החתימה של תחיהנפתלי הדג
מכניסה אותי לפרופוציות. וזה טוב.
ואם נשים את זה במילים -נפתלי הדג
בואו נקפל סירות מפרש קטנות
מניירות לבנים וחדשים
זוג עיניים, זוג כנפיים לבנות
וסוכה של מחסה מרעשים

ונמלא בריכה קטנה בדמעותינו
הצלולות, החכמות כקולו של ילד
ונאחד את מעשה אצבעותינו
מעין מקלט-מפלט מתחת תכלת

ונרכון עדי הנחל שסללנו
נלחש לו סוד בנשיפה בין השפתיים
עננים יצאו מעל כל שעמלנו
ונשיט ספינותינו אל המים

סערות קטנות בתוך חיינו אנו
רוחות קרות המנשבות מן הכמעט
סכינים המזכירים מאין באנו
וצלילים חדים הנמוגים לאט.

לא תמצא תיבת נייר מנוח לכנפה
בין הימים והבורות שחפרנו לעצמנו
וכל אשר תראה יונה במעופה
הוא דמעות צלולות נושאות את שמינו

מילים ועוד מילים נלחשות בנשיפה
בתים נבנים ונכתבים עדי נהר
ואין מבדיל בין המספר למסופר
בין חלום למציאות, בין קיקיון לפרח בר.
סוף סוף אתה כותב משהו נחמדפיתה פיתה
כאילו, יוהו החיים שמחים.

אין עלייך.
אני תוהה אם אני אמור להרגיש מוחמא,נפתלי הדג
או להיעלב

תודה
ניסיתי לנסח את זה נורמליפיתה פיתה
אבל אין לי שום בעיה שתעלב גם.
הבנתינפתלי הדגאחרונה
אני אשתדל.
השאלה שלי היא כזאת:נפתלי הדג
עבר עריכה על ידי נפתלי הדג בתאריך ח' באדר תשע"ה 01:25
האם אני מתנשא? האם אני מתנסח? האם אני מניפולטור?

כל עוד אני לא עונה על זה בלא הכי כן, לא אצליח להפרד סופית מהמקום התחושתי (פחות הרגשי) הזה.
וזה מציק לא כי זה כזה רע (וזה די רע) אלא כי אני פשוט כבר לא שם, וזה כבר לא טבעי לי.

(אני לא מדבר על לא מושלם, אלא יותר על לא מסוג מסוים)
החתימה שלינפתלי הדג
היא כבר אני אחר. והיא גורמת לי לחייך.

(מי יודע מאיפה היא?)
ירמיהcookie_monster
ממך אני מצפה גם לפרק ולפסוק נפתלי הדג
תודה
איפושו בין יא לכג נראליcookie_monster
אם אני לא טועה אז ירמיה כ באמצע נראלי ט או חמאיר.
משהו כזהנפתלי הדג
פרק מעניין
שלום איש נחמד.פיתה פיתה
בכיף ד"א. תודה.

תגובתך התקבלה במערכת. בקרוב תתוזמן הודעה נוספת
נפתלי הדג
תודה גם לך
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך