בס"ד

• זה מתקרב
  מזל שזה כולל כל כך הרבה דברים
  כך שאני יצטרך להתעסק בהכנות ולא ישאר זמן לפחד
• פחד זולג דרך סדקים קטנטנים של זמן
  אפילו העשיה לא לגמרי גומרת אותו
• קשה להגדיר ממה אני מפחדת
  הרי לבד אני גם ככה
  בשום שלב זה לא היה אחרת
  הכי קרוב שהגעתי לביחד
  זה בלילה ההוא על הנדנדה
  וזה היה אחד הלילות הכי כואבים שהיו לי
• מצד שני מה זה בעצם לבד ויחד
  |יוצא לבדוק מנוחים מדוייקים| 
   
  אֵחָד עִם הַשֵּׁנִי, אַנְגָּזֶ'ה, , בכוחות משׁותפים, בִּכְפִּיפָה אָחַת, בִּמְשֻׁתָף, בצוותא, בשׁיתוף, בְּשִׁתּוּף פְּעוּלָה, בְּשֻׁתָּף, זֶה עִם זֶה, יַחַד, יחדיו, כאישׁ אֵחַד, שֶׁכֶם אֵחָד, שֶׁכֶם אָל שֶׁכֶם

   

   

  מעניין

  להגדרה הלשונית אין שמץ של מקום לחלק הרגשי הגדול בהגדרה של יחד

   

•  אם תמיד הייתי ונשארתי לבד איך שזה עדיין הפחד הכי גדול שלי?

• במין בועה קטנה של זמן
  אחרי חיוכים ואגדות ותכנונים
  במקום גבוהה
  שמתחתיו מנצנצות בשלל צבעים
  עשרות מהמכוניות
  והילדה
  עמדה שם
  על קצה מעקה במקום שרק תזוזה קלה תפיל אותה
  ואחזה במעקה
  בעיניה היה מבט מלא כאב שהצביע על רצונה
  ומצד שני מבטיה התקופים לסביבתה הראו שהיא מחכה שיעצרו אותה
  מלאתי את התפקיד הזה
  הייתי שם לשאול מה קרה
  להנהן כשהיא אמרה שכלום
  כאילו זה הכי הגיוני שילדה בת עשר תהיה במקום כזה
  ולא לעזוב אותה לרגע עד שהיא עלתה לאוטובוס
  זה היה..
  מטלטל
  היא הייתה קטנה כל כך
  ומובנת לי
  כאילו נתלשה מחלק שקברתי בתוכי
   

• ידעתי שאפשר לחייך בעיניים?
  ברור שידעתם
  אבל מעולם לא ראיתם חיוך יפה כמו שאני ראיתי היום
  חיוך שעוטף בשלווה שמבטיח ביטחון

• זה נוגע בכל חלקיק בגוף
  וזה מכווץ
  וגורם לי לרצות לצרוח ולבכות ולהעלם
  וזה תמיד ישאר איתי
  והמקום הזה
  תמיד יהיה בשבילי המקום שזה קרה בו
  והחיים שלי נצבעים בצבעים סוערים בגלל כמה רגעים רעים שלו
  איפה הצדק?
  לא כאן
  זה מה שברור

• ככל שעובר הזמן והתהליכים אני מבינה
  מרגע שזה פגע בך זה נשאר
  יהיו תקופות שהמקום של זה יקטן
  יהיו שזה יגדל
  אבל זה תמיד יהיה שם

• הלוואי שהייתי אחרת
  לא מבקשת שינוי מטורף
  אולי בעצם יחסית לעצמית זה כן גדול
  רק..הייתי רוצה לפעמים
  לא לשלוט על עצמי
  לא לדעת את כל מה שנדמה לי שאני יודעת
  אם היה ככה
  אם יכולתי להרפות
  זה עדיין היה שם כל הזמן
  אבל לא הייתי צריכה לטפל בעצמי
  הם היו עושים את זה

• הרבה פעמים אני מרגישה טיפשה
  האמת שכמו תמיד אני במקום המתסכל של האמצע
  יש פרווילגיות לטיפשים
  אני לא מספיק טיפשה בשבילם
  ולא מספיק חכמה בשביל יתרונות החכמים
   

• לטיפשים מותר לעשות טעויות 
  כלומר ינזפו בהם לאחר מעשה
  אבל לפחות הם לא יבינו שזה לא בסדר כדי שגם הם ינזפו בעצמם
  למי שמבין
  וחייב להיות בשליטה אסור לטעות
  אם כן
  אין דרך למחוק את האשמה

• תהליכים מחשבתיים
  אם הייתם לובשים צורת אדם הייתם חלק מחברים הטובים

• ככה גם משלים

• אני חושבת שיש פיתרון
  במקום שיש ריק יש כאב
  כך שצריך למלא את כל הזמן
  החיסרון הוא שא' קשה למלא את כולי (בעיות קשב וריכוז כבוד!)
  וב' אני לא מסוגלת לחיות בקצב שממלא כל פיסת חיים
  כך שכנראה נשאר עם הכאב

• יש לי עוד המון אבל בא לי כבר לפרסם
   

• היה נחמד לחרטט פה

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול