סתם בשביל המצפון...מאיר.
כתב פעם אריק איינשטין שיר שנקרא עיתונאי קטן שלי ההבנה מהשיר הייתה שאל לנו לעלות אותנו למעלה על חשבון השני.
והנה בתור שמיניסט אחרי שכל החיים אתה חולם על זה מגיע ההכתרה...ואתה מקבל תפקיד וואלה יצאת כוכב בהכתרה כולם אומרים לך שכוייח ועוד ביטוי יהודים זקנים...אבל ביזית ראש ישיבה ביזית מורים הרמת את עצמך על חשבונם וואלה כואב הלב שזה מה שעשית עם כל החלום...סתם כותב אולי המצפון ירגע
(אני חושבת שמצפון זה דבר טוב..)מיכל =>


אויש..? זה באמת לא טוב.לא היה אפשר לעשות אתזהשִׁירָה

בלי לבזות אותם?

 

ובשביל להשקיט תמצפון נראלי הכי טוב זה פשוט לבקש סליחה ממי שצריך..P: אבל זה מה שנראלי.

^^^..מיכל =>

לא נראלי שזה קורה בכוונה (לפי איך שהבנתי)...

כנראה שלפעמים מרוב הרצון להגיע למטרה מסוימת ,אנחנו לא שמים לב לכל מה שאנחנו גורמים מסביב.

בגלל זה המצפון טוב ,הוא מזכיר לך שאתה לא כזה בד"כ וזה לא מתאים לך -אם זה לא היה נכון הוא לא היה כואב!

אני מתכוונת אנשים שעושים משהו רע ואין להם מפצון - זה בגלל שהם רגילים לעשות את זה ,אז זה כבר לא מזיז להם..

 

זה כבר משהו טוב..^-^ Good luck..

כן אבל,קמנו ונתעודד

בס"ד

 

אנשי הצוות בישיבות (לרוב, יש גם מקרים חריגים) רגילים, מודעים לעניין, ולמען האמת גם לא פעם מוחמאים מהעניין.

אצלנו היתה שנה אחת שמורה ממש נעלב מכך שלראשונה מזה שנים לא היה לו חיקוי בהכתרה. הוא עלה על הבמה בסופה ושאל "מה, אני כבר לא מעניין אתכם?" ואני חייב לומר שאף שנה לא עשו לא חיקוי מאוד מחמיא.

נכתב בטעותמאיר.
עבר עריכה על ידי מאיר. בתאריך ו' באדר תשע"ה 13:08


זה שהם רגילים לא נותן הכשרמאיר.
הראש ישיבה דווקא לא נראלי נעלב
אני פשוט יודע שביזיתי אותו בחיקוי
זה סתם לצאת טוב על חשבון מישהו אחר שטוב ממך על ידי צחוקים על חשבונו...
סתם מחשבות רעות יעבור...אבל תיזהרו מלבזות
מאיר צודק!מקורותאחרונה

על חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים ומורים.

אפילו מי שמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה בידי שמים (אם לא חזר בתשובה)
בגלל זלזול.
זה לא צחוק
יש רבנים שנעלבים אבל לא מתאים להם להראות את זה.
בטח שנכון מאד להתנצל.
ונכון מאד להשתדל שזה לא יקרה.

 

רעיון יפה לפרשת השבוע.

במעיל של הכהן הגדול היו פעמונים ורימונים.
ידוע שיש יצר חזק מאד לדבר לשון הרע
המעיל (צלצול הפעמונים) היה מכפר על לשון הרע.
יש כאן רעיון עמוק (אבל קצת ארוך. סליחה).

לכל אדם צורך חיוני להרגיש חשוב.
איך מגיעים לזה?
או שעובדים קשה לשם כך. באמת עושים הרבה דברים טובים.
הדרך הקלה והנלוזה - 
אם מישהו שווה משהו, משפילים אותו וכך אני לא מרגיש נחות.
כמו שמאיר אמר, אני  כאילו עולה על ידי השפלת השני.
(מתכבד בקלון חבירו אין חלק לעולם הבא, וכן כל המלבין פנים ברבים).
זה מקור הדחף לדבר לשון הרע.

למה פעמון מצלצל?
כי הוא ריק.
הענבל מכה בפעמון גדול וריק.
איסתרא בלגינא קיש קיש קריא.
רימון לא יצלצל - כי הוא מלא ודחוס.

כלומר
אם אתה מלא מעשים טובים לא חסר לך להתגאות
לא חסר לך לצלצל
לא חסר לך להשפיל
כשאתה מרגיש ריק, אתה מוכרח להתגאות ולשבח את עצמך
לצלצל
להשפיל.

המעיל מלמד
אל תהיה פעמון. אל תתגאה, אל תשפיל.
שא עיניך אל השכן, הרימון.
אם תהיה רימון, לא תצטרך להיות פעמון!

אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך