זה יוצא בערב שבת..
איך עושים את זה??? בהתחשב בעובדה שזה פורים
ואני אף פעם לא הולכת לבית כנסת בערב שבת ?!
רק פעם אחת יצא לי לטבול בערב שבת וזה היה דיי שקוף
...
אבל גם היו סרטים, כי חמי וחמותי היו אצלנו ורצו שנצא איתם לארוחת ערב במסעדה כזה... איכשהו הצלחנו להתחמק. ככה זה, תמיד יש דברים, וזה מה שמיוחד. יש משו פרטי רק שלנו, וזה מאוד מעצים. השבת הייתה ביישוב שאני לא מכירה.
ניסיתי לחשוב מראש על אפשרות, איך לחמוק אל המקווה, בלי שכולם ישימו לב שנעלמתי.
ועוד בעיה: שבת חתן, לא להתאפר??? כולם יבינו! זה שקוף!
אחרי כל המחשבות וההתלבטויות עם בעלי,
החלטתי לוותר.
לוותר על הטבילה?
מה פתאום???
ויתרתי על השבת חתן!
זה היה קשה!!
ביום שישי בבוקר, הודעתי שאני חולה, וממש לא מסוגלת לכלום, ואין מצב שככה אני נוסעת לאיזה שהוא מקום.
כולם דאגו לי ושאלו איך יהיה לי אוכל לשבת, ובעלי הרגיע אותם ואמר שהוא יבשל...
לא אשכח את התחושה כשהמתנתי בחדר ההמתנה במקווה,
היו לי כמה דקות לעצמי, והרגשתי פתאום בדידות.
איך יתכן? כל המשפחה חוגגת ורק אני כאן!
מצד שני הרגשתי שזה היצר הרע.
היצר הרע מקנא ביצר הטוב שהצליח לשכנע אותי לא לוותר על טבילה בזמנה.
היצר הרע מנסה להשיג גם משהו.
אם נשארתי, ויתרתי, התגברתי, לפחות שאהיה קצת עצובה.
לפחות שאגיע אל בעלי עם פנים נפולות.
גם היצר הרע צריך קצת ליהנות! לא??
תפסתי את עצמי, ואמרתי לעצמי שאני אעמוד בניסיון הזה עד הסוף!
אמרתי לעצמי: "לפום צערא - אגרא"
ומעבר לכך: ככל שהמצווה יותר גדולה ככה היצר הרע, עובד יותר חזק.
התאוששתי.
הלכתי לטבול בתחושת ניצחון!
אמרתי לעצמי:
"מצווה גדולה להיות בשמחה!"
ו - "שמחה גדולה להיות במצווה!"
אני מקיימת מצווה גדולה, וזו שמחה גדולה!
הגעתי הביתה במצב רוח עליז, וב"ה הפעם הבאה שהגעתי לטבול, הייתה רק אחרי הלידה הבאה....
כן! בחודש הזה זכיתי לבן!
כדאי לברר הלכתית את סוגיית האיפור- מכון פוע"ה בימים אלו עמל וטורח בנושא בדיוק למקרים כאלו- לחפש איפור שמותר לשים בשבת אחרי המקווה, וגם שמעתי שהרב אליהו התיר פעם למישהי לטבול עם איפור כדי שלא "יעלו עליה"- מישהי שהאיפור היה אצלה דרך חיים וכבר נחשב "חלק ממנה" אז הוא פסק לה שזה לא חוצץ. אז כל מי שמתנגש לה עם אירוע- כדאי לברר את הדברים ולא להפסיד אירועים או טבילה בגלל איפור.
אני מאוד נהנית מחברתכן, אבל אצלנו ההיתרים ההלכתיים, הרבה פחות פשוטים.
אצלנו במקווה יש הרבה היתרים לנשים מסורתיות, כדי שלא יהיה מצב שיותרו על הטבילה.
אבל אנחנו לא מסתמכות על ההיתרים האלו לעצמנו.
גם בהלכות שבת אנחנו הרבה יותר מחמירות, ולא מרגישות מסכנות עם זה, כמו שאת לא מרגישה מסכנה ליד אישה שנוסעת בשבת...
האמת, שאני לא מתאפרת ממש כל יום אבל שבת ועוד אירוע משפחתי, בטח שצריך איפור....
במחשבה לאחור, יתכן שהייתי כן צריכה לדבר עם הרב, והייתי צריכה כן לשתף מישהי מהישוב שתדריך אותי איך בדיוק להגיע למקווה, והייתי טובלת שם גם אם היו פותחים עלי עיניים....
אבל מה שהיה, היה.
ב"ה, שאלו הצרות שלנו....
שהחופה שלה היתה חופת נידה, וליל הטבילה יצא בערב שבת חתן.
היא חשבה לוותר ולדחות את הטבילה למוצש"ק או אפילו ליום ראשון.
מדריכת הכלות שלה שאלה בשבילה רב והרב התיר לה לטבול עם איפור מלא.
אני עצמי טבלתי בערב השבע ברכות של בני וכלתי שערכנו אנחנו אצלנו בבית.
הזמנו את האורחים לשעה 20:30 (יום קיץ ארוך), חמקתי מהבית עוד לפני השקיעה - מיד כשפותחים את המקווה, את ההכנות נאלצתי לעשות שם כי לא היה מצב להסתגר באמבטיה בבית לזמן רב כל כך באמצע הכנות לשבע ברכות.
התכוננתי, טבלתי, וטסתי חזרה הביתה.
כיוון שאני עוסקת בתחום הטיפולי, התירוץ שלי היה שיצאתי בדחיפות לטפל במישהי - מקרה חירום..
במהלך שנות נישואינו זכינו ללילות טבילה נוספים בתאריכים יוצאי דופן - ערב ליל הסדר כשהמשפחה המורחבת כולל אותנו מתארחת אצל חמותי, כל מיני שבתות שבעלי היה מחוייב בהן לצאת עם תלמידים למקומות יישוב יוצאים דופן ואנחנו כמשפחה התלווינו אליו, ליל פורים, או סתם ליל חורף ביישובנו המבודד וסחוף הרוחות, בזמן שהיתה תקלה בדוד החשמלי -הרגשתי כמו אמותינו הקדושות שחצבו בקרח כדי לטבול.
פעם אחת הייתי מחוייבת לצאת להשתלמות ליומיים במלון בעיר הגדולה וליל הטבילה חל באותו לילה בו שהיתי מחוץ לבית.
לא ויתרתי על ההשתלמות, בהסכמת בעלי כמובן, כי הייתי אז באפיסת כוחות נפשית והייתי זקוקה ליציאה.
אבל כדי לחזור מותרת לבעלי שחיכה ביישובנו המבודד (יום ארוך ואחריו נסיעה ארוכה באוטובוס נדיר אחד שמגיע אחרי שהמקווה ביישוב נסגר), ביררתי מראש היכן המקווה הקרוב לאותו בית מלון בעיר שמעולם קודם לכן לא הייתי בה, טרחתי ונסעתי באוטובוס עירוני כדי לטבול.
ליל הטבילה שלי יצא בשבת. כמובן נשארים בבית...
יום שישי בבוקר אני קמה, אחרי הבישולים מדליקה את הדוד ואז הכל קופץ. הלך הדוד ואין מים חמים. גשם זלעפות בחוץ ומידי פעם הפסקות חשמל.
4 שעות לפני שבת ועדיין לא התחלתי להתארגן (ומרוב עומס של אותו שבוע אפילו לא הספקתי להסיר שיער..) . להורים אין מצב ללכת- גם כבר מאוחר מידי וגם אין מצב להיתקע אצלם באמבטיה הרבה זמן.
האופציה היחידה- למצוא משיהו שלא נמצא השבת בבית ועוד לא יצא. בעלי מתחיל לעשות טלפונים- כולם עונים -" אנחנו בבית אבל בכיף תבואו להתקלח"- כמובן לא שייך. ממשיכים עם הטלפונים- כנראה בגשמים האלו קשה למצוא מישהו שנוסע... בסוף שעתיים לפני שבת מצאנו משהו שנסע אבל הזהירו אותנו שהבית בשיפוצים וממש לא נעים להתקלח שם. כמובן, העדפתי את זה על פני מקלחת עם מים קפואים.
הגעתי לשם והסתבר שטעיתי.החלון שבור, וקפוא בפנים!! הרצפה הייתה שבורה , ממש לא היה נעים להיות שם וגם הסתבר שלוקח למים מלא זמן להתחמם! כבר היה מאוחר מידי בשביל לחזור הביתה... התחלתי להתארגן עם המים הקפואים כשבעלי מביא מידי פעם מים מורתחים. היה לי קפוא אבל בלית ברירה המשכתי ככה. אני מתארגנת כשברקע הלחץ שעוד מעט כבר שבת וכל הזמן אני רק בוכה ובוכה. מהלחץ, מהכפור ולא יודעת ממה עוד...
לא הצלחתי להתארגן כמו שצריך וכל רגע אני שואלת את בעלי שאלה אחרת על האם זה בסדר שלא עשיתי את זה , והאם אפשר לטבול כך. הוא שאל את הרב והתשובות היו- אפשר להקל, במצב הזה זה בסדר וכו'. כמה דקות לפני שבת הגיעו קצת מים חמימים ככה שזה נחשב שהתקלחתי במים חמים (אמנם לא מלכתחילה אבל במצב הנוכחי). יצאתי ממש בשנייה האחרונה, רועדת מקור ובוכה.
עכשיו הייתי צריכה ללכת למקווה וחשבתי לעצמי- איך אני יכולה לטבול ככה? תמיד אני עושה כל מה שצריך ובצורה טובה+ (ואפילו מעבר), ועכשיו הכל איכשהו בדיעבד עובר? היינו כמעט שנה אחרי החתונה וממש רציתי הריון וחשבתי לעצמי- איך אפשר להתפלל על ילד שההכנות שלי לטבילה הזאת היו כאלה גרועות? מצד שני חשבתי- אולי דווקא הפעם, בגלל כל המאמץ שלי?
טבלתי ככה כשכולי נסערת, מתפללת ובוכה. ב"ה באותה הפעם נקלטתי להריון ולאחר 9 חודשים נולדה לנו בת! וחוץ מהמתנה הענקית הזאת הבנתי עוד משהו חשוב- תמיד היייתי משקיעה מלא לפני המקווה ומפחדת שעוד לא עשיתי מספיק, הרגשתי שזה כבר מעיק עליי ושזה בגבולות האובססיביות וב"ה באותה הפעם ה' הראה לי שדווקא מתי שעשיתי הכי הכי פחות וכאילו "חפיף" דווקא הפעם הזאת הייתה הכי טובה בשבילי. ב"ה מאז גם העיניין הזה הסתדר.
ובהתרגשות כשאני קוראת את הסיפורים כאן.
התחושה שלי היא שלא סתם נפתח השירשור הזה, ומתקיים דווקא ביום תענית אסתר.
נזכרתי בענין שאסתר המלכה כל זמן שלא התמסרה לאחשוורוש מרצונה היתה עדיין מותרת לבעלה מרדכי היהודי.
ומסרה את הנפש וחמקה מהארמון כדי לטבול ולהיות מותרת לו.
ורק כשניגשה אל אחשוורוש מיוזמתה נאסרה על מרדכי לצמיתות (לכן אמרה "כאשר אבדתי אבדתי").
אני מתפללת שבזכות מסירות הנפש של אסתר, ומסירות הנפש שלכן כולכן על הטבילה, הקב"ה ישמור ויציל את עם ישראל בימים אלו ממש - מן הפרסי והעמלקי העומדים עלינו לכלותנו חלילה. ונזכה לביאת המשיח ולבנין בית המקדש במהרה בימנו אמן!
כי אני מסתכלת בקנאה על כל הנשים במשפחה שלי , שהן לא דתיות , ויש להן חיי זוגיות מאושרים . נדמה לי לפעמים כאילו כל מי שבחרה להתקרב ליהדות משלמת מחיר יקר . כל החברות שלי רווקות כמוני , יש שהתחתנו לא כל כך טוב . בקיצור זה משמח לגלות אהבה בין איש לאשתו , שמחה במצווה .
שיהיו רק שמחות , אמן.
היינו בחג אצל ההורים של בעלי, ומאוד מאוד חששתי.
אנחנו פשוט סיימנו להתארגן מוקדם, וכשכולם היו בהכנות אמרנו שאנחנו יוצאים לסיבוב. כולם היו עסוקים ואפחת לא הספיק לחשוב לשאול אותנו.
אח"כ בעלי הלך לתפילה ואני הלכתי עם הקטנה למקווה ושם הבלנית (המקסימה!!!!) שמרה עליה.
אח"כ כשכולם תהו לעצמם למה לא הייתי בבי"כ ולא בבית של ההורים אמרתי רציתי להיכנס לתפילה אבל הקטן לא היה רגוע.. ב"ה, סיעתה דישמיא..
וכן, גם לי זאת הייתה הטבילה האחרונה עד הלידה הבאה..
עברנו דירה בדיוק עכשיו, וזו הפעם הראשונה שאצטרך ללכת למקוה במרחק גדול כל כך - ועוד ברגל, ועדיין לא ברור לי איך בעלי יסתדר עם הילדים והתפילה. אבל אחרי סיפורי מסירות נפש שלכם - זה כלום.
חיזקתן אותי והלוואי אצליח לעשות את זה בשמחה בלי עצבים ו... לזכות בעוד בן או בת.
ולך הפותחת: אני עשיתי משהו כזה פעם: את בבית הורייך בעיר הולדתך, ספרי לאמא שלך על אחת החברות שלך מהנעורים\מהשכונה שבדיוק מגיעה גם היא להורים, ולא יכולת לקבוע איתה שעה מסויימת להיפגש אחרי הארוחה, ועכשיו יש לך הזדמנות לראות אותה בבית כנסת כי בדיוק ממש במקרה התינוק עכשיו אכל והוא ישן (תדאגי שזה יקרה - עד כמה שזה בשליטתך בגיל כמה שבעות...) ומי יודע אם בלילה או מחר הוא יהיה כל כך נוח... אז אולי אמא את מוכנה בבקשה בבקשה לשמור עליו ולתת לי קצת לצאת להתאוורר וללכת להתפלל, ממש מזמן לא עשיתי את זה...
או אולי תתאמי עם בעלך שיגיד משהו כמו: אישתי, אולי לשם שינוי תבואי איתי לבית הכנסת? מזמן לא יצא לנו להיות קצת בשקט רק שנינו ביחד. לפחות תלווי אותי קצת לתפילה. התינוק בדיוק ישן ובדיוק האכלת אותו, אז זו ההזדמנות שלנו. חמות יקרה, את מוכנה לשמור עליו קצת כדי לתת לביתך קצת מנוחה והתאווררות?
מקוה שאחד מהסיפורים האלה יכול להישמע אמין אצלכם. בהצלחה
כדאי ללמוד היטב את הדרך הקצרה ביותר אל המקווה ואפילו ללכת בה או לנסוע את המסלול לפני שבת. כדי שלא תטעי ותאבדי זמן יקר חלילה.
כדאי לך גם לברר הערב בטלפון לאחד המקוואות - אולי יש מקווה נוסף, קרוב יותר, שאת לא יודעת עליו - לפעמים ישנם מקוואות פרטיים שאפשר לטבול בהם בתיאום מראש עם בעלת המקווה.
בהצלחה.
ב"ה הסתדרנו. בסיעתא דשמיא גדולה. (אני מקוה שגם הפותחת הסתדרה. כמובן את בשום אופן לא חייבת לדווח לנו כלום!)
תודה על העצות והעידוד.
ואדגיש : אולי זה השתמע בטעות מהודעתי. אבל אני לא מצפה ולא מניחה שבזכות המאמץ אזכה בהריון. ח"ו לא "מגיע" לי כלום מאת ה'. אולי זה לא חוכמה להגיד כך במקרה שלי, כי אני לא במצב נפשי של ציפיה נואשת, ב"ה כבר יש לי ילדים ולא סבלתי במשך שנים רבות כמו אחרות.
בכל מקרה אתן צודקות שלא כדאי להיסחף לאיזור הזה של סגולות, חיפוש סימנים משמיים, ונבואות של שוטים שרק מביאות אכזבות. ( אבל גם אסור לשפוט את מי שמגיעה לשם - עד שנגיע למקומה)
התיעצתי עם הרב.
היות ואנחנו גרים בישוב אמר לי לדבר עם הבלנית ולבקש לטבול מאוחר לאחר הסעודה.
בסופו של דבר שיתפתי את גיסתי וברחתי בעזרתה למקווה לאחר הדלקת הנרות. הבלנית היתה בהלם...
ציק צק הסרתי איפור וטבלתי.
מי ששם לב שהייתי אחר כך בלי אודם- בעיה שלו!!!!
וכן...טבלתי פעם נוספת לאחר יותר משנה...זכינו בבן נפלא.
בהחלט כוחה של מצווה!
כותבת מאנונימי כדי לא להיחשף. הסיפור שלי מתגלגל...
בהצלחה רבה.
אשמח לסייע בטיפים בפרטי.
טבלתי בליל שבת חתן של אחי, הלכתי ישר מהדירה שבה היינו בשבת למקוה, ומשם לסעודה כאילו עוד התארגנתי בדירה, בעלי הסתדר עם הילדים בגן השעשועים ליד התפילה איכשהו (זו כבר היתה ה"בעיה" שלו והכרחתי את עצמי לא להיות מוטרדת ולא לחשוב מי יחשוב מה...)
ו... זו היתה הטבילה האחרונה גם שלי נכון לעכשיו! ב"ה אני בהריון...
מדהים ריבוי הסיפורים הדומים!
היינו שבת אצל ההורים שלי והייתי צריכה לטבול..ולא היתה לנו שום אפשרות לא להגיע לשבת הזאת.
כל יום שישי חשבתי מה לעשות ואיך אני יסתדר עם האיפור (אין מצב שאני שבת בלי איפור.. ) וזה היה פשוט ברור אם הייתי חוזרת בלעדיו.
איכשהו הסתדרתי (מערבוב של צבעי אבקות בלבד) ומיד אחרי הדלקת נרות הלכתי עם בעלי לתפילה...והספקתי גם לחזור איתו..
וזהו, מאז אני בהריון ב"ה. =)
גם לנו היה כזה דבר. בעלי היה בתורנות בבסיס ואני באתי איתו והייתי צריכה לטבול. זה בסיס חור והעיר הכי קרובה 45 דקות נסיעה. ובעלי לא יכול לצאת מהבסיס. הזמנו מונית ספיישל למקווה ונסעתי לבד (היה מביך מאד). ובאמת , הפעם הבאה שבאתי למקווה הייתה אחרי הלידה 
אומנם מזוית אחרת מעט, אבל אני מרגישה צורך לספר:
הימים היו אחרי עופרת יצוקה, ונשים רבות התחזקו ושבו לקיים מצוות טבילה.
הגעתי לטבול בערב ראש חודש אדר. למקווה הגיעה באותו זמן אישה יחד עם הרבנית שאצלה התחזקה.
הסתבר שזהו הלילה השני ברציפות שהיא מגיעה למקווה במטרה לטבול אבל היא מלאה חרדה ולא מצליחה להכניס את הראש מתחת למים. אתמול הן ויתרו והיום הן מנסות שוב.
כיוון שהייתי מוכנה פחות או יותר, הצעתי לבלנית שאכנס עם האישה למים, נחזיק ידיים, ואולי ככה היא תצליח לטבול.
אבל ללא הועיל - בכי, תסכול, חרדה ו - לא מסוגלת להיכנס כולה תחת המים.
כיוון שאני מטפלת בשיטה טבעית מסויימת, הצעתי להן להמתין לי במקווה עד שאסע חזרה הביתה ואביא את התיק ובו התרופות הטבעיות שאני משתמשת בהן לצורך טיפול. הן המתינו ואני חזרתי עד מהרה עם הציוד (כשנכנסתי הביתה צעקתי לבעלי בקול - "עוד לא, עוד לא, רק חזרתי לקחת את התיק").
התחלנו בטיפול, נתתי לה טיפות מסוג מסויים והנחיה לחזור על מתן הטיפות בכל חצי שעה עד להפגת החרדה.
אני עצמי חזרתי אל האמבטיה כדי לסיים להתארגן.
עוד אני מסיימת להתארגן, אני שומעת קולות שמחה צהלה מהמקווה - ב"ה, בחסדי ה' הרבים, היא נרגעה והצליחה לטבול.
כשסיימה היא הקישה אצלי בדלת חדר האמבטיה. הכל היה כל כך מרגש, שביקשתי ממנה להיכנס, היא סיפרה ששמה אסתר, והרי ערב ראש חודש אדר היום - ובמה היא יכולה לברך אותי?
עניתי לה "תתפללי עלי שנזכה לבת" (אחרי חמישה בנים) ונתתי לה את שמי ושם אימי.
בחסדי ה' חזרתי למקווה עשרה חודשים אחר כך...
נולדה לנו נסיכה אמיתית במוצאי שבת חיי שרה. קראנו לה שרה הדסה. הרגשנו שזכינו בבת בזכות המצווה המיוחדת.
כשחזרתי אל המקווה אחרי הלידה, הבלנית זיהתה אותי וסיפרה שמאז האישה הזו מגיעה מדי חודש בחודשו וטובלת בלי בעיות.
בשורות טובות לכל עם ישראל.
כאילו אנחנו ח"ו מכריחים את המציאות, מכריחים את הקב"ה, בכך שאנו עושים את המצווה.
זו בעיה שקיימת. והייתה קיימת בכל הדורות.
זה לא רק לגבי טבילה. אנשים גם עושים לפעמים כל מיני סגולות בקו מחשבה שגוי, כאילו הסגולה היא מכשיר לקיים את רצוננו. שוכחים שבסופו של דבר אנחנו בידי ה'.
זה נכון ג על תפילה. גם להתפלל צריך מתוך תודעה נכונה. יש על זה הרבה סיפורים בגמרא, על אנשים שלכאורה ניסו להכריח את הקב"ה בתפילותיהם, וזו תמיד אזהרה לא לגלוש לשם. אני זוכרת כמה הרבה דיברו על כך אחרי היום הנורא שנחשון וקסמן נרצח, אחרי כל סחף התפילה המופלא שהיה בעם - ה' לא נענה בצורה הישירה שקיווינו כ"כ, ומי שבא מראש בציפייה שאם התפללנו מכל הל ה' חייב לקיים - זה הוביל למשבר אמונה נורא.
אז אני חושבת שרק מזה הר המוריה מזהירה, רק לא להתייחס לטבילה בשבת ככלי להשגת הריון - לזכור שזו מצווה גדולה, ושה' מחליט, ואנחנו בידיו.
זה לא אומר לא לצפות לקוות ולהתפלל להריון. זה רק אומר לא להניח שהוא מונח בכיס מעצם זה שהתאמצנו לטבול.
אני האנונימית האחרונה שכתבה את הסיפור האחרון שכתוב כאן.
ואני יגיד לך את האמת- ממש התלבטתי אם לכתוב את הסיפור, בדיוק מהסיבה אותה הצגת, שמא זה יצוייר כאילו אנחנו מקיימים את המצוות כדי לקבל תמורה.
אבל בכל זאת החלטתי לכתוב (וכן כנראה הייתי צריכה להוסיף את העיניין הזה ) משום שגם אם אין קשר בין הדברים אני חושבת שעצם זה שה' בוחר לעיתים לסובב כך את הדברים מראה שכן יש השפעה חיובית מסיפורים אלה עלינו (ולפחות לחלק מאיתנו) וכן, זה גם יכול לחזק אותנו בקיום המצוות למרות שבוודאי לא זוהי מטרת הקיום.
אז יישר כוח על ההערה ובשורות טובות לכולם.
...שלא קרו , וגם לא יקרו - אני מתחברת לגמרי , למה שאמרה "אל הר המוריה". זר לא יבין זאת.
מונע איזה פיגוע , שלא נדע בלי שנדע . חזקי ואמצי.
כמה שבועות אחרי הפלה.
כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.
יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.
לא היה גבול לאושר.
כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.
אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..
חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.
ואז, זה נגמר.
אז יש את הצער הגדול.
אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.
אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.
כואב לי כל כך.
בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,
מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.
האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,
הצדדים,
מקדימה- שיפולי הבטן.
יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.
אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים
ואילו הכאבים באגן חדשים.
למי לפנות?
כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.
בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.
מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?
קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..
תודה מראש..
מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת
חיבוק♥️ תרגישי טוב!
ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,
והבטא כבר מאופסת..
מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף
אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח
אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק
אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב
בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים
החכמתי. תודה
יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?
אני סבלתי מזה כמה פעמים
ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה
השאלה שלי- איך עולים על זה?
אני בלי חום.
אם מרגיש כואב או אי נעימות.
זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד
אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...
יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....
גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.
ולמרות זאת החולשה המשיכה.
לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;
חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..
יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...
וכן לאמר...
יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.
העיסוי חיצוני כמובן
נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.
בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!
(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(
ממש משתתפת בצערך.
הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.
בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.
אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.
אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה
מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.
ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.
אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).
לילדים שלי נמאס מעוף…
מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).
חוץ משניצל וחמין 🙏
אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם
או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).
אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז
טורטיות יותר טעים
מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים
מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.
כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח
מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים
חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה
סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?
שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..
הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.
אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..
בהצלחה בהחלטה!
עברתי לזה בלית ברירה
הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים
זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי
אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)
ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.
להשתמש במניעה לשווא
כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז
נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן
אבל אין לזה סוף ככה
צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)
ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)
אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...
יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.
הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה
כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים
אם להימנע כי יש חשש
אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.
ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה
אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש
אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.
להיכנס להריון.
ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס
הם מתעלמים מהעובדות בשטח
ומתייחסים רק ליום הביוץ
כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ
בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).
ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה
עם קוטל
אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו
עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות
בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.
מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום
אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם
האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום
אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל
לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד
אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים
וגם עם התקן זה קרה ויקרה
וכנל עם גלולות וטבעת
בקיצור
זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות
והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו
אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%
נכנסתי אתה
האמת בלי ג'ל
ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת
על כל השאר מאוד הקפדתי.
היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.
עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר
והקודמת שאמרה שנכנסה אמרה שרגיש ולא מפרטת אז קשה לדעת מה זה שימוש נכון שהיא אמרה
אבל מבחינתי שימוש נכון זה מתאמת, גל, כל פעם כשאני מכניסה להרגיש שיושב טוב ומכסה את צוואר הרחם בוודאות.
מן הסתם בטוח יש גם כאלו שנכנסו בשימוש נכון פשוט על דיאפרגמה מתארים שימוש נכון ובסוף כשמפרטים רואים שלא אז זה בכלל מבלבל
אלו ההנחיות הרשמיות לשימוש בדיאפרגמה
נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד
זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר
והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה
זו הגנה גבוהה
אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר
דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?
אז היא בודקת גם את זה
שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם
ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות
התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.
נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....
אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין
צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.
מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)
כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות
גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת
התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא
אז מסתבר שאני בהריון.
לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...
והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..
השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?
אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲
התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט
להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי
ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.
בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.
הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)
וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק
כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה
כן זה לא קל
גם הריון עם תינוקת זה לא קל
ובסוף הם כן דורשים שניהם
אבל זה ממש בסדר
הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה
הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.
עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.
היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.
אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).
היא: שהוא ימות!
ומתפרצת בבכי.
והמחנק עלה לי לגרון.
וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.
ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).
ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.
וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.
איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!
יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔
מניסיון, יש להם כלים טובים!
ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש
וחיבוק גדול♥️♥️
אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)
היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים
זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.
הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶
בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)
ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...
לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.
זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.
כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.
וישר הם שאלו אם אבא מת😔
כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?
נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??
אחד מהם חזר ב"ה
וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו
וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'
ילד בן שלוש🙈🙈
מדהים פשוט
מרגישה בסדר
מצד אחד בשלב שמחכה כבר
מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה
הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)
הריון ראשון ברוך ה'.
בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.
מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...
מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.
ועוד פעם ראשונה שהכל חדש...
בע"ה שיעבור לך מהר ובטוב!
חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות
אבל עדיין לא 🙄
אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)
בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...
חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות
ב"ה מרגישה מצוין
בחדר לידה🙄
כבר יומיים,
שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר
אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר
אני בהלם לגמרי,
ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!
לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…
סליחה אם הלחצתי🫣
הרבה כוחות! ♥️
מתפללות עלייך
תעדכני💕
חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה
מתפללת עלייך ועל העובר
בשורות טובות !
איך זה קרה? מה הרגשת?
אחרי כמה ימים של התכווצויות
לפנות מייד למיון. זה כ"כ בסיסי
רק מההודעות שכתבת כאן זה היה נראה שזה המצב....
ועוד שאלו אותי למה אני אומרת לך על הפגייה של הר הצופים.....
בעז"ה שתצליחו לעצור את ההתקדמות ולשמור עליו כמה שיותר ברחם.
בשורות טובות
תרגישי טוב
מבינה אותך אחד לאחד!
הייתי שלושה ימים בחדר לידה
ואח"כ באשפוז ארוך
וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן
אז תדעי שניסים יכולים לקרות
מתפללת עבורך
שתבשרי טוב מיום ליום!
שולחת הרבה כוחות
אני ממש שמחה לשמוע,
אכפת לך לפרט מה היה?
היפרדות או משהו אחר?
תודה על העידוד והכוחות
לכל מי שהגיבה כאן גם, לא יודעת איך מתייגים.
אני עדיין בחדר לידה ומקווה לטוב…
אבל קיצור צוואר ל0 ממ ופתיחה..
ב"ה הצליחו לעצור את הצירים והלידה ובאשפוז אח"כ המצב נשאר כמו שהוא ולא המשיך להתפתח
שוחררתי בשלב מסויים הביתה לשמירה
ובאמת בנס גדול הגעתי לשלב הנוכחי ב"ה
מחזקת אותך💕
יסתדר ויעבור בשלום
ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר
ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,
עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄
צרבות,
מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.
תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.
התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️
חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;
מרגישה מעולה
בעיקר עייפה ברמות קשות
ומחכה כבר לספרררר חחח
אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם
עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..
תקופה סופר מאתגרת נפשית
מתח של הריון בסיכון והטראומה שצפה מהדימיון האפשרי לסיבוכים בהריון הקודם
אבל יש תנועות מנחמות וב"ה שליחים טובים בדרך.
היי לכולן, אפשר להתבאס פה קצת?
יש לנו בעוד כשבועיים ביקורת במרפאת ריאות בביה"ח , ביקור חשוב לנו מאוד כי אנחנו הולכים לקבל החלטות על בדיקות חשובות שדחינו ודחינו, מלא התקפים וחוסר איזון מטורף...זה צוות של רופאים בכירים
באותו יום יש לנו יציאה מהנה מאוד במסגרת העבודה שממש פספסו גדול עבורי לא ללכת
התור שלנו תקוע בשעה 11 והיציאה מהעבודה זה בשעה 8
סופר קריטי לי ללכת וגם בעלי יגיע כי זה חשוב לנו מאוד , ניסיתי ועדיין מנסה להקדים את התור אך ללא הצלחה
סתם מבאס שאני צריכה לוותר על היציאה , בעלי לא מוכן ללכת לבד כי שוב מקבלים פה החלטות על בדיקות חשובות וזה דיון עם כמה אנשי צוות כך שלא שייך שאשתתף מרחוק
מצד אחד רוצה בטובת הילד שסובל ומצד שני חשוב לי ההתאווררות הזאת...
אני נורמלית נכון?
זה מאד חשוב להתאוורר
וברור שאת יכולה להשתתף מרחוק
טלפונית/ זום
זכותו לא להסכים
אבל שלא יתרץ בהחלטות חשובות
כשיש ילד שמצריך הרבה אנרגיות על טיפול רפואי
מאד חשוב לא לשכוח לטפל בעצמך ולדאוג למספיק זמני התאווררות
וכדאי שהוא יותר יתאמץ בשבילך
אם יש לך הזדמנות מיוחדת
(אפשר לבקש
כמובן שלא תמיד יהיה שיתוף פעולה
אבל בהחלט מגיע לך)
בעלי סבבה , אומר לי לכי אבל יחד עם זאת אומר שלא אגיד לו אחכ כל מיני דברים על זה שהלך לבד
ממש באסה
אבל אני כנראה עם כל הבאסה הייתי מוותרת על היציאה עם העבודה והולכת לתור, כי נשמע שזה באמת תור חשוב מאוד-מאוד...
ואולי אחר כך את יכולה לבקש מבעלך שיאריך את שעות החופש שלו מהעבודה, והולכת איתו למשהו כיף כפיצוי (עם הילד או בלעדיו, אם אפשר להחזיר אותו למסגרת).
[הפחד הגדול שלי הוא שייקבעו לנו שני תורים חשובים מאוד באותו יום, ואז באמת לא נדע מה לעשות... אבל לוותר על דברים כיפיים למען התורים - את זה אעשה וזהו... משתדלת לפנק את עצמי בזמנים אחרים.]
תכננתי עם בעלי יום כיף ליום הולדת שלי, קבענו שיקח יום חופש מהעבודה ונעשה משהו ביחד. ממש חיכינו לזה.
במקביל, היו צריכים לחזור אלי בקשר לטיפול חשוב לבת שלי בביהח, מניסיון העבר זה יכול לקחת גם חודשים הטיפול הזה.. פתאום מתקשרים אלי כמה ימים לפני היומולדת ואומרים לי שהיה להם ביטול ואם אני רוצה להיכנס.. נחשי מתי?? ביומולדת!
כמובן שלקחתי! הבריאות של הבת שלי הרבה יותר חשובה ולמצוא תור פנוי זה למצוא זהב. אבל לומר שלא התבאסתי? התבאסתי מאוד!! לגיטימי לגמרי!
מה שכן, לפחות לבעלי כבר היה יום חופש ללכת יחד לטיפול 🤣
עד מתי היציאה עם העבודה?
אולי רלוונטי להצטרף אחרי התור?
אם התור ב- 11 אז כנראה יקח לפחות עד 12
ומיד אח"כ תצטרפי.
לא יודעת מה אתם עושים שם אבל תצטרפי לארוחת צהריים ולפעילות שיש אח"כ וכדו'
מהעבודה יוצאים בבוקר מאורגן לצפון כך שלא שייך שאצטרף בהמשך
בעלי אומר אם את מחליטה ללכת מהעבודה אל תשגעי אותי אחכ שחבל שלא הלכת, צודק בתכלס
אני ממש קרועה, מייחלת לנס שאולי משהו יבטל מה שלא נראלי שיקרה
שאם את סומכת על בעלך
שיסתדר בתור ויעשה את זה על הצד הטוב ביותר
אז תלכי
ותשחררי ותסמכי עליו באמת
וגם אם אחר כך משהו שהוא עשה יראה לך לא נכון
תזכרי שיכול להיות שאם היית שם היית עושה אותו דבר
פשוט תסמכי עליו שטובת הילד מול עיניו
ולכי תשתחררי קצת
בעיניי זה חשוב ממש
זה לא יהפוך אותך לאמא פחות טובה או פחות מסורה.
אם את מרגישה שהאוורור חשוב לך ואת מחכה לזה תלכי בלב שמח.
שבי עם בעלך לפני כן על נקודות חשובות שתרצי להעביר וה' יעזור שיהיו שליחים טובים