אנשים רואים רק מה שהם רוצים לראות, נכון?

ורוב הזמן הם מעדיפים לא לראות אותי

מה הפלא שהפכתי לבלתי נראת, ממש כמו דני דין

רק בלי דינה דין שתהיה איתו

ופעם חשבתי שהיא תשתנה. נתתי לה המוני הזדמנויות

אז למה היא לא משתנה כבר?

למה היא לא מבינה שאם היא תמשיך להתנהג ככה, אפאחד לא יישאר איתה?

אבל זה כבר לא האחריות שלי. שתהנה לה

ולוותר?

זה אפפם לא היה ככ קרוב לקרות כמו עכשיו

הכל רחוק לי, ואין לי כבר כח לנסות להגיע אליו

אז היא קיבלה את ההחלטה שלה והלכה. תמיד נחמד לעשות איתה עסקים

אין לי כח להיות נחמדה לאנשים

להדחיק ולהכיל. להדחיק ולהכיל. להדחיק ולהכיל.

ולרגע אחד חשבתי שהם מתכוונים אלי

שבת

שלג שנמס

כריות בלי אוויר

שמיכה רטובה

תנור נפט

ברד

גשם גשם גשם

ספר ועוד ספר

מבוך

במבה כתומה

ארס ומארס

שש בש

צב

רובין

שואה

יער לבן

סרט

חיוך קפוא

שמוליק ג'וניור ואיגלו

שוקו קר

תפוח

עוד סרט

חלקים של פאזל

בום טראח

מי הזיז את הגבינה שלי?

אין לי גבינה

לילט.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול