בדיחה טובה!!

ועדין-זה מצחיק!!!

אם כי איכשהו זה יגיע לילד/להורים שלו...

בס"ד

איפה השנינות שלכם?
לעלות!!!!!

משה, שחקן יהודי שפוטר מעבודתו לא מזמן, היה הרוס וחסר כל.
הוא היה מוכן לקחת כל עבודת משחק שרק ימצא.

סופסוף הוא מוצא תקווה בדמות מודעה במדור דרושים במילים: "דרוש שחקן לגלם קוף".
"אני יכול לעשות זאת", אמר משה.

להפתעתו מתברר שהמעסיק, מפרסם ההודעה, הוא לא אחר מאשר גן החיות המרכזי בניו-יורק.
מסתבר שעקב ניהול כושל, הנהלת הגן הוציאה סכומי עתק לשיפוץ וחידוש הגן, עד שלא יכלה להרשות לעצמה לייבא קוף חדש על מנת להחליף את הקוף המנוח.
ההנהלה החליטה שעד שיתאפשר ליבא קוף, הם יציבו בכלוב שחקן בתלבושת קוף כתחליף.

מטעמי יאוש, משה לוקח את ההצעה.

בהתחלה מצפונו מייסר אותו, על שמרמה את מבקרי גן החיות.
הוא גם מרגיש מאוד לא מכובד בתחפושת הקוף, נתון למבטי הקהל שעוקב אחר כל תנועה שלו.

אך לאחר כמה ימי עבודה הוא מתחיל להנות מכל תשומת הלב שהקהל מרעיף עליו, ומתחיל לעשות הופעות לכל מבקרי הגן. משה נתלה בענפי העץ עם רגליו, מתנדנד על שריגי הגפנים ומטפס על קירות הכלוב תוך כדי שהוא שואג בכל כוחו ומכה באגרופיו על חזהו. מהר מאוד הוא מושך כמות מרשימה של קהל.

יום אחד, בעוד משה מתנדנד על שריגי הגפן כדי להרשים קבוצת ילדי בית-ספר, מחליקות ידיו והוא מתעופף הישר לכיוון הכלוב השכן- כלוב האריה.
אחוז אימה משה נצמד לגדר, הרחק ככל שניתן מהאריה, מכסה את עיניו עם כפות הידיים וצועק עד עמקי כוחו ונשמתו "שמע ישראל א-דוני א-לוהינו א-דוני אחד"!

האריה פוער את מלתעותיו ושואג בתגובה
"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"!

מהכלוב הסמוך צועק דוב (הקואלה?): "תהיו בשקט! בסוף עוד שיפטרו את כולנו"!!....
 

בבוקר הוא קם,

                   וראה שאין לו כרית.

בס"ד

מצוטט מאת :@עדן משה

שאלה: מי מחתן את נהגי האוטובוס     תשובה: הרב קו

/Children/Jokes/

זוג זקנים עולים לשמיים ומכניסים אותם ביחד לגן עדן.

האישה ישר פונה לבעלה ואומרת לו:" תראה איזה יופי פה, הכל מזהב, נהרות אפרסמון וכו' "

ואז הבעל עונה לה:" אמרתי לך! בלי הלחם השחור והאורז המלא שלך היינו מגיעים לפה כבר לפני עשר שנים!.... 

אם אתה ואני מספרים את זה - זה בדיחה טובה.

בוזי' הרצוג רוצה להיות ראש ממשלה.

ביל גייטס החליט לערוך כנס ענק של מועמדים למשרת יושב ראש מיקרוסופט – אירופה.

לכנס הוזמנו 5000 מועמדים אשר התכנסו באולם גדול. אחד מן המועמדים היה מוריס כהן, יהודי טוניסאי המתגורר בפריס.

ביל גייטס הודה לכל משתתפי הכנס וביקש כי כל אלה שאינם יודעים להשתמש
בתכנית שפת  JAVAיקומו ויעזבו.

2000  אנשים עזבו את האולם.

מוריס כהן אמר לעצמו " אני לא מכיר את השפה הזאת,
אבל מה כבר אני יכול להפסיד אם אשאר? אני אנסה!"

בייל גייטס ביקש את המועמדים  שנשארו כי כל מי שאין לו ניסיון 
  בניהול קבוצתי של 100 איש ומעלה, יקום ויעזוב את האולם.

2000 אנשים נוספים קמו ועזבו.

מוריס כהן חשב לעצמו " אמנם אין לי ניסיון כזה, אבל מה אני כבר יכול להפסיד?
מה יכול לקרות?" והוא נשאר באולם.

שוב ביקש ביל גייטס כי כל מי שלא סיים את האוניברסיטה בהצטיינות יעזוב את האולם.

 500 אנשים נוספים עזבו.

יענקל, יהודי חכם שגר בברוקלין, החליט שהגיע הזמן לחתן את בנו שהגיע לגיל המופלג 19.5 .

פנה יענקל לבנו אבריימי: "אבריימי, יש לי כלה מיוחדת מאוד בשבילך!"

אבריימי הסתכל על אביו בתימהון :" אבא, מה כלה עכשיו? לא רוצה להתחתן, עזוב אותי!"

לא התייאש יענקל וענה לבנו:  "ומה, אבריימי, אם אספר לך שמדובר בביתו של ביל גייטס?"

אבריימי הזדקף:  "זה, אבא, סיפור אחר לגמרי..."

פנה יענקל לשלב הבא, והרים טלפון לביל: "הי ביל, יש לי חתן משהו משהו לבת שלך"

ביל גייטס:  "וואט? מה חתן? הבת שלי עדיין צעירה, היא לא צריכה להתחתן. ומאיפה נפלת עלי עכשיו?"

עונה לו יענקל האב המסור:  "ומה, ביל חביבי, אם אספר לך שמדובר בסגן נשיא הבנק העולמי?"

עונה ביל נחרצות:" זה, רבי יענקל, כבר סיפור אחר לגמרי..."

למחרת מרים יענקל טלפון לנשיא הבנק העולמי:  "ג'ון, שומע? מצאתי בשבילך אחלה סגן, חכם ומוכשר!"

עונה לו נשיא הבנק העולמי בתמיהה: "רבי יענקל, איזה סגן? אני לא צריך עוד סגן, יש לי מספיק סגנים, מה אני צריך עוד אחד?"

עונה לו יענקל:  "ומה אם אספר לך שמדובר בחתנו של ביל גייטס?"

אולי זה קצת ישמח אותו...

כלב אחד החליט לטייל בעולם ונסע לספארי באפריקה.

באחד מימי הטיול הוא הלך לאיבוד, ובדרך הוא רואה נמר שרץ לכיוונו כדי לטרוף אותו.

הוא חשב מה לעשות, ראה עצמות על האדמה, מתיישב ליידן עם הגב לנמר, תופס עצם בפה, וכשהנמר התקרב אמר הכלב בקול, “זה היה נמר ממש טעים, מעניין אם יש עוד כאלה נמרים טעימים באזור…”

כששמע הנמר את הכלב, הוא עצר, הביט במבט אימה וחשב לעצמו, “זה היה קרוב, הכלב הזה כמעט אכל אותי”, הסתובב והלך משם בזחילה.

הקוף שהיה על העץ מעל ראה הכל, והחליט שזו הזדמנות טובה בשבילו לתפוס יחסים טובים עם הנמר.

הוא רדף אחרי הנמר וסיפר לו שהכלב עשה ממנו צחוק.

הנמר התעצבן ואמר לקוף, “שב על הגב שלי, ובוא תראה איך אני עושה מהכלב הזה קציצות!!!”

הכלב, שעוד לא הספיק להירגע, שוב ראה מרחוק את הנמר רץ לכיוונו עם הקוף על גבו.

במקום לברוח הכלב שוב החליט להתיישב עם הגב כלפי תוקפיו.

שניה לפני שהנמר הגיע אליו, אמר הכלב בקול, “איפה הקוף המעצבן הזה?! כבר לפני חצי שעה ביקשתי ממנו שיביא עוד נמר…”

שפן אחד נכנס לחנות מכולת ושואל את המוכר: יש לכם שואב אבק?

עונה לו המוכר: לא, זה מכולת אין פה שואבי אבק.

למחרת נכנס שוב השפן: יש לכם שואב אבק? המוכר שוב: זה מכולת אנחנו לא מוכרים שואב אבק.

למחרת שוב השפן נכנס: יש לכם שואב אבק?

ככה במשך שבוע.

בשבוע שלאחר מכן, ביום ראשון נכנס השפן לחנות: יש לכם שואב אבק?

המוכר: עוד פעם אחת אתה שואל אם יש לנו שואב אבק אני ממסמר אותך לקיר!

ביום שני נכנס השפן לחנות: תגיד, יש לכם מסמרים?

עונה המוכר: לא.

השפן: אז יש לכם שואב אבק?

אהבתי!

בס"ד

http://www.kipa.co.il/jew/holidays/purim/61564.html

הולכים לחגוג בבית קפה את טקס הורדת הכיפה והם מזמינים יין 

מגישים לפניהם כוס יין, ואחד מהם מתחיל: "ברוך אתה ה'..."

השני נותן לו בעיטה ואומר "פססססט, שכחת שאנחנו חילוניים, ולא מברכים?"

הראשון: "אה.. אופס.... למדני חוקיך...."

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

באמת תופעה ייחודית

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה