בשבת הזו נקרא בתורה על הציווי למחות את זכר עמלק מתחת השמיים
אולם ידוע שאין ציווי תורה שאינם רלוונטים לכל התקופות (כלומר אם התורה ציוותה על מחית עמלק לכל דור יש את היכולת הפוטנציאלית למחות את זרעו ובכל דור קיים הבסיס האפשרי לקיום המצווה
ובכל זאת רבו הגדולי תורה וכך הלכה כיום שאין עמלק יותר במובן של עם
ולכן מחייבת אותנו המסקנה הזאת להגיע לנקודה הפנימית שבנו ולהבין שבכל אחד מאיתנו קיים עמלק קטן ומצווה עלינו בכל רגע מחדש לחשוב איך אנו מוחים את זרעו וזכרו של עמלק מאיתנו ומהפנימיות שלנו 
שנזכה למחות השבת מחדש את זכרו וזרעו של העמלק הטמון בנו ולהגדיל תורה ולהאדירה .שבת שלום.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול