הם לא באמת מבינים מהי שהות בבית.

הרבה פעמים שהות בבית יותר קשה ודורשת מאשר שהות בחוץ. תמיד טענתי שעבודה בבית היא עבודה תמידית ובלתי פוסקת

ולכן גם מאוד קשה לעמוד בקצב של לטפל בילדים, לדאוג לסדר ונקיון של הבית וגם לתפקד ללא הפסקה..

אך,

לי נשמע שהמחסור העיקרי שלו- הוא את עצמך,

כפי שהזכרת בפסקה האחרונה.

ולכן גם התסכול שלו נוגע לפרטים קטנים (ואולי טפלים) בבית..

נסי להקדיש לו זמן כשהוא מגיע ופחות לבלות באינטרנט/ פלאפון לפחות בזמן שהותם המשותפת..

החזרת ה"ביחד" שלכם, תביא לעין טובה וזו תביא ללב נח להתרצות 

מנסיון.

בהצלחה

גם אני בבית עם שני ילדים, תינוק בן חצי שנה ופעוט בן שנתיים וחצי, וכן אני מאד משתדלת שכשבעלי חוזר הבית יהיה מסודר.

זה לוקח לי שעה כולל: כביסות, כלים, טיטוא, וסדר כללי. אבל זה שווה את זה כי חשוב לי שהבית יהיה מסודר. וזה רק שעה ואז הבית נראה טוב וגם ההרגשה יותר טובה.

מבחינתי יש בינינו חלוקת תפקידים שהוא עובד בחוץ ואני בפנים.

אני עם הבן שלי בבית והוא מעסיק אותי רוב הזמן (אלא אם כן הוא ישן...)

לקחתי על עצמי שכל פעם שהוא ישן בבוקר(שעה וחצי) אני מסדרת משהו אחר בבית, יכול להיות אפילו הדבר הכי קטן.

וכן גם אני די התמכרתי לאינטרנט אבל ראיתי שיש דברים שאם אני לא אעשה אף אחד לא יעשה אז פשוט אני מציבה גבולות.

רק אחרי שאסדר את החדר של הילדים אוכל להיות במחשב, מאוד מאוד עוזר לי.

הרבה בהצלחה

תתני לבעלך להישאר בבוקר עם הקטן, אחרי הצהרים הוא יטפל גם בגדול

נראה אותו אחרי שבוע... חחחחחחחחחחחחחחחחח

ברצינות

אני רק יוצאת לרופא שינים, לא לדבר אפילו על בילויים וכו אחרי שהילדים ישנים, אלא על יציאה בשש בערב כשאין בררה...

אני חוזרת בתשע בעלי נראה כמו אחרי מחלמה, מוטש לחלוטין וזה לא שהיה צריך לעשות מקלחות או ארוחת ערב אלא רק לשים אותם במיטה.

הטענה שלו שהאינטרנט זה בזבוז זמן היא נכונה. ומותר לך לעשות דברים שכייפים לך אבל כמה שפחות אינטרנט. 

שאת נהנת מאינטרנט, זה מאוורר אותך ומשחרר אותך וכל מה שאמרת שזה זמין, זה חלק חשוב

אז אולי תקחי ספר תפתחי בכאילו ותשימי את הנייד עליו, רק כדי שיראה לו שקריאת ספר זה לגיטמי? הוא יחשוב שאת קוראת.    נו באמת??????

הלגיטי פה ,את צריכה להתאוורר!!!את תחליטי מה יעשה לך את זה, לא מה שנראה לו. כל אחד בנוי שונה.

אני לא אומרת שאת לא צריכה לסדר את הבית. יש תקופות שנפשית יותר קשה, אולי את בתקופה הזאת..

לפעמים כבר אין כוח לעשות שוב דבר כי נמצאים באינטרנט וזה ממכר

ולא כי נהנים

לסדר וניקיון, זה עניין של אופי יותר משזה עניין של זמן

והייתי אומרת שאצלי דווקא בגלל שאני בבית הוא יותר מבולגן כי אין לי

את היציאה שתתן לי כח ומוטיבציה לסדר

כי זמן אין לה- ולכן היא לא ישנה מספיק שעות...מה שאומר שאין לה פיתרון

לדעתי, אם אישה עובדת אז גם הבעל צריך להתחלק בעבודות הבית!

ו

נותנת דוגמאות מעצמי

1.אצלינו בבית יש נטיה לבלאגן בכל הפינות הצדדיות (השולחן של המחשב, מעל השידה וכו') 

2.אני מתקשה לעשות דברים יסודי ולגמור משימות עד הסוף

3.הרבה פעמים אחרי שאני מסדרת, אחרי שכבר גמרתי רשמית לסדר, פתאום אני רואה באיזו פינה עוד דברים

שלא סידרתי כי פשוט "לא ראיתי" אותם

זה לא עניין של זמן, זה עניין של חשיבה- אנשים לא מסודרים צריכים להשקיע בזה מחשבה (למשל בלא לשים דברים על השידה) ולאנשים מסודרים זה בא יותר באופן טבעי

למשל בדוגמא של הטישואים המשומשים שנתנה הפותחת- אנשים מסודרים היו שמים פח קטן ליד המיטה

או לפחות שמים אותם בשקית, ובבוקר כשקמים זה היה מפריע להם בעיניים אז כשהם קמים והולכים לסלון הם יקחו את זה לפח...

ואנשים לא מסודרים בכלל "לא רואים" את זה כשהם קמים בבוקר.. זה לא מאוד מפריע להם אז זה נשאר בחדר

ואנשים מסודרים גם ישקיעו בזה יותר גם אם אין להם זמן כי זה חשוב להם יותר ובד"כ הם גם יותר אוהבים להתעסק בזה

(פחות לא אוהבים..) וחוץ מזה שכשאישה בבית היא גם עם הילדים ויש לה גם את הדברים הרגילים שאלה שעובדות עושות בעבודה (לאכול למשל..) ככה שלא באמת נשאר לה כזה הרבה זמן

ולמה אני כותבת את כל זה? כדי שהפותחת תבין שזה שהיא בבית לא אומר שהוא אמור להיות יותר מסודר ממה שהיה אם היתה עובדת

אמנם בעלי שותק, ולא מראה את חוסר שביעות רצונו בד"כ, אבל בזכות השרשור הזה אני רואה שיש לי הרבה מה להשתפר...

צאי לכמה שעות לחופשה, תשאירי לו את הילדים. שירגיש בעצמו איך זה עובד. 

לא מתוך רוגז אלה שבאמת יחוש את עולמך. כשהילדים שלי היו קטנים יותר והייתי יוצאת ומשאירה לבעלי את הילדים, הייתי חוזרת לבעל סחוט וחסר סבלנות והוא תמיד היה אומר "איך את עושה את זה"?

ד"א אינטרנט זה באמת דבר שבולע המון זמן. בלי לשים לב שרפנו חצי שעה פה רבע שם ואופס היום עבר.

אז אומנם מי שנשארת בבית מוצאת בוואצפ/ פורומים את הצורך החברתי שלה, אבל יש מקום להגביל את הזמן של השהיה בהם.

"הכל סובב את האשכנזים". 

אלא גם של אופי ואישיות.

יש כאלה שיש להן (או להם) את זה ויש כאלה שאין.

לי אין, כשאני צריכה לסדר ולנקות אני נכנסת ליאוש. בנוסף אני בדרך כלל לא מבחינה בדברים שדורשים טיפול כך שגם אילו רציתי לא הייתי עושה כלום.

הפתרון זה לקחת עזרה הביתה, שתהיה מישהי שתנקה ותסדר.

ללמוד...

יש סדנאות, קורסים (אני מכירה של יעל זלץ), לילדים אפילו ריפוי בעיסוק.

אמנם יש נתונים מולדים, וסביבה, אבל זה לא גזירה משמים.

"הכל סובב את האשכנזים". 

כמו לנקות- כשהתינוקת מסתובבת בין הרגליים. אפשר להכניס אותה לרגע ללול, אז להראות סרטון כזה זה מצד אחד משעשע מצד שני עושה מהנשים קדושות מעונות ומסכנות שבאצת רוצות לסדר ולנקות אבל מה לעשות שהילד מבלגן. לומדים עם הזמן להתנהל נכון.

הבית שלי במצב דומה למה שאת מתארת וגם לבעלי זה לפעמים מפריע ואכפת, 

מהרגע שהתחלתי את שיטת הערימות הכל יותר טוב.

תנסי שגם הבלאגן יהיה מסודר, כלומר את כל משחקים בסלון לשים על הרצפה בצורה מסודרת, את כל הכלים בכיור לסדר בערמה מסודרת של צלחות לפי גודל וסירים וכו' ואת כל הדפים שיש על השולחן בסלון לשים בערימה. 

ככה הבית אומנם לא מסודר אבל בהחלט נראה מאורגן בהרבה פחות זמן וזה עושה הרבה הבדל בהרגשה וככה יותר קל גם לנקות ברגע שיהיה לך כח וזמן.

(דבר נוסף, אם יש לך חדר/ פינה בבית שניתן לסגור בדלת תוכלי לקחת מטאטא וכמה דק לפני שבעלך מגיע לעבור בכל הבית, לטאטא הכל לשם ולסגור את הדלת. ככה הבית יותר מסודר ואח"כ כשתוכלי לסדר, כל הדברים מרוכזים במקום אחד וזה יותר קל)

בהצלחה רבה רבה 

ממש לא קשור לאיך היה אצל אמא שלו.

תראי, מאד טבעי שגבר ירצה שהבית שלו יהיה נקי ומסודר, במיוחד אם הוא רגיל לזה.

גם בעלי מגיע מבית מאד מאד מסודר (גם אני, אבל אני קצת פיתחתי אנטי לכל הפדנטיות הזאת).

אז מה אני עושה- קודם כל, אני דואגת שהבית לא יגיע למצב מאד מבולגן.

אני עושה את מה שצריך ולפי הכוחות שלי.

אבל, אני משתדלת שבעלי יחזור לבית קצת מסודר, בתקופה האחרונה זה לא כ"כ קרה כי הילדים נרדמו רק אחרי שהוא הגיע.

כשהוא מגיע, אני איתו

והכי חשוב- לא שוכחת לספר כמה הרבה דברים הספקתי היום ומפרטת את כל מה שעשיתי!

תאמיני לי שהוא מעריך אותי, הוא יודע שהוא לא היה מצליח...

ופתאום נהפכו היוצרות ובמקום לראות את חצי הבית הלא מסודר הוא רואה את החצי המסודר.

ד"א, בתקופות שהייתי בבית בלי לעבוד הבית בהחלט היה יותר נקי ומסודר.. (נק' למחשבה- האינטרנט סוחף בלי גבול, ספר לדוגמא, מסתיים מתישהו..)

לא שאני מתיימרת לעמוד במקומך, אבל זה נשמע הזוי שאת באמת הרבה זמן על המחשב בפורמים וכו, כשיש לך בעל, בית וילדים. נשמע לי בזבוז זמן רציני. חוצמזה, שיש מלא נשים שגם עובדות, גם מגדלות את הילדים וגם שומרות על האסתטיקה של הבית. פשוט כשעובדים אנחנו מבינות שאין ברירה אחרת. ועושים את זה בכיף גדול. איך זה שאין לך זמן אם את בבית?! זה עוד 8 שעות עבודה....

"הכל סובב את האשכנזים". 

ולא נפגעתי 

בשביל כל התפקידים האלה אם לא ה"ביזבוז זמן" הזה?

כשעובדים אין ברירה וכשלא עובדים (אולי) יש ברירה, ומה הבעיה בזה שאם יש לה ברירה היא מנצלת אותה?

ובנוסף גם אין לה יום חופשי!!

מניסיון-זה לפעמים יותר קשה אבל יש בזה סיפוק הרבה יותר גדול למי שנהנת מזה.

וזה גם דורש משמעת עצמית גבוהה

אז קודם כל כתוב שבמצרים עבודת הפרך שהטילו המצרים על בני ישראל הייתה חילופי תפקידים: הגברים קיבלו עבודות שמתאימות לנשים והנשים עבודות שמתאימות לגברים...

כשגבר ואישה מתחתנים ישר הם מקבלים כתובה, שזה כמו חוזה עבודה.. וכמו שאי אפשר להתחיל  עבודה בלי לחתום על החוזה, כך אי אפשר להתחתן מבלי לחתום על הכתובה. בכתובות המקוריות ניתן לראות מהם תפקידיו של הבעל בחיי הנישואין וכן תפקידיה של האישה.

אפשר גם לראות ברמב"ם- תשאלו את הבעלים.

הבעיה היא שרוח הקידמה חדרה לאזורנו, ואיתה מושגים כמו "פמיניזם" ו"שובניזם", בילבלה את כל מערך התפקידים בתוך בתי ישראל וגרמה לדברי התורה להיראות כ"דברים פרימיטיביים שהתאימו לזמנים עברו אך לא לחיים המודרניים כיום"

ובכך בעצם שוכחים אנו שתורתנו הינה תורת חיים המתאימה לכל תקופה ותקופה כמו שכתוב: "... אשר אנוכי מצווה אתכם ה י ו ם"  ("והיה אם שמוע...")

לפי הנזכר ברמב"ם תפקידו של הבעל הוא להביא פרנסה, ותפקידה של האישה הוא טיפול בילדים ועבודות הבית. כמו כן כתוב שהאישה צריכה גם לעבוד כשעתיים ביום כי אחרת היא משתגעת...

שכן השיעמום מביא לידי בטלה וכו' וכו' ובסוף מבזבזים את כל היום באינטרנט...

ברגע שהאישה עובדת קצת (וברמב"ם מוזכרות המלאכות המומלצות לנשים כגון- תפירה, סריגה, אריגה וכו' תכלס אומנות) אז היא מתמלאת, וכשהיא מלאה היא מגיעה רעננה ועם כוחות לתפקידיה שבתוך הבית.

נסו להיזכר עכשיו בכל המצבים בחיים המחדדים את השוני ביניכם לבין הבעל-

איך הוא מחפש דברים בתוך הבית שעות- ואת מוצאת לו תוך שנייה, ולעומת זאת איך את מנסה שעות להתעסק עם מכשיר חשמלי סורר והוא בא ומתקן תוך שנייה...

איך כשאת משאירה אותו ערב אחד לטפל בילדים הבית נראה כמו אחרי קרב, אז תחשבי איך את היית נראית אם הוא היה מבקש ממך לעזור לו בבניית הפרגולה בחצר...

ה' ברא את הגבר והאישה כל אחד עם  התכונות הנדרשות לו כדי למלא את תפקידו בחיי הנישואין.

אז נכון שיש אנשים ונשים שונים פה ושם, כי לכל כלל יש יוצא מן הכלל, אך לא לשכוח שזהו הכלל...

במצב שבו הגבר מחוץ לבית מביא פרנסה והאישה נמצאת בבית, זה בהחלט מובן שהבעל מצפה ממנה לעשות היטב את התפקיד שלה, כפי שהוא עושה היטב את שלו..

ממש כמו שאם הבעל מתבטל בבית לאישה יש זכות לדרוש ממנו להביא לה פרנסה, והולכים לבית דין על זה, כי הבעל התחייב לכך בכתובה..

במקרה שגם הבעל וגם האישה עובדים ועסוקים אז אפשר להעסיק עוזרת, או שהבעל מבין יותר את הצורך של האישה בעזרתו, כי גם היא עוזרת לו בתפקיד הפרנסה שלו.

וזה לא תירוץ להגיד "אני לא בנאדם מסודר" או "אני לא מתחברת לעבודות הבית" כי מתוקף היותך אישה וכך נבראת- בוודאי נטע בך הבורא כוחות לתפקידך כאישה.

זוהי עבודת המידות ובשביל זה הגענו לעולם... ניתן ללמוד מסילת ישרים- שער הזריזות, שער סדר וניקיון וכו'...

כמו כן מומלץ לראות את ספריה של שרה פכטר, עיתונאית ואם לכתריסר ילדים.

בספריה היא עונה לשאלה הנפוצה- 

"איך את עושה את זה??"

והיא עונה שדווקא נשים כמוה שגם מטופלות בהרבה ילדים וגם עובדות קשה- יודעות לנצל את זמנן בצורה הטובה ביותר, כי הן חייבות להספיק כ"כ הרבה ולכן לומדות איך לנצל כל דקה בצורה הטובה ביותר.

בשונה מנשים שנמצאות בבית ומרגישות שזמנן בידן ורובו מתבזבז בצורה שאינה מועילה כל כך..

צריך ללמוד איך לנצל זמן. בסוף הספרים שלה היא נותנת הרבה טיפים. כדאי לאסוף טיפים שכאלה וליישמם בחיים.

ולסיום- אם חשבתן  עד עכשיו שאני איזה בייניש אז אני בסך הכל אישה כמוכן...

למדתי על נסיוני את מה שכתבתי לכן, ואני חייבת לציין שמאז שאני ובעלי משתדלים להתמקד כל אחד בתפקיד שלו כפי שלמדנו- חיינו השתנו לטובה ומריבות רבות נחסכות.

ולגבי האינטרנט- חייבים חייבים להיזהר ולהציב גבולות ברורים ביותר! אני למשל רק נכנסתי להציץ קצת בערוץ 7 והקישור לשרשור הזה קרץ לי..

נרשמתי לפורומים רק כדי להגיב עליו- וכבר כמעט הלך הערב...

מקווה שלפחות הועלתי...

שנזכה תמיד רק לשמח את ה'! 

ועוד באופן מושלם

זה תפקידן!

אני כן מתחברת, אבל יש לא מעט פעמים שממש לא מתחשק לי לעבוד, ואני נמרחת ולא עושה, או שעושה חלקית ומאוחר מאוד. זה ברור לי שזה גרוע...ולפעמים אני עושה למרות הקושי, כי אני יודעת שזה התפקיד שלי בבית.

בדיוק כמו שכתבה "ברכות רבות" כל אחד ומה שהוא נועד אליו. 

אולי אני טועה, אבל אני חושבת שמי שלא עושה כי היא "לא מתחברת" זו בעיה שנובעת ממקום אחר. או מחינוך מהבית, או מחוסר מודעות לתפקידה. אין מה לעשות, כשאשה לא מתפקדת בביתה כמו שהיא צריכה לתפקד - הבית יראה בהתאם.

אף אחד לא יכול לעשות זאת במקומה...אפשר להיות לעזר, אבל אי אפשר לעשות הכל!

חלוקת התפקידים בבית תלויה בבני הזוג.

אם שניהם עובדים אז הטיפול בבית צריך להתחלק בין שניהם על פי הזמן הפנוי והמטלות.

אם הגבר נמצא בבית כל היום והאשה עובדת אז ברור שזה תפקידו

אם האשה אינה עובדת והיא רק עקרת בית אז זה תפקידה.

אין כאן שום דבר טבעי ומובן מאליו.

זה תקפידן?

מה זה הנחרצות הזאת

לא בא לי על התפקיד הזה של הנקיון, זאת זכותי.

אז בגלל זה אני אמורה לא להתחתן ולא ללדת? אני אמורה להיות מושלמת בכל התפקידים ???

לא מתחשק לי להצליח בכל התפקידים, בא לי להיות 20 אחוז מוצלחת בנקיון.

זה תפקידן העיקרי.

אני ממש לא חושבת שזה תפקיד רק שלהן. ברור שאם גם היא נוטלת חלק בהבאת פרנסה, הבעל חייב לקחת חלק ניכר ממטלות הבית.

וגם אם איננה עובדת, והבעל חוזר מהעבודה ב4-5 ורוצה בית נקי ואוכל מסודר ולשבת רגל רגל - זה ממש ההיפך מדעתי!!

גם במצב כזה הבעל מוכרח לקחת חלק. הוא לא שייח, הוא לא מלך והיא לא שפחה. 

אבל אם הוא מגיע הביתה בשעה הזאת, לגיחה קצרה ומיד אח"כ הולך למנחה וערבית + שיעור למשל - איך תצפי ממנו לקחת חלק ניכר בעבודות הבית? הוא יכול לעזור, אבל רוב העבודה תצטרך להיות שלך.

כי מעבר לתפקיד הפרנסה שמוטל עליהם, אל לנו לשכוח כי גם מוטלת עליהם חובת ה3 תפילות במניין וקביעת עיתים לתורה, אנחנו פטורות מכך בדיוק בגלל הסיבה כי אנחנו 'עקרות הבית'.

כוונתי היתה לומר, שהתפקיד הזה הוא שורשי אצל האישה, אי אפשר להתכחש לזה. זו מציאות שכך ה' ברא אותה..והוכחה לכך היא שגברים לעולם לעולם לא יכולים לתפקד במטלות הבית כמו האישה. וההיפך, האישה לעולם לא תוכל לתפקד במטלות הגבר כמוהו.

ולכן זו בעיה שאישה לא מתחברת לתפקיד שלה, שהוא השורש שלה ואמור להיות טבוע בה.
אני יכולה להגיד שלי אישית מאוד צורם לראות שהבעלים עושים את התפקיד של הנשים שלהם, ושניהם עובדים ומפרנסים והבעל גם עושה את תפקידו שלו. צריכה להיות חלוקה שווה, כאשר כל אחד מתמקד בתפקיד שלו.

לדוגמא - אם ביום שישי שניהם יוצאים לעבוד, והאישה חוזרת לבית כשהיא צריכה לבשל ולנקות לקראת שבת, והבעל כמובן עוזר במה שצריך, וברוב הפעמים עושה השלמת קניות - למה שהוא ישטוף כלים בסוף הארוחה? 

לדעתי זה תפקיד של האישה. אלא אם כן הוא היה בחופש וישב רגל על רגל כל היום.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה.

אבל זה עניין של גישה וחינוך. ואני ממש לא שובינסטית. פשוט חושבת שכל אחד צריך להיות מודע לתפקידו ולהיות רגיש לזולתו, להיות לו לעזר ולקחת חלק גם אם זה לא תפקידו. באופן הדדי...החינוך הזה צריך להיות אחיד הן לבנים והן לבנות.

זה מאד חיוני לרכוש את המכשירים שמקלים עלינו את החיים ומורידים נטל עבודה.

בדיוק כשם שכבר לא מכבסים ביד ולא מבשלים על פתיליות.

ולנקות את הבית זו משימה שוטפת, זה כביסות, סדר, ניקיון כללי, כלים וכו'...

כמה שגבר יהיה נקי ואסתטי, התוצאה לעולם לא תהיה כמו של האישה. וגם מבחינת הזמן, לרוב (ואני מדגישה, לרוב!) אצל נשים זה ילך יותר מהר.

ולכן כתבתי בהודעתי הקודמת שזה גם  עניין של חינוך, הבת צריכה להיות מתורגלת לזה שהיא תדע לבצע את רוב מטלות הבית, כי אחרת היא באמת לא תצליח לשאת בנטל או שגרוע מכך היא לא תרצה.

וחוץ מניקיון הבית יש גם את הבישולים והטיפול בילדים, לא ראיתי גבר שמצליח לתפקד בכל המטלות האלה בהצלחה כמו האשה...

זה הכשרון שלה. 

בדיוק כמו שאדם אם ראש ריאלי יצליח לעשות 5 יחידות במתמטיקה בהצלחה, לעומת אדם עם ראש אומני שכמה שתנסה לעזור לו ולפתח בו את זה, זה לא יהיה אותו דבר. כי הוא לא בנוי לזה.

גם את הכישרון של הניקיון. (וברור שעם כישרונות נוספים שיסייעו להן במקצוע לחיים)

זו מתנה נפלאה!

גם לאישה וגם לבעלה ושאר בני ביתה!

כלומר הבית שלהן... אז למה לא לאחל להן כשרון שכזה? הלוואי על כולנו...

אז מה הבעיה? בגלל שזה לא מבריק כמו האישה הם לא ינקו?
זה כמו שכמעט רוב הנשים לא מביאות כסף מעבודה כמו גברים? אז מה הנשים לא תצאנה לעבוד?

הסברתי שזה לא יהיה אותו דבר מהסיבה שזה השורש הטבעי שנברא אצל האישה.

לא אמרתי שהם לא יעשו, להיפך , הדגשתי וכתבתי שהם מוכרחים לקחת חלק במטלות (תקראי שוב)

אבל אצל האישה זה יהיה 100% ואצל הגבר 80%, זה לא אומר שהוא לא יעשה. הוא יעשה גם אם זה לא 100%.

וסתם לצורך הדגשה - בבית שאני גדלתי, אחים שלי לוקחים חלק ניכר במטלות.

גם בעלי לוקח חלק ניכר. כי כמו שאמרתי צריכה להיות שותפות הדדית.

ובעזרת ה', גם בנינו יקחו חלק. אבל מאחלת לנו שנצליח להנחיל לבנותינו את המודעות שזה תפקידן. ושהן תעשנה את זה מתוך שמחה וחיבור לתפקיד שנובע מנשמתן, ולא מתוך חובה כפייתית.

ואין בנשמתי שום דבר שהופך אותי למשרתת של בני הבית.

הדברים שכתבת נראים לי משונים מאד ואני מקווה שאין עוד נשים רבות שחושבות כך.

אני ממש לא חושבת שהם משונים.

אני גדלתי ככה, המשפחה של בעלי חיה ככה וגם משפחתי חיה ככה ואמי אשת קריירה.

וברוך ה' הכל מתנהל פיקס! הבית נקי רוב הזמן ולא חסר לאף אחד כלום.

וההגדרה של "משרתת בני הבית" - ממש ממש לא תואמת את דבריי. וכתבתי זאת באחת ההודעות "שהבעל הוא לא שייח, ולא מלך. והאישה לא שפחה".

ואני כותבת שוב את המשפט המרכזי - כולם צריכים לקחת חלק בהכל תוך הכרה של כל אחד בתפקידו שעליו למלא.

אם לא תנקי אותו - אין לך מה לצפות מבעלך ומילדייך שינקו אותו...

אם את מרגישה בבית מלון שמישהו אחר צריך לעשות לך את העבודה- אז ככה ילמדו הילדים שלך לעשות..

עד שלמישהו ימאס והוא יברח משם...

הם עושים את זה 100%...

האישה עושה עוד כמה דברים במקביל, לכן לא תמיד זה יוצא 100 אחוז...

אבל זה מאוד תלוי כי יש כל מיני רמות של סדר אז אם הכלים שטופים והבית מסודר

אבל הספה מבולגנת? זה לא נקרא שהאישה לא עושה את התפקיד שלה

כמו שיש כל מיני רמות של פרנסה ואם הבעל מכניס מספיק כסף אבל לא בשביל מותרות

זה לא נחשב שהוא לא עושה את התפקיד שלו

אז לומר שאת לא מתחברת לעבודות בית זה לא תירוץ בשביל לא לשטוף כלים אבל זה כן תירוץ

בשביל להשאיר את הספה מבולגנת או לשטוף כלים מאוחר יותר..

אז מחילה אם חוזרת על דברים שנאמרו

בשורה התחתונה נסי לשמח אותו. כשם שהוא צריך לשמח אותך

את יכולה לדבר איתו על קושי מסויים, כמו הרצון שלך להיות עם הילדה או לעמוד ברמת הנקיון שבוא רוצה אבל באותה מידה הוא מבקש משהו אז הרעיון בזוגיות למצוא את מה ששניכם מסוגלים לעמוד בו וכל אחד יצא מתחום מרחב הנוחות שלו כדי לשמח את השני.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!