ביום ההוא

כשראיתי אותך

ידעתי שצדקתי.

הכאב שלך,

האטימות

דווקא בגלל

היותך

כה פגיע

היא אשר

איננה מאפשרת לך

לפתוח

ולו סדק

סדק קטן בנשמתך

שבעודו

אוכל לחדור

כי אזי

שמא ממני אז

ושמא

ממני העתיד לבוא

תשבר לרסיסים.

הם קראו לו משורר

היא קראה לו

יוצר חיים...

האם זה אני

שהצבא שינה

או שמא אתה

שהחיים שינו?

לא אני הוא זה שהשתנה,

רק אתה

או שמא

אף לא אתה

אלא רק הזוית שבה

התחלת

להביט בי.

אתה חייב להיות משוגע

כדי לשרוד

בעולם לא שפוי...

"אנשים בוכים,

לא מפני,

שהם חלשים.

אלא מפני,

שהם היו חזקים,

ליותר מידי זמן.

(ג'וני דפ)

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול