אפשר להגיד "מתפללים על זה" או משהו בסגנון

לא אומרצ אצ האמת ואפילו אומרת לפעמים לא.

כמובן שתלוי מי האיש ומה הסיטואציה

והייתי רק בחודש שני בערך..

פשוט עניתי שהשמנתי מאד מאז החתונה ואני לא יודעת למה פתאום כולם חושבים..

ואחרי כמה חודשים כשהן ראו אותי זה היה קצת לא נעים בהתחלה..

וואי איך אני שונאת את זה !

מה שאני עונה זה תלוי למי . מישהי שקרובה ואני לא מסוגלת לשקר לה מתוך כבוד אליה ע"ע סבתא של בעלי שתזכה לחיים טובים ארוכים בריאות ומלא נינות ונינים, אני לא משקרת.

לסתם קרציות, אני אומרת משהו בסיגנון "תתפללי עלי" , לא בקול ציני, 

ואז זה סותם להם את הפה ועושה להם רגשי אשם ,

כי מנעתי שנתיים + וכל הזמן הייתי עם בטן הריונית. מבנה .. 

כשבקושי ידעתי בעצמי כשאני בהריון,

לבשתי שמלה דיי מבליטה, בשבת חתן של בן דוד של בעלי. 

היינו נשואים קצת זמן, ולא היה לי מושג מה השריטות של המשפחה שלו. 

וגם ככה יש לי בטן מגיל 10 למרות שאין לי מבנה רחב, עד שהייתי בהריון הייתי צרה, מידה 38 כזה, ועם בטן הריונית. פעם בתיכון הלכתי בים עם בגד ים של שני חלקים ושמעתי שתי בנות

מתלחשות עלי "הנה נערה בהריון" . זה היה ממש מעליב... 

הייתי בחודש שני, וסבתא של בעלי התחילה ללטף לי את הבטן, שרציתי לקבור את עצמי.

לא שיקרתי לה שאני לא, כי אני לא מסוגלת לשקר לאישה בת 80 שכל החיים שלה זה הנינים והמשפחה, 

פשוט הלכתי לבעלי כמעט בוכה מהלחץ שלא רוצה שעכשיו היא תלך לכל הדודות והנכדות שלה ותגיד להם שאני בהריון,

כי זו לא בטן של הריון עדיין. יאמר לזכותה שהיא לא אמרה לאף אחד, אמרתי לה לא להגיד והיא כיבדה את זה.

דודה של אבא שלי סוקרת לי את הבטן מאז שהבת שלי בת חצי שנה. לאורך כל הזמן שמנעתי עדיין

הייתה לי בטן נחמדה של חודש 5 בכיף. ולא הייתי שמנה בצורה מוגזמת. סתם מבנה לא מוצלח. 

אני מתחילה לפתח בטן קטנטנה רק בחודש חמישי בגלל אני ממש רזה וכל ההקאות וחוסר התאבון רק מוריד אותי במשקל,

אבל כבר בשבוע חמישי מחילים ההקאות והחולשה וחיוורון ואז כולם כבר מתחילים לחשוד כי מה פתאום נהייתי חולה כבר שבועיים...

בהתחלה התירוץ היה "חוסר ברזל וויטמינים" (מה שנכון נכון...) אבל כמה אפשר לסחוב הרי זה ברור שחוסר ברזל מתגלה בעיקר בהריון...

למזלי רוב המשפחה המורחבת לא רואה אותי לעיתים קרובות רק ההורים והאחים שלי ולהורים אני גם ככה מספרת ולאחים שלי לא ממש אכפת.

אבל עיקר הבעיה זה בעבודה... שם אין לאן לחמוק.. וכן! זה ממש מעצבן ששואלים! אם אתם חושדים, פשוט תבינו לבד! אל תשאלו ואל תעמידו אותי במצב שלא רוצה לענות! (ומצד שני לפחות קצת מבינים למה אני מחסירה ופחות מתפקדת ולא באים בטענות על התפוקה..ואפילו, באים קצת לקראתי והשאר מנסים לעזור בעבודה שלי כדי להקל ולהוריד עומס)

הם אלה שצריכים להרגיש לא נעים,

שהם התערבו לך בעניינים אישיים, בזמן שאת לא רצית לדבר על זה עדיין.

אני במקרה כזה - לא מתנצלת...

הייתי מסבירה  "אז כשדיברנו על זה הייתי ממש בהתחלה, חודש שני, ועוד לא רציתי לספר לאף אחד" ואפילו אולי מוסיפה "זה מאד הביך אותי אז, כשדיברת על זה וניחשת נכון, זה העמיד אותי במצב לא נעים!" כדי שילמדו להבא ויהיו יותר מודעים.

ואכן צדקו פעמיים!!!

לא באסה על המתוקות שלי, אבל באסה שאנשים מרשים לעצמם להתערב ולהמר בעניינים שלא להם...

כולל דודה של בעלי, חברה ללימודים, ואישה שהתרימה כסף ליד הכותל (אמרה לי "בשעה טובה", והכריזה שיש לי בן, ושאקרא לו "אוראל". נולדה בת, ושמה רחוק מאוד מהשם המוצע הנ"ל).

סך הכול - מה אכפת לי, שיעלו כולם השערות לפי מה שהיו רוצים, זה לא ישנה את מינו של המתוקון שאצלי בפנים.

בשלושה דברים שאחד מהם הוא פוריא- ענייני פוריות שהם בין איש לאשתו..

נובעת, 

כשמישהו שואל מסקרנות זה מביך, (לכן לדעתי גם לא מתאים לשאול) ואם הוא סתם סקרן שיחכה לראות בטן ואני עונה תשובות מתחכמות או כשהוא ממש ממש חטטן וחוצפן גם עונה לא.

(יש לציין שאם זה שאלה שנשאלת ממקום של רצון לעזור ולסייע אז אני שוקלת פעמיים איזו תשובה לענות.)

זה דבר מאוד מאוד אינטמי ואישי וגם אם כבר יש בטן ענקית זה לא מחייב שיש הריון. לפעמים יש השמנה זמנית, הורמונים מטיפולים או כל דבר אחר ואז גם כשכבר שואלים זה יכול להיות מביך במיוחד. 

מאז שאני בהריון וגיליתי כמה זה מביך אני משתדלת שלא לשאול בכללללל גם אם כאמור יש כבר בטן גדולה כי אף פעם אי אפשר לדעת על איזה נקודות רגישות לוחצים. 

בקיצור אני לא רואה את עניין השאלה רק מסקרנות כדבר לגיטימי בשום שלב, כשיוולד תינוק אני דיי בטוחה שיספרו לאנשים הסקרנים ואז אני מקווה שסקרנותם תסופק.

מידת האמת אחת המידות הראשיות. חותמו של הקדוש ברוך הוא.

דווקא זאת השאלה האהובה עלי, כי יש לי מה לענות..

וכששאלו אותי על הבטן שלי, עניתי שאני לא בהריון, זה פשוט שאריות מההריונות הקודמים.

אנשים חטטנים ומעצבנים!

ואפשר להצטייד מראש בתשובות:

אולי.

לא, וגם אם כן אז הייתי אומרת שלא...

לא יודעת, עוד לא בדקתי.

אולי. כשאהיה בהריון בשבוע 14 אעדכן אותך.

בהצלחה ושיהיה בשעה טובה...

 עמדה בצד השואל, אני שאלתי את אחותי (הקטנה התחתנה לפני) כשהלכתי להכין לה מרק כי בעלה לא יודע,כשהיא ״היתה חולה״..והתעניינתי מתוך דאגה ולא מתוך סקרנות,והיא שיקרה לי בפה מלא..וכשהיא החליטה לומר אז מאד מאד נפגעתי מכך..לעניות דעתי צריך לשבת עם בן הזוג בהתחלה ולשוחח עימו,ולקבל החלטה ביחד אילו דמויות משתפים מלכתחילה ,ואילו בדיעבד..

אם חמותך יודעת היא יכולה לספר לעוד אנשים (ולפעמים בטעות)

ואז כבר אין לך שליטה על הדבר.

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...