רק לומר שלום

הצילו. הולכים להרוג אותי

אני צמאה היום מאוד. ושתיתי כבר כמעט שני ליטרים

התגעגעתי לך שכאן

מה היה היום?

שוב הברזתי

אין ספק. בורקס זה טעים. אבל שוקו רק אני יודעת להכין. ורק באולפנא. אבל פינג אני צריכה לטעום את שלך

ועדיין ים מלא סודות

אני צריכה את המחשב הזה ככה כמו שהוא אצלי במיטה. ואז יהיה לי נוח ואני אוכל לראות מלא סרטים ויהיה כיף

זו אני ריעות. זו לא היא בכלל

ואיזו שיחת טלפון נחמדה פתאום. 

הלוואי אמן אמן

התחלתי סיפור חדש. יש לי תחושה שהוא יהיה נחמד

לא חשבתי ככה כמעט כל היום אני חושבת

שבעים ושבע בלשון. דווקא הלך נחמד. מעניין מה לא הצליח לי

נתקע לי שיר נחמד בראש. אני רוצה לראות אותה ולפטפט איתה יום אחד

ואם אני ח"ו (|נושם עמוק|) אהיה בבית חולים על סף מוות יקראו לה והיא תבוא? ומה איתה? מעניין אם הם נחמדים במציאות כמו שאחרים אומרים עליהם, כל ה...ה. האלה

והיא רצתה שאני אהיה בובה והיא תסרק ותאפר אותי. ו...

זהו.

ערב טוב

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול