בהחלט אפשר לומר שההרגשה שלי עכשיו
לא שונה מהותית מההרגשה של אדם שניסרו את המוח שלו בשרלטנות,
והותירו לו כנדבה רק את פירורי הנסורת.
ואפשר לומר עוד הרבה דברים, אבל זה חבל שמלט לא קונים בחנויות.
והאסופית עם החולצות המשובצות הסתפרה. והגלח עם הקוצים עשה אותה כל כך אחרת
והעולם האכזרי הזה שגונב לילדים את התמימות
איי. זה כואב לי נורא
אבל הקטנצ'יק עם הפצעים והעיניים הנוצצות. אין עוד שום איש בעולם מצחיק ככה.
ובעלת הנעליים. וקוראת המחשבות. ואדון המיתולוגיה היוונית.
והדובי של הקוקואית הסגולה
שמחר יבוא כבר. מחר
ושוב היתה לי היום צמה למשוך. אני כל כך הולכת לחזור לצמות הקטנות שלי
אנשים ישנים, אנשים ישנים.
כאבים ישנים, כאבים ישנים.
געגוע
ברוך הבא, טהור שלי
הרבה זמן לא ביקרת
שמלה לבנה. מחשבות ירוקות.
אני לא הייתי במדבר יהודה.
עייפה מרוב אננס. לגזום חצילים. אלו ביטויים יפים באופן כללי
גלים בתכלת שחור.
מדבקות ירוקות וטובי מכנרת. טובי שהמציאה לנו כתב סתרים ונדנדה את תיתי בגינה.
איזו טובי אחרת שהיא עכשיו
המון אנשים הם אחרים עכשיו.
אבל החבורה שהייתה שלי היא לא אחרת בכלל
והדמעות שלה והחיבוק שלא מרפה מטלטלים בי זיכרונות ומחשבות ללא הפסקה.
סוכריות חמוצות. עולם עגול, קיר, ציור דגים מול המיטה, וילון, כיור, ריח, ואבא אמא. זהו
אז שבוע הבא אני הולכת לחגוג את היום הזה.
השמעת עולם?
אני הולכת לחגוג את היום הזה.
ולא אכפת לי מה תגידו
היי חברות, אתן מוזמנות לגלידה על חשבוני ובלונים ודגלים.
לילה טוב
אל תשכחו לחלום על דינוזאורים ולשאת את המגבת גם אל ארץ החושך. הרי היקום בטוח הרבה יותר עם מגבת
היו שלום.
מי פה בשל"ח?
)