לא כולם מצליחים "לחסוך מההתחלה".

בשלב מסויים, רואים שאפשר לקחת משכנתא, שההחזר שלה פחות משכר דירה. אמנם צריך השקעה ראשונית - אבל גם זה ניתן לעשות ע"י לקיחת הלוואה לטווח ארוך בתנאים סבירים. 

אולי כדאי שתחכו עד שתהיה לכם משכורת טובה, תעשו חשבון שאתם יכולים לטווח ארוך לעמוד בהחזר של הדברים הנ"ל - ואז תחליפו את תשלום שכר הדירה, בזה.

לגבי "מתקמצנת" והוא לא - "ביחוד לגבי אוכל".. פשוט תהיו כל אחד כמו שהוא. ההבדל הזה הוא רגיל בין גברים לנשים לא פעם. אל תנסי יותר מידי "להגביל" אותו (ביחוד לגבי אוכל..), הלחץ יכול לגרום ההיפך..

ומאד נאה הזהירות שלך בשמירת "רשות היחיד" שלכם ("המובטל מבינינו").

בהצלחה.

הרגעת אותי, חשבתי שכולם מצליחים לחסוך מההתחלה...

מקווה שבעזרת ה' כאשר תהיה עבודה מסודרת לשנינו, נצליח לחסוך להון עצמי וללקיחת משכנתא.

השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. שנזכה ליישם!

ודרך אגב, ה'קמצנות' שלי לא נוראית, אני לא מונעת ממנו כלום. אם הוא רוצה משהו - הוא יודע שהוא לוקח בלי בעיה.

זה יותר בא לידי ביטוי בהחלטה איזה אוכל להכין, ואיזה חומרי גלם לקנות בשביל להכין אוכל. ושם אני מנסה לראות איפה אפשר להיות הכי יעילים מבחינה כספית.

תודה לך!

מה פתאום.

כמו שכתבת: תהיה עבודה מסודרת לשניכם, תתחילו לחסוך.

[ותראו אם יש בסביבתכם חנויות/רשתות זולות יותר. רק לא להתפתות לקנות "בגלל המבצעים הזולים" כל מיני דברים שמראש בכלל לא חושבים עליהם. שהזול לא יצא יקר יותר... זה בהחלט ניסיון למי שקונה..]

גם לנו קשה לחסוך.

וגם אני המתקמצנת מבין שנינו...

בע"ה מקווים שנוכל כמה שיותר בקרוב לחסוך לדירה ולחשוב על כיוון ריאלי לכך.

זו באמת הרבה אמונה וביטחון...

ובאמת שאין מאיפה.

אני לא יודעת, אני כבר חושבת שאולי אנחנו מפונקים מידיי.

אין לנו חסכונות וזה חורה לי.

ואם עכשיו אנחנו מאוד גבוליים בהוצאות מול הכנסות - מה יהיה כשיגדלו ההוצאות? מי אמר שההכנסות יגדלו בהתאם?

זו ממש בעיה.

זה רק לסמוך על הקב"ה שיביא את כל הדברים הללו בנקל.

כי עם המצב הנוכחי, לא יודעת מה יהיה.

להכניס לחיסכון סכום אם אין עודפים?

זה אומר לחיות בחרפת רעב (טוב לא עד כדי כך אבל להוריד דברים בסיסיים)

שזה קצת מוגזם בעיני

או להיכנס למינוס (שאז הכסף לא באמת נחסך אלא הולך למינוס..)

את מתכוונת שצריך לעבוד יותר בשביל שיהיו עודפים לחיסכון?

זה ממש נכון כי בעתיד ההוצאות רק יגדלו ובאמת יש גם הוצאות "חריגות"

ממש מסכימה

"מפונקים מידי"...

אל תלחיצי את עצמך.

ואל "יחרה לך"...  אתם חיים כעת בטוב כדברייך, "שפע ולא חסר כלום", כלשונך, יחס טוב ביניכם - תשמחי.

הרי זה לא שאתם סתם "בזבזנים", או חסרי אחריות ולא מחפשים עבודה..

אז אין ענין כעת להילחץ: "מה יהיה כשיגדלו ההוצאות, מי אמר שההכנסות יגדלו בהתאם"....

תשתדלו את שלכם, בנחת, בשמחה - זו ההשתדלות שלכם, ותבטחו בקב"ה ויעזור לכם.

יותר מאשר ענין "כלכלי" - יש כאן ענין של גישה. יש לכם גישה בריאה - אל תפסידו אותה. היא אינה תלויית-כסף..

לקחת הלוואה בשביל הסכום הראשוני שצריך לשלם מעבר למה שמחזירים במשכנתא - יתכן שהיום זה כדברייך, אינני מעודכן (הרי גם אני מדבר על משכנתא מתוך נסיון מעשי - לא רק "בירור" - ודי מוצלח..)

לגבי ה"מחושבים וכשיש ילדים" וכו' - דווקא בזה יש לי ניסיון, ואע"פ שאני לא אומר שלא צריך להיות "מחושבים" כלל כמובן - אבל זה הרבה ענין של גישה.

לא חייבים ממש "תקציב חודשי ותקציב לטווח ארוך", אולי גם בכך יש "הטעיה" מסויימת, כי דברים אלו שייכים מאד לאופי של האנשים ודרך התנהלותם. לא רק ל"מספרים", ויש בכך כמה גישות לגיטימיות, כל זמן שלא מקצינים לאף כיוון.

וכתבתי - בהודעה שלפני זו - הן על ההשתדלות, והן על הביטחון.

[איפה ראית אצלי משפט "הקב"ה יביא את הכסף עם הילד"?... כלומר: בעז"ה יביא, אבל אני לא כתבתי...]

וכבר הזכרתי על מה דברי "מבוססים"..

יש בכך הרבה מאד ענין של גישה, מעבר ל"נתונים". גישות לגיטימיות - אבל צריך להכיר בכך שלא הכל זה רק החשבון היבש.

http://www.paamonim.org/tip.php?att=63

הנחתי שזה בהסמכות גם על דבריהם. אני מכיר את זה.

אבל כן נכנסים מידי חודש לפירוט עו"ש ואשראי, לראות על מה היו ההוצאות ובמה אפשר היה לחסוך וללמוד עם זה לחודש הבא, כל ההוצאות נראות רלוונטיות.

וגם במהלך היום יום משתדלים להיות מאוד מחושבים ולחסוך אפילו את השקלים. אבל שוב, זה חיסכון מזערי. לא משהו שאפשר להכניס לפקדון בבנק.

מה שכן אני נוטה לעשות, כמו שד. אמר - זה לקנות דברים במבצעים. אבל אני באמת לא מגזימה. זה לרוב מוצרי בסיס שתמיד טוב שיש בבית, ואם הם נגמרים אז לא צריך לרוץ ולקנות אותם במחיר מלא, כמו מוצרי פארם וחומרי גלם במטבח שבמבצע מחירם זול משמעותית ושווה לאגור אותם בבית.

גם משתדלים לא לעשות הרבה קניות מרוכזות, שמנו לב שזה גורם ליותר הוצאות. קונים מה שחסר בדרך כלל ואחת לחודש-חודש וחצי עושים קניה מרוכזת אחת גדולה, כשבאמת חסרים המון דברים.

שאנחנו נשואים שנה וחצי ויצאנו לאכול בחוץ 3 פעמים? כשאחד מהם היה בגלל יום הולדת לאחד מאיתנו.

אפילו ביום נישואים לא יצאנו.

אומנם יצא לקנות אוכל בחוץ (ג'אנק פוד) כמה פעמים, אבל זה קרה לעיתים רחוקות מאוד כשאני לא יכולתי לבשל והייתי רעבה (ובגלל העובדה שאני בהריון, אין מצב לנשנש ככה משהו) בעלי לא יודע לבשל.

במקרר שלנו, אין יותר מידיי דברים שהם מותרות. באמת!

אולי בארונות כן, זה נחשב מותרות אם יש קצת חטיפים ושוקולדים?

בגדים קונים באמת רק לאירועים מיוחדים. אני נאלצתי לקנות יחסית הרבה בחודשים האחרונים כי זה הריון ראשון.

באמת לא מצליחה להבין מאיפה ניתן להוריד. את המעט חטיפים ושוקולדים? זה יחסוך לא יותר מ50 ש"ח בחודש. ובעלי לא יסכים לזה בחיים...

גם אני ראיתי דבר דומה...

משתלם לגמרי..

כשהתחנו אני הייתי בסוף שנה א' של הלימודים ובעלי היה אברך.

ההורים לא הכי תרמו כי לא היתה להם יכולת. כשהגיע הילד אני הייתי בסוף שנה ב' והסתדרנו ממש בצמצום ולא חשבנו על לחסוך.

רק את קצבת הילדים שמנו לו בצד (ככה אנחנו עושים לכל הילדים)

וב"ה כשהתחלתי לעבוד המצב השתפר וכששנינו עובדים אז אפשר יותר לחסוך.

לא להיכנס ללחץ רק באמת להיות עם היד על הדופק ולדאוג שההכנסות יהיו יותר מההוצאות.

באיזה שהוא שלב אמרו לעצמנו שכל פעם שיש לנו בבנק יותר מסכום מסויים מעבירים אותו לחיסכון.

זה עזר לנו בהמון דברים...

בעזהי"ת

הצריכה שלנו לפחות מאוד מאוד משתנה- 

יש שבועות שאני אגמור 15 עגבניות בכיף [כי נכין מטבוחה, סלט כל ערב, דגים, וכו']

ויש שבועות שאפילו ה2 שקנינו יישארו עד שירקבו, כי אין כח להכין..

יש שבועות שאני אגמור קופסת קוטג' בארוחה אחת

ויש שבועות שהקופסא האומללה תעמוד שבועיים במקרר ולא יתחשק לי..

ככה שהפתרון ה'יחיד' לפי מבחן הפח זה- מה שלא תמיד נגמר לא קונים- אבל אז רוב הזמן לא יהיה מה שנרצה לאכול, ולא נוכל להכין כלום..

ויש מקרים שלא להגיע למינוס זהו גם סוג של חיסכון.

זה לא פשוט.

מעבר לזה שההוצאות הן באמת יקרות,

זו גם מיומנות שצריך לרכוש, והיא נלמדת תוך כדי תנועה

המלצתי לך היא כמובן לעקוב אחרי ההוצאות וההכנסות החודשיות, ולהחליט למשל שבכל חודש אתם משאירים בצד x כסף.

עדיף לעקוב באינטרנט.. היום מאד קל לקבל גישה לדברים הללו ולעקוב דרך שם

מעבר לזה,

לעשות קניות כל שבוע. מנסיוני זה חוסך המון!

זה גם יותר טירחה, אבל מאידך כשקונים קנייה גדולה- תמיד מוצאים חוסרים..

ואז נשארים עם חור בכיס.

יותר עדיף כל שבוע להחליט מראש מהם פלוס מינוס הצרכים שלכם- ולקנות בהתאם

נסו לעשות השוואה פעם בין שיטה כזו לאחרת- עד שתמצאו את המתאים לכם

בהצלחה

עושה רושם שהדרך היחידה לחסוך (משמעותית) היא רק ע"י הגדלת ההכנסות

ודווקא נראה שאתם ממש מודעים ויש לכם התנהלות כלכלית טובה

ואני ממש מזדהה עם זה אנחנו אפילו מוציאים כרגע כסף מהחסכונות למחיה שוטפת..

לא רק לא חוסכים, אבל אנחנו מודעים לזה שא"א להמשיך ככה וזה גם אמור בעז"ה להשתנות בקרוב

כל מה שנאמר כאן לעיל נכון, דבר ראשון צריך אמונה, מומלץ להגדיל את הכנסות, חשוב מאד מודעות להוצאות- טבלת אקסל מאד עזר לנו, אך שהכל יהיה עם גישה חיובית והעיקר חשוב שתהיה מאוזנת, כמו כל דבר אחר בחיים. צריך יד על הדופק ואחריות אבל גם לדעת להרפות.

מה שחשוב לי לציין, שכעת שאני עם 2 ילדים ופחות או יותר אותם הכנסות, אני מצליחה לחסוך יותר מכשהייתי זוג צעיר. תאמיני לי הייתי בטוחה שאנחנו לא מבזבזים והיו לנו שיטות לחסוך והרגשתי שאני אפילו מתקמצנת יותר מדי..

(בעיניי גאנק פוד זה כמו יציאה למסעדה, כמו גם קולה בתחנת דלק- הכל נמצא באקסל בטור של בזבוזים!)

אבל "הצורך הוא אבי ההמצאה" כשאין ברירה מצליחים לחיות עם פחות וזה אפילו לא כ"כ קשה, זה בפשטות המציאות, בלי מלחמות פנימיות ולבטים, פשוט אין..

הטבע שלנו זה שגם אם נקבל העלאה במשכורת לאחר תקופה קצרה שוב נרגיש דחוקים, כי תמיד אנחנו חיים עם מה שיש לנו ועם נטייה להשתמש בקצת יותר מזה...

אז-

א. עצה ראשונה: תעשו הוראת קבע על סכום ריאלי  לפק"מ, בתחילת החודש, שהכסף לא יהיה בארנק, אל תחכו לראות אם נשאר, תאמיני, לא יישאר.. (אפילו 100 ש"ח בחודש לשם התחלה ואימון, אבל מיד כשבן הזוג מוצא עבודה תעלו את זה לאלף!..)

ב. תשתמשו רק במזומן או כרטיסי חיוב מיידי- דביט. אשראי רק לחיובים הקבועים הידועים מראש, ע"מ שיהיה לכם שליטה בהוצאות, תוכלו תמיד בזמן אמת לדעת כמה באמת יש לכם ב"ארנק"

ג. אל תתפתו לשלם בתשלומים, זו סתם אשליה. תשלומים זה רק למקרים חריגים, דחופם ולא צפויים. אם יש הוצאה גדולה בפתח תחסכו לקראתה (לקראת בגד יקר שצריך/ברית וכו) אם אין לך עכשיו 800 שקל לבגד אז תפנימי שאין, חודש הבא לא יהיה כסף מיותר, אל תדאגי יהיו הוצאות לך אחרות

ד. אל תרגישי מסכנה וענייה כשאת לא קונה, תחשבי שאת לא קונה למשל את השוקולדים, או לא יוצאת לאכול, לא בגלל שאין לכם כסף, אלא בכלל כי אתם בקטע של בריאות  תראי איך תרגישי טוב עם עצמך.. את הולכת ברגל ושומרת על שאריות כי את דואגת לסביבה, וכן הלאה..

ה. את תראי כשיהיו לך ילדים, רגש האחריות מתעצם, או בכל אופן יהיה יותר קל לפתח אותו. 

ה. אני חוזרת על הכותרת: "לזוג צעיר קשה יותר לחסוך"!! וזה נכון, אתם בתחילה של בניית מערכת יחסים ובמקביל בבנייה של משק בית, אלו שתי מערכות מורכבות שבשביל ללמוד אותם ולהצליח בהם צריך לאפשר לעצמנו את הלמידה הנדרשת. לוקח הרבה זמן עד שמגיעים לאיזון והרמוניה מלאה (כמעט ביחסים הזוגיים ובאותו מידה קשה להגיע לאיזון ושליטה בניהול משק הבית, זה בסדר שלוקח זמן ללמוד, תרפי! אל תתני ללמידה אחת לבוא על חשבון השניה. תזכרי מה באמת יותר חשוב, הכלה וארך רוח מול בן הזוג (ומול עצמך, אל תהיי כ"כ מתוסכלת!) או להצליח לחסוך??.. תני לזה את הזמן.

אם את אחראית, בעז"ה במשך הזמן את תצליחי

בהצלחה, ושיהיה בשעה טובה!

מאוד קשה לחסוך בתחילת הדרך. צריך לעשות את זה לאט לאט ובשלבים. כל פעם לראות איפה אפשר לצמצם קצת יותר ועל חשבון מה זה בא. בסוף תבינו מה חשוב יותר ומה קצת פחות ואפשר לחסוך. אנחנו החלטנו שבעניינים לא צפויים כמו תקלות ברכב, מוצרי חשמל וכו'.. אנו עושים בדיקה מקיפה ולא קופצים לחברה הראשונה שעולה לנו לראש, נכון זה יכול להיות קצת מעייף, אבל בסופו של דבר הדברים האלה חוסכים לא מעט, למשל הבנתי שיש מקומות שאפשר לעשות בהם חבילת טיפולים לרכב, כמו תן גז (עוד לא ניסיתי, אבל הבנתי שיש אופציה כזו אצלם) בחבילה בעצם כלולים כל הטיפולים וככה אפשר להעריך מבעוד מועד כמה כסף הולך לצאת ולא להיות מופתעים כשפתאום קורה איזה פנצ'ר. 

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.