- הפורים הזה היה הפורים הכי טוב בחיים שלי. סטלא דקדושא - סוטול בלי הקאות, כאבי ראש וכו' ועם היגיון (מעט...) ב"ה.

- יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע. וה' עוזר תמיד!

- לפעמים טוב לראות את האדם ללא מחסומים מסוימים, לפעמים זה עצוב.

- יש לי חברים קדושי עליון. 

- תינוקות בהלם כשהם רואים שיכורים, ילדים בני 3-4 מפחדים וילדים בני 7+ צוחקים

- אלכוהול זה לא טעים. אפילו הואן גוך לא משו. רק הג'ק דניאלס היה סביר, והבלק לייבל טיפה פחות. 

- כיף וטוב לתת ולהשקיע

- ברכה לזיווג הגון לא תמיד באה בטוב ()

- לשמוע את עצמך מזייף זה משעשע ונורא. ועוד יותר לנזוף בעצמך על זה

- לנגן ולשמח זה כיף, אבל צריך לשחרר.

- אפשר גם לזרום למעלה, גם ברוחניות!!! 

- ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה מתגלה הקב"ה. אם נדע איך להסתכל נבין שההסתרה הזאת זמנית. (עיין בסוד הנסירה)

- הרחמן הוא ישפיע עלינו, שפע קדושה וטהרה, משבעה אושפיזין עילאין, קדישין. גם בפורים!!!

- אני כבר לא מפחד, רק מחכה. מצטער שנדחפתי.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול