הם לא באמת מבינים מהי שהות בבית.

הרבה פעמים שהות בבית יותר קשה ודורשת מאשר שהות בחוץ. תמיד טענתי שעבודה בבית היא עבודה תמידית ובלתי פוסקת

ולכן גם מאוד קשה לעמוד בקצב של לטפל בילדים, לדאוג לסדר ונקיון של הבית וגם לתפקד ללא הפסקה..

אך,

לי נשמע שהמחסור העיקרי שלו- הוא את עצמך,

כפי שהזכרת בפסקה האחרונה.

ולכן גם התסכול שלו נוגע לפרטים קטנים (ואולי טפלים) בבית..

נסי להקדיש לו זמן כשהוא מגיע ופחות לבלות באינטרנט/ פלאפון לפחות בזמן שהותם המשותפת..

החזרת ה"ביחד" שלכם, תביא לעין טובה וזו תביא ללב נח להתרצות 

מנסיון.

בהצלחה

גם אני בבית עם שני ילדים, תינוק בן חצי שנה ופעוט בן שנתיים וחצי, וכן אני מאד משתדלת שכשבעלי חוזר הבית יהיה מסודר.

זה לוקח לי שעה כולל: כביסות, כלים, טיטוא, וסדר כללי. אבל זה שווה את זה כי חשוב לי שהבית יהיה מסודר. וזה רק שעה ואז הבית נראה טוב וגם ההרגשה יותר טובה.

מבחינתי יש בינינו חלוקת תפקידים שהוא עובד בחוץ ואני בפנים.

אני עם הבן שלי בבית והוא מעסיק אותי רוב הזמן (אלא אם כן הוא ישן...)

לקחתי על עצמי שכל פעם שהוא ישן בבוקר(שעה וחצי) אני מסדרת משהו אחר בבית, יכול להיות אפילו הדבר הכי קטן.

וכן גם אני די התמכרתי לאינטרנט אבל ראיתי שיש דברים שאם אני לא אעשה אף אחד לא יעשה אז פשוט אני מציבה גבולות.

רק אחרי שאסדר את החדר של הילדים אוכל להיות במחשב, מאוד מאוד עוזר לי.

הרבה בהצלחה

תתני לבעלך להישאר בבוקר עם הקטן, אחרי הצהרים הוא יטפל גם בגדול

נראה אותו אחרי שבוע... חחחחחחחחחחחחחחחחח

ברצינות

אני רק יוצאת לרופא שינים, לא לדבר אפילו על בילויים וכו אחרי שהילדים ישנים, אלא על יציאה בשש בערב כשאין בררה...

אני חוזרת בתשע בעלי נראה כמו אחרי מחלמה, מוטש לחלוטין וזה לא שהיה צריך לעשות מקלחות או ארוחת ערב אלא רק לשים אותם במיטה.

הטענה שלו שהאינטרנט זה בזבוז זמן היא נכונה. ומותר לך לעשות דברים שכייפים לך אבל כמה שפחות אינטרנט. 

שאת נהנת מאינטרנט, זה מאוורר אותך ומשחרר אותך וכל מה שאמרת שזה זמין, זה חלק חשוב

אז אולי תקחי ספר תפתחי בכאילו ותשימי את הנייד עליו, רק כדי שיראה לו שקריאת ספר זה לגיטמי? הוא יחשוב שאת קוראת.    נו באמת??????

הלגיטי פה ,את צריכה להתאוורר!!!את תחליטי מה יעשה לך את זה, לא מה שנראה לו. כל אחד בנוי שונה.

אני לא אומרת שאת לא צריכה לסדר את הבית. יש תקופות שנפשית יותר קשה, אולי את בתקופה הזאת..

לפעמים כבר אין כוח לעשות שוב דבר כי נמצאים באינטרנט וזה ממכר

ולא כי נהנים

לסדר וניקיון, זה עניין של אופי יותר משזה עניין של זמן

והייתי אומרת שאצלי דווקא בגלל שאני בבית הוא יותר מבולגן כי אין לי

את היציאה שתתן לי כח ומוטיבציה לסדר

כי זמן אין לה- ולכן היא לא ישנה מספיק שעות...מה שאומר שאין לה פיתרון

לדעתי, אם אישה עובדת אז גם הבעל צריך להתחלק בעבודות הבית!

ו

נותנת דוגמאות מעצמי

1.אצלינו בבית יש נטיה לבלאגן בכל הפינות הצדדיות (השולחן של המחשב, מעל השידה וכו') 

2.אני מתקשה לעשות דברים יסודי ולגמור משימות עד הסוף

3.הרבה פעמים אחרי שאני מסדרת, אחרי שכבר גמרתי רשמית לסדר, פתאום אני רואה באיזו פינה עוד דברים

שלא סידרתי כי פשוט "לא ראיתי" אותם

זה לא עניין של זמן, זה עניין של חשיבה- אנשים לא מסודרים צריכים להשקיע בזה מחשבה (למשל בלא לשים דברים על השידה) ולאנשים מסודרים זה בא יותר באופן טבעי

למשל בדוגמא של הטישואים המשומשים שנתנה הפותחת- אנשים מסודרים היו שמים פח קטן ליד המיטה

או לפחות שמים אותם בשקית, ובבוקר כשקמים זה היה מפריע להם בעיניים אז כשהם קמים והולכים לסלון הם יקחו את זה לפח...

ואנשים לא מסודרים בכלל "לא רואים" את זה כשהם קמים בבוקר.. זה לא מאוד מפריע להם אז זה נשאר בחדר

ואנשים מסודרים גם ישקיעו בזה יותר גם אם אין להם זמן כי זה חשוב להם יותר ובד"כ הם גם יותר אוהבים להתעסק בזה

(פחות לא אוהבים..) וחוץ מזה שכשאישה בבית היא גם עם הילדים ויש לה גם את הדברים הרגילים שאלה שעובדות עושות בעבודה (לאכול למשל..) ככה שלא באמת נשאר לה כזה הרבה זמן

ולמה אני כותבת את כל זה? כדי שהפותחת תבין שזה שהיא בבית לא אומר שהוא אמור להיות יותר מסודר ממה שהיה אם היתה עובדת

אמנם בעלי שותק, ולא מראה את חוסר שביעות רצונו בד"כ, אבל בזכות השרשור הזה אני רואה שיש לי הרבה מה להשתפר...

צאי לכמה שעות לחופשה, תשאירי לו את הילדים. שירגיש בעצמו איך זה עובד. 

לא מתוך רוגז אלה שבאמת יחוש את עולמך. כשהילדים שלי היו קטנים יותר והייתי יוצאת ומשאירה לבעלי את הילדים, הייתי חוזרת לבעל סחוט וחסר סבלנות והוא תמיד היה אומר "איך את עושה את זה"?

ד"א אינטרנט זה באמת דבר שבולע המון זמן. בלי לשים לב שרפנו חצי שעה פה רבע שם ואופס היום עבר.

אז אומנם מי שנשארת בבית מוצאת בוואצפ/ פורומים את הצורך החברתי שלה, אבל יש מקום להגביל את הזמן של השהיה בהם.

עס"מ שעות מטפלת פרטית + מטפלת לשני ילדים משעות הצהריים 

אני גם בבית עם התינוק (רק אחד) כל היום, ודווקא לי היה מאוד קשה עם זה שאני לא מספיקה לתקתק את כל הבית כמו שהיה לפני הלידה (וגם נשארו לי קצת לימודים, ואני עובדת מהבית, אז יש לי הרבה עבודה). מתישהו עשיתי סוויטש בחשיבה, והבנתי שאם הייתי משלמת למטפלת לא הייתי מצפה שתעשה עוד משהו בזמן שהבן שלי ער. הייתי רוצה שתהיה 100% עליו ותשחק איתו. מאז- כשהוא ער זה הזמן שלי איתו.

זה משאיר לי 3-5 שעות במשך היום לתקתק דברים, שזה לא הרבה זמן. (למרות שכשהוא ער אני כן אשטוף כלים, אקפל כביסה, אבשל ארוחת ערב ותוך כדי אני מסבירה לו, משתפת אותו במה שאני עושה. אבל רוב הזמן אני מניקה, מחליפה, מרגיעה, משחקת ומרדימה...) אבל זה שווה את זה. אומרים שהשנה הראשונה לחיים זה משמעותי מאוד. וחשוב לי לתת לבן שלי את כל כולי.

עוד רעיון- אולי כדאי לשבת ולקבל סדר עדיפויות. לך כנראה חשוב לעשות את הכביסה מייד ואת ממש מקפיד על זה. אולי בעלך מעדיף שתשקיעי את הזמן הזה בלסדר את החדר שינה, בלשטוף את הכלים ושהבגדים יחכו יותר זמן בכביסה?

בהצלחה!

אלא גם של אופי ואישיות.

יש כאלה שיש להן (או להם) את זה ויש כאלה שאין.

לי אין, כשאני צריכה לסדר ולנקות אני נכנסת ליאוש. בנוסף אני בדרך כלל לא מבחינה בדברים שדורשים טיפול כך שגם אילו רציתי לא הייתי עושה כלום.

הפתרון זה לקחת עזרה הביתה, שתהיה מישהי שתנקה ותסדר.

ללמוד...

יש סדנאות, קורסים (אני מכירה של יעל זלץ), לילדים אפילו ריפוי בעיסוק.

אמנם יש נתונים מולדים, וסביבה, אבל זה לא גזירה משמים.

ועכשיו אני עפה לסדר לפני שבעלי חוזר!!!!!!!!!!!!! תודה 

ומסכימה עם אמא ופלוני (באנגלית) לגבי האנטרנט

וצלי מתוק- חיזקת אותי גם בעניין של לא להציץ באנטרנט כשהבעל נמצא 

חלב ודבש- את צודקת ממש אבל צריך תקציב...

כמו לנקות- כשהתינוקת מסתובבת בין הרגליים. אפשר להכניס אותה לרגע ללול, אז להראות סרטון כזה זה מצד אחד משעשע מצד שני עושה מהנשים קדושות מעונות ומסכנות שבאצת רוצות לסדר ולנקות אבל מה לעשות שהילד מבלגן. לומדים עם הזמן להתנהל נכון.

הבית שלי במצב דומה למה שאת מתארת וגם לבעלי זה לפעמים מפריע ואכפת, 

מהרגע שהתחלתי את שיטת הערימות הכל יותר טוב.

תנסי שגם הבלאגן יהיה מסודר, כלומר את כל משחקים בסלון לשים על הרצפה בצורה מסודרת, את כל הכלים בכיור לסדר בערמה מסודרת של צלחות לפי גודל וסירים וכו' ואת כל הדפים שיש על השולחן בסלון לשים בערימה. 

ככה הבית אומנם לא מסודר אבל בהחלט נראה מאורגן בהרבה פחות זמן וזה עושה הרבה הבדל בהרגשה וככה יותר קל גם לנקות ברגע שיהיה לך כח וזמן.

(דבר נוסף, אם יש לך חדר/ פינה בבית שניתן לסגור בדלת תוכלי לקחת מטאטא וכמה דק לפני שבעלך מגיע לעבור בכל הבית, לטאטא הכל לשם ולסגור את הדלת. ככה הבית יותר מסודר ואח"כ כשתוכלי לסדר, כל הדברים מרוכזים במקום אחד וזה יותר קל)

בהצלחה רבה רבה 

ממש לא קשור לאיך היה אצל אמא שלו.

תראי, מאד טבעי שגבר ירצה שהבית שלו יהיה נקי ומסודר, במיוחד אם הוא רגיל לזה.

גם בעלי מגיע מבית מאד מאד מסודר (גם אני, אבל אני קצת פיתחתי אנטי לכל הפדנטיות הזאת).

אז מה אני עושה- קודם כל, אני דואגת שהבית לא יגיע למצב מאד מבולגן.

אני עושה את מה שצריך ולפי הכוחות שלי.

אבל, אני משתדלת שבעלי יחזור לבית קצת מסודר, בתקופה האחרונה זה לא כ"כ קרה כי הילדים נרדמו רק אחרי שהוא הגיע.

כשהוא מגיע, אני איתו

והכי חשוב- לא שוכחת לספר כמה הרבה דברים הספקתי היום ומפרטת את כל מה שעשיתי!

תאמיני לי שהוא מעריך אותי, הוא יודע שהוא לא היה מצליח...

ופתאום נהפכו היוצרות ובמקום לראות את חצי הבית הלא מסודר הוא רואה את החצי המסודר.

ד"א, בתקופות שהייתי בבית בלי לעבוד הבית בהחלט היה יותר נקי ומסודר.. (נק' למחשבה- האינטרנט סוחף בלי גבול, ספר לדוגמא, מסתיים מתישהו..)

לא שאני מתיימרת לעמוד במקומך, אבל זה נשמע הזוי שאת באמת הרבה זמן על המחשב בפורמים וכו, כשיש לך בעל, בית וילדים. נשמע לי בזבוז זמן רציני. חוצמזה, שיש מלא נשים שגם עובדות, גם מגדלות את הילדים וגם שומרות על האסתטיקה של הבית. פשוט כשעובדים אנחנו מבינות שאין ברירה אחרת. ועושים את זה בכיף גדול. איך זה שאין לך זמן אם את בבית?! זה עוד 8 שעות עבודה....

נונימי, אני מקוה שלא הספקת להיפגע...

ולא נפגעתי 

בשביל כל התפקידים האלה אם לא ה"ביזבוז זמן" הזה?

כשעובדים אין ברירה וכשלא עובדים (אולי) יש ברירה, ומה הבעיה בזה שאם יש לה ברירה היא מנצלת אותה?

ובנוסף גם אין לה יום חופשי!!

מניסיון-זה לפעמים יותר קשה אבל יש בזה סיפוק הרבה יותר גדול למי שנהנת מזה.

וזה גם דורש משמעת עצמית גבוהה

אז קודם כל כתוב שבמצרים עבודת הפרך שהטילו המצרים על בני ישראל הייתה חילופי תפקידים: הגברים קיבלו עבודות שמתאימות לנשים והנשים עבודות שמתאימות לגברים...

כשגבר ואישה מתחתנים ישר הם מקבלים כתובה, שזה כמו חוזה עבודה.. וכמו שאי אפשר להתחיל  עבודה בלי לחתום על החוזה, כך אי אפשר להתחתן מבלי לחתום על הכתובה. בכתובות המקוריות ניתן לראות מהם תפקידיו של הבעל בחיי הנישואין וכן תפקידיה של האישה.

אפשר גם לראות ברמב"ם- תשאלו את הבעלים.

הבעיה היא שרוח הקידמה חדרה לאזורנו, ואיתה מושגים כמו "פמיניזם" ו"שובניזם", בילבלה את כל מערך התפקידים בתוך בתי ישראל וגרמה לדברי התורה להיראות כ"דברים פרימיטיביים שהתאימו לזמנים עברו אך לא לחיים המודרניים כיום"

ובכך בעצם שוכחים אנו שתורתנו הינה תורת חיים המתאימה לכל תקופה ותקופה כמו שכתוב: "... אשר אנוכי מצווה אתכם ה י ו ם"  ("והיה אם שמוע...")

לפי הנזכר ברמב"ם תפקידו של הבעל הוא להביא פרנסה, ותפקידה של האישה הוא טיפול בילדים ועבודות הבית. כמו כן כתוב שהאישה צריכה גם לעבוד כשעתיים ביום כי אחרת היא משתגעת...

שכן השיעמום מביא לידי בטלה וכו' וכו' ובסוף מבזבזים את כל היום באינטרנט...

ברגע שהאישה עובדת קצת (וברמב"ם מוזכרות המלאכות המומלצות לנשים כגון- תפירה, סריגה, אריגה וכו' תכלס אומנות) אז היא מתמלאת, וכשהיא מלאה היא מגיעה רעננה ועם כוחות לתפקידיה שבתוך הבית.

נסו להיזכר עכשיו בכל המצבים בחיים המחדדים את השוני ביניכם לבין הבעל-

איך הוא מחפש דברים בתוך הבית שעות- ואת מוצאת לו תוך שנייה, ולעומת זאת איך את מנסה שעות להתעסק עם מכשיר חשמלי סורר והוא בא ומתקן תוך שנייה...

איך כשאת משאירה אותו ערב אחד לטפל בילדים הבית נראה כמו אחרי קרב, אז תחשבי איך את היית נראית אם הוא היה מבקש ממך לעזור לו בבניית הפרגולה בחצר...

ה' ברא את הגבר והאישה כל אחד עם  התכונות הנדרשות לו כדי למלא את תפקידו בחיי הנישואין.

אז נכון שיש אנשים ונשים שונים פה ושם, כי לכל כלל יש יוצא מן הכלל, אך לא לשכוח שזהו הכלל...

במצב שבו הגבר מחוץ לבית מביא פרנסה והאישה נמצאת בבית, זה בהחלט מובן שהבעל מצפה ממנה לעשות היטב את התפקיד שלה, כפי שהוא עושה היטב את שלו..

ממש כמו שאם הבעל מתבטל בבית לאישה יש זכות לדרוש ממנו להביא לה פרנסה, והולכים לבית דין על זה, כי הבעל התחייב לכך בכתובה..

במקרה שגם הבעל וגם האישה עובדים ועסוקים אז אפשר להעסיק עוזרת, או שהבעל מבין יותר את הצורך של האישה בעזרתו, כי גם היא עוזרת לו בתפקיד הפרנסה שלו.

וזה לא תירוץ להגיד "אני לא בנאדם מסודר" או "אני לא מתחברת לעבודות הבית" כי מתוקף היותך אישה וכך נבראת- בוודאי נטע בך הבורא כוחות לתפקידך כאישה.

זוהי עבודת המידות ובשביל זה הגענו לעולם... ניתן ללמוד מסילת ישרים- שער הזריזות, שער סדר וניקיון וכו'...

כמו כן מומלץ לראות את ספריה של שרה פכטר, עיתונאית ואם לכתריסר ילדים.

בספריה היא עונה לשאלה הנפוצה- 

"איך את עושה את זה??"

והיא עונה שדווקא נשים כמוה שגם מטופלות בהרבה ילדים וגם עובדות קשה- יודעות לנצל את זמנן בצורה הטובה ביותר, כי הן חייבות להספיק כ"כ הרבה ולכן לומדות איך לנצל כל דקה בצורה הטובה ביותר.

בשונה מנשים שנמצאות בבית ומרגישות שזמנן בידן ורובו מתבזבז בצורה שאינה מועילה כל כך..

צריך ללמוד איך לנצל זמן. בסוף הספרים שלה היא נותנת הרבה טיפים. כדאי לאסוף טיפים שכאלה וליישמם בחיים.

ולסיום- אם חשבתן  עד עכשיו שאני איזה בייניש אז אני בסך הכל אישה כמוכן...

למדתי על נסיוני את מה שכתבתי לכן, ואני חייבת לציין שמאז שאני ובעלי משתדלים להתמקד כל אחד בתפקיד שלו כפי שלמדנו- חיינו השתנו לטובה ומריבות רבות נחסכות.

ולגבי האינטרנט- חייבים חייבים להיזהר ולהציב גבולות ברורים ביותר! אני למשל רק נכנסתי להציץ קצת בערוץ 7 והקישור לשרשור הזה קרץ לי..

נרשמתי לפורומים רק כדי להגיב עליו- וכבר כמעט הלך הערב...

מקווה שלפחות הועלתי...

שנזכה תמיד רק לשמח את ה'! 

ועוד באופן מושלם

זה תפקידן!

אני כן מתחברת, אבל יש לא מעט פעמים שממש לא מתחשק לי לעבוד, ואני נמרחת ולא עושה, או שעושה חלקית ומאוחר מאוד. זה ברור לי שזה גרוע...ולפעמים אני עושה למרות הקושי, כי אני יודעת שזה התפקיד שלי בבית.

בדיוק כמו שכתבה "ברכות רבות" כל אחד ומה שהוא נועד אליו. 

אולי אני טועה, אבל אני חושבת שמי שלא עושה כי היא "לא מתחברת" זו בעיה שנובעת ממקום אחר. או מחינוך מהבית, או מחוסר מודעות לתפקידה. אין מה לעשות, כשאשה לא מתפקדת בביתה כמו שהיא צריכה לתפקד - הבית יראה בהתאם.

אף אחד לא יכול לעשות זאת במקומה...אפשר להיות לעזר, אבל אי אפשר לעשות הכל!

חלוקת התפקידים בבית תלויה בבני הזוג.

אם שניהם עובדים אז הטיפול בבית צריך להתחלק בין שניהם על פי הזמן הפנוי והמטלות.

אם הגבר נמצא בבית כל היום והאשה עובדת אז ברור שזה תפקידו

אם האשה אינה עובדת והיא רק עקרת בית אז זה תפקידה.

אין כאן שום דבר טבעי ומובן מאליו.

זה תקפידן?

מה זה הנחרצות הזאת

לא בא לי על התפקיד הזה של הנקיון, זאת זכותי.

אז בגלל זה אני אמורה לא להתחתן ולא ללדת? אני אמורה להיות מושלמת בכל התפקידים ???

לא מתחשק לי להצליח בכל התפקידים, בא לי להיות 20 אחוז מוצלחת בנקיון.

זה תפקידן העיקרי.

אני ממש לא חושבת שזה תפקיד רק שלהן. ברור שאם גם היא נוטלת חלק בהבאת פרנסה, הבעל חייב לקחת חלק ניכר ממטלות הבית.

וגם אם איננה עובדת, והבעל חוזר מהעבודה ב4-5 ורוצה בית נקי ואוכל מסודר ולשבת רגל רגל - זה ממש ההיפך מדעתי!!

גם במצב כזה הבעל מוכרח לקחת חלק. הוא לא שייח, הוא לא מלך והיא לא שפחה. 

אבל אם הוא מגיע הביתה בשעה הזאת, לגיחה קצרה ומיד אח"כ הולך למנחה וערבית + שיעור למשל - איך תצפי ממנו לקחת חלק ניכר בעבודות הבית? הוא יכול לעזור, אבל רוב העבודה תצטרך להיות שלך.

כי מעבר לתפקיד הפרנסה שמוטל עליהם, אל לנו לשכוח כי גם מוטלת עליהם חובת ה3 תפילות במניין וקביעת עיתים לתורה, אנחנו פטורות מכך בדיוק בגלל הסיבה כי אנחנו 'עקרות הבית'.

כוונתי היתה לומר, שהתפקיד הזה הוא שורשי אצל האישה, אי אפשר להתכחש לזה. זו מציאות שכך ה' ברא אותה..והוכחה לכך היא שגברים לעולם לעולם לא יכולים לתפקד במטלות הבית כמו האישה. וההיפך, האישה לעולם לא תוכל לתפקד במטלות הגבר כמוהו.

ולכן זו בעיה שאישה לא מתחברת לתפקיד שלה, שהוא השורש שלה ואמור להיות טבוע בה.
אני יכולה להגיד שלי אישית מאוד צורם לראות שהבעלים עושים את התפקיד של הנשים שלהם, ושניהם עובדים ומפרנסים והבעל גם עושה את תפקידו שלו. צריכה להיות חלוקה שווה, כאשר כל אחד מתמקד בתפקיד שלו.

לדוגמא - אם ביום שישי שניהם יוצאים לעבוד, והאישה חוזרת לבית כשהיא צריכה לבשל ולנקות לקראת שבת, והבעל כמובן עוזר במה שצריך, וברוב הפעמים עושה השלמת קניות - למה שהוא ישטוף כלים בסוף הארוחה? 

לדעתי זה תפקיד של האישה. אלא אם כן הוא היה בחופש וישב רגל על רגל כל היום.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה.

אבל זה עניין של גישה וחינוך. ואני ממש לא שובינסטית. פשוט חושבת שכל אחד צריך להיות מודע לתפקידו ולהיות רגיש לזולתו, להיות לו לעזר ולקחת חלק גם אם זה לא תפקידו. באופן הדדי...החינוך הזה צריך להיות אחיד הן לבנים והן לבנות.

זה מאד חיוני לרכוש את המכשירים שמקלים עלינו את החיים ומורידים נטל עבודה.

בדיוק כשם שכבר לא מכבסים ביד ולא מבשלים על פתיליות.

ולנקות את הבית זו משימה שוטפת, זה כביסות, סדר, ניקיון כללי, כלים וכו'...

כמה שגבר יהיה נקי ואסתטי, התוצאה לעולם לא תהיה כמו של האישה. וגם מבחינת הזמן, לרוב (ואני מדגישה, לרוב!) אצל נשים זה ילך יותר מהר.

ולכן כתבתי בהודעתי הקודמת שזה גם  עניין של חינוך, הבת צריכה להיות מתורגלת לזה שהיא תדע לבצע את רוב מטלות הבית, כי אחרת היא באמת לא תצליח לשאת בנטל או שגרוע מכך היא לא תרצה.

וחוץ מניקיון הבית יש גם את הבישולים והטיפול בילדים, לא ראיתי גבר שמצליח לתפקד בכל המטלות האלה בהצלחה כמו האשה...

זה הכשרון שלה. 

בדיוק כמו שאדם אם ראש ריאלי יצליח לעשות 5 יחידות במתמטיקה בהצלחה, לעומת אדם עם ראש אומני שכמה שתנסה לעזור לו ולפתח בו את זה, זה לא יהיה אותו דבר. כי הוא לא בנוי לזה.

גם את הכישרון של הניקיון. (וברור שעם כישרונות נוספים שיסייעו להן במקצוע לחיים)

זו מתנה נפלאה!

גם לאישה וגם לבעלה ושאר בני ביתה!

כלומר הבית שלהן... אז למה לא לאחל להן כשרון שכזה? הלוואי על כולנו...

אז מה הבעיה? בגלל שזה לא מבריק כמו האישה הם לא ינקו?
זה כמו שכמעט רוב הנשים לא מביאות כסף מעבודה כמו גברים? אז מה הנשים לא תצאנה לעבוד?

הסברתי שזה לא יהיה אותו דבר מהסיבה שזה השורש הטבעי שנברא אצל האישה.

לא אמרתי שהם לא יעשו, להיפך , הדגשתי וכתבתי שהם מוכרחים לקחת חלק במטלות (תקראי שוב)

אבל אצל האישה זה יהיה 100% ואצל הגבר 80%, זה לא אומר שהוא לא יעשה. הוא יעשה גם אם זה לא 100%.

וסתם לצורך הדגשה - בבית שאני גדלתי, אחים שלי לוקחים חלק ניכר במטלות.

גם בעלי לוקח חלק ניכר. כי כמו שאמרתי צריכה להיות שותפות הדדית.

ובעזרת ה', גם בנינו יקחו חלק. אבל מאחלת לנו שנצליח להנחיל לבנותינו את המודעות שזה תפקידן. ושהן תעשנה את זה מתוך שמחה וחיבור לתפקיד שנובע מנשמתן, ולא מתוך חובה כפייתית.

ואין בנשמתי שום דבר שהופך אותי למשרתת של בני הבית.

הדברים שכתבת נראים לי משונים מאד ואני מקווה שאין עוד נשים רבות שחושבות כך.

אני ממש לא חושבת שהם משונים.

אני גדלתי ככה, המשפחה של בעלי חיה ככה וגם משפחתי חיה ככה ואמי אשת קריירה.

וברוך ה' הכל מתנהל פיקס! הבית נקי רוב הזמן ולא חסר לאף אחד כלום.

וההגדרה של "משרתת בני הבית" - ממש ממש לא תואמת את דבריי. וכתבתי זאת באחת ההודעות "שהבעל הוא לא שייח, ולא מלך. והאישה לא שפחה".

ואני כותבת שוב את המשפט המרכזי - כולם צריכים לקחת חלק בהכל תוך הכרה של כל אחד בתפקידו שעליו למלא.

אם לא תנקי אותו - אין לך מה לצפות מבעלך ומילדייך שינקו אותו...

אם את מרגישה בבית מלון שמישהו אחר צריך לעשות לך את העבודה- אז ככה ילמדו הילדים שלך לעשות..

עד שלמישהו ימאס והוא יברח משם...

הם עושים את זה 100%...

האישה עושה עוד כמה דברים במקביל, לכן לא תמיד זה יוצא 100 אחוז...

אבל זה מאוד תלוי כי יש כל מיני רמות של סדר אז אם הכלים שטופים והבית מסודר

אבל הספה מבולגנת? זה לא נקרא שהאישה לא עושה את התפקיד שלה

כמו שיש כל מיני רמות של פרנסה ואם הבעל מכניס מספיק כסף אבל לא בשביל מותרות

זה לא נחשב שהוא לא עושה את התפקיד שלו

אז לומר שאת לא מתחברת לעבודות בית זה לא תירוץ בשביל לא לשטוף כלים אבל זה כן תירוץ

בשביל להשאיר את הספה מבולגנת או לשטוף כלים מאוחר יותר..

אז מחילה אם חוזרת על דברים שנאמרו

בשורה התחתונה נסי לשמח אותו. כשם שהוא צריך לשמח אותך

את יכולה לדבר איתו על קושי מסויים, כמו הרצון שלך להיות עם הילדה או לעמוד ברמת הנקיון שבוא רוצה אבל באותה מידה הוא מבקש משהו אז הרעיון בזוגיות למצוא את מה ששניכם מסוגלים לעמוד בו וכל אחד יצא מתחום מרחב הנוחות שלו כדי לשמח את השני.

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏