרך כלל עייפה אז זה לוקח זמןןן

1. יש תקופות עמוסות יותר ויש פחות. בתקופות שפחות לרוב אני מרגישה 'על זה' .. אבל בתקופות עמוסות יותר- העומס מאוד קשה לי, לא מרגישה שאני מצליחה להתמודד נכון וטוב. הולכת לאיבוד. 

2. עוזר לי להיות בעשייה, לא ליפול לייאוש של יותר מידי כביסה, יותר מידי משימות- אלא להתחיל, לעשות. הייתי שמחה להתמקד במשימה אחת- למשל הייתי צריכה ללמוד לבחינות תקופה- ולא הצלחתי להפריד בין סידור הבית לבין הלימודים, למרות שזה מה שהיה נצרך. 

3. בגדול גדלתי בבית שההורים היו כל הזמן בעשיה, לא היה מנוחה. מאוד משימתי. צריך- עושים. אין התחשבות בעצמי, בכוחות שלי, או משהו בסגנון.. ההורים שלי לוקחים את החיים יותר באופטימיות ואני לא מצליחה.. 

מה צריך כהורה כדי לתת לילדים כלים לחיים- בגדול לעשות דברים ברוגע, בלי לחץ, אבל גם לא נונשלנט. להימנע מביקורת עצמית או שיפוטיות יתר/הלקאה עצמית- הם יורשים את זה.. 

להיות באוירה חיובית ולא לדחוק את עצמך. 

4. לרוב אני איטית רגועה, אבל הרבה פעמים נכנסת למוד תקתקני- אם כי, לא להרבה זמן. 

5. הרגישות והרחמנות שלי- זה עוזר לי להסתכל על הילדים בצורה חומלת יותר. 

בהלם ממה שאנשים מרשים לעצמם להתערב...

קודם כל הגבת ממש יפה ברגע האמת! אני נראה לי הייתי משתתקת מההלם.

לגבי מה לעשות- כיוון שהיא כבר התקשרה והתנצלה אז לא יודעת אם יש עוד משהו לעשות כרגע, אבל אולי לפני הפעם הבאה שאתם באים (ואלופה אם תסכימי בכלל😉❤️) שבעלך יבקש בעדינות לא להתערב בענייני הילדים.

ובנוסף להבא את האמת הייתי נמנעת מלשתף אותה בדברים שאני לא רוצה שאחרים ידעו, אם אח"כ זה יוצא ועוד מול כולם...

ובבקשה תני לעצמך לכאוב את הפגיעה, תוציאי את זה לחברה או מישהו קרוב אחר שיהיה לך קצת עיבוד לזה, חוויה לא נעימה בכלל!❤️‍🩹❤️

עברו שנים

העלתה את זה מהאוב

אם חלילה שוב יקרה,

תזכרי את הנעלבים ואינם עולבים ..

ותתפללי בשקט מיד על מה שחשוב לך . 

יכול להיות שהיא מדקנת...

ולעת זקנה לפעמים הטקט גן כן מזדקן...

ברמה שסבא שלי אמר על התינוק של בת דודה שלי שהוא מכוער🤷‍♀️😱

הלםםםם

לפעמים זקנים סתם מרגישים בנוח להיות חסרי טקט אבל לפעמים חוסר הטקט (יכול לבוא בצורת דיבור פוגע או דברים אחרים לא מנומסים כמו גרפסים בציבור וכאלה) זה סימן ראשון לנסיגה קוגנטיבית והידרדרות. אם יש אצלכם במשפחה הסטוריה של אלצהיימר, והאמת שגם אם לא, כדאי בלי להפחיד אותו כמובן, לדבר עם סבא שילך לרופא וינסה להבין אם ואיך אפשר לשמור על הכושר המוחי.

ולך - לא קל לראות את הנסיגה הזאת, במיוחד לא אצל מישהו קרוב ואהוב. חיבוק 🧡

כדי שלהבא לא יקרה.

אולי היא מאלה שחושבות שאם היא התנצלה אז זה נמחק, ובפעם הבאה שוב הלשון תשתחרר...

משהו בסגנון- שלום רבקה. חשוב לי להתייחס למה שקרה לפני שבועיים. אמנם התנצלת מאז אבל זה עדיין כואב לי ואני מבקשת שלא להתייחס לתפקוד שלנו כהורים.

את האמת שזו הלבנת פנים, וטוב מאוד שלא הלבנת את פניה חזרה. אבל זה ממש ממש פוגע. חיבוק גדול 

הערות על חינוך ילדים מכניסה מאוזן אחת, מוציאה מהשניה.

מה שאת חווית זה יותר חמור מהערות על חינוך ילדים.

אין לי הגדרה טובה לזה אבל וואלה לא סתם יש חיסיון רפואי ולא סתם רק אנשי מקצוע רשאים לתת אבחנות.

חיבוק גדול!!

לא יודעת מה הייתי עושה מולה, אבל קודם כל מולך להבין את עוצמת הפגיעה לא בגלל שהתערבו לך בחינוך שזה הרבה סבים וסבתות קצת נופלים בזה, אלא בגלל שהפרו ברגל גסה את הזכות שלך לפרטיות רפואית ואת הזכות שלך לא להיות מתוייגת. (לא שזה רע ללכת לטיפול, לא מצאתי הגדרה יותר טובה לעובדה שזכותו של כל אדם שלא כל מישהו ישלח אותו לטיפול..)

בשם ד"ר רז בכר. היא עובדת בשיבא ומומחית באדומטריוזיס, ובאחד הפרקים של הפודקאסט היא אירחה פיזיותרפיסטית רצפת אגן שמטפלת בנשים עם אנדו'.

מצרפת קישור, אולי יהיו לך תובנות מהפרק שיעזרו לך