הם לא באמת מבינים מהי שהות בבית.

הרבה פעמים שהות בבית יותר קשה ודורשת מאשר שהות בחוץ. תמיד טענתי שעבודה בבית היא עבודה תמידית ובלתי פוסקת

ולכן גם מאוד קשה לעמוד בקצב של לטפל בילדים, לדאוג לסדר ונקיון של הבית וגם לתפקד ללא הפסקה..

אך,

לי נשמע שהמחסור העיקרי שלו- הוא את עצמך,

כפי שהזכרת בפסקה האחרונה.

ולכן גם התסכול שלו נוגע לפרטים קטנים (ואולי טפלים) בבית..

נסי להקדיש לו זמן כשהוא מגיע ופחות לבלות באינטרנט/ פלאפון לפחות בזמן שהותם המשותפת..

החזרת ה"ביחד" שלכם, תביא לעין טובה וזו תביא ללב נח להתרצות 

מנסיון.

בהצלחה

גם אני בבית עם שני ילדים, תינוק בן חצי שנה ופעוט בן שנתיים וחצי, וכן אני מאד משתדלת שכשבעלי חוזר הבית יהיה מסודר.

זה לוקח לי שעה כולל: כביסות, כלים, טיטוא, וסדר כללי. אבל זה שווה את זה כי חשוב לי שהבית יהיה מסודר. וזה רק שעה ואז הבית נראה טוב וגם ההרגשה יותר טובה.

מבחינתי יש בינינו חלוקת תפקידים שהוא עובד בחוץ ואני בפנים.

אני עם הבן שלי בבית והוא מעסיק אותי רוב הזמן (אלא אם כן הוא ישן...)

לקחתי על עצמי שכל פעם שהוא ישן בבוקר(שעה וחצי) אני מסדרת משהו אחר בבית, יכול להיות אפילו הדבר הכי קטן.

וכן גם אני די התמכרתי לאינטרנט אבל ראיתי שיש דברים שאם אני לא אעשה אף אחד לא יעשה אז פשוט אני מציבה גבולות.

רק אחרי שאסדר את החדר של הילדים אוכל להיות במחשב, מאוד מאוד עוזר לי.

הרבה בהצלחה

תתני לבעלך להישאר בבוקר עם הקטן, אחרי הצהרים הוא יטפל גם בגדול

נראה אותו אחרי שבוע... חחחחחחחחחחחחחחחחח

ברצינות

אני רק יוצאת לרופא שינים, לא לדבר אפילו על בילויים וכו אחרי שהילדים ישנים, אלא על יציאה בשש בערב כשאין בררה...

אני חוזרת בתשע בעלי נראה כמו אחרי מחלמה, מוטש לחלוטין וזה לא שהיה צריך לעשות מקלחות או ארוחת ערב אלא רק לשים אותם במיטה.

הטענה שלו שהאינטרנט זה בזבוז זמן היא נכונה. ומותר לך לעשות דברים שכייפים לך אבל כמה שפחות אינטרנט. 

שאת נהנת מאינטרנט, זה מאוורר אותך ומשחרר אותך וכל מה שאמרת שזה זמין, זה חלק חשוב

אז אולי תקחי ספר תפתחי בכאילו ותשימי את הנייד עליו, רק כדי שיראה לו שקריאת ספר זה לגיטמי? הוא יחשוב שאת קוראת.    נו באמת??????

הלגיטי פה ,את צריכה להתאוורר!!!את תחליטי מה יעשה לך את זה, לא מה שנראה לו. כל אחד בנוי שונה.

אני לא אומרת שאת לא צריכה לסדר את הבית. יש תקופות שנפשית יותר קשה, אולי את בתקופה הזאת..

לפעמים כבר אין כוח לעשות שוב דבר כי נמצאים באינטרנט וזה ממכר

ולא כי נהנים

לסדר וניקיון, זה עניין של אופי יותר משזה עניין של זמן

והייתי אומרת שאצלי דווקא בגלל שאני בבית הוא יותר מבולגן כי אין לי

את היציאה שתתן לי כח ומוטיבציה לסדר

כי זמן אין לה- ולכן היא לא ישנה מספיק שעות...מה שאומר שאין לה פיתרון

לדעתי, אם אישה עובדת אז גם הבעל צריך להתחלק בעבודות הבית!

ו

נותנת דוגמאות מעצמי

1.אצלינו בבית יש נטיה לבלאגן בכל הפינות הצדדיות (השולחן של המחשב, מעל השידה וכו') 

2.אני מתקשה לעשות דברים יסודי ולגמור משימות עד הסוף

3.הרבה פעמים אחרי שאני מסדרת, אחרי שכבר גמרתי רשמית לסדר, פתאום אני רואה באיזו פינה עוד דברים

שלא סידרתי כי פשוט "לא ראיתי" אותם

זה לא עניין של זמן, זה עניין של חשיבה- אנשים לא מסודרים צריכים להשקיע בזה מחשבה (למשל בלא לשים דברים על השידה) ולאנשים מסודרים זה בא יותר באופן טבעי

למשל בדוגמא של הטישואים המשומשים שנתנה הפותחת- אנשים מסודרים היו שמים פח קטן ליד המיטה

או לפחות שמים אותם בשקית, ובבוקר כשקמים זה היה מפריע להם בעיניים אז כשהם קמים והולכים לסלון הם יקחו את זה לפח...

ואנשים לא מסודרים בכלל "לא רואים" את זה כשהם קמים בבוקר.. זה לא מאוד מפריע להם אז זה נשאר בחדר

ואנשים מסודרים גם ישקיעו בזה יותר גם אם אין להם זמן כי זה חשוב להם יותר ובד"כ הם גם יותר אוהבים להתעסק בזה

(פחות לא אוהבים..) וחוץ מזה שכשאישה בבית היא גם עם הילדים ויש לה גם את הדברים הרגילים שאלה שעובדות עושות בעבודה (לאכול למשל..) ככה שלא באמת נשאר לה כזה הרבה זמן

ולמה אני כותבת את כל זה? כדי שהפותחת תבין שזה שהיא בבית לא אומר שהוא אמור להיות יותר מסודר ממה שהיה אם היתה עובדת

אמנם בעלי שותק, ולא מראה את חוסר שביעות רצונו בד"כ, אבל בזכות השרשור הזה אני רואה שיש לי הרבה מה להשתפר...

צאי לכמה שעות לחופשה, תשאירי לו את הילדים. שירגיש בעצמו איך זה עובד. 

לא מתוך רוגז אלה שבאמת יחוש את עולמך. כשהילדים שלי היו קטנים יותר והייתי יוצאת ומשאירה לבעלי את הילדים, הייתי חוזרת לבעל סחוט וחסר סבלנות והוא תמיד היה אומר "איך את עושה את זה"?

ד"א אינטרנט זה באמת דבר שבולע המון זמן. בלי לשים לב שרפנו חצי שעה פה רבע שם ואופס היום עבר.

אז אומנם מי שנשארת בבית מוצאת בוואצפ/ פורומים את הצורך החברתי שלה, אבל יש מקום להגביל את הזמן של השהיה בהם.

עס"מ שעות מטפלת פרטית + מטפלת לשני ילדים משעות הצהריים 

אני גם בבית עם התינוק (רק אחד) כל היום, ודווקא לי היה מאוד קשה עם זה שאני לא מספיקה לתקתק את כל הבית כמו שהיה לפני הלידה (וגם נשארו לי קצת לימודים, ואני עובדת מהבית, אז יש לי הרבה עבודה). מתישהו עשיתי סוויטש בחשיבה, והבנתי שאם הייתי משלמת למטפלת לא הייתי מצפה שתעשה עוד משהו בזמן שהבן שלי ער. הייתי רוצה שתהיה 100% עליו ותשחק איתו. מאז- כשהוא ער זה הזמן שלי איתו.

זה משאיר לי 3-5 שעות במשך היום לתקתק דברים, שזה לא הרבה זמן. (למרות שכשהוא ער אני כן אשטוף כלים, אקפל כביסה, אבשל ארוחת ערב ותוך כדי אני מסבירה לו, משתפת אותו במה שאני עושה. אבל רוב הזמן אני מניקה, מחליפה, מרגיעה, משחקת ומרדימה...) אבל זה שווה את זה. אומרים שהשנה הראשונה לחיים זה משמעותי מאוד. וחשוב לי לתת לבן שלי את כל כולי.

עוד רעיון- אולי כדאי לשבת ולקבל סדר עדיפויות. לך כנראה חשוב לעשות את הכביסה מייד ואת ממש מקפיד על זה. אולי בעלך מעדיף שתשקיעי את הזמן הזה בלסדר את החדר שינה, בלשטוף את הכלים ושהבגדים יחכו יותר זמן בכביסה?

בהצלחה!

אלא גם של אופי ואישיות.

יש כאלה שיש להן (או להם) את זה ויש כאלה שאין.

לי אין, כשאני צריכה לסדר ולנקות אני נכנסת ליאוש. בנוסף אני בדרך כלל לא מבחינה בדברים שדורשים טיפול כך שגם אילו רציתי לא הייתי עושה כלום.

הפתרון זה לקחת עזרה הביתה, שתהיה מישהי שתנקה ותסדר.

ללמוד...

יש סדנאות, קורסים (אני מכירה של יעל זלץ), לילדים אפילו ריפוי בעיסוק.

אמנם יש נתונים מולדים, וסביבה, אבל זה לא גזירה משמים.

ועכשיו אני עפה לסדר לפני שבעלי חוזר!!!!!!!!!!!!! תודה 

ומסכימה עם אמא ופלוני (באנגלית) לגבי האנטרנט

וצלי מתוק- חיזקת אותי גם בעניין של לא להציץ באנטרנט כשהבעל נמצא 

חלב ודבש- את צודקת ממש אבל צריך תקציב...

כמו לנקות- כשהתינוקת מסתובבת בין הרגליים. אפשר להכניס אותה לרגע ללול, אז להראות סרטון כזה זה מצד אחד משעשע מצד שני עושה מהנשים קדושות מעונות ומסכנות שבאצת רוצות לסדר ולנקות אבל מה לעשות שהילד מבלגן. לומדים עם הזמן להתנהל נכון.

הבית שלי במצב דומה למה שאת מתארת וגם לבעלי זה לפעמים מפריע ואכפת, 

מהרגע שהתחלתי את שיטת הערימות הכל יותר טוב.

תנסי שגם הבלאגן יהיה מסודר, כלומר את כל משחקים בסלון לשים על הרצפה בצורה מסודרת, את כל הכלים בכיור לסדר בערמה מסודרת של צלחות לפי גודל וסירים וכו' ואת כל הדפים שיש על השולחן בסלון לשים בערימה. 

ככה הבית אומנם לא מסודר אבל בהחלט נראה מאורגן בהרבה פחות זמן וזה עושה הרבה הבדל בהרגשה וככה יותר קל גם לנקות ברגע שיהיה לך כח וזמן.

(דבר נוסף, אם יש לך חדר/ פינה בבית שניתן לסגור בדלת תוכלי לקחת מטאטא וכמה דק לפני שבעלך מגיע לעבור בכל הבית, לטאטא הכל לשם ולסגור את הדלת. ככה הבית יותר מסודר ואח"כ כשתוכלי לסדר, כל הדברים מרוכזים במקום אחד וזה יותר קל)

בהצלחה רבה רבה 

ממש לא קשור לאיך היה אצל אמא שלו.

תראי, מאד טבעי שגבר ירצה שהבית שלו יהיה נקי ומסודר, במיוחד אם הוא רגיל לזה.

גם בעלי מגיע מבית מאד מאד מסודר (גם אני, אבל אני קצת פיתחתי אנטי לכל הפדנטיות הזאת).

אז מה אני עושה- קודם כל, אני דואגת שהבית לא יגיע למצב מאד מבולגן.

אני עושה את מה שצריך ולפי הכוחות שלי.

אבל, אני משתדלת שבעלי יחזור לבית קצת מסודר, בתקופה האחרונה זה לא כ"כ קרה כי הילדים נרדמו רק אחרי שהוא הגיע.

כשהוא מגיע, אני איתו

והכי חשוב- לא שוכחת לספר כמה הרבה דברים הספקתי היום ומפרטת את כל מה שעשיתי!

תאמיני לי שהוא מעריך אותי, הוא יודע שהוא לא היה מצליח...

ופתאום נהפכו היוצרות ובמקום לראות את חצי הבית הלא מסודר הוא רואה את החצי המסודר.

ד"א, בתקופות שהייתי בבית בלי לעבוד הבית בהחלט היה יותר נקי ומסודר.. (נק' למחשבה- האינטרנט סוחף בלי גבול, ספר לדוגמא, מסתיים מתישהו..)

לא שאני מתיימרת לעמוד במקומך, אבל זה נשמע הזוי שאת באמת הרבה זמן על המחשב בפורמים וכו, כשיש לך בעל, בית וילדים. נשמע לי בזבוז זמן רציני. חוצמזה, שיש מלא נשים שגם עובדות, גם מגדלות את הילדים וגם שומרות על האסתטיקה של הבית. פשוט כשעובדים אנחנו מבינות שאין ברירה אחרת. ועושים את זה בכיף גדול. איך זה שאין לך זמן אם את בבית?! זה עוד 8 שעות עבודה....

נונימי, אני מקוה שלא הספקת להיפגע...

ולא נפגעתי 

בשביל כל התפקידים האלה אם לא ה"ביזבוז זמן" הזה?

כשעובדים אין ברירה וכשלא עובדים (אולי) יש ברירה, ומה הבעיה בזה שאם יש לה ברירה היא מנצלת אותה?

ובנוסף גם אין לה יום חופשי!!

מניסיון-זה לפעמים יותר קשה אבל יש בזה סיפוק הרבה יותר גדול למי שנהנת מזה.

וזה גם דורש משמעת עצמית גבוהה

אז קודם כל כתוב שבמצרים עבודת הפרך שהטילו המצרים על בני ישראל הייתה חילופי תפקידים: הגברים קיבלו עבודות שמתאימות לנשים והנשים עבודות שמתאימות לגברים...

כשגבר ואישה מתחתנים ישר הם מקבלים כתובה, שזה כמו חוזה עבודה.. וכמו שאי אפשר להתחיל  עבודה בלי לחתום על החוזה, כך אי אפשר להתחתן מבלי לחתום על הכתובה. בכתובות המקוריות ניתן לראות מהם תפקידיו של הבעל בחיי הנישואין וכן תפקידיה של האישה.

אפשר גם לראות ברמב"ם- תשאלו את הבעלים.

הבעיה היא שרוח הקידמה חדרה לאזורנו, ואיתה מושגים כמו "פמיניזם" ו"שובניזם", בילבלה את כל מערך התפקידים בתוך בתי ישראל וגרמה לדברי התורה להיראות כ"דברים פרימיטיביים שהתאימו לזמנים עברו אך לא לחיים המודרניים כיום"

ובכך בעצם שוכחים אנו שתורתנו הינה תורת חיים המתאימה לכל תקופה ותקופה כמו שכתוב: "... אשר אנוכי מצווה אתכם ה י ו ם"  ("והיה אם שמוע...")

לפי הנזכר ברמב"ם תפקידו של הבעל הוא להביא פרנסה, ותפקידה של האישה הוא טיפול בילדים ועבודות הבית. כמו כן כתוב שהאישה צריכה גם לעבוד כשעתיים ביום כי אחרת היא משתגעת...

שכן השיעמום מביא לידי בטלה וכו' וכו' ובסוף מבזבזים את כל היום באינטרנט...

ברגע שהאישה עובדת קצת (וברמב"ם מוזכרות המלאכות המומלצות לנשים כגון- תפירה, סריגה, אריגה וכו' תכלס אומנות) אז היא מתמלאת, וכשהיא מלאה היא מגיעה רעננה ועם כוחות לתפקידיה שבתוך הבית.

נסו להיזכר עכשיו בכל המצבים בחיים המחדדים את השוני ביניכם לבין הבעל-

איך הוא מחפש דברים בתוך הבית שעות- ואת מוצאת לו תוך שנייה, ולעומת זאת איך את מנסה שעות להתעסק עם מכשיר חשמלי סורר והוא בא ומתקן תוך שנייה...

איך כשאת משאירה אותו ערב אחד לטפל בילדים הבית נראה כמו אחרי קרב, אז תחשבי איך את היית נראית אם הוא היה מבקש ממך לעזור לו בבניית הפרגולה בחצר...

ה' ברא את הגבר והאישה כל אחד עם  התכונות הנדרשות לו כדי למלא את תפקידו בחיי הנישואין.

אז נכון שיש אנשים ונשים שונים פה ושם, כי לכל כלל יש יוצא מן הכלל, אך לא לשכוח שזהו הכלל...

במצב שבו הגבר מחוץ לבית מביא פרנסה והאישה נמצאת בבית, זה בהחלט מובן שהבעל מצפה ממנה לעשות היטב את התפקיד שלה, כפי שהוא עושה היטב את שלו..

ממש כמו שאם הבעל מתבטל בבית לאישה יש זכות לדרוש ממנו להביא לה פרנסה, והולכים לבית דין על זה, כי הבעל התחייב לכך בכתובה..

במקרה שגם הבעל וגם האישה עובדים ועסוקים אז אפשר להעסיק עוזרת, או שהבעל מבין יותר את הצורך של האישה בעזרתו, כי גם היא עוזרת לו בתפקיד הפרנסה שלו.

וזה לא תירוץ להגיד "אני לא בנאדם מסודר" או "אני לא מתחברת לעבודות הבית" כי מתוקף היותך אישה וכך נבראת- בוודאי נטע בך הבורא כוחות לתפקידך כאישה.

זוהי עבודת המידות ובשביל זה הגענו לעולם... ניתן ללמוד מסילת ישרים- שער הזריזות, שער סדר וניקיון וכו'...

כמו כן מומלץ לראות את ספריה של שרה פכטר, עיתונאית ואם לכתריסר ילדים.

בספריה היא עונה לשאלה הנפוצה- 

"איך את עושה את זה??"

והיא עונה שדווקא נשים כמוה שגם מטופלות בהרבה ילדים וגם עובדות קשה- יודעות לנצל את זמנן בצורה הטובה ביותר, כי הן חייבות להספיק כ"כ הרבה ולכן לומדות איך לנצל כל דקה בצורה הטובה ביותר.

בשונה מנשים שנמצאות בבית ומרגישות שזמנן בידן ורובו מתבזבז בצורה שאינה מועילה כל כך..

צריך ללמוד איך לנצל זמן. בסוף הספרים שלה היא נותנת הרבה טיפים. כדאי לאסוף טיפים שכאלה וליישמם בחיים.

ולסיום- אם חשבתן  עד עכשיו שאני איזה בייניש אז אני בסך הכל אישה כמוכן...

למדתי על נסיוני את מה שכתבתי לכן, ואני חייבת לציין שמאז שאני ובעלי משתדלים להתמקד כל אחד בתפקיד שלו כפי שלמדנו- חיינו השתנו לטובה ומריבות רבות נחסכות.

ולגבי האינטרנט- חייבים חייבים להיזהר ולהציב גבולות ברורים ביותר! אני למשל רק נכנסתי להציץ קצת בערוץ 7 והקישור לשרשור הזה קרץ לי..

נרשמתי לפורומים רק כדי להגיב עליו- וכבר כמעט הלך הערב...

מקווה שלפחות הועלתי...

שנזכה תמיד רק לשמח את ה'! 

ועוד באופן מושלם

זה תפקידן!

אני כן מתחברת, אבל יש לא מעט פעמים שממש לא מתחשק לי לעבוד, ואני נמרחת ולא עושה, או שעושה חלקית ומאוחר מאוד. זה ברור לי שזה גרוע...ולפעמים אני עושה למרות הקושי, כי אני יודעת שזה התפקיד שלי בבית.

בדיוק כמו שכתבה "ברכות רבות" כל אחד ומה שהוא נועד אליו. 

אולי אני טועה, אבל אני חושבת שמי שלא עושה כי היא "לא מתחברת" זו בעיה שנובעת ממקום אחר. או מחינוך מהבית, או מחוסר מודעות לתפקידה. אין מה לעשות, כשאשה לא מתפקדת בביתה כמו שהיא צריכה לתפקד - הבית יראה בהתאם.

אף אחד לא יכול לעשות זאת במקומה...אפשר להיות לעזר, אבל אי אפשר לעשות הכל!

חלוקת התפקידים בבית תלויה בבני הזוג.

אם שניהם עובדים אז הטיפול בבית צריך להתחלק בין שניהם על פי הזמן הפנוי והמטלות.

אם הגבר נמצא בבית כל היום והאשה עובדת אז ברור שזה תפקידו

אם האשה אינה עובדת והיא רק עקרת בית אז זה תפקידה.

אין כאן שום דבר טבעי ומובן מאליו.

זה תקפידן?

מה זה הנחרצות הזאת

לא בא לי על התפקיד הזה של הנקיון, זאת זכותי.

אז בגלל זה אני אמורה לא להתחתן ולא ללדת? אני אמורה להיות מושלמת בכל התפקידים ???

לא מתחשק לי להצליח בכל התפקידים, בא לי להיות 20 אחוז מוצלחת בנקיון.

זה תפקידן העיקרי.

אני ממש לא חושבת שזה תפקיד רק שלהן. ברור שאם גם היא נוטלת חלק בהבאת פרנסה, הבעל חייב לקחת חלק ניכר ממטלות הבית.

וגם אם איננה עובדת, והבעל חוזר מהעבודה ב4-5 ורוצה בית נקי ואוכל מסודר ולשבת רגל רגל - זה ממש ההיפך מדעתי!!

גם במצב כזה הבעל מוכרח לקחת חלק. הוא לא שייח, הוא לא מלך והיא לא שפחה. 

אבל אם הוא מגיע הביתה בשעה הזאת, לגיחה קצרה ומיד אח"כ הולך למנחה וערבית + שיעור למשל - איך תצפי ממנו לקחת חלק ניכר בעבודות הבית? הוא יכול לעזור, אבל רוב העבודה תצטרך להיות שלך.

כי מעבר לתפקיד הפרנסה שמוטל עליהם, אל לנו לשכוח כי גם מוטלת עליהם חובת ה3 תפילות במניין וקביעת עיתים לתורה, אנחנו פטורות מכך בדיוק בגלל הסיבה כי אנחנו 'עקרות הבית'.

כוונתי היתה לומר, שהתפקיד הזה הוא שורשי אצל האישה, אי אפשר להתכחש לזה. זו מציאות שכך ה' ברא אותה..והוכחה לכך היא שגברים לעולם לעולם לא יכולים לתפקד במטלות הבית כמו האישה. וההיפך, האישה לעולם לא תוכל לתפקד במטלות הגבר כמוהו.

ולכן זו בעיה שאישה לא מתחברת לתפקיד שלה, שהוא השורש שלה ואמור להיות טבוע בה.
אני יכולה להגיד שלי אישית מאוד צורם לראות שהבעלים עושים את התפקיד של הנשים שלהם, ושניהם עובדים ומפרנסים והבעל גם עושה את תפקידו שלו. צריכה להיות חלוקה שווה, כאשר כל אחד מתמקד בתפקיד שלו.

לדוגמא - אם ביום שישי שניהם יוצאים לעבוד, והאישה חוזרת לבית כשהיא צריכה לבשל ולנקות לקראת שבת, והבעל כמובן עוזר במה שצריך, וברוב הפעמים עושה השלמת קניות - למה שהוא ישטוף כלים בסוף הארוחה? 

לדעתי זה תפקיד של האישה. אלא אם כן הוא היה בחופש וישב רגל על רגל כל היום.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה.

אבל זה עניין של גישה וחינוך. ואני ממש לא שובינסטית. פשוט חושבת שכל אחד צריך להיות מודע לתפקידו ולהיות רגיש לזולתו, להיות לו לעזר ולקחת חלק גם אם זה לא תפקידו. באופן הדדי...החינוך הזה צריך להיות אחיד הן לבנים והן לבנות.

זה מאד חיוני לרכוש את המכשירים שמקלים עלינו את החיים ומורידים נטל עבודה.

בדיוק כשם שכבר לא מכבסים ביד ולא מבשלים על פתיליות.

ולנקות את הבית זו משימה שוטפת, זה כביסות, סדר, ניקיון כללי, כלים וכו'...

כמה שגבר יהיה נקי ואסתטי, התוצאה לעולם לא תהיה כמו של האישה. וגם מבחינת הזמן, לרוב (ואני מדגישה, לרוב!) אצל נשים זה ילך יותר מהר.

ולכן כתבתי בהודעתי הקודמת שזה גם  עניין של חינוך, הבת צריכה להיות מתורגלת לזה שהיא תדע לבצע את רוב מטלות הבית, כי אחרת היא באמת לא תצליח לשאת בנטל או שגרוע מכך היא לא תרצה.

וחוץ מניקיון הבית יש גם את הבישולים והטיפול בילדים, לא ראיתי גבר שמצליח לתפקד בכל המטלות האלה בהצלחה כמו האשה...

זה הכשרון שלה. 

בדיוק כמו שאדם אם ראש ריאלי יצליח לעשות 5 יחידות במתמטיקה בהצלחה, לעומת אדם עם ראש אומני שכמה שתנסה לעזור לו ולפתח בו את זה, זה לא יהיה אותו דבר. כי הוא לא בנוי לזה.

גם את הכישרון של הניקיון. (וברור שעם כישרונות נוספים שיסייעו להן במקצוע לחיים)

זו מתנה נפלאה!

גם לאישה וגם לבעלה ושאר בני ביתה!

כלומר הבית שלהן... אז למה לא לאחל להן כשרון שכזה? הלוואי על כולנו...

אז מה הבעיה? בגלל שזה לא מבריק כמו האישה הם לא ינקו?
זה כמו שכמעט רוב הנשים לא מביאות כסף מעבודה כמו גברים? אז מה הנשים לא תצאנה לעבוד?

הסברתי שזה לא יהיה אותו דבר מהסיבה שזה השורש הטבעי שנברא אצל האישה.

לא אמרתי שהם לא יעשו, להיפך , הדגשתי וכתבתי שהם מוכרחים לקחת חלק במטלות (תקראי שוב)

אבל אצל האישה זה יהיה 100% ואצל הגבר 80%, זה לא אומר שהוא לא יעשה. הוא יעשה גם אם זה לא 100%.

וסתם לצורך הדגשה - בבית שאני גדלתי, אחים שלי לוקחים חלק ניכר במטלות.

גם בעלי לוקח חלק ניכר. כי כמו שאמרתי צריכה להיות שותפות הדדית.

ובעזרת ה', גם בנינו יקחו חלק. אבל מאחלת לנו שנצליח להנחיל לבנותינו את המודעות שזה תפקידן. ושהן תעשנה את זה מתוך שמחה וחיבור לתפקיד שנובע מנשמתן, ולא מתוך חובה כפייתית.

ואין בנשמתי שום דבר שהופך אותי למשרתת של בני הבית.

הדברים שכתבת נראים לי משונים מאד ואני מקווה שאין עוד נשים רבות שחושבות כך.

אני ממש לא חושבת שהם משונים.

אני גדלתי ככה, המשפחה של בעלי חיה ככה וגם משפחתי חיה ככה ואמי אשת קריירה.

וברוך ה' הכל מתנהל פיקס! הבית נקי רוב הזמן ולא חסר לאף אחד כלום.

וההגדרה של "משרתת בני הבית" - ממש ממש לא תואמת את דבריי. וכתבתי זאת באחת ההודעות "שהבעל הוא לא שייח, ולא מלך. והאישה לא שפחה".

ואני כותבת שוב את המשפט המרכזי - כולם צריכים לקחת חלק בהכל תוך הכרה של כל אחד בתפקידו שעליו למלא.

אם לא תנקי אותו - אין לך מה לצפות מבעלך ומילדייך שינקו אותו...

אם את מרגישה בבית מלון שמישהו אחר צריך לעשות לך את העבודה- אז ככה ילמדו הילדים שלך לעשות..

עד שלמישהו ימאס והוא יברח משם...

הם עושים את זה 100%...

האישה עושה עוד כמה דברים במקביל, לכן לא תמיד זה יוצא 100 אחוז...

אבל זה מאוד תלוי כי יש כל מיני רמות של סדר אז אם הכלים שטופים והבית מסודר

אבל הספה מבולגנת? זה לא נקרא שהאישה לא עושה את התפקיד שלה

כמו שיש כל מיני רמות של פרנסה ואם הבעל מכניס מספיק כסף אבל לא בשביל מותרות

זה לא נחשב שהוא לא עושה את התפקיד שלו

אז לומר שאת לא מתחברת לעבודות בית זה לא תירוץ בשביל לא לשטוף כלים אבל זה כן תירוץ

בשביל להשאיר את הספה מבולגנת או לשטוף כלים מאוחר יותר..

אז מחילה אם חוזרת על דברים שנאמרו

בשורה התחתונה נסי לשמח אותו. כשם שהוא צריך לשמח אותך

את יכולה לדבר איתו על קושי מסויים, כמו הרצון שלך להיות עם הילדה או לעמוד ברמת הנקיון שבוא רוצה אבל באותה מידה הוא מבקש משהו אז הרעיון בזוגיות למצוא את מה ששניכם מסוגלים לעמוד בו וכל אחד יצא מתחום מרחב הנוחות שלו כדי לשמח את השני.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?