בס"ד

בסדר, אז דב אינדיג הי"ד היה משהו מיוחד, ולצערנו הוא נהרג במלחמת יום-כיפור.

אולי אפילו יש מקום לומר שאין ספק שאם הוא לא היה נהרג בגיל כל כך צעיר כולנו היינו שומעים עליו רבות והוא היה הופך לדמות ציבורית משפיעה מאוד (ראש ישיבה? רב עיר? רב ראשי? בכל אופן משהו).

אבל הוא לא. אז למה קראתם על שמו רחוב בירושלים?

ואם באמת היה נראה לכם שהוא בכל זאת היה ראוי לזה, ולא היה נעים לכם לקרוא לרחוב "רחוב דב אינדיג" אז קראתם לא "רחוב תפארת דב" כאילו זה איזה ספר של אחד האחרונים??

ועוד באיזור שבו כל שאר הרחובות קרואים על שם גאונים?! לא הגזמנו?!

זה נראה לי ממש פסיכי

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול