למה? הרי הסיבות לפניכן:
אובחנתי לפני כמעט שנה בדיכאון קשה, מרצוני הלכתי לפסיכולוגית, והתחלתי טיפול
לפני חצי שנה היה הניסיון התאבדות השני שלי, והלכתי לפסיכיאטר(שאני יזמתי ביקור אצלו)
הוא נתן לי כדורים, ואני פשוט לא מרגישה שום התקדמות מאז שאובחנתי. שום התקדמות.
אני עכשיו אחרי תקופה קשה בבית, אני מרגישה שלא מתייחסים לקשיים שלי, ושוכחים מהם.
בשבוע האחרון היה לי תכנון של התאבדות מפורט, שהפסיכיאטר אמר לי להתקשר אליו אם יש מצב כזה...
נמאס לי מהמצב הזה, אני רוצה לטפל בעצמי, אני רוצה לצאת מזה1!!!!
אני בנאדם עם שמחת חיים, ופשוט קשה לי לחיות ככה...
ולשאלתכן, אני יודעת מהן ההשלכות של אשפוז פסיכיאטרי.
כל מי שדיברתי איתו אמר לי לא להתקרב לזה, אבל בררתי בכל מיני מקומות ודי מצאתי הפרכות להכל...
השאלה שלי היא איך עושים את זה?
ז''א, אפשר לאשפז את עצמי אם אני מתחת לגיל 18?
ואם תגידו לי לא להתאשפז, זה לא ממש ישכנע אותי...

מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)