פרסום ראשון: ביבי אכל במבה לולו

כך זה התרחש. ביום רביעי בערב דפק ד"ר שכח מוח בלשכת נתניהו. מעבר הדלת ענה קולו של ביבי "פתוח!". מיודענו נכנס ללשכה והתיישב בכסא ברצונו לדון עם ראש הממשלה בענייני התנחלויות ומתנחבלים. ואז זה קרה. לפתע הוא הבחין בשקית במבה לולו על השולחן. בתחילה חשב כי בודאי איזה מתנחל משוגע מחברון נכנס ללשכת נתניהו ושכח את שקית הבמבה לולו על שולחנו של ראש הממשלה. "זה קרה מהר מידי" מספר לנו ד"ר שכח מוח. "לא הספקתי לקלוט מה קורה, ראיתי את ידו של ביב מושטת לעבר השולחן, נכנסת לשקית הבמבה, לוקחת, ומכניסה לפיו של לא אחר מאשר ביבי נתניהו."

משלכת ראש הממשלה נמסר כי "ביבי אוהב לאכול במבה לולו. זה טעים לו." עורך דינו של נתניהו אמר כי "זה היה בשעה מאוחרת, ביבי היה טרוד, ובכלל מה שהיה בשקית זה היה במבה אוסם". ביבי לא מסר תגובה.                            

נזכיר ונספר כי בחודש האחרון נתפסו ראש הממשלה ביבי נתניהו ואשתו שרה בשתיית קריסטל מנטה, בשתיית מים מהברז, בנעליים על הספא, בשרוכים לא קשורים, בקריאה בבשבע ובשימוש בסמארטפון. נציין כי הסמארטפון הוחרם ועד כה לא הוחזר לבעליו. 

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול