בס"ד
להמחק
או למחוק
מחשבות
זכרונות
רגשות
לפתח אדישות להכל
כמו שריון ענק
לא להתקרב לאנשים
להיות פחדנית במסווה
פעם הייתי קיפוד
ואז הייתי אבן
היה שלב של ג'וק
עכשיו טוענים שאני דורבן
ואני
אני רוצה להיות צב
שהבית איתו ויכול להסתתר כשרוצה
שנמצא לבד כי הוא מבודד את עצמו
והוא בסדר עם זה
צב שלא מצפים ממנו למהר
צב שרק אנשים נבחרים יקדישו לו תושמת לב
ואלו האנשים ששוים את התשומת לב שלו
רבונו של עולם
למה תמיד הכל יוצא לי כל כך דבילי כשכואב?
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
