לחתולה יקראו מיצי(למי בכלל יש זמן לחתולה)
כשאהיה גדול אעבוד בהוראה
שולחן השבת:המון המון ילדים מפה שולחן מעץ שירים ודבר תורה
לבוש טיפוסי :גינס
מקצוע אהוב:סיימתי בית ספר
לעולם לא אקנה סמארטפון(יאללה תקדם למאה ה21)
אם הייתי חיה הייתי לוויתן
לאי בודד אקח תנך
אם הייתי מתחפש לניק מהערוץ הייתי מתחפש לענבל או ענאל
בהצלחה
ח"ו...
השאלות:
-איך תקרא/י לחתולה שלך?חתולה? חלילה וחס. בכל זאת?אהה.. מיצי.
-במה תעבדי כשתהיי גדולה?אהה.. מורה. 
-איך ייראה שולחן השבת שלך?מלא דוסים קטנים כאלה.
-לבוש טיפוסי השייך לך-בלנסטון.
-מה המקצוע האהוב עלייך?אבל אני אוהב(ת) להיות בבית 
-מה לעולם לא תעשי?אגבה. מלשון להיות גבוה.
-אם היית חיה היית...איזה חיה מתה מהאוסף.
-מה היית לוקחת לאי בודד?את אמא שתכין אוכל.
-אם היית מתחפשת לניק מהערוץ היית מתחפשת ל..ענאל מה את שואלת שאלות קשות?
גיברת פלסף.
חלילה וחס. עם הבעיות קשב שלי התלמידים לא יגיעו רחוק 
חוצפנית. 
.
. חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
